Philemon and Baucis

1. Philemon and Baucis

2. בספרו מטמורפוזות , הנשען על המיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית, מעלה אובידיוס על נס את מצוות הכנסת האורחים, שאין לו אח ורע בספרות המיתולוגית היוונית או הרומית שכן הרומאים לא הכירו את מושג החסד. יופיטר ומרקורי ביקשו פעם לדעת מה באמת חושבים עליהם בני האדם? הם הגיעו אינקוגניטו, מחופשים כעניים מרודים, לאחד הכפרים וביקשו מחסה מן הסערה ומקום ללון בו. אף-אחד מבני הכפר לא הסכים לארח את האורחים העניים. רק פילמון ואשתו באוקיס הקשישים, שהיו בעצמם עניים מרודים, הסכימו לארח את הצמד בביתם ואף נתנו להם לאכול ממזונם הדל. אך כאשר פילמון הלך לתפוס את האווז היחיד אשר היה להם, אווז השמירה שלהם, על מנת להגישו כמנה לאורחים, הצילו יופיטר משחיטה, גילה לבני הזוג מיהם אורחיהם ובקשם לעזוב את ביתם במהרה כיון שהוא עומד להשמיד את המקום במבול. האלים שלחו את הזוג לטפס על ההר ופקדו עליהם לא להסתכל לאחור עד שיגיעו לפסגתו. וכשהגיעו לפסגה גילו כי העיר הושמדה ונותרה רק בקתתם שהפכה מקדש לאלים. לבקשתם מינו אותם האלים לכוהנים במקדש ומילאו גם את משאלתם כי לא ייפרדו זה מזה בהגיע יומם. לאחר מותם הפך אותם האל לעצי אלון ותרזה (מתרגמים אחרים קראו לעץ שטה או ליים) שלובים זה בזה. Peter Paul Rubens , ThunderstormLandscape , Philemon and Baucis, circa 1630, (detail)

3. DAVID RYCKAERT III, Jupiter and Mercury in the house of Philemon and Baucis, Musée des beaux-arts de Pau

4. DAVID RYCKAERT II (1596-1642) Jupiter and Mercury in the house of Philemon and Baucis

5. Loth Johann Karl, Jupiter and Mercury at Philemon and Baucis, before 1659, Kunsthistorisches Museum, Vienna

6. REMBRANDT Harmenszoon van Rijn, Philemon and Baucis,1658, National Gallery of Art, Washington

7. Giacomo Francesco Cipper, called Il Todeschini, 1670-1738, Jupiter and Mercurius with Philemon and Baucis

8. Peter Paul Rubens, Jupiter, Mercury with Philemon & Baucis, 1630-33 , Kunsthistorisches Museum, Vienna

9. Andrea Appiani (circle) Jupiter and Mercury at Philemon and Baucis 18th or 19th century

10. Ingres Jean Auguste Dominique, Philemon and Baucis, 19th century, Musée Ingres, Montauban

11. Jean Auguste Dominique Ingres, Philemon and Baucis, 1816

12. Elsheimer Adam, Jupiter and Mercury at Philemon and Baucis, 1609-10, Gemäldegalerie, Dresden

13. Johann Heiss )1640-1704( , Jupiter and Mercury in the house of Philemon and Baucis

14. פילֶמון וּבַּאוְקיסמתוך אובידיוס /מטמורפוזות ספר שמיני 620-724, תרגום מרומית שלמה דיקמן ...על אחת הגבעות שבפריגיה אצל אלון עומדת שטה וחומה מקיפתם. גם ראיתים בעיני, כי שלחני פיתווס לשדות פלופס, יען כי שם לפנים אביהו מלך. אגם מים יש במקום: הוא היה בימי קדם יבשת נושבת, אפס עתה ברווזי הביצות ושחפים בו יגורו. פיתווס- מלך טרויזן. שדות פלופס- פריגיה.

15. יופיטר בא למקום בדמות אדם עם מרקוריוס, נכד לאטלס, נושא השרביט, שאסף את כנפיהו. המה באלף בתים בקשו מחסה ומנוח- אלף בתים ננעלו בפניהם. רק בקת אחת שם, בקת קטנה, מכוסה בקני סוף ואגמון אספתם. זוג ישישים צדיקים, פילמון ובאוקיס שכנו בה: שם חגגו כלולותם לפנים- שם שיבה מצאתם, לא התבישו בדלות והקלו על עומס העוני, יען שמחו בחלקם ומשכו בעולם ללא מרי. אל תבקש אדונים בביתם- גם עבד בו אין: אלה השנים נותני הפקודה ואף הם ימלאוה נכד לאטלס- אבי מאיה אמו Unknown Artist. Jupiter, seated on a cloud, accompanied by Mercury appearing to Philemon and Baucis who kneel before them.   The British Museum. 

16. באו בצל התרפים הדלים דרי רום ויכופו את ראשיהם, כי נמוך המשקוף שבפתח הבית- שם הזקן כסאות לפניהם, כי יואילו לנוח, באוקיס ריפדתם מיד במרקוע אריג- וישבו. כגחלים ובאפר החם במגרף היא בוחשת, להב אתמול תחיה, בעלים וקליפה תשביענו, ובשלהבת תיפח באפה החלש מרוב זוקן; חיש חשיפות ושביבים וקנים מגגה היא לוקטת, תחת קלחת נחושת קטנה תבעירם. והבעל אץ לגנה המושקה והביא ירקות- היא ניקתם מעליהם- ופילמון הוריד במזלג דו-שנים קותל חזיר משומר מקורה משחירה על הכותל, בתר ממנו חתך, נתחים נתחים יבתקנו, אל הקלחת זרקם למען ירכו במים. ובינתיים רימו את הזמן בשיחה והסווהו... Palthe, Gerhard Jan (1681-1767)Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis

17. Philémon et Baucis recevant Jupiter et Mercure dans leur modeste demeure  (Virgil Solis 1581)

18. [לא הניחום לצפות. והייתה גם גיגית תאשור שם: אוגן עקום הצמידה למסמר על הקיר- לקחוה וימלאוה פושרים- רחצו האורחים רגליהם בה, וישתטחו על מזרון של אצות רכיכות, וינוחו על המיטה שמעץ ערבה מסגרתה ורגליה...] אז באצות הנהר מזרון ירפדו ויניחו על המיטה שמעץ ערבה מסגרתה ורגליה; בגד פרשו על גבי היצוע- בלה, מרופט הוא- בגד ישן נושן- אם כי בחגים השתמשו בו: טוב המצע למיטת ערבה- הוא יאה ליצוע... וישכבו האלים. התאזרה הזקנה וברטט שמה שולחן לפניהם- (אך רגלו השלישית מתנודדת, ותחזקנה בחרס- מיד השתוו הרגלים), ובעלי נענה ירוקים למשעי תנגבנו. שמה שי פלס זכת הלבב: זיתים כפולי צבע עם ענבי סתיו אדומים כבושים במי מלח ורוטב, עולש וצנון וגבינה וביצים הפכתן באפר. את המנות הדלות לשולחן בכלי חרס הגישה. אז גם גביע הוגש מגולף, (יקר ערך כיתר), אף כוסיות עשויות עץ תדהר- צהובות הן ככתם כי בדונג הצהוב נמרחו מפנים- נוצצות הן. Hendrick Goudt Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis, circa 1620-30

19. Hyacinthe Collin de Vermont , Jupiter and Mercury in the House of Baucis and Philemon, 18th century The Metropolitan Museum of Art.

20. Janssens Abraham, Philemon and Baucis Entertaining Jupiter and Mercury, ca. 1615-25Davis Museum and Cultural Center, Wellesley College

21. רגע- וכל המנות הורדו מן האח הבוערת, יין נמזג (לא עתיק) ומחד הסיטוהו הצידה, יען הוגשה המנה האחרת- וצר המקום שם. אז הועלו אגוזים, תאנה ותמרה מיובשת, עם שזיפים בסלים רחבים, תפוחים נותני ריח, וענבים מתוקים, אשכולות ארגמן, פרי הגפן; ובאמצע- חלת דבש לבנה; ויקרות מכל אלה פני הזקנים הטובות השופעות קורת רוח ונחת. המה רואים, כי היין איננו פוחת בגביע: הוא מתמלא והולך מאליו מדי פעם בפעם. חיל אחזם למראה המתמיה- כפים יושיטו, באוקיס הפילה תחנון ופילמון איתה רך הנפש, חסד בקשו וסלחן על דלות שולחנם. והילך שם אצל הפתח אווז יחידי- הוא שומר כל הבית, אומר גמרו לשחטו לכבוד אורחיהם בני הנצח. אפס העוף מהיר הכנפיים הלאם, כי זקנים הם, ויתחמק מידיהם- לבסוף לאלים הוא בורח ויעמוד על ידם. לא נתנו לשחטו דרי מעלה. Jacob Jordaens, Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis

22. Jacob Jordaens, Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis, c.1645, NCMA

23. (after) Jacob Jordaens, Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis

24. Jordaens Jacob, Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis, 17th century, Musée des beaux-arts et d'archéologie Besançon

25. Jordaens Jacob Philemon and Baucis entertaining Jupiter and Mercury late 18th century Victoria & Albert Museum, London

26. Nicolas Lauwers(1600 - 1652) after Jacob JordaensJupiter and Mercury with Philemon and Baucis, Harvard Art Museums/Fogg Museum

27. Jordaens Jacob, Jupiter et Mercure chez Philémon et Baucis

28. Ryckaert David the Younger, Philemon and Baucis Giving Hospitality to Jupiter and Mercury

29. Jacob van Oost, the Elder Mercury and Jupiter in the House of Philemon and Baucis Fine Arts Museums of San Francisco

30. 'אנו אלים –כה אמרו- שכניכם יענשו כי הרעו, אפס אתם אל תיראו- הינצל תנצלו מן השבר, אך את הבקת עזבו, מהרו וצאו את הבית, בואו אתנו מהר ועלו על ההר אחרינו!' וישמעו בקולם: נשענו על מקלות והעפילו, הרה עלו בכבדות בעקבות אלוהי השמים. אך כמטחווי קשת היו ממרומי הצמרת, את עיניהם הם נושאים לאחור- והנה כל הארץ תחת ביצות עמוקות נעלמה- רק ביתם עוד עומד שם... המה תוהים ובוכים לגורל קרוביהם- והבקת, זאת הבקתה שצר בה היה המקום לבעליה, פתע הפכה להיכל והיו עמודיה לשיש, קש השדות על גגה היה לזהב מפיץ נוגה, דלת הבית לשער פאר, רצפתו-למשבצת. ככה דיבר אליהם בן סטורנוס בחסד ויאמר: 'אנא, אמור, איש צדיק ! אמרי נא, אשתו הצדקת, מה רצונכם , ישישים?' –ישוחח פילמון עם בוקיס, אז יגלו רצונם לאלים ואמרו: 'רצוננו כי תשימונו שומרים לזבולכם, כוהנים לאלוהינו ; עוד נבקש: אהבה ורעות בחיינו קשרונו- הבה, נמותה יחדיו! אל אראה את אשתי הנשרפת על המוקד- והיא אל תוריד עצמותי אלי קבר!' בן סטורנוס-יופיטר הנשרפת על המוקד- היוונים והרומים היו שורפים את מתיהם Jean-Bernard Restout, Philémon et Baucis donnant l'hospitalité à Jupiter et Mercure

31. Orest Adamovich Kiprensky Jupiter and Mercury in the house of Philemon and Baucis, 1802.

32. Peter Paul Rubens , ThunderstormLandscape , Philemon and Baucis, circa 1630, Kunsthistorisches Museum, Vienna

33. Peter Paul Rubens , ThunderstormLandscape , Philemon and Baucis, circa 1630, (detail)

34. Shelte a Bolswert , after Rubens, Pieter Paul Landscape with Philemon and Baucis, 1586-1659, State Museum Hermitage

35. ותמלא משאלתם: שמרו על מקדש בני הנצח עד אחרון ימיהם. ופעם עמדו, שבעי זוקן, יחד לפני מדרגות ההיכל וזכרו ימי קדם- פתע ראה הישיש, כי באוקיס אשתו מלבלבת; ותתבונן האשה: מוריקים ניצנים על פילמון! כבר מצמחת צמרת עלים על ראשם- אך השנים עוד להשמיע הספיקו ברכה: 'שלום, ידיד נפש!' יחד נשמע לחשם ויחד זמורות תכסינה את שפתותם. ועדיין מראים התינים בביתיניה צמד עצים הצומחים בשכנות- ואמת היא, כי למה שקר יביעו שפתי ישישים שספרו לי כל אלה? את הזרים התלויים שם ראיתי אני והחלפתי ואדובב ביראה: 'אהובי האלים- כאלים הם! המעריץ אלוהים- אף הוא יערץ עלי ארץ!' Janus Genelli (1761–1813) Philemon and Baucis New Masters Gallery, Dresden

36. (Virgil Solis 1581)

37. קשה שלא לראות מקבילות בין סיפור זה לסיפור לוט והרס סדום ועמורה וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  בוַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.  גוַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד--וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ... וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר:  הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם.  יג כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה:  כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ... וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן...(בראשית יט) סיפורו של אובידיוס על ירידת האלים לארץ אינקוגניטו הייתה מוכרת היטב בראשיתה של הנצרות, ובספר מעשי השליחים מזהים תושבי איקניון בבר נבא ופאולוס את יופיטר והרמס (מרקורי) וַהֲמוֹן הָעָם רָאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה פוֹלוֹס וַיִּשְׂאוּ אֶת־קוֹלָם וַיְדַבְּרוּ בְּלָשׁוֹן לוּקוֹנִית לֵאמֹר הָאֱלֹהִים יָרְדוּ אֵלֵינוּ בִּדְמוּת אֲנָשִׁים׃ 12 וַיִּקְרְאוּ לְבַר־נַבָּא יֻפִּיטֶר וּלְפוֹלוֹס קָרְאוּ הֶרְמִיס בַּאֲשֶׁר הוּא רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים׃ 13 וְכֹהֵן בֵּית־יֻפִּיטֶר לִפְנֵי הָעִיר בָּא הַשַּׁעְרָה בִּשְׁוָרִים וּבַעֲטָרוֹת וַיַּחְפֹּץ לִזְבֹּחַ הוּא וַהֲמוֹן הָעָם׃(מעשי השליחים,יד, 11-13) האיגרת אל העבריים מדגישה את מצוות הכנסת האורחים אַהֲבַת הָאַחִים תַּעֲמֹד 2הַכְנָסַת אֹרְחִים אַל־תִּשְׁכָּחוּ כִּי־יֵשׁ אֲשֶׁר אָסְפוּ מַלְאָכִים אֶל־בֵּיתָם וְלֹא יָדָעוּ׃(איגרת אל העברים יג, 1-2) Rembrandt Harmenszoon van Rijn Lot defending the angels, C. 1655-60

38. סיפורם של פילמון ובאוקיס בטקסטים מאוחרים Walter Crane, Philemon and Baucis

39. Baucis & Philemon by Jonathan Swift In ancient times, as story tells,The saints would often leave their cells,And stroll about, but hide their quality,To try good people's hospitality. It happened on a winter night,As authors of the legend write,Two brother hermits, saints by trade,Taking their tour in masquerade,Disguised in tattered habits, wentTo a small village down in Kent;Where, in the strollers' canting strain,They begged from door to door in vain;Tried every tone might pity win,But not a soul would let them in. Our wandering saints in woeful state,Treated at this ungodly rate,Having through all the village passed,To a small cottage came at last,Where dwelt a good honest old yeoman,Called, in the neighbourhood, Philemon,Who kindly did the saints inviteIn his poor hut to pass the night;And then the hospitable SireBid goody Baucis mend the fire;While he from out the chimney tookA flitch of bacon off the hook,And freely from the fattest sideCut out large slices to be fried;Then stepped aside to fetch 'em drink,Filled a large jug up to the brink,And saw it fairly twice go round;Yet (what is wonderful) they found'Twas still replenished to the top,As if they ne'er had touched a drop.

40. The good old couple were amazed,And often on each other gazed;For both were frightened to the heart,And just began to cry,—What art!Then softly turned aside to view,Whether the lights were burning blue.The gentle pilgrims, soon aware on't,Told them their calling and their errant;"Good folks, you need not be afraid,We are but saints," the hermits said;"No hurt shall come to you or yours;But, for that pack of churlish boors,Not fit to live on Christian ground,They and their houses shall be drowned;Whilst you shall see your cottage rise,And grow a church before your eyes." They scarce had spoke, when fair and soft,The roof began to mount aloft;Aloft rose every beam and rafter,The heavy wall climbed slowly after. The chimney widened, and grew higher,Became a steeple with a spire. The kettle to the top was hoist,And there stood fastened to a joist;But with the upside down, to showIts inclination for below.In vain; for a superior forceApplied at bottom, stops its coarse,Doomed ever in suspense to dwell,'Tis now no kettle, but a bell. Charles Edmund Brock, Jupiter and Mercury in the House of Philemon and Baucis

41. A wooden jack, which had almostLost, by disuse, the art to roast,A sudden alteration feels,Increased by new intestine wheels;And what exalts the wonder more,The number made the motion slower.The flyer, though 't had leaden feet,Turned round so quick, you scarce could see 't;But slackened by some secret power,Now hardly moves an inch an hour.The jack and chimney near allied,Had never left each other's side;The chimney to a steeple grown,The jack would not be left alone; But up against the steeple reared,Became a clock, and still adhered;And still its love to household caresBy a shrill voice at noon declares,Warning the cook-maid not to burnThat roast meat which it cannot turn. The groaning chair began to crawl,Like a huge snail along the wall;There stuck aloft in public view;And with small change a pulpit grew. The porringers, that in a rowHung high, and made a glittering show,To a less noble substance changed,Were now but leathern buckets ranged. The ballads pasted on the wall,Of Joan of France, and English Moll,Fair Rosamond, and Robin Hood,The Little Children in the Wood,Now seemed to look abundance better,Improved in picture, size, and letter;And high in order placed, describeThe heraldry of every tribe. Collin de Vermont Hyacinthe, Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis, 18th century, Musée national des châteaux de Versailles et de Trianon, Versailles

42.  A bedstead of the antique mode,Compact of timber, many a load,Such as our ancestors did use,Was metamorphosed into pews:Which still their ancient nature keep,By lodging folks disposed to sleep. The cottage, by such feats as these,Grown to a church by just degrees,The hermits then desired their hostTo ask for what he fancied most.Philemon having paused a while,Returned 'em thanks in homely style;Then said, "My house is grown so fine,Methinks I still would call it mine:I'm old, and fain would live at ease,Make me the Parson, if you please."He spoke, and presently he feelsHis grazier's coat fall down his heels;He sees, yet hardly can believe,About each arm a pudding sleeve;His waistcoat to a cassock grew,And both assumed a sable hue;But being old, continued justAs thread-bare, and as full of dust.His talk was now of tithes and dues;He smoked his pipe and read the news;Knew how to preach old sermons next,Vamped in the preface and the text;At christenings well could act his part,And had the service all by heart;Wished women might have children fast,And thought whose sow had farrowed lastAgainst Dissenters would repine,And stood up firm for Right divine. Restout Jean Bernard Philemon & Baucis, 18th century, Musée du Louvre , Paris

43. Bramatino (Bartolommeo Suardi), The visit of Jupiter and Mercury by Philemon and Baucis, 1550

44. Found his head filled with many a system,But classic authors,—he ne'er missed 'em. Thus having furbished up a parson,Dame Baucis next they played their farce on.Instead of home-spun coifs were seenGood pinners edg'd with colberteen;Her petticoat transformed apace,Became black satin flounced with lace.Plain Goody would no longer down,'Twas Madam, in her grogram gown.Philemon was in great surprise,And hardly could believe his eyes,Amazed to see her look so prim;And she admired as much at him. Thus, happy in their change of life,Were several years this man and wife;When on a day, which proved their last,Discoursing o'er old stories past,They went by chance amidst their talk,To the church yard to take a walk;When Baucis hastily cried out,"My dear, I see your forehead sprout!""Sprout," quoth the man, "what's this you tell us?I hope you don't believe me jealous,But yet, methinks, I feel it true;And really, yours is budding too—Nay,—now I cannot stir my foot;It feels as if 'twere taking root." Nicolas Auguste Hesse, Philemon and Baucis Jupiter and Mercury 1818

45. Dechenaud Adolphe , Mercury and Jupiter at the house of Philemon and Baucis, 19th century, Musée des Ursulines, Mâcon

46. Description would but tire my Muse;In short, they both were turned to Yews. Old Goodman Dobson of the greenRemembers he the trees has seen;He'll talk of them from noon till night,And goes with folks to show the sight;On Sundays, after evening prayer,He gathers all the parish there,Points out the place of either Yew:Here Baucis, there Philemon grew,Till once a parson of our town,To mend his barn, cut Baucis down;At which, 'tis hard to be believedHow much the other tree was grieved,Grow scrubby, died a-top, was stunted:So the next parson stubbed and burnt it. Johann Ulrich Krauss, 1690

47. Kurpark Zinnowitz, Philomen and Bauchis

48. Charles Gounod, Philemon et Baucis

49. Envying Baucis and Philemon Had we only been trees, we would have rootedin the same soil – wrapped our toes round stones,shed acorns and lime-flowers, oak leaves and linden,felt the same gales, known equally the woodpecker’s awl. “My dear” would have been the last wordsof our fusing mouths; our arms, with time, wouldhave grafted. My twigs would have run fingersthrough your foliate hair; there would have been a creaking of limb against limb. Had we only been trees, there could have been no questionof uprooting. Moisture would have drippedfrom leafy groins and dried in runnels. But we are merely human: incomplete,caught in time, condemned to move our feet. Poem by Giles Watson, 2012.

50. Margit Kovács, Philemon and Baucis ,1970