31.7.11-3.8.11 מדריך: שי בייטנר

1. ירדן מצגת מס' 1 [חלק ב] עם ביס"ש כפר עציון 31.7.11-3.8.11 מדריך: שי בייטנר דיפדוף בתמונות ע"י העכבר או ENTER

2. עמאן - רבת עמון לראשונה נזכרת רבת עמון במקרא, בעת התנחלות שבטי ישראל בעבר הירדן. העיר שימשה בירתו של עוג מלך הבשן ככתוב: "כִּי רַק-עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִיא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן"...(דברים ג',יא). היא נזכרת בשם "רַבָּה" בתאור נחלתו של שבט גד בעבר הירדן (יהושע יג',כה). העיר נכבשה בידי יואב שר צבאו של המלך דוד, ולאחר פילוג הממלכה עם מות שלמה, שבה רבת עמון והיתה לבירת ממלכת בני עמון. העיר זכתה לשגשוג עם צירוף עבר הירדן לאימפריה האשורית במאות ה- 8 וה- 7 לפסה"נ. בתקופה זו היא נזכרת ע"י נביאי ישראל כאחת הערים העוינות לממלכת יהודה ומנבאים על מר גורלה באחרית הימים: "וְנָתַתִּי אֶת-רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת-בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ-צֹאן"...(יחזקאל כה',ה). רבת עמון נכבשה בהמשך על ידי האשורים, הפרסים והסלאוקים, ובמאה ה-3 לפנה"ס שינה תלמי פילדלפוס השני את שמה ל"פילדלפיה". פילדלפיה הייתה לחלק מהממלכה הנבאטית עד לשנת 106 לפסה"נ, עת נכבשה על ידי האימפריה הרומית והפכה לאחת מעשר ערי הדקאפוליס הרומיות. בתחילת התקופה הביזנטית הייתה העיר למקום מושבו של בישוף. הסאסאנים כבשו את העיר בשנת 614 ולאחריהם כבשו אותה הערבים ב- 636, אשר שינו את שמה מפילדלפיה לעמאן. העיר פרחה תחת שלטונה של שושלת בית אומיה ובהמשך תחת שלטונו של בית עבאס, אך במרוצת השנים חרבה על ידי מספר רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים, ובמאה ה- 19 כל שנותר ממנה היה כפר קטן ובו כ-2,000 תושבים. מיפנה בתולדותיה של עמאן החל בשנת 1887, עת התיישבו בה צ'רקסים, וזה הואץ משמעותית עם סלילת מסילת הרכבת החיג'אזית והפיכתה של העיר לתחנה מרכזית בנתיבה.

3. עמאן היא בירת ירדן, בה נמצאים ארמון המלך, מושב השלטון, בית הנבחרים, משרדי הממשלה, הצבא והמינהל. עמאן היא המרכז המסחרי והכלכלי ומרכז הכספים והבנקאות ומושב השגרירויות הזרות. היא משמשת מרכז תיירות ונקודת מוצא למרבית הסיורים בירדן: צפונה לגרש, לעג'לון ולאום קייס, דרומה למידבא, לכרך ולפטרה, מזרחה לארמונות המדבר ומערבה לעראק אל אמיר, למִכוור ולים המלח. לא יהיה מוגזם לומר כי "עמאן היא ירדן". העיר שוכנת בצפון-מערבה של ירדן, באזור גבעי על גבול המדבר ובגובה של 773 מטרים מעל פני הים. העיר הוקמה במקור על שבע גבעות, אך כיום היא משתרעת על פני 19 גבעות, ואזוריה העיקריים נוטלים את שמותיהם משמן של גבעות אלה. סמוך לעמאן נמצאים מעיינות המשמשים לה כמקורות מים זמינים.

4. תל רבת עמון

5. גבעת האקרופוליס (ג'בל קלעה) נמצאת במרכזה של עמאן. זהו התל של "רבת בני עמון" הקדומה ובו מצויות חורבות העיר המקראית. הגבעה מתנשאת לגובה רב מעל הגאיות המקיפים אותה, ולה צורת ר'. האקרופוליס משתרע על כ- 160 דונם. העיר – בראשית האלף השלישי לפסה"נ – היתה בפסגת האקרופוליס ובתחילת האלף השני לפסה"נ, הוקפה לראשונה במערכת ביצור שכללה חומות וחלקלקה. העיר הקדומה הגיעה לשיאה בתקופת המקרא, בעת השלטון האשורי. מעידים על כך, ממצאים רבים שנתגלו בתל, שכללו שרידי ארמון ופסלים עמוניים יחודיים. מרכז הפולחן של העיר, היה כנראה בשטח הסלע המקודש שנמצא במקום שבו נבנה מאוחר יותר מקדש הרקולס הרומי. דרך מפותלת שנבנתה במדרון הדרומי של האקרופוליס, איפשרה עלייה מהעיר הרומית החדשה אל המקדש שבפסגתו. תל רבת עמון

6. מקדש הרקולס מקדש הרקולס בפינה הדרומית-מערבית של האקרופוליס הוקם בימיו של אורליוס (161-166 לסה"נ) מקדש להרקולס, כעדות כתובת שנתגלתה באתר.

7. רבת בני עמון על פי ממצאים רבים שנחשפו במתחם מקדש הרקולס, שָׁכְנה במקום העיר הקדומה מתקופת המקרא – רבת בני עמון ["רבּה"]. נחש העמוני היה מלך בני עמון בתקופת שאול ודוד. הוא נזכר כמי שתקף את אנשי יבש גלעד, וכשנכנעו דרש לנקר את עיניהם של אנשי העיר. שאול גייס את העם למלחמה והכניע את בני עמון. נחש העמוני נזכר גם כמי שסייע לדוד, כאשר משפחתו ברחה משאול למואב ונרצחה על ידי מלך מואב. אחד מאחיו של דוד, אליהוא, הצליח להמלט והגיע אל נחש העמוני, שמתוך שנאתו לשאול (ממלחמת יבש גלעד) לא הסגיר את אחי דוד. לפיכך נמנע דוד ממלחמה בבני עמון עד מותו של נחש. עם מותו, שלח דוד שליחים לחנון בן נחש לנחמו, אך הלה חשד כי הם באים למטרת ריגול, גילח אח חצי זקנם, חתך את בגדיהם ושלחם בבוז חזרה ליהודה. יואב בן צרויה – שר צבאו של דוד יוצא בראש הצבא להכניע את בני עמון. "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יוֹאָב וְאֶת-עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל-רַבָּה; וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם"(שמואל ב יא' א). לרבת בני עמון נקשרת פרשת דוד ובת שבע. דוד מלך ישראל חומד את בת שבע - אשתו של אוריה החתי - כאשר אוריה צר עם הלוחמים על רבת בני עמון. אוריה נקרא אל דוד, ודוד שולח אותו בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת ליואב, שתביא למותו על ידי נטישתו בשדה הקרב. יואב בן צרויה ממלא, בשינוי, אחַר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. העיר התחתונה נכבשת, אולם עדיין מצודת המלך החזיקה מעמד. יואב שלח לקרוא לדוד על מנת שדוד יכבוש את העיר והכיבוש יקרא על שמו. "וַיֶאֱסֹף דָּוִד אֶת-כָּל-הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה וַיִלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ"(שמואל ב יב' כט).

8. הארמון האומיי הוא המבנה הגדול והשמור ביותר במקום. במרכז המתחם נמצא המבנה הידוע בשם ה"קצר", והוא המרשים ביותר במכלול הארמון. למרות שחלקו הרוס, ניכר עדיין פארו מימים עברו. זהו מבנה מרובע [25X27 מ'] בנוי מאבנים גדולות שממנו יצאו ארבע זרועות שנפתחו כלפי המרכז. מרכז ה"קצר" קורה בכיפה שנשענה על ארבע קשתות. מוקדאסי (985) מעיד, שבמקום זה היה קברו של אוריה החתי שנהרג ברבת עמון (שמואל ב יא' טו-כד). הארמון האומיי באזור המצודה בעמאן (שחזור) הארמון האומיי

9. פסל רומי אדיר – אצבעות הרקולס

10. בתקופה הרומית נבנה המרכז העירוני החדש של עמאן-פילדלפיה בעמק שמדרום לגבעת האקרופוליס. התאטרון של עמאן הוא האתר ההיסטורי המרשים ביותר בעיר. מושבי התאטרון נשענים על השקע הטבעי בחלקו, בגוש הגבעות הסוגר על העיר מדרום. בתאטרון היו למעלה מ- 8000 מושבים והוא גדול התאטראות במזרח הרומי.

11. המוזיאון הארכיאולוגי במצודה, מייצג את המורשת התרבותית-היסטורית של ירדן, כפי שזו משתקפת בממצאים הארכיאולוגיים. במוזיאון דגש על שלוש תקופות עיקריות: תקופת המקרא, התקופה הרומית-ביזאנטית והתקופה המוסלמית.

12. תמונת אינטרנט עראק אל אמיר עראק אל אמיר נמנית עם האתרים היותר מרשימים בירדן. המקום נמצא בעמק א-ציר, כ- 20 ק"מ דרומית-מערבית לעמאן. זוהי פינה קסומה ומרוחקת, טובלת בעצים ובירק, הנמצאת בבקעה טבעית מוקפת סלעים. בקצה הדרומי-מערבי, נמצא בניין גדול ויוצא דופן בדמות ארמון, המכונה קצר אל עבד [מצודת העבד]. אפשר שהשם מרמז על תוארו של הורקנוס בן טוביה, המכונה בספר נחמיה "העבד העמוני", כינוי לפקיד רם דרג מטעם המלך. ברם לפי האגדה המוסלמית המקומית, מקור השם שונה בתכלית: "לאמיר, ששמו מונצח במקום, היתה בת יפהפיה", כך מספרת האגדה. "יום אחד, כשעמד לעלות לרגל למכה, הפקיד את בתו למשמרת בידי עבד כושי. העבד התאהב בבתו, שמצידה הבטיחה לו את ידה בתנאי שיבנה לה ארמון. העבד הכושי ניגש מיד למלאכה, אך לא הספיק לסיימה, כעדות האבנים הפזורות במקום, ומכאן השם קצר אל עבד. כוחותיו העל אנושיים של אותו עבד באים לידי ביטוי בגודלן העצום של האבנים. טרם שהעבד השלים מלאכתו, שב האמיר מדרכו, כילה זעמו בעבד ושרף את גופתו, שנקברה מתחת לאבנים". המבנה, שהוא בניין אחוזה מפואר, הוקם בשנים 175-182 לפסה"נ ע"י הורקנוס בן יוסף, בן טוביה, משפחת אצילים יהודית מתייוונת, שנמלט מירושלים ומצא מפלט בארץ עמון. עראק אל אמיר מזוהה עם "בירתא של ארץ עמון" בתחום הנחלה של משפחת הכהנים לבית טוביה.

13. יוסף בן מתתיהו מעיד: "הורקנוס (מבית טוביה) ויתר על כוונותיו לשוב לירושלים והתיישב בארץ שממזרח לירדן, ששם התמיד במלחמתו בערבים עד שהרג רבים מהם ואחרים לקח בשבי. והוא בנה מבצר חזק שאת כולו עד גובה גגו בנה באבנים, שעליהן גילף חיות גדולות מידה, ואת הבניין כולו הקיף בחפיר רחב ועמוק. הוא חצב בסלע שממול להר, מערות גדולות באורך איצטדיות רבות. במערות עשה אולמות וחדרים, חלקם לסעודות, ואחרות למחיה ולשינה, ואל תוך המערות האלו הביא שפע של מים רבים, ששימשו לעונג וקישוט לאחוזתו. את הכניסות אל המערות עשה כשהן צרות, באופן שרק אדם אחד בלבד היה יכול לבוא בהן בעת ובעונה אחת. דבר זה עשה מתוך זהירות, בכדי למנוע את הסכנה שאֶחיו יצורו על המקום ויכבשוהו. מלבד אלה הקיף את המקום במתחמים רבים ובהם גנים מפוארים, ולאחר שהשלים את בניית המקום קרא לו בשם צור. מקום זה שוכן בין ערביה ליהודה, מעבר לירדן, לא רחוק מחשבון. הוא שלט באותו אזור במשך שבע שנים, ככל ששלט סלבקוס באסיה". המבנה המפואר שבמקום מעוטר בפסלי אריות ונשרים באפריז ופסלי פנתרים ששימשו כמזרקות. המבנה הוקם על פודיום גדול במרכזו של אגם מלאכותי, שנתחם ע"י סוללה מדורגת ולה שער מונומנטלי. האגם יבש כיום, אך לעיתים הוא מתמלא מים בעקבות הגשמים. הבנייה בעראק אל אמיר נעשתה בטכניקה סורית-פיניקית קדומה. האבנים הענקיות הונחו בהתאמה מירבית זו על גבי זו, ללא שימוש במלט, שיטה ששיוותה למבנה תחושה של מונומנטליות רבת רושם.

14. פסלי אריות ופנתרים מעטרים את המבנה המפואר.

16. עראק אל אמיר – תכנית האתר • אמת מים שהוליכה את מימי ואדי א-ציר לאגם המלאכותי שמסביב לבניין האחוזה. • מצוק תלול שבו חצובות מערות בשני מפלסים. נועדו אולי לשמש מקום מפלט וקבורה. בחזית שתיים מהן מופיע השם טוביה. • תל ובו שרידים קדומים, נושב ברציפות מתקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה הממלוכית. • בניין ששרד מישוב שהוקם במאה ה- 2 וניטש בתקופה הביזאנטית. • בניין האחוזה של הורקנוס [קצר אל עבד]. האתר היהודי (וההלניסטי) השלם והמפואר ביותר בעבר הירדן. • אגם מלאכותי מוקף בחומה נמוכה, שניזון ממי ואדי א-ציר. במרכזו אי [או פודיום] שעליו הוקם בניין האחוזה.

17. תמונת אינטרנט מלכתחילה נועד הבנין לעמוד במרכז האגם – מעין אי שהשתרע על שטח של כ- 60 דונם. אל הפאביליון אפשר היה להגיע ללא קושי באמצעות סירות. מכל מקום היה זה פאביליון אקזוטי, מעין ספינה השרויה במצב של עגינה מתמדת. מטרתו של האדריכל היתה להרשים את המבקרים-הצופים באמצעות השתקפותו של הבנין במים, ובמיוחד השתקפותם של תבליטי החיות שבחזיתות. [קדמוניות – תרגום א.שליט]

18. במבואות האתר, מצפון, מתרומם מצוק תלול וגבוה, הנמשך ממזרח למערב לאורך של כ- 500 מ'. במצוק חצובות 14 מערות בשני מפלסים. פתחי המערות צרים, עד כי במבט ראשון לא קל להבחין בהן, ואין ספק שנועד להן תפקיד הגנתי כלשהו. המערות נזכרות בידי יוסף בן מתתיהו, המייחס את חציבתן להורקנוס מבית טוביה. טיפוס אל מערות "בית טוביה"

19. אחת המערות בעראק אל אמיר עם כתובת בארמית "טוביה" בחזיתה.

20. מערות אלו הן שנתנו את שמן למקום: עראק אל אמיר, שפירושו "מערות הנסיך" (או "סלעי הנסיך"), שם המבטא את הרושם שעשו המצוק הגבוה והתלול והמערות החצובות בו. במפלס העליון המערות הוכשרו למגורים, וכוללות בורות מים, שובך יונים (קולומבריום), אורווה, מקומות מגורים ומחסנים.

21. ממול למערות נמצא כפר, השוכן על התל הקדום של הישוב.

22. חשבון - תל חיסבאן חשבון נמצאת בהרי מואב, על דרך המלך, בין רבת עמון למידבא. העיר התפרסמה במקרא כבירתו של סיחון מלך האמורי (דברים ב' כד). חשבון ותחומה עלתה בגורלם של בני שבט ראובן (יהושע יג' יז), אך לבסוף נפלה בחלקו של שבט גד (שם יג' כו) והיתה לעיר לווים בתחום נחלתו (שם כא' לז). בתקופה ההלניסטית נודעו העיר וסביבותיה כ"ארץ חשבון". היא נכבשה בידי מלכי החשמונאים והיתה בשלטונו של אלכסנדר ינאי. הורדוס ביצר את חשבון שעל גבול ממלכת הנבטים. לאחר שעבר הירדן צורפה לאימפריה הרומית ב- 63 לפסה"נ, חזרה העיר לידי האוכלוסיה המקומית. היא נמנתה עם ערי הגויים בעבר הירדן, שנהרסו בידי היהודים במרד הגדול. חשבון הקדומה מזוהה בתל חיסבאן, שלידו כפר בשם זה. תל חיסבאן משתרע על שטח של כ- 200 דונם ונתגלו בו שכבות ישוב מאז ייסוד העיר בראשית תקופת הברזל ועד לשלהי התקופה העות'מאנית.

23. חשבון שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית הכפר – תל חיסבאן

24. מידבא רחוב עמוס חנויות בעיירה הקטנה מידבא (מדאבא). מכאן – הדרך קצרה לכנסיית סט. ג'ורג', שבה נמצאת מפת מידבא המפורסמת.

25. מידבא – כיום העיירה מאדבא כ- 30 ק"מ מדרום לרבת עמון – היתה אחת הערים החשובות בעבר הירדן העתיקה. היא נבנתה על גבעה נישאת מעל המישור הפורה שמסביבה, בסמוך ל"דרך המלך" הקדומה. שמה של העיירה יצא למרחקים בזכות מפת הפסיפס המופלאה שנתגלתה בשנת 1884, בעת הקמת כנסייה חדשה ע"י יוונים אורתודוכסים. הבונים לא היו מודעים תחילה לחשיבות המפה, שנהרסה בחלקה בעת הקמת הכנסייה. המפה, שגודלה 5.6X15.7 מ', נמצאת בכנסיית סט. ג'ורג'. זוהי המפה ההיסטורית-גאוגרפית החשובה ביותר של ארץ ישראל, והקדומה שבהן. המפה, שהיא מהמחצית השניה של המאה ה- 6, מתארת את ארץ ישראל והארצות השכנות בגבולות ארצות המקרא [או "הארץ המובטחת"] מהדלתה של מצרים בדרום ועד לצור וצידון בצפון, מהים התיכון במערב ועד למדבר הערבי במזרח. במפה מובאים כ- 150 אתרים ומקומות, ששמם מצויין בשפה היוונית, ובהם 16 ישובים, שאינם ידועים משום מקור אחר. במרכז המפה מובאת העיר ירושלים, בקנה מידה העולה פי 10 על שאר הישובים. כנסיית סט. ג'ורג' מידבא כנסיית סט. ג'ורג' – כאן נמצאו הפסיפסים של מפת מידבא

27. מפת מידבא 1. ירושלים 2. בית לחם 3. ים המוות 4. נהר הירדן 5. יריחו 6. באר יעקב 7. הים התיכון 8. הר סיני 9. דלתת הנילוס 10. כרך 11. מנזר לוט הקדוש 12. חברון 10 11 3 4 5 8 6 2 1 12 9 7

28. הר נבו הר נבו (ג'בל נבא) מתנשא לגובה 800 מ'. בצפון תוחם אותו ערוצו של ואדי עיון מוסא, שבו נובעים המעיינות החשובים באזור, ובדרומו – ואדי אל עפרית והמשכו המערבי – ואדי ג'דידה. מפסגתו המערבית, ג'בל סיאע'ה, ראה משה את הארץ המובטחת ושם מת. "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד עַד-דָּן. וְאֵת כָּל-נַפְתָּלִי וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר".(דברים לד', א-ד) ..."עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ...  וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ... כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא"...(דברים לב', מח-נב) להר נבו חשיבות רבה גם במסורת היהודית. הוא לא נחשב "מקום קדוש" במובן המקובל, ולא היה בו ציון שינציח את קבר משה. זאת על פי הנאמר כי "וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"(דברים לד', ו). לעומת זאת, מילא הר נבו מקום חשוב בתודעת עולי הרגל היהודים, שצפו אליו מרחוק – בעיקר מהר הזיתים בירושלים, והוא נזכר לא אחת בספרות הנוסעים בימי הביניים. מהר נבו מבט מרהיב על ארץ ישראל המערבית. נראים היטב ים המלח וסביבתו, הרי יהודה, בית לחם והרודיון, הר הזיתים וירושלים וכן בקעת הירדן והרי שומרון ובהם גריזים ועיבל, וצפונה משם כוכב הירדן והרי הגליל. מבט מהר נבו אל עבר עינות משה. תצפיות מהר נבו. המדריך: "ביום של ראות טובה, רואים"... פסיפסים מרהיבים שנתגלו בחפירות שנערכו בהר נבו.

29. כפר דנה נמצא כ- 50 ק"מ מצפון לפטרה, על "דרך המלך". מדרך המלך יורדים מערבה בכביש צר, ובו נקודות תצפית משובחות לכיוון מערב. הכפר העתיק נמצא באחת משמורות הטבע היפות ביותר במדינת ירדן ומוקף בנוף הואדי, המעוטר בעצי ערער אדום, אלונים, אלות אטלנטיות ועוד. עם סלילת דרך המלך ננטש הכפר, ותושביו עברו לכפר קדיסייה בסמוך לדרך הראשית. תושבים מעטים נותרו בכפר הציורי ומספקים שירותי תיירות בבתי הארוח והמלונות הקטנים. רשויות השלטון העריכו את פוטנציאל התיירות המצוי בכפר דנה ובסיוע השקעות חוץ, שיפצו את בתי הכפר העתיקים לצרכי תיירות. הכפר משמש נקודת יציאה לטרקים באזור והוא פופולרי בקרב המטיילים הישראלים. ואדי דנה, הניצפה מלמעלה – מתחתר בתוואי ישר [בשונה מתוואי הנחלים המתפתלים] – זאת עקב התנאים הטופוגרפיים שנוצרו בעקבות שבר גאולוגי. כפר דנה

30. בעקבותיו של ארכיאולוג וסוכן חשאי, רב עטוי עבאיה – נלסון גליק – אל חִרבּת תנור שבירדן, שם חיפש גליק, שנים רבות לפני שהיה מרגל, שרידי מקדש אבוד של אלת פריון עתיקה - העשתורת השֵמית, הידועה כאפרודיטה השמיימית של היוונים או בשמה המאוחר יותר: עַתְרַגָטיס - האלה הסורית הגדולה. ג'בל תנור נמצא בגבול הארץ הנושבת. שם, מעבר לאפיק הרחב של וואדי חסא, במקום מפגשו עם וואדי אל־אבאן, מתנשא ג'בל תנור. נלסון גליק העריך, כי קשיי הגישה אל המקום הביאו את הנבטים לבחור בג'בל תנור הגבוה כאתר לבניית מקדשם. "נדמה כי משהגיעו הקדמונים פעם אל הפסגה, טבעי היה בעיניהם לקשט את ראש ההר במקדש, כשם שטבעי היה בעיניהם לקשט ראש של אלה בכתר", כתב בספרו "עבר הירדן המזרחי". בנוסף לכך, נראה כי מיקומו של המקדש בחרבת תנור, על גבול הארץ הנושבת והמדבר, מסמל גם את המאבק הנצחי בין הצמיחה לקמילה, נצחון החיים על המוות. לסמלים אלה היה תפקיד חשוב בדרמה הפולחנית של הדתות הקדומות של המזרח התיכון. חורבת תנור במחצית המרחק בין פטרה לעמאן, ראינו במהלך נסיעתנו את ג'בל תנור וסכר נחל זרד.

31. שמו של נחל זרד [או בשמו הערבי ואדי חסה] השתמר מתקופת המקרא ומוזכר בתנ"ך בכמה מקומות. כמו כן מובן מהכתוב שהנחל משמש כגבול בין מואב ואדום. גם במפת מידבא הנחל מסומן בצורה ברורה. שטח אגן הניקוז שלו 2500 קמ"ר והוא מגדולי הנחלים בירדן (אחרי הירמוך והארנון). האיזכורים במקרא אינם מספקים חלק מהחוקרים, המטילים ספק בזיהוי ואדי חסה עם נחל זרד. נחל זרד מוזכר בספר דברים כתחנה במסעם של בני ישראל: "עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם--אֶת-נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר אֶת-נַחַל זָרֶד. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ אֶת-נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה--עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם"(דברים ב' יג-יד) סכר נחל זרד

32. כַּרַכּ כַּרַכּ הידועה גם בשמותיה העבריים קיר מואב, קִיר חֲרֶשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ היא עיר בירדן, מזרחית לים המלח, ומשמשת כבירת נפת כרכ. העיר שימשה כבירתה של ממלכת מואב הקדומה. ליד מרכז העיר שוכנת מצודת כרכ הצלבנית. העיר נוסדה בתקופת המקרא, בתקופת התנחלות שבטי מואב במזרח ים המלח. היא שימשה כבירת הממלכה המואבית, החל מכיבוש צפון מואב על ידי סיחון ועד לגלות מואב על ידי אשור. המפורסם בין המלכים שישבו בעיר הוא מישע, שכתב את מצבת מישע, המתארת את ניצחונו על מלך ישראל. בתנ"ך מוזכרת העיר מספר פעמים: במלכים ב' ג, כה – מתוארת הריסת העיר על ידי שלושת המלכים במלחמתם נגד מישע. במלכים ב' טז, ט מתוארת הריגתו של רצין מלך ארם והגליית עירו דמשק לקיר מואב על ידי תגלת פלאסר מלך אשור. הגליה זו מוזכרת בעמוס א, ה וט, ז. חורבנה הסופי של קיר מואב הוא הנושא של מספר נבואות: משא מואב של ישעיהו פותח במילים: "מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה", והעיר מוזכרת גם בנבואה המקבילה בירמיהו מח. לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי האימפריות בבל, פרס, האימפריה המוקדונית של אלכסנדר הגדול. בתקופה ההלניסטית הייתה העיר ידועה בשם חרקה. היישוב היהודי בעיר פרח במשך כל תקופה זו. האזור התחיל להיות מוקד לנדידת הנבטים מחצי האי ערב, והעיר עברה לשליטתם. הרומאים הגיעו אליה רק בשנת 105. בתקופת האימפריה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה, והיא הפכה לעיר נוצרית ומרכז מחוזי. בתקופת הצלבנים עלתה חשיבות העיר, והחל בשנת 1142 בנה פולק מלך ירושלים את מצודת כרכ, מבצר ליד העיר. המבצר עבר לידיו של רנו משטיון, בזכות נישואיו לשַליטת עבר הירדן. בשנות השמונים של המאה ה- 12 ניסה צלאח א-דין מספר פעמים לכבוש את המבצר, ללא הצלחה. ניסיון אחד היה במהלך נישואיו של בנו החורג של רנו. הסולטאן הנאור כיבד את האירוע והמתין לסיום הטקס כדי להמשיך בהפגזות. המבצר נפל לידי המוסלמים לאחר נפילת הצבא הצלבני בקרב קרני חטין. בשנת 1263 האזור נכבש על ידי הממלוכים, ב-1514 על ידי העות'מאנים, בשנת 1917 על ידי הבריטים, ומ-1946 כרכ היא עיר בירדן ההאשמית. בשלהי המאה ה-19 חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי בולגריה, תוך חתירה להתיישבות בארץ ישראל. הוקמו אגודות בערים ונוצרו גרעיני התיישבות, שהחלו בהתיישבות פזורה בחורן ובהמשך ביבנאל והר-טוב. התקיימה פעילות לצורך אישור התיישבות בסמוך לכרכ, אולם הדבר לא הסתייע והתכנית ירדה מהפרק.

34. כניסה כיום חפיר צפוני חצר עליונה חצר תחתונה חפיר דרומי החפיר הצפוני 1.השער העות'מני 2.השער הצלבני 3.חפיר 4.באר ומאגר מים 5.חלקלקה 6.כנסייה צלבנית 7.ארמון ממלוכי 8.המוזיאון תכנית המצודה

35. מבצר כַּרַכּ

36. מבצר כַּרַכּ

37. מבצר כַּרַכּ

38. מבצר כַּרַכּ

39. מבצר כַּרַכּ תבליט הלוחם הנבטי

40. מבצר כַּרַכּ

41. מבצר כַּרַכּ

42. מבצר כַּרַכּ

43. מבצר כַּרַכּ הכניסה למוזיאון

44. מבצר כַּרַכּ דגם העיר ומבצר כַּרַכּ במוזיאון

45. מבט אל עבר העיר ממבצר כַּרַכּ

46. נחל ארנון (בערבית: ואדי אל-מוג'יב) - נחל איתן הנמצא בעבר הירדן המזרחי ונשפך לים המלח. שטח אגן הניקוז של הנחל הוא 6,450 קמ"ר וספיקת המים שלו היא כ-7,200 מטר מעוקב בשעה. בחלקו הצפוני של אגן הניקוז של הנחל, מגיע יובלו העיקרי, ואדי ואלה, עד סמוך לעמאן ובִדרום אגן הניקוז, מגיעות שלוחותיו עד כרך. מקורו המזרחי של הנחל האיתן מצוי בעין אל-לג'ון, בגובה של 690 מטר מעל פני הים, בין כרך ובין תחנת קטראני שעל מסילת הברזל החיג'אזית במקום הנקרא "ראס אל מוג'יב". מנקודה זו ועד שפכו במרכז חופו המזרחי של ים המלח, יורד הנחל כ-1111 מטרים במהלך של 51 קילומטר. הנחל הוא בעל אופי קניוני לכל אורכו וכולל מפלי מים רבים שמונעים הליכה רצופה בערוצו. נחל ארנון מוזכר בתנ"ך כגבול ממלכת מואב. לפי ספר דברים עברו אותו בני ישראל כשבאו להילחם בסיחון. סכר נחל ארנון

47. דיבון דיבון על רקע הכפר הנוכחי דיבאן.

48. לדיבון היה בתקופות הקדומות ערך אסטרטגי רב. העיר שכנה על גבעה מוקפת גאיות, על דרך המלך שקישרה בין ממלכות אדום ומואב. היא מצויה כ- 4 ק"מ מצפון לנחל ארנון, ששימש גבול טבעי נוח להגנה. זיהויה של דיבון ודאי ומסתמך על שם הכפר הנוכחי דיבאן, על גילוי מצבת מישע במקום ועל השרידים שנחשפו בחפירות. דיבון נזכרת בין ערי מואב שכבש סיחון מלך האמורי מידי "מלך מואב הראשון", שעברו לידי בני ישראל: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד-דִּיבֹן; וַנַּשִּׁים עַד-נֹפַח אֲשֶׁר עַד-מֵידְבָא.(במדבר לב' לד). היא ניתנה לנחלה לשבט ראובן, אך שבט גד הם שבנו את העיר, ומכאן גם השם דיבון-גד. על קורותיה של דיבון במאה ה- 9 לפסה"נ אנו למדים ממצבת מישע. העיר היתה מקום הולדתו ובירתו של מישע מלך מואב, שהשתחרר מעולו של עמרי מלך ישראל. מישע בנה בדיבון קרית שלטון מבוצרת כמתואר במצבת מישע. מצבת מישע מלך מואב נתגלתה בד`יבאן על ידי מיסיונר ב- 1868. המיסיונר דיווח לשארל קלרמון גנו בקונסוליה הצרפתית בירושלים. זה ניסה מיד לארגן את 60 הלירות שנדרשו לקנייה, אלא שבזמן שבו אורגן הכסף, החלו משפחות המוצאים להתווכח וניפצו את האבן. חלקה שוקם והועבר למוזיאון הלובר בפריס.

49. ילד מהכפר דיבאן האם יֵדע על מישע מלך מואב ? האם יֵדע על סיחון מלך האמורי ? האם יֵדע על נחלת ראובן וגד ? האם יֵדע ?

50. מכוור, הבנויה על הר נישא ומבודד בהרי מואב ממזרח לים המלח, בוצרה לראשונה בשנת 100 לפסה"נ בידי אלכסנדר ינאי. בשנת 64 לפסה"נ נכבשה ונהרסה בידי פומפיוס. הורדוס בנה אותה מחדש וביצרה בשנת 30 לפסה"נ, כעמדה קדומנית נגד הנבטים. מכוור היתה בין המבצרים החזקים ביותר בארץ יהודה ושנייה רק לירושלים. לאחר נפילת ירושלים, נמלטו אחרוני המורדים למכוור. הצבא הרומי הטיל עליה מצור בשנת 72 לסה"נ. המפקד הרומי, בסוס, הורה להחריב את המצודה עד היסוד. למכוור דמיון מפתיע למצדה. שתיהן מצויות באזור מדברי ליד ים המלח, ובנויות על הר תלול ונישא, שתיהן נבנו בימי החשמונאים ובוצרו בידי הורדוס כמבצר וכמקום מפלט, בשמשן מעוז אחרון למורדים היהודים לאחר חורבן ירושלים. גם מכוור וגם מצדה עמדו במצור ממושך של הצבא הרומי, שהסתיים בהכנעת הנצורים ובמותם הטרגי. ואם לא די בכך, הרי בשתיהן הדמות המרכזית, היתה לוחם בשם אלעזר. מִכוור