העיוורת / יעקב שטיינברג

העיוורת / יעקב שטיינברג יעקב שטיינברג נולד באוקראינה בשנת 1887. בן 14 עבר לאודסה ולאחר מכן עבר לווארשה. בשנת 1914 עלה לארץ-ישראל. יצירותיו פורסמו ב"הפועל הצעיר" וב"מולדת". עזב לברלין וחזר לישראל ב-1925. כתב ב"דבר" והיה מעורכי "מאזניים".יעקב שטיינברג נפטר בתל-אביב בשנת 1947. ז.ש.ז – תש"ע

סיפור פואנטה • סיום מפתיע של העלילה. • מפנה פתאומי. • הקורא חייב לחזור ולקרוא את הסיפור שוב. בקריאה חוזרת זו של הסיפור, יבחין הקורא ברמזים שהיו "חבויים" בסיפור, רמזים אשר מובילים לסיום המפתיע.

המקום והתקופה • קהילה יהודית במזרח אירופה בראשית המאה העשרים. • מאפייני התקופה באים לידי ביטוי במעמדה הנחות של האישה בקהילה ובמיוחד של האישה הנכה. • חוקים דתיים על פיהם מתנהלים החיים בקהילה, בית הקברות הוא מקום טמא ולכן שוכן מחוץ לתחום החיים של הקהילה. • הקברן דחוי, אין לו קשרים חברתיים עם יהודים, פרט למקרים שבהם הם נזקקים לשירותיו. • סוד אופף את מקצועו ואת מקום מגוריו. • נישואיהם של הקברן (רבי ישראל) והעיוורת (חנה) הם נישואים בין שני אנשים בשולי החברה.

המספר ונקודת התצפית: • מספר יודע כל, אך אינו מספר הכל. • המספר בסיפור הוא למעשה "יודע כל". • בדרך כלל המספר בסיפור בוחר להגביל את ידיעותיו לידיעותיה של העיוורת. • במשפט הראשון של הסיפור "מודיע" המספר על מיקומו הזהה לנקודת התצפית של העיוורת: "לחנה העיוורת הגידו כי זה אשר עתיד להיות בעלה. . ."

רמזים לאורך הסיפור ניסיון להבין את המציאות • העיוורת והקוראים מנסים צעד אחרי צעד לבנות את תמונת העולם בה חיה חנה העיוורת. • כמוה שואלים את עצמם גם הקוראים: • מה פשר הצעדים הכבדים של ישראל הקברן? • מה פשר הקריאות בלילה: "רבי ישראל, רבי ישראל? • מדוע המגפיים מכוסים ברפש כאשר רבי ישראל חוזר לביתו? • מדוע הוא נוטל את ידיו בכל פעם כאשר הוא נכנס לביתו? • מה פשר המעות הקטנות אותם הוא סופר?

תמונת העולם מנקודת התצפית של חנה • על השאלה: מי האנשים הרבים הצועדים לפני הבית? חנה מנסה לבנות תמונה על מקום מגוריה. • תקופת הפשרת השלגים מתבססת על קול צעדי הבעל, חנה משערת כי מגפיו מלאים ברפש. • תמונת העולם המצטיירת במחשבותיה כתוצאה מנקודת תצפית זו היא חלקית ושגויה. חנה משערת כי גן גדול צומח מול הבית וכי בעלה יושב בין ערלים (גויים) וכו'. • לנקודת תצפית זו תפקיד מרכזי בבניית אווירת המסתורין של הסיפור. ככל שהעלילה מתקדמת מתרבים סימני השאלה והאווירה הופכת לחידתית ומאיימת יותר ויותר.

הפואנטה בסיפור • זהו סיפור פואנטה אשר סיומו מאיר את פרטי העלילה באור חדש ומעניק לפרטים רבים משמעות אחרת. • לדוגמא דברי האם אודות "בית הנחלה" מקבלים משמעות חדשה כאשר מתברר כי הבית נמצא בתוך בית קברות. • מתברר פשרן של מטבעות הנחושת אותם מונה ישראל בבית: אלה מטבעות נחושת (פרוטות) הניתנות כצדקה בלוויות. • נטילת הידיים כאשר הוא שב מעבודתו כקברן. • קריאות האנשים בלילה אשר מזעיקים אותו לקבור את המתים. • מיקום בית הקברות והמגורים מחוץ לישוב . • סיומו של הסיפור הוא מפתיע בראש ובראשונה את חנה וכמובן גם את הקוראים הצמודים לנקודת התצפית שלה באמצעות מספר "יודע כל". • אחרי פתרון החידה מזהים הקוראים את הרמזים המטרימים אשר מובילים לסיום.

מבנה הסיפור חלק א': אקספוזיציה היכרות עם דמותה ומצבה של חנה: • חנה רגילה כי משקרים לה. • חנה העיוורת תלויה באחרים (אמה) , דרך מה שמספרים לה מקישה על האמת. • חנה חיה בתוך מצב קיומי של חוסר וודאות. • חנה מוגבלת בתפיסתה את המציאות. מציאות שהיא תמיד חידה עבורה. • חנה למדה לסמוך רק על עצמה, כועסת וחשדנית. • הכעס הו צורת התמודדות ואי הסכמה למצבה וגורלה.

ליל הכלולות • הקוראים מבינים כיצד חנה אוספת אינפורמציה, ומקבלת אישור לחשדותיה כי שיקרו לה. • איל לחנה על מי לסמוך ועל מי להישען. • על השאלה העיקרית שחנה שואלת: "מה מקצועו של בעלה?" אין תשובה. • כאשר חנה מקשיבה לצעדי בעלה, דפיקות המטה שלו איטיות וקצובות היא מבינה כי שיקרו לה בנוגע לגילו של בעלה. • קול השיעול מבהיר לה כי בעלה אינו עוסק במסחר בטבק.

חלק ב' הנסיעה אל בית הבעל. • העיוורת בהריון מתקדם, אינה יכולה עוד לדחות את הנסיעה לבית בעלה. במהלך הנסיעה ממשיכה לאסוף אינפורמציה. • השאלות: • העגלה עוברת את רחוב היהודים, את השוק ואת רחוב הנוצרים. • העגלה עוצרת היא במקום פתוח, רוח סוערת. • זר קורא לבעלה באמצע הלילה והוא אינו מופתע, מיהו בעלה? "פניה מביעים תימהון: זה הרגש אשר ימלא את לבה לעתים קרובות כל כך". משפט מפתח המבטא את מצבה הקיומי של העיוורת: בתחושה הקבועה של חיים בעולם זר ועוין שיש לפענח אותו כדי להתגונן בפניו.

חלק ג'שגרת החיים בבית הבעל • בין פרק לפרק ישנם פערי זמן. • חנה ממשיכה לחפש אחר האמת: • מדוע ילדי בעלה הם כבדי פה? • חנה חיה באווירה של זרות וניכור, היא מנותקת מחברת בני אדם. אטימות חיצונית ופנימית. • חנה מזהה בתוך השקט וצהלת הילד את השלג הראשון. רגע של אושר. יש בעיוורת כוחות חיים. • חנה שומעת צעדים של אנשים רבים העוברים ליד ביתה.

חלק ד': נקודת מפנה וגילוי החידהחנה העיוורת יולדת בת • חנה יולדת בת, נכנסת אהבה לחייה. קרן אור. היא נינוחה, אור זורח על פניה. היא שרה לתינוקת ולילדים. • מתגלה כאישה מיומנת ואחראית. המיילדת חושדת בה שהיא רואה. • רבי ישראל מספר לחנה על מחלת האסכרה. • מחלת האסכרה מתפשטת, הנקישות על החלון המלוות את הסיפור לכל אורכו מתגברות. • האיום מתחיל להיות מוחשי, התינוקת חיה על זמן שאול וכך גם אושרה של חנה. כאן מתבטא בטפטוף הקצוב של טיפות המים מן השלג המפשיר.

מות התינוקת • בשיא החרדה חנה פונה אל בעלה. בפעם היחידה בסיפור מבקשת העיוורת עזרה ולא נענית. • חנה מבינה כי מחלת הילדה אינה מעוררת בבעלה פחד. • חידת הבעל מתעצמת: איזה מן אדם הוא שאיננו נחרד ממותה הקרב של בתו? • חנה מנסה להלחם בגורל ובמצב "יבוא נא הקברן!" - היא לא תמסור את גופת בתה התינוקת לידיו. מלחמה זו מדגישה את האירוניה ואת הממד הטראגי במצבה. זוהי מלחמה אבודה מראש.

סיום הסיפור – פתרון החידה • ברגע של חולשה כאשר חנה עוצמת עיניים ישראל בעלה לוקח את הגופה ללא שום התנגדות. • בעלה הוא קברן והם גרים בבית קברות. • מעולם לא היה לחנה סיכוי אמיתי לאושר. הסיום מדגיש את האירוניה הטראגית בסיפור.

הדמויות בסיפור • שתי הדמויות הן דמויות שטוחות אשר מתוארות בקווים כלליים, אינן מתפתחות אינן עוברות תהליך של שינוי. • במרכז הסיפור עומדת דמותה של חנה העיוורת. הסיפור אינו חושף את עולמה הפנימי ואת חיי הנפש שלה. • הסיפור מתמקד בניסיונה של חנה לחשוף את העולם החיצוני בו היא נמצאת. • דמותו של ישראל בעלה מתוארת מנקודת התצפית של חנה. ישראל מהווה פרט בניסיונה לפענח את העולם בו היא נמצאת.

חנה העיוורת • התנהגותה של חנה מתוארות בצורה בצמצום, • הסיפור מתרכז בתגובותיה של חנה העיוורת על אירועים חיצוניים ובניסיון לפענחם. • התגובות הן דרך לאפיון עקיף של העולם בו היא חיה. • דמותה של חנה לא עוברת שינוי משמעותי. אחרי לידת ביתה משתנה לזמן קצר התנהגותה, אולם זוהי תגובה ארעית למקרה חיצוני ולא שינוי פנימי ותודעתי. • חנה מזוהה העיוורון. פעמים רבות בסיפור היא אינה נקראת בשמה אלא נקראת "העיוורת". • מטרת כותרת הסיפור "העיוורת" היא להדגיש את מרכזיותו של העיוורון בתיאור דמותה. • המספר מאמץ את נקודת התצפית של העיוורת והופך גם את הקוראים לעיוורים.

ישראל הקברן • דמותו של הבעל ישראל מתוארת מנקודת התצפית של חנה. • ישראל מהווה פרט מרכזי בניסיונה לפענח את העולם בו היא נמצאת. • רבי ישראל מאופיין על ידי קולות הנהימה שהוא מוציא, צעדיו הכבדים, מטהו העבה, ובעיקר על ידי שתיקתו. • ישראל אינו מתואר כדמות אנושית, הוא מהווה חלק מרכזי מהחידה אותה מבקשת חנה לפענח. • את התנהגותו האדישה של הבעל לנוכח מחלת הילדה נוטה הקורא להסביר בדיעבד כהתנהגותו של קברן הרגיל במוות. דיווחו על אודות מותם של הילדים בעיירה הוא דיווח של אדם שעיסוקו במוות. • אפיונו של הבעל מתמקד בעיסוקו כקברן. שאלתה של חנה: "היש לו תועלת מזה?" מקבלת משמעות חדשה אחרי קריאת סיום הסיפור. • בעלה של חנה מופיע כדמות חסרת פנים, מאיימת חסרת רגשות, מנוכרת. • דמותו של הקברן מתוארת בצורה סטריאוטיפית.

תפקיד תיאורי הנוף, הטבע והסביבה • הנוף בסיפור הוא חלק בלתי נפרד מיתר הפרטים המעצבים את תעלומת העולם הסובב את חנה ומהווה לגביה חידה. • כפי שחנה מנסה לגלות את גילו, ומקצועו של בעלה כך היא מנסה גם להבין ולעצב בדמיונה את הנוף הסובב אותה. • הנוף אינו מתואר אלא נשמע. חנה מנסה לעצב את הנוף סביבה על סמך רמזים קוליים. והקורא יחד אתה תוהה על משמעות הקולות ועל משמעות השקט.

תיאור הנוף אינו תיאור אובייקטיבי, אלא נוף המתעצב בתודעתה של חנה ותפקידו להדגיש את עיוורונה ולאפיין בכך את דמותה. • תפקיד נוסף של עיצוב הנוף בדרך זו, הוא להגביר את המתח ולחזק את אווירת האיום. • אי הידיעה המודגשת בשאלות לגבי הנוף , מדוע הרוח נושב כך? מה פירוש השקט המעורר אצל הקורא תחושה של דממת מוות? אי הידיעה מחזקת את תחושת החשדנות והחרדה ומגבירה את תחושת המסתורין והמתח של העלילה.

מוטיב הנקישות/דפיקות • מוטיב הדפיקות/ נקישות הוא המוטיב המרכזי בסיפור: • מוטיב הדפיקות/נקישות מופיע בקול שמשמיעים גלגלי העגלה על אבני הדרך. • דפיקות מטהו של הבעל. • נקישות הילד על החלון. • דפיקות על החלון במהלך הלילה. • קול צעדי האנשים המהלכים מחוץ לבית. • קול טפטוף המים המבשר את הפשרת השלגים. • קול הדפיקות נעלם עם לידתה של התינוקת ואת מקומו תופס קול זמרתה של חנה. • כאשר התינוקת גוססת חוזר קול הדפיקות :"ומבחוץ נשמע קול דפיקה של נטפי המים הנופלים מן הגג". • בבית הקברות אחרי מות התינוקת , היא שומעת למרחוק את קול צעדי בעלה.

תפקידי המוטיב • אחד מתפקידיו של מוטיב הדפיקות/נקישות הוא לסמל את גורלה של חנה, קול הדפיקות הוא קול פעמי גורלה. • למוטיב תפקיד חשוב בעיצוב האווירה של הסיפור. קול הדפיקות מקבל עוצמה מיוחדת על רקע הדממה ומגביר את תחושת האיום והמסתורין. • תפקיד באפיון דמותו של ישראל הקברן: קול דפיקות המטה וקול הצעדים הכבדים מאפיינים את דמותו של הבעל. אפיון זה מעצב את דמותו כדמות מאיימת במיוחד. • תפקיד באפיון דמותה של חנה העיוורת: קול הדפיקות מדגיש את עיוורונה של חנה ואת המשקל הרב שיש לחוש השמיעה, עליו היא מתבססת בניסיונה להבין את העולם אליו נקלעה.

העיוורת / יעקב שטיינברג