הקוביזם

1. הקוביזם קוביזם = קוביות. פותח בשנים 1907-14 בצרפת בידי פיקאסו ובראק. השם ניתן על ידי מבקר האמנות לואי ווקסל בביקורתו העיתונאית על תערוכה של בראק ב-1908 . הקוביזם צמח על רקע היצירה של סזאן ועל האמונה של פיקאסו ובראק שלציור יש עצמאות וחוקים משלו, ואין הוא צריך להיות כפוף לחוקים של הטבע. ולכן, הקוביזם אינו מתאר את מה שהעין רואה אלא הוא מעלה גם מידע שידוע לו, למשל: העין רואה את חזית הבית, אך הצייר יודע שיש לבית צדדים נוספים והוא יצייר את הבית, בו-זמנית, גם מהחזית וגם מהצדדים. וכיוון שחוקי הטבע לא חלים על התמונה, הצייר הקוביסטי יכול לצייר בית מכמה נקודות מבט בבת אחת, ובאופן זה להעשיר את המידע על הבית. מיקוד: ברק, בתים בלה אסטאק, 1908, שמן על בד, 73X60 ס"מ

2. הקוביזם מתחלק למספר תקופות לכל תקופה יש מאפיינים: • קוביזם פיסולי /אפריקאי - 1906-1908 • 2. קוביזם אנליטי - 1910-1909 • קוביזם סימולטני (הרמטי) 1911-1912 • קוביזם סינתטי 1912-1914

3. ברק, בתים בלה אסטאק, 1908, שמן על בד, 73X60 ס"מ סזאן, הטחנה, 1898-90, שמן על בד, 73.5X92 ס"מ מקורות השראה : סזאן. מסזאן לקח בראק את הרעיון של פירוק ובנייה מחדש של האובייקט ואת תפיסת החלל מכמה נקודות מבט, את ההשטחה ואת המונוכרומיות.

4. הקוביזם הדבר המרכזי שמעסיק את בראק הוא לא הצבעוניות העשירה שמרכיבה את הנוף בדרך כלל, אלא הנפחים והצורות לכן הצבע הוא משני וחסר חשיבות. אחד המאפיינים של הציור הקוביסטי הוא המונוכרומיות שלו. בראק, בתים בלה אסטאק, 1908, שמן על בד, 73X60 ס"מ

5. תפיסת החלל בציור זה שם הצייר את הדגש על החלל ועל היחס בין החלל לגופים המצויים בו - בתים עצים וכדומה. בגלל העניין של בראק בצורות ונפחים החלל הופך למוצק. הוא מוביל את העין דרך המישורים השונים במעלה התמונה ולא מאפשר לנו לחדור לתוכה (השפעה סזאנית). הבתים הרחוקים כהים יותר וכתוצאה מכך הבתים נראים יוצאים לעברנו. (מה שרחוק אמור להיות בהיר יותר) האור לא נופל לפי חוקי הטבע אלא מאיר את הנפחים מכיוונים שונים. השיקול הוא חוקי התמונה ולא חוקי הטבע. בראק, עצים בלה-אסטק, 1908, שמן על בד, 79X60 ס"מ

6. קוביזם פיסולי אפריקאי הסגנון נקרא: פיסולי, משום שהאובייקטים והדמויות המתוארים שומרים על איכות נפחית שמזכירה פסלים. ניתן לראות דימוי פיגורטיבי אבל כבר בשלב זה מתחיל תהליך הפירוק של האובייקט המאפיין את הקוביזם. האובייקט נפחי ופיסולי אבל נבנה באמצעות קצעים שבורים, היוצרים אור וצל, ונפחיות שמזכירה תבליט. הסגנון נקרא אפריקני: משום שהפסלים והמסכות האפריקניים שימשו לפיקאסו מקור השראה והיה לו אוסף גדול שלהם. יש סכמטיזציה וניתוק מהאידיאל של ה"תיאור היפה" באמנות המערבית (מהניאו-קלאסיקה למשל). הצבעוניות התחילה להיות אחידות צבעונית (מונוכרום) בגווני כתום - חום, שעדיין מזכירים תיאור נטורליסטי (טבעי). מיקוד: קאסו, שלוש נשים, 1908, שמן על בד, 200X178 ס"מ

7. סיכום קוביזם אפריקאי: • הדמויות נפחיות, פיסוליות, משקל כבד. הגוף נבנה באמצעות קצעים שבורים, היוצרים נפח. • הרקע האחורי חסום. • השפעות של סזאן והפיסול האפריקאי. • צמצום הצבעים לכתום חום וירוק, עדיין הצבע מרמז על המציאות. פיקסו, דריאדה (נימפת יער במיתולוגיה היוונית), 1908, 185X108 ס"מ

8. קוביזם אנליטי 1910-1909 פיקסו, אמברוז ואלר, 1910, שמן על בד, 93X66 ס"מ

9. בתמונה רואים גבר היושב כשלידו (בצד שמאל) בקבוק על שולחן. הדמות מפורקת בעזרת קצעים. אבל נשארים רמזים למציאות: ידיים, כפתורים, שרשרת ושעון. צבעוניות בלתי מציאותית, מונוכרומית בגווני ירוק חום ואפור (מאפיין של השלב האנליטי) מיקוד: פיקאסו, דיוקן של דניאל הנרי קאנויילר, 1910, שמן על בד, 100.6X72.8 ס"מ

10. פיקסו, הנרי קונוילר, רישום סגנון: הדמות שטוחה ושבורה וכמעט לא ניכרת. אין כוונה לתת מבע לאישיות המצויירת, אלא רצון לתאר אובייקט מכמה זוויות. שבירת הראש לקצעים שטוחים דמויי קלפים. פירוק והרכבה של חלקי הראש בדרך חדשה. פיקאסו, דיוקן של דניאל הנרי קאנויילר, 1910, שמן על בד, 100.6X72.8 ס"מ

11. יחס בין דמות וחלל: • השטיחות מודגשת עד שלא ניתן להבחין בהבדל בין האובייקט ובין חלל היצירה. איחוד בין הדמות לרקע, ע"י פתיחת מעברים בצורות גיאומטריות, בין הרקע לדמות כניסתן זו לזו והשתקפותן זו על זו. • הקשר למציאות: • הדמות הופכת למופשטת וכמעט ונעלמת במרחב. • יש הבחנה בין הפנים בצבעים חמים כרמז לעור הגוף, ופלג גוף עליון בצבעים קרים וכהים כרמז לבגדים. • בחירת הנושא דיוקן והשם , גם הם קשורים למציאות. פיקאסו, דיוקן של דניאל הנרי קאנויילר, 1910, שמן על בד, 100.6X72.8 ס"מ

12. מיקוד: פיקאסו, ראש אישה, 1909, ברונזה, 34X25X25 המשותף בין ציור לפיסול בקוביזם האנליטי

13. זהו הפסל הראשון שיצר פיקאסו בסגנון קוביסטי. את הראש פיסל פיקאסו בחומר ולאחר מכן יצק אותו בברונזה. פיקאסו פיסל את ראשה של פרנאן אוליבייה אהובתו אז. הפסל משקף את הקוביזם האנליטי כי הוא בנוי מצורות דמויות קצעים. יש בו ניסיון לאחד לפסל אחד את כל זוויות הראייה באמצעות בניית הקצעים בבליטות ובשקעים כדי שייצרו אזורים קמורים ואזורים קעורים, שלתוכם חודר החלל. פיקסו עירב בפסל את פנימיותו ואת חיצוניותו, כאילו "פצע" אותו, ויש בו שקעים וחלקי צורות, היוצרים את ראשיתו של טיפול מהפכני ביחס שבין חומר וחלל: הלחי שבד"כ בולטת החוצה, שקועה ואת הנפח המשוער שלה תופס החלל. פיקאסו, ראש אישה, 1909, ברונזה, 34X25X25

14. פיסול נגטיבי: פיקאסו, ראש אישה, 1909, ברונזה, 34X25X25 גאבו, ראש בנוי, 1915, לוחות עץ

15. סיכום קוביזם אנליטי: פירוק התמונה (והאובייקט) לחלקיה; גישה של מחקר; התנזרות מכל כיוון קישוטי, הבעתי, הומוריסטי או צבעוני. כל אלה יצרו בסיס לאוטונומיה (עצמאות) של התמונה ולאי -תלותה במציאות החיצונית תוך שמירה על יחס מסוים בין המציאות לבין האמנות. בראק, כינור וכוס, , שמן על בד, 116X74 ס"מ 1911-1910

16. סיכום אמצעים אמנותיים: • שימוש בקצעים. • פרוק הצורה למישורים והשטחה. • צבע מונוכרומי. • עדין נשארים רמזים קטנים למציאות. • הדמות והרקע מתחילים להתאחד. פיקאסו, דיוקן של דניאל הנרי קאנויילר, 1910, שמן על בד, 100.X72.8 ס"מ