Download
1 / 28
280 likes | 419 Vues
תכניות מורשת קהילות ישראל. משרד החינוך המזכירות הפדגוגית אשכול מורשת. הכנה: מיה נוימן. תכניות בתחומי הדעת. ת כניות מורשת. "דור לדור יביע אומר". תכנית " דור לדור יביע אומר", הינה תכנית באמצעותה אוספים התלמידים סיפורי עם מכל קהילות ישראל וכותבים סיפורים בנושא.
E N D
תכניות מורשת קהילות ישראל משרד החינוךהמזכירות הפדגוגיתאשכול מורשת הכנה: מיה נוימן
"דור לדור יביע אומר" תכנית "דור לדור יביע אומר", הינה תכנית באמצעותה אוספים התלמידים סיפורי עם מכל קהילות ישראל וכותבים סיפורים בנושא. התלמיד לומד בתהליך חקר ותיעוד על הקהילה, על תרבותה ומסורותיה. בסוף השנה מתקיימת תחרות מסכמת בה מוצגים חיבורי התלמידים המצטיינים. ההרשמה לתחרות עד כ"ד בכסלו תשע"א, 20 בדצמבר 2012. מועד אחרון למשלוח סיפור העם י"ט בשבט תשע"ב, 12 בפברואר 2012. חלוקת הפרסים תתקיים אי"ה ביום שלישי י"ט באדר תשע"ב ,13 במרץ 2011.
אב ובתולירון ןרן קינן - בית הספר הבונים חיפה בזמן מלחמת העולם השנייה בשואה משפחה ובה אב אם ושתי בנות האחת בת שלוש עשרה והשנייה בת שמונה נאלצו לברוח מביתם שבפולין לרוסיה. הם השאירו את רכושם הרב בפולין בביתם. ברוסיה סבלו מקור ורעב. האב היה חולה והאם ובתה הגדולה בת השלוש עשרה נאלצו למצוא עבודה, בכדי להביא הביתה מעט מזון שהיה מרק וכיכר לחם שחור שהיו אמורים להספיק להם למזון לכל היום. באחד הימים חלה האב מאוד ונאלצו לאשפזו בבית החולים. הילדה הקטנה בת השמונה הלכה כל יום ברגל לבית החולים בכדי לשהות עם אביה ובערב הייתה חוזרת לביתה. יום אחד כשהגיע לבית החולים, בכדי לדרוש בשלומו של אביה האחיות סרבו לתת לה להיכנס לבית החולים. הילדה חשבה שקרה משהו חמור ביותר לאביה.
היא יצאה מבית החולים וטיפסה על חלון החדר של אביה כשהסתכלה פנימה ראתה כי המיטה בה שכב אביה הייתה ריקה. הילדה חשבה שאביה מת ופרצה בבכי. אחות שרחמה עליה הכניסה אותה לבית החולים והראתה לה את החדר שבו שכב אביה. האחות הסבירה לה כי אין הרבה תקווה אביה חולה מאוד ולכן הועבר שבו שוכבים החולים הגוססים. למרבה המזל, אביה של הילדה החל להתאושש ואחרי תקופה ארוכה, החליטו בבית החולים לשחרר את האב לביתו. באותו היום ציידה האם את הילדה בפרוסות לחם שחור על מנת שיהיו מנת האוכל שלהם לארוחת הצהריים וגם נתנה לה כיסא קטן כדי שהאב יוכל לנוח מדי פעם במשך ההליכה הביתה. הדרך מבית החולים לביתם לא הייתה ארוכה במיוחד, אבל לאב החולה הדרך הייתה קשה וכן לא הייתה להם אפשרות להגיע הביתה בנסיעה ברכב, מפני שזו עלתה הרבה כסף. מדי פעם עצרו בדרך והאב התיישב על הכיסא הקטן לנוח. כך הלכו עד הערב שהגיעו לביתם. כשהגיע הזמן לארוחת צהריים, התיישב האב על הכיסא הקטן והבת חילקה את פרוסת הלחם השחור בניהם.
אחרי שסיים האב את פרוסת הלחם שלו נותר רעב.. הילדה הקטנה ראתה שאביה עדיין רעב ולכן לקחה את פרוסת הלחם שלה ונתנה לאביה לאכול. היא התנהגה כאילו פרוסה זו מיועדת לאביה, היא לא סיפרה לו שנתנה לו ממזונה לאותו היום. במשך הימים ששכב האב בבית והחלים ממחלתו שמרה עליו הבת הקטנה שכן האם ובת הגדולה יצאו לעבוד מידי יום. הבת הקטנה יצאה בצהריים לחכות ליד מקום עבודת הבת הגדולה בכדי שזו תביא לה מנת מרק נוספת כדי לתת לאביה. הבת הקטנה תמיד הרגישה שהיא הבת האהובה יותר על אביה. כשקמה מדינת ישראל עלתה המשפחה לישראל והקימו את ביתם בעיר חיפה. ברבות הימים כשהאב היה בן שמונים ובתו הקטנה הייתה כבר נשואה ולה עצמה הייתה ילדה בת עשר, גסס האב ושכב על מיטת חוליו, הבת ישבה לצדו בימיו האחרונים. האב פנה לביתו וביקש את סליחתה, האב אמר לה כי במשך כל השנים ועד לרגע זה בו הוא עומד למות לא היה מסוגל לסלוח לעצמו. הכיצד הסכים לקחת מבתו הקטנה שהייתה אז בת שמונה את פרוסות הלחם שהיו מנת ארוחת הצהריים שלה.
והיה עלהו לתרופהשילה עמיאל נועם חדרה בת 12.5 הייתה רומיה כשהתחתנה עם סעיד, כך היה מקובל בימים ההם בקהילה היהודית בגלות תימן. היא ובעלה גרו בבית חמיה וכמו כל ילדה ואישה בגילה, היא הייתה צריכה לטחון, לאפות, לבשל, לרקום, ולבצע מידי יום עוד מהמלאכות הקשות הללו. את כל המלאכות הקשות שהיו מוטלות על כתפיה, עשתה רומיה בשמחה ובמרץ רב, ולא התלוננה ולא הראתה עייפות.בעיקר, אהבה רומיה לצאת לבדה אל ההרים, שם הייתה אוספת זרדים להצתת האש בתנור, וחפשה צמחי מרפא ותבלינים. רומיה הייתה רצה אל ההרים, מטפסת עליהם כאיילה, וקופצת מצוק אל סלע. היא לא פחדה. רק פחד אחד קינן בליבה, במלה הנוראה: "איילונית" (עקרה) – שהיו אומרים עליה. איילונית", אוי לי ואבוי לי - ואיך יהיו לי ילדים?! חמיה, אבי בעלה סעיד, היה מסתכל עליה בעיניים עוינות. מאחורי גבה היו מתלחשים: 'היא לא תוכל להביא ילדים לעולם...'.
"מעתה, מה יהיה? האם חמיה יגרש אותה – ויטען: "מקח טעות"???רומיה פחדה לחזור לכפר הולדתה.הוריה כבר לא היו בחיים ולא היה לה היכן לגור. לאן תלך?!?! סעיד בעלה לא אמר מילה, רק שתק. סעיד אהב את רומיה, אבל אביו מאוד לחץ עליו. "לכי אל הצדיק, מארי שלום שבזי זיע"א" - יעצו לה חברותיה. "שפכי כמים לבך, שערי דמעה לא ננעלו" – עודדו ואמרו. עוד ידעו לספר, כי ליד הקבר של צדיק, זורם לו מעיין וידוע היה לכל, כי אם התקבלה תפילתך, אזי כל דבר שצף על מימי המעיין שזרם על יד הקבר, נחשב כקמיע בטוח לרפואה ולהצלחה. כן! רומיה יודעת כי תפילה היוצאת מעמקי הלב, עולה ובוקעת שערי מרום.
אך הנשים אמרו לה, ללכת דווקא אל ציון הצדיק ושם לזעוק ולהתפלל. ומה יש לה להפסיד? במצב הזה ללא ילדים, ממילא היא לא רצויה בבית חמיה - "יגדלו לי שערות בכף-היד כשיהיו לך ילדים", היה חמיה רוטן כלפיה. "הרבה הלכו אל ציון הצדיק, וראו ישועות ונפלאות" – הוסיפו לעודד אותה הנשים, לא הרפו עד שהסכימה והן ליוו אותה כברת דרך. רומיה התרחקה במהירות מקבוצה הנשים. ציונו של רבי שלום שבזי נמצא גבוה במורד צוק ההר. כאשר רומיה התקרבה אל ההרים, היא השתחררה מהכאב ומן המועקה ששררו עליה ימים רבים עד אז.היה זה סיכון לצאת לבד, אך האמונה בזכות הצדיק נסכה בה עוז וגבורה. את הצעדים האחרונים עד למקום מבנה הקבר, טיפסה במהירות בכוחות לא לה, ובהתרגשות רבה קרבה אל המקום.
דמעות זלגו מעיניה, ומעומק לבה פרצה צעקה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". רומיה הרגישה שחושיה מתערפלים, והיא התעלפה, כשהתעוררה, מצאה את עצמה על פני המים ממש. הרהרה 'היכן אני נמצאת... ולמה אני כאן...'. היא שטפה את פניה במים הזורמים, והנה, פתאום רומיה הבחינה בעלה קטן שצף לקראתה, בדיוק כפי שספרו לה חברותיה הנשים!. טמנה את העלה הקטן עמוק בין קפלי בגדיה ובביטחון מלא שתפילתה התקבלה, שבה לדרכה הביתה. "יקרה לי נס"– היא הייתה בטוחה וכל הדרך לא פסקה מלהודות בשמחה לקב"ה, ומה יהיה עם השערות שעל כף ידיה של חמיה? הרהרה, ללא תשובה. כאשר קרבה לכפר, קבלו את פני זעקות שבר נוראות... חמיה נפטר בו ביום. עברו שנים טובות בביתם של סעיד ורומיה ומספרים, כי רומיה זכתה לאריכות ימים טובים, עד שראתה דור חמישי מיוצאי חלציה. ומה עם "העלה"? – הוא נמסר ברגשי קודש מאם לבתה דור אחר דור, עד שזכו לעלות עם העלה ארץ ישראל.
"פתגם ראי לכל עם" תכנית "הפתגם ראי העם", הינה תחרות פתגמים וסיפורים. במהלך התוכנית התלמידים בוחרים פתגם עממי וכותבים בעקבותיו סיפור מקורי פרי יצירתם. התלמיד לומד בתהליך חקר ותיעוד על הקהילה, על תרבותה ומסורותיה. בסוף השנה מתקיימת תחרות מסכמת בה מוצגים חיבורי התלמידים המצטיינים. ההרשמה לתחרות עד כ"ד בכסלו תשע"א, 20 בדצמבר 2012 מועד אחרון למשלוח הסיפור, י"ט בשבט תשע"ב, 12 בפברואר 2012. חלוקת הפרסים תתקיים אי"ה ביום שלישי י"ט באדר תשע"ב ,20 במרץ 2011
"הביצה של היום עדיפה על התרנגולת של מחר" נופר אלוף - בית ספר ע"ש פנחס אילון, חולון מספרים על חייט העיירה שהביס את חברו במשחק קלפים והרוויח סכום כסף נאה. החייט שמח מאוד על סכום הכסף שזכה בו והחליט להפתיע את אשתו האהובה ולקנות לה שרשרת כסף, על מנת להראות לה את אהבתו. הגיע החייט אל חנות תכשיטים ורגע לפני שנכנס עצר וחשב" מה טוב הוא מזלי, אולי אצליח להביס את חברי בשנית ואז אקנה לאשתי לא שרשרת כסף פשוטה אלא שרשרת זהב מבריקה וכך אביע את אהבתי אליה פי שבעים ושבעה" הלך החייט אל חברו וניסה את מזלו בשנית ואכן שוב הביס את חברו וזכה בסכום כסף גדול הרבה יותר ושוב עשה דרכו אל חנות התכשיטים כשלפתע עצר וחשב. " אם הבסתי את חברי בשנית אולי אביס אותו גם בשלישית ואז אקנה לאשתי לא שרשרת זהב רגילה אלא שרשרת משובצת יהלומים ואבני חן יקרות וכך אביע את אהבתי אליה פי שמונים ושמונה"
הלך החייט אל חברו וניסה את מזלו בשלישית, אלא שהפעם הפסיד את כל כספו לחברו, ולא היה יכול לקנות שרשרת זהב ואפילו לא שרשרת כסף. החל החייט בוכה ובוכה בכי מר וחברו חייך ואמר "ידידי הטוב אינך יודע שהביצה של היום עדיפה על התרנגולת של מחר"? החייט חזר לביתו בבושת פנים וכאשר שמעה אשתו שהפסיד את כל כספו במשחק הקלפים החליטה אשתו שלא להכין לו ארוחה במשך שבוע שלם.
"אין בוכים על חלב שנשפך"שיראלשיינברג - בי"ס אולפנת צפירה "בוקר טוב נדב, לקום, כבר מאוחר" " מה ?! כבר בוקר? " "כן חמוד, תקום מהר, אני יוצאת לעבודה והשארתי לך ולתמר כוסות חלב על השולחן, אל תשכחו לשתות- זה מאוד בריא. ביי מותק אני הולכת יום טוב " . תמר ונדב התיישבו על השולחן הקטן במטבח ושתו את כוסות החלב בדממה . "אאאפצצ'י " התעטשה תמר בקול גדול וכל החלב נשפך על חולצתה. "אני לא מאמינה, זאת החולצה החדשה שקניתי עם ענבל שבוע שעבר, אני לא מאמינה שהיא התלכלכה ! אוף, למה ? " . "תירגעי" ענה לה אחיה התאום " לא בוכים על חלב שנשפך", "מי בוכה ? " ענתה בכעס ומיהרה לחדרה להחליף חולצה. באותו יום כשחזרו השתיים מבית הספר, שאלה תמר את נדב : " תגיד, מה אמרת לי היום כשנשפך עליי החלב ? ".
"את גם חושבת שאני זוכר ?" שאל נדב בגיחוך קל , "נווו.. תנסה להיזכר , אמרת לי איזה פתגם אחד ואני חייבת לדעת אותו ! ", "תגידי אחות שלו, מה נסגר ? " שאל נדב וחיוך הועלה על פניו . "ממתי את - חובבת השופינג והסרטים מתעניינת בדברים כמו , איך אמרת ? 'פתגמים' ? "תאמין לי " , ענתה השנייה בעייפות, "אתה צודק – אני לא מתעניינת בדברים האלה, פשוט לפני חודשיים בערך המורה שרה אמרה לנו שכל אחת צריכה להגיש לה עבודה על פתגמים ובה כתוב פתגם מסוים , ההסבר שלו, ודוגמא ו.." "תני לי לנחש , שכחת מזה לגמרי ואת צריכה להגיש את זה בקרוב " . "בקרוב ? " שאלה תמר בהיסטריה. " מחר ! מחר אני צריכה להגיש את העבודה הזאת". "תמר ? ! קודם כל תירגעי, למה את כל כך לחוצה בזמן האחרון ? , ודבר שני – אם את כל כך רוצה לדעת, הפתגם שאמרתי לך היום בבוקר הוא : 'לא בוכים על חלב שנשפך' והפירוש שלו זה ש.. "
לפתע קול טלפון נשמע , תמר מיהרה להרים את הפלאפון שלה וענתה,"ענבלי מותק, מה שלומך ? אני כבר כל כך מחכה לטיול מחר עם כל החברות , את פשוט גאונה שהצעת את הרעיון הזה! אני בחיים לא הייתי חושבת על רעיון כל כך מוצלח ומגבש. "אממ, תמר ? בדיוק בגלל זה התקשרתי, רציתי להגיד לך שבסוף נבטל את הטיול,שרון וענת לא יכולות .." " מה ? את רצינית ? אבל את לא מבינה כמה התכוננתי וחיכיתי לטיול הזה ! " אני מצטערת, אין מה לעשות .. אני חייבת ללכת, אז שיהיה לך לילה טוב " אמרה ענבל וסיימה את השיחה ."אוווווווף ! " קראה תמר בקול כועס במיוחד .. "איזה יום מעצבן !במיוחד עכשיו כשענבל נזכרה להודיע *פתאום* אחרי שכבר ארגנתי הכל שהטיול מתבטל . נמאס לי ! " נו ... לא נורא , אל תהיי עצובה מתוקה שלי " אמר האב של השניים שהצטרף לשיחה לאחר ששמע שהטיול החלומי של בתו שעליו היא כבר מדברת כל כך הרבה זמן התבטל . "אין מה לעשות , אל תצטערי על דבר שאי אפשר לשנות אותו, את יודעת, כשאני הייתי קטן, סבי ז"ל תמיד אמר לי את הפתגם הידוע ..."
רצה האב להמשיך אך הופסק על ידי נדב , "אחותי ?" שאל נדב את תמר בהתרגשות , "אתה חושב על מה שאני חושבת ? "המשיכה תמר את הדו שיח המוזר .. "אבא , תודה רבה. אתה ענק " אמרה תמר לאביה בשמחה וקפצה עליו ."בזכותך יש לנו דוגמא לפתגם 'לא בוכים על חלב שנשפך' " המשיך נדב . לאחר שנרגעו הרוחות מיהרה תמר להתיישב ליד המחשב ולכתוב את הדוגמא לפתגם " לא בוכים על חלב שנשפך "
תכנית קשר הרב דורי תכנית "הקשר הרב דורי" הינה תכנית ערכית חינוכית הבונה גשר ערכי בין דורי , ומחזקת את מערכת הקשרים בין התלמידים לבין האזרחים הוותיקים באמצעות הסביבה הטכנולוגית. במפגשים ההדדיים תורם כל צד מיתרונותיו לחיזוק הקשר הבין –דורי. יחדיו מתעדים ומשמרים את סיפורי מורשת. בתכנית תלמידים ומבוגרים משתתפים ביום עיון חוויתי בבית התפוצות. הקשר הרב דורי
צעירים חוקרים שורשים ותרבות ח"ץ – חוקרים צעירים - הנה תכנית חינוכית חברתית ערכית להעמקת חקר קהילות ישראל בקרב תלמידי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות בבתי הספר. היא מציבה בפני התלמידים אתגר לחקור את מורשתם המשפחתית, התרבותית, הרוחנית והקהילתית בהיבטים רב תחומיים: היסטוריים, הגותיים, חברתיים, ספרותיים ואומנותיים. באמצעות החקר והגילוי תגדל מעורבותו של התלמיד בשאלות של זהות, מחויבות ואחריות לעם היהודי ברחבי העולם. בסוף השנה מתקיימת תחרות מסכמת בה מוצגים עבודות התלמידים המצטיינים. ההרשמה לתחרות עד כ' בטבת תשע"ב , 15 בינואר 2012 מועד אחרון למשלוח 3 עבודות חקר מצטיינות הוא ל' בניסן תשע"ב, 22 באפריל 2012. חלוקת הפרסים תתקיים אי"ה ביום רביעי בשעה 14:00 ט' בסיון תשע"ב, 30 במאי 2012. (באולם המוסיקה- אוניברסיטת בר אילן).
תומר זמיר המנחיל, רמת -גן נושא העבודה: שורשים תומר בעבודתו כתב את זיכרונותיה של סבתא רבה מהונגריה שמצאה את אחותה לאחר 61 שנה... ואת זיכרונותיו של סבא דוד מעיראק. חקר את השפעת השואה ומלחמת העולם השנייה על החיים היהודיים הן בהונגריה והן בעיראק. " העבודה גרמה לי להבין שאין לנו ארץ אחרת ועל הארץ הזו אנחנו צריכים לשמור".
נגה ריפין בית הספר חוף השרון נושא העבודה: שורשים נגה חקרה בעבודה את מקורות משפחת מהשליש האחרון של המאה-19, ברוסיה הלבנה, דרך השואה והעלייה לארץ ישראל. "... העובדה שאנשים אלה עלו לארץ ונפגשו עושה אותי מי שאני. כי אם הם היו מהגרים למקומות אחרים או נשארים, הם לעולם הלא היו מכירים אחד את השני ולא יוצרים את השרשרת שבסופו של דבר הביאה להולדתי."
חוקרים צעירים חקר הפיוט תכנית ח"ץ מוסיקלי הינה חלק מתכנית חוקרים צעירים המתמקדת בחקר הפיוט. התלמידים בוחרים פיוט או שיר, חוקרים את תולדות הקהילה בה שרים פיוט זה ומנתחים את הפיוט מבחינה ספרותית ומבחינה מוסיקלית, מראיינים את המסרן ומקליטים אותו בביצוע של הפיוט. בסוף השנה מתקיימת תחרות מסכמת בה מוצגים המצטיינים. ההרשמה לתחרות עד כ' בטבת תשע"ב , 15 בינואר 2012 מועד אחרון למשלוח 3 עבודות חקר מצטיינות הוא ל' בניסן תשע"ב, 22 באפריל 2012. חלוקת הפרסים תתקיים אי"ה ביום רביעי בשעה 14:00 ט' בסיון תשע"ב, 30 במאי 2012. (באולם המוסיקה- אוניברסיטת בר אילן)
אהרוני איתי תיכון אזורי שש שנתי , באר טוביה הצטיינות - פיוט נושא העבודה: חקר הפיוט: אליהו הנביא במסגרת עבודת שורשים. איתי תיאר את תולדות קהילת יהודי הודו באמצעות סיפורה של סבתו וסבו. הוא מספר על הטקסים המיוחדים בקהילה ביניהם טקס ה"מלידה". במסגרת הטקס מושר הפיוט "אליהו הנביא" אותו הוא מתאר באמצעות ראיון עם אביו. "אמונה לא קשורה להשכלה. אני מאמין שבעצם כוח האמונה בפיוט הדברים מסתדרים לטובה".
"שירים ושורשים: מאוצר הפיוטים של קהילות ישראל" התכנית פותחה על ידי הפיקוח על החינוך המוסיקלי והפיקוח על מורשת קהילות ישראל, בשיתוף "מורשה": רשת בתי ספר מורשה למורשת היהדות ולמעורבות חברתית. הנחלת הפיוט תורמת תרומה ממשית לחיזוק הזהות היהודית אצל התלמידים ולהגברת השייכות שלהם לעם ישראל. בנוסף עשוי הפיוט לתרום באופן ניכר לשיפור האקלים החברתי והתרבותי בבית הספר ולשיפור איכות החינוך המוענק לתלמידים.
