שפלת יהודה מזרח

1. שפלת יהודה מזרח סיור 56.מועד:27.01.08 מדריך:אוריאל פיינרמן מגיש: אורון שמעון(שימי) ק.מורי-דרך מחז' ס"ז. ת"א. שימי

2. לו"ז:זמני נסיעה,הדרכה,מס' כבישים שימי

3. שימי

4. שפלת יהודה שפלת יהודה היא חבל ביניים בין הרי יהודה במזרח למישור החוף במערב. בשלושה כיוונים (צפון, דרום ומערב) גבולות  השפלה אינם חדים, ולכן קשים לזיהוי. נחל שילה, המשתפל מהרי שומרון מזוהה עם גבולה הצפוני של השפלה. כאן משתנה סוג הסלע וסלעי הגיר והדולומיט הקשים מחליפים את הקירטון. נחל שקמה הוא הגבול בדרום. מישורי בקעת באר-שבע מחליפים כאן את גבעות השפלה. על הגבול במערב בין שפלת יהודה למישור החוף ישנם חילוקי דעות, וקשה לשים את האצבע על גבול מדויק. הבלבול בא אלינו גם משדרני תחזית מזג האוויר שהמציאו בדיווחיהם אזור חדש בארץ: "שפלת החוף". במזרח השפלה הגבול ברור לחלוטין. בקו שבין שער הגיא לכוון בית שמש ובית גוברין מחליפים בחדות סלעי הגיר הקשים של ההר את הסלעים הרכים של השפלה.  להבדיל מהרי יהודה שבהם ניתן למצוא מערות טבעיות רבות, הרי שבשפלת יהודה כל המערות טבעיות. בהרי יהודה הגבוהים מאפשר סלע הגיר הקשה חלחול של מים. שם המים חודרים למעבה האדמה, יוצרים תגובה כימית עם סלעי הגיר, ממיסים אותם, ויוצרים חללים ומערות נטיפים. המים ממשיכים וחודרים עד שהם נתקלים בשכבה אטימה (בדרך כלל חוואר), ושם נעצרים כשכבת מי תהום, המתגלים לעיתים כאשר הם פורצים כמעיינות. המצב בשפלת יהודה שונה בתכלית. כאן מורכבת הקרקע בעיקר מסלע רך הנקרא קירטון. הסלעים הרכים מורכבים מגרגירים דקים, הדומים באופיים לגרגירי קמח. כאשר הם באים במגע עם מים הם סופגים את כל הלחות, מתנפחים, ויוצרים שכבה אטימה, שאינה מאפשרת חלחול של מים. ניתן לבדוק את התכונה הזאת בדרך משעשעת: שוברים חתיכת קירטון קטנה, מוציאים את הלשון, ולוחצים אליה את שבר האבן למספר שניות. גרגירי הקירטון המתנפחים יספגו את הלחות שבלשון, וחתיכת האבן תידבק. תכונה זו היא גם הסיבה לכך שבכל שפלת יהודה אין מי תהום, אין מעיינות ואין מערות טבעיות.   שפלת יהודה הייתה תמיד אזור החיץ בין הרי יהודה עם המרכזים העירוניים הגדולים, לבין מישור החוף. ארבע עמקים גדולים ורחבים חוצים את השפלה, והופכים צרים ועמוקים ברגע בו הם מגיעים להרי יהודה.   בתוך עמקים אלו שנקראים "עמקי תלם" עברו תמיד הדרכים הראשיות. העמק הצפוני ביותר הוא עמק איילון. מאז ימי התנ"ך דרך קרבות החשמונאים, ועד מלחמות ישראל נאבקו עמים שונים על המאחז באזור זה, בו עוברת הדרך הראשית לירושלים. בעמק שורק הסתובב בעבר שמשון הגיבור, כאן נסללה מסילת הרכבת הראשונה של ארץ ישראל, שחיברה את ההר לשפלה. מכאן גם הגיע הגנרל אלנבי, בזמן הכיבוש הבריטי. בעמק האלה, בין שוכה לבין עזקה, התרחש קרב דוד וגליית. כיום עולה מכאן הדרך הראשית לכוון גוש עציון ובית לחם. עמק תרקומייה הוא העמק הרביעי והדרומי ביותר. מאזור מארשה וקיבוץ בית גוברין עולה הדרך הראשית היישר אל העיר חברון.    שימי

5. הגיאוגרפיה במשנה שימי

6. חי וצומח עדויות רבות מצביעות על עולם חי עשיר ומגוון במיוחד באזור זה בתקופות קדומות. מן המקרא ניתן ללמוד כי יונקים גדולים כגון אריות ודובים חיו באזור: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ, תִּמְנָתָה; וַיָּבֹאוּ, עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ" (ספר שופטים, פרק יד, פסוק ה). עדויות נוספות למגוון החי בשפלה ניתן למצוא מעדויותיהם של נוסעים והרפתקנים אשר הגיעו לארץ ישראל. הרוזן דה שטובריאן שביקר בארץ בשנת 1806, מתאר בספרו: "הציד מרובה במישור רמלה ובהרי יהודה: חוגלות, ארנבות, חזירי בר וצבאים. מצבן של חיות הבר בשפלה כיום אינו טוב כבעבר. עיבוד חקלאי אינטנסיבי, פגיעה בבתי הגידול, ציד והרעלות גרמו לדחיקתם של מינים רבים לשטחים מצומצמים ביותר, בעוד מינים אחרים המתוארים בכתבי ההיסטוריה אינם נראים עוד כלל בשפלה. כיום ניתן עוד למצוא באזור חזירי בר ועדרים קטנים של צבאים. גם זאבים בודדים ועופות דורסים מסוימים עדיין מופיעים לעתים. רובו הגדול של שטח השפלה מתאפיין בחורש ים תיכוני, לרוב מחברת חרוב מצוי ואלת המסטיק. באזורים מסוימים מתקיימת גם חברת אלון מצוי. אולם כריתת החורש הטבעי, הרעייה וההתיישבות באזור השפיעו באופן ניכר על הצומח והותירו שרידים לחורש המפותח שהיה כאן נחלת העבר. התיישבות במהלך תקופת הברונזה הלכו והתגבשו בשפלה ערים גדולות כדוגמת לכיש, ירמות, גזר ועוד. שמות הערים באזור נזכרים לראשונה בכתבי המארות המצריים, בתקופה שקדמה בכמה מאות שנים לציונם במקרא. השפלה הצטיירה בעיני האנשים בעת המקרא כאזור העשיר בשטחים המתאימים לעיבוד חקלאי (זאת למשל, לעומת ירושלים ההררית). זו הסיבה המרכזית להתפתחותן של ערים גדולות באזור זה. עד לחורבן בית המקדש הראשון לא הייתה השפלה בשליטה מלאה של ממלכת ישראל. תחומה היה מצוי תחת השפעתם של הפלשתים והכנענים. בימים שלפני ממלכת יהודה התקיים מאבק בין אנשי יהודה לפלשתים, במהלכו נעה השליטה בשפלה בין ידי ממלכות אלו. לאחר התבססות ממלכת יהודה כממלכה עצמאית התפרסו תושביה מערבה לכיוון השפלה, לאחר שגילו את הפוטנציאל החקלאי וההתיישבותי הטמון בה: "וַיִּבֶן {{עוזיהו}} מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ, וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר; אִכָּרִים וְכֹרְמִים, בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל" (ספר דברי הימים ב, פרק כו, פסוק י).לאחר אובדן עצמאות ממלכת יהודה התיישבה באזור זה אוכלוסייה אדומית. שמו של האזור נקרא באותה עת "אדומיאה". בנוסף להם התקבצו בשפלה פיניקים מצידון, בחלק מהתפשטותם לצרכי מסחר. מאזור זה היו יוצאים סוחרים למצרים. בהמשך תפס אזור השפלה חלק חשוב בתקופת מרד בר כוכבא. השפלה התבססה כאחד ממעוזי המרד ובהמשך אף זכו המורדים לשליטה מלאה ביהודה ובשפלה. הערים המרכזיות כיום בשפלה הן בית שמש, רמלה, נס ציונה, ורחובות. בחלקו המזרחי של האזור ישנן גבעות כורכר ועליהן ניבנו מרבית היישובים הן בימי קדם והן בימינו. העדפת הגבעות נובעת מן האפשרות הנוחה להגן על ישוב מוגבה, העובדה שמגיעה אליהם רוח ים ומצננת את האוויר והעובדה שבימי גשם אין נוצרות שם ביצות. היישוב היהודי בשפלה ותיק למדי בצפון וחדש יותר בדרום. עמק איילון יחידת נוף בין הרי ירושלים (שמזרחית לעמק), גבעות השפלה (מדרום לעמק) והרי בנימין (שמצפון לעמק). העמק מתאפיינת בקרקעות פוריות ושימשה ציר תנועה חשוב לירושלים לאורך כל הדורות. שטחו של העמק כ – 40 קמ"ר. והוא מתנקז לנחל איילון. שם העמק נגזר משמה של העיר איילון רשומה בנחלת שבט דן (לפני עלייתו צפונה). נזכר במקרא ובמכתבי אל עמארנה. בעמק עברה דרך שירדה מהרי בית חורון (בין נחלת אפרים לבנימין) אל השפלה. קרבות רבים נערכו בעמק איילון. ביניהם נציין: מלחמת יהושע במלכי הכנענים, שהסתיימה בקריאה המפורסמת: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהושע י' 12). קרבות בין החשמונאים והסלבקים במאה השנייה לפנה"ס. מרכז לכוחות הערבים במסעם לכיבוש הארץ במאה השביעית לספירה. שימי

7. הצלבנים העריכו את עמק איילון כנכס אסטרטגי והקימו בלטרון מבצר חשוב - לה טורון- דה-שבלייה. במלחמת העצמאות התרחשו בעמק קרבות עקובים מדם בין כוחות צה"ל וחילות הלגיון הירדני. אתרים בעמק איילון: משטרת לטרון ("יד לשריון"), מנזר לטרון ("מנזר השתקנים"), המבצר הצלבני העתיק, מיני ישראל, גן איילון (פארק איילון-קנדה), אמאוס ועוד. שימי

8. תל בית שמש בית שמש נקראת על שם העיר הקדומה באותו שם שהייתה ממוקמת בקרבת מקום לפני אלפי שנים. פירוש נפוץ הוא כי השם בית שמש מגיע מכך שבמקום הזה נהגו להתפלל לאל השמש. העיר הקדומה ("תל בית שמש") הנמצאת בגובה של כ – 314 מטר מעל פני הים שלטה על הדרך החשובה, שעלתה מהשפלה לירושלים. בית שמש העתיקה הייתה אחת הערים החשובות בממלכת יהודה, בעיקר בשל העובדה שמדובר בנקודה אסטרטגית החולשת על פתחו המזרחי של עמק שורק, אחד מצירי המעבר בין מישור החוף והרי יהודה תולדותיה, למן תקופת הברונזה ועד לתקופה הביזנטית,מעידים על חשיבותה ומעמדה בחבל ארץ זה. מראשית תולדותיה ועד למאה ה-15 לפנה"ס הייתה בית-שמש ישוב פרזות (ישוב שאינו מוקף חומות),חומות העיר נבנו לראשונה בתקופה הכנענית התיכונה הוקפה חומה. בתקופת ההתנחלות בית שמש נכללה בנחלת שבט דן (יהושע י"ט 41), אך בתחילה לא נכבשה ועברה מיד ליד.רצף החיים בישוב נמשך עד לתקופה הערבית המוקדמת ומשלב זה ואילך החלה שקיעתה עד אשר ננטשה לחלוטין,יחד עם זאת חשוב לציין כי שמה נשתמר באמצעות הכפר הערבי עין-שמס הסמוך שמר על שמה.בית שמש ידוע כאחת מתחנות הנדודים ארון הברית כפי מספר לנו בספר שמואל ב´ פרק ה´ : "פלשתים לקחו את ארון האלוהים ויביאוהו מאבן העזר אשדודה. ויקחו הפלשתים את ארון האלוהים ויביאו אותו בית דגון ויציגו אותו בפני דגון.וישכימו אשדודים ממחרת והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון ה´ ויקחו את דגון ויושיבו אותו למקומו. וישכימו בבוקר ממחרת והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון ה´ וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן רק דגון נשאר עליו".כאילו לא די בניתוץ פסל האל, האשדודים סופגים מכות נוספות: " ויך אותם בעופלים", הלו הם טחורים מלבבי חוטר תושבי אשדוד הסובלים ממהרים להיפטר מן הארון ושולחים אותו לעקרון: "ויהי כבוא ארון האלוהים לעקרון ויזעקו העקרונים לאמור הסבו אלי את ארון אלוהי ישראל להמיתני ואת עמי.וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים ויאמרו שלחו את ארון אלוהי ישראל וישוב למקומו ולא ימית אותי ואת עמי כי הייתה מהומת מוות בכל העיר,כבדה מאוד יד האלוהים שם...ויהי ארון ה´ בשדה פלשתים שבעה חודשים".החזרתו של ארון הקודש השבוי מידי הפלשתים והצבתו בבית שמש ממחיש את מעמדה של בית שמש כעיר ספר ואתר פולחני חשוב. עוד מסופר בספר שמואל א ו´,יב -טו: "..ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת בניהם כלו בבית וישמו את ארון ה´ אל העגלה ואת הארגז ... וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך ונעו...וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד גבול בית שמש,ובית שמש קצרים קציר חטים בעמק וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות,והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמוד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה ואת הפרות העלו עלה לה´".בפרשת שמשון הגיבור אנו שומעים שוב על בית שמש,שמשון השופט שהיה ככל הנראה משבט דן פעל בעיקר בין צורעה לאשתאול כפי שמסופר בספר שופטים פרק ג´ פסוק 25. לראשונה זוהה התל כבית שמש המקראית על ידי הארכיאולוג הסקוטי דנקן מקנזי מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל שהגיע למקום וחפר בין השנים 1911 – 1912.אך מלבד סיהוי חלקי של העיר אין הוא חוף ממצאים רבים.מאוחר יותר בשנת 1928 מגיע למקום החוקר האמריקאי לאליהו גראנד מאוניברסיטת פנסילבניה חופר במקום אך לא מפרסם את ממצאיו.רק בשנת 1990 כאשר מגיעה למקום משלחת מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת ת"א בראשותם של דר´ בונימוביץ ודר´ לדרמן נחשפים הממצאים המרשימים הכוללים את בית המושל העיר,בית המחסנים וממגורה לתבואה גדולה.מניתוח הממצאים עולה כי בנייה זו אינה פרטית או מקומית אלא בעלת אופי ממלכתית והיא מיוחסת לתקופת ממלכת ישראל והישוב שהיה ישוב ספר אל מול הפלשתים הפך לעיר ממלכה מבוצרת שעמדה עמידה איתנה מול הפלשתים.מבני ציבור מרשימים שהתגלו בתל בית שמש מחזקים את ההשערה שבימי דוד ושלמה אכן היה בירושלים שלטון מרכזי חזק.פינה של חומה מונומנטאלית שלצדה מגדל תצפית מסיבי,מבנה ציבורי גדול, ששטחו יותר מ-250 מטרים רבועים; שימי

9. מאגר תת-קרקעי לשעת מצור,שהכיל כ-800 מטרים מעוקבים מים וסדנה לעיבוד ברזל, שבה התגלו בין היתר עשרות ראשי חץ.אלו הם חלק מהמבנים המרשימים שנבנו בתל בית שמש במחצית השנייה של המאה העשירית ובתחילת המאה התשיעית לפני הספירה.החומה,שהקיפה את תל בית שמש התגלתה לראשונה בחפירות שנערכו באתר בראשית המאה ה-20 על ידי מקנזי .מקנזי ייחס את בנייתה לתקופה הכנענית (האלף השני לפני הספירה),אך עתה מתברר כי חלקים ממנה נבנו מחדש באופן מרשים בראשית תקופת המלוכה ביהודה.מאגר המים התת -קרקעי חצוב בסלע בצורת צלב,שבו חלל מרכזי ומצדדיו ארבעה אולמות מלבניים. הוא מטויח בטיח עבה, שתוקן פעמיים בימי חיי המאגר.מבנה הכניסה למאגר מורכב מפיר מרובע ועמוק שבו מתפתלת מערכת מדרגות, חלקן בנויות וחלקן חצובות. קירות תמך של מערכת המדרגות בנויים מאבני ענק מסותתות שמשקלן מאות קילוגרמים והצבתן הייתה אתגר הנדסי לבנאי המאגר.סדנת הברזל היא הקדומה ביותר שהתגלתה עד כה באגן המזרחי של הים התיכון. בסדנה התגלו כורי נפח רבים,פיות של מפוחים ועשרות פריטי ברזל שיוצרו או תוקנו בה. הסדנה הוקמה בבית שמש בשלב הקריטי שבו הפך הברזל ממתכת אקזוטית,שהשימוש בה ארעי, למתכת יום-יומית המשמשת לייצור המוני של כלי עבודה ונשק.הקמת הסדנה משקפת לפיכך את הגידול בחשיבותה הכלכלית של טכנולוגיית הברזל במאות העשירית והתשיעית לפני הספירה ואת הרצון של שלטון מרכזי לשלוט בה.אחד הדברים המרשימים במקום הוא בור מים מתקופת המקרא שנמצא לפני 10 שנים,המים נכנסו דרך פתח אותו ניתן לראות על התל עצמו וכן ניתן לראות את שרידי הטיח שכיסה את דפנות הבור כשעוביו כ - 8 ס"מ. גילו של הטיח הוא כ - 2900 שנה.הבור נסתם בשנת 701 במסעות סנחריב ובמהלך החפירות שנערכו במקום נמצאו עצמות של בעלי חים. בניהם רק 1% עצמות של בימות לא כשירות לעומת 15-20% של עצמות בעלי חיים כשרים,לאור זאת הגיעו החוקרים למסקנה שבאזור זה גרו יהודים. צומת שמשון. צומת זו עומדת בין תל צרעה המקראית, שמדרום-מערב הצומת, לבין שרידי היישוב המקראי אשתאול, שמצפון-מזרח לה.השם אשתאול, שהיה שייך ליישוב המקראי, השתמר בשמו של המושב שהוקם בדצמבר ‎1949. המושב הוקם על אדמות הכפר אִישׁוָוע, המשמר גם הוא את שמו של היישוב הקדום, ואשר נכבש בעת פריצת דרך בורמה במלחמת העצמאות. שרידי אשתאול המעטים כוללים שרידי בתים ומערות מגורים. שרידים אלו נמצאו במקום הנקרא א-שייח' איברהים שבדרום מזרח היישוב אשתאול, וכן בגבעה שליד עין צרעה, מדרום מזרח ליישוב, הנקראת תל אבו- קָבּוּס. השרידים שנמצאו הם מתקופת הכיבוש - תקופת הברונזה המאוחרת (‎1300-1200 לפנה"ס), ומתקופת השופטים - תקופת הברזל הראשונה (‎1200-1000 לפנה"ס).מצדו השני של הצומת, מדרום מערב, מתנשא בגאון תל-צרעה, ששמו השתמר בשמו של הכפר הערבי אָ- סַרְעָה, ששכן על התל וננטש/נכבש במלחמת העצמאות, וכן בשמו של היישוב צרעה, היושב למרגלות התל, מדרום-דרום-מערב לו.העיר צרעה הייתה בעלת מיקום אסטרטגי מדהים: היא חלשה על אזור בית שמש, על הדרך הראשית העולה מחוף הים אל גזר, לכיש ועמק אילון, וכן על אחת מהדרכים המרכזיות העולות מן השפלה ירושלימה.צרעה נזכרת לראשונה הרבה לפני אזכורה בספר יהושע, במכתבי אֶל- עַמָארְנַה[, מן המאה ה-‎15 לפנה"ס. שם היא מתוארת כיישוב בתחומי ממלכת גזר (הנמצאת בעמק איילון, בצמוד ליישוב גזר של היום). באחד המכתבים, פרעה אַמֶנְחֹתֶפּ השלישי מספר כי בני מלכילו מלך גזר, כמעט נהרגו בידי בני עָפירוּ - אחד מן השמות המצריים המתארים את 'שבט העִבְרִיים מכנען - ישראל' - בבואם לאיילון ולצרעה, דבר המעיד על היותה של צרעה כפר יהודי חזק מאד עוד בזמן בני יעקב.על אף הפסוקים והמקורות הללו, עד כה לא התגלו בתל צרעה שרידים מתחילת התקופה הישראלית - תקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל. נמצאו שרידים רק החל מתקופת המלוכה המאוחרת יחסית - מהמאה ה-‎8 לפנה"ס, התקופה בה הוחלפה בירת ישראל מתרצה לשומרון (מלכים א', ט"ז). בדברי הימים (ב', י"א, י) מתאר הכתוב כי רחבעם ביצר את צרעה, ונראה כי היא חרבה על ידי סנחריב מלך אשור במסעו לכיבוש יהודה ופלשת[‎בסוף המאה ה-‎8 לפנה"ס. על פי נחמיה (י"א, כט), יושבה צרעה בשנית על ידי משפחות משבט יהודה עם עליית בבל, אך על פי הממצאים שבשטח צרעה נושבה רק בתקופה הרומית (כחמש מאות שנה מאוחר יותר). תל צרעה שימי

10. צרעה מוזכרת בכתבי אֶוּסֵבְּיוֹס[‎ מן התקופה הביזנטית, וישבו בה ברציפות מהתקופה הרומית ועד שננטשה על ידי מתיישביה הערבים ביולי ‎1948, נוכח פחדם מהתקפות צה"ל - כך לפי סיפור אחד. על פי סיפור אחר, נכבשה צרעה על ידי צה"ל בז'/ח' תמוז תש"ח. כיום ישנם על הגבעה שחלקה המזרחי קרחַ ושאר חלקיה מכוסים יער קק"ל, שרידים של הכפר הערבי, מצפור היושב על בית מוכתר הכפר ושרידי ימים עברו הכוללים בית בד, גתות ומערות קבורה. על פי הפסוקים ביהושע (ט"ו, לג) ודברי הימים א' (ב', נג), וכן מפרשיות כיבוש ליש ושמשון, בהן מוזכרות צרעה ואשתאול, מובן כי שתי הערים הללו היו של בני דן ושל בני יהודה בשותפות. דבר זה עולה גם כן לאור העובדה שיישובים אלו נכללים ברשימת היישובים שבנחלת יהודה בחלוקת הנחלות הראשונה בגלגל (יהושע ט"ו, לג), אך נכללים בנחלת דן בחלוקת הנחלות שנעשתה בשילה (יהושע י"ט, מא). למעשה, על פי רשימת האתרים העומדים בגבול נחלת דן, נראה כי נחלת דן כמעט ולא כללה שטחים כלשהם. לאור עובדה זו, ולאור הכתובים המספרים לנו כי נחלת דן עברה פעמים רבות מידי ממלכת ישראל לידי הפלשתים, נאלץ היישוב הדני לשבת בעיקרו או בכולו בין צרעה לאשתאול, בתא שטח קטן זה שהיה גם של יהודה. לאור מציאות זו, מובן מדוע בשופטים י"ח נאלצים בני דן לכבוש את אזור ליש, הלוא היא העיר דן, ולנדוד צפונה, לנחלה בה גם יהיה להם שטח עצמאי ונרחב, וגם לא ישבו פלשתים באדמותיהם.כמה פרקים לפני הנדידה צפונה, שמשון התנבא בין צרעה לאשתאול, כדברי הפסוק "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאול" (שופטים י"ג, כה), ומכאן שם הצומת שבין צרעה לאשתאול - צומת שמשון. המדרש מספר לנו כי: "בשעה שהייתה רוח הקודש שורה עליו, היו פסיעותיו כמצרעה לאשתאול... ושערותיו מקישות... וקולם הולך כמצרעה לאשתאול". המדרש[גם מספר לנו בשם רב אסי: "צרעה ואשתאול - שני הרים גדולים, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה". ממערב לצומת שמשון, בק"מ ה-‎31 של כביש ‎44 המוביל לצומת נחשון ולרמלה, ניצב מבנה מטופח ומתוחזק המתיימר להיות מיוחס כקברו של דן בן יעקב. זאת על פי ספר-הישר האומר כי דן נקבר באשתאול, על פי מדרש הגורס כי 'במחנה דן' משמע 'מקום מנוחת דן'. למעשה, מבנה זה מיוחס כקבר דן רק משנות השמונים, ולפני כן נקרא קבר שייח' עָ'ריבּ. המקום מקודש לערבים כציון קבר שמשון, בשל קרבתו לתל צרעה. לידו ניצבים שרידים מהתקופה הביזנטית, ובהן אבני גזית גדולות, אולי ממבנה קבורה מפואר שניצב כאן בימים עברו והוא מקור המסורת. יום פטירת דן הוא בט' אלול וביום זה ישנה במקום הילולא גדולה ליהודים.זהו איננו קברו היחיד של דן, שכמו רוב אחיו, פזורים קבריו בכל קצוות הארץ: שימי

11. תל צרעה נמצא בלבו של יער צרעה. כאן, על פי הזיהוי המקובל, שכנה צרעה המקראית. במורדות התל נמצאו מערות, קברים, בורות מים וגתות עתיקות המעידות שייצור יין היה אחד הענפים החקלאיים החשובים בצרעה הקדומה.צרעה הייתה עירו של מנוח, אבי שמשון. מלאך אלוהים בישר לאשתו העקרה כי עתיד להיוולד לה בן. מנוח עצר את המלאך והקריב על סלע קרבן לאלוהים. ואכן, רוח אלוהים נחה על בנו של מנוח, הלא הוא שמשון, ככתוב: "ותחל רוח ה` לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאול" (שופטים י"ג, כ"ה).מצפון לתל צרעה הקימה קק"ל נקודת תצפית שממנה נשקפים הנופים המרהיבים של גבעות השפלה והרי יהודה. מבנה האבן הנושא את המצפה היה בעבר ביתו של מוכתר הכפר סרעא. במלחמת העצמאות נכבש הכפר, והבית שימש מפקדה זמנית לחטיבת הפלמ"ח - "הראל". אחר כך שימש המבנה את ראשוני חברי קיבוץ צרעה, שניצלו אותו למגורים, למזכירות ולמחסנים, עד שעברו למקום הקבע. קק"ל טיפחה ביער חניונים רבים לנופש ולמנוחה. במבצע תעסוקה מיוחד בשנת 1993 הועסקו עולים חדשים בביצוע עבודות יערנות, בהכשרת חניונים ובפריצת שבילי הליכה חדשים וסימונם. "דרך הפסלים" "דרך הפסלים", החוצה את יער צרעה לכל אורכו, מתפתלת בין אתרי היער לאורך כ – 10 ק"מ. קק"ל סיפקה לאמנים, תושבים ותיקים ועולים חדשים, גושי סלע גדולים והם גילפו את האבנים והפכו אותן לפסלים. היצירות הוצבו לאורך הדרך והפכו למכלול מיוחד של פיסול סביבתי. יצירות אחדות מדגישות את השתלבותן בנוף ואחרות את עברו של האזור. כך למשל מתאר פסל אחד את גבורתו של שמשון, ואילו במקום אחר עוצבו שיני סלע כמסרק. אולי זהו המסרק של דלילה הפלשתית, שחרצה את דינו של שמשון. גן גולן-גן פסלים מספורי התנ"ך בבית שמש הוקם ע"י הפסל פלאי אפיק גן פסלים מרהיב ביופיו המכיל בתוכו את סיפורי התנ"ך. הגן הוקם כאנדרטה לזכרו של פלאי גולן ז"ל- בן הפסל שנפל ב-1991 בשכם. שימי

12. בעקבות שמשון בעמק שורק שמשון השופט שהיה ככל הנראה משבט דן פעל בעיקר בין צורעה לאשתאול כפי שמסופר בספר שופטים פרק ג´ פסוק 25.חברותיו של שמשון מן המערב,הן פלשתיות ומכך ניתן ללמוד כי קיים קשר בין תרבויות שונות וערבוב כמו גם מאבקי כוח ומלחמה. אז מה סוד כוחו של שמשון ? כידוע סוד כוחו היה טמון בשיער ראשו. כל עוד שלא יגזור את שערו ולא ישתה יין ושיכר יישאר כוחו המיוחד אתו. על גבורותיו ואהבותיו של שמשון מסופר כי שמשון יורד לעבר תמנה (עיר פלשתית) ושם פוגש אישה פלשתית,התאהב בה ונשא אותה לאישה. "וירד שמשון תמנתה וירא אישה בתמנה מבנות פלשתים ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אישה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו אותה לי לאישה" (ספר שופטים פרק יד פסוקים א-ב). בדרכו חזרה לתמנה הוא רואה אריה ובגלל שרוח אלוהים שורה עליו הוא הצליח לגבור על האריה בקלות רבה. "ותצלח עליו רוח יהווה וישסעהו כשסע הגדי" (פרק יד פסוק ו) כאשר עובר שמשון ליד גוית האריה כמה זמן לאחר מכן ראה כי התנחלו בה דבורים, "וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בגוית האריה רדה דבש" (פרק יד פסוק ח) עולה בו חידה שאותה הוא חד לחבריו בתמנה והם מתחייבים לשלם לו קנס אם לא ימצאו את התשובה. "ויאמר להם שמשון אחוד-נא לכם חידה…" (פרק יד פסוק י"ב).אשתו בוגדת בו ומספרת לחבריו את התשובה לחדותו. "ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק-שנאתני ולא אהבתני החידה חדתה לבני עמי ולי לא הגדתה…" (פרק י"ד פסוק ט"ו) שמשון מתרגז עד מאוד, בחרון אפו ובעזרת רוח אלוהים הוא הורג 30 פלשתים באשקלון. "ותצלח עליו רוח יהווה וירד אשקלון ויך מהם שלושים איש…" (פרק י"ד פסוק י"ט). פעמיים נוספות מכה שמשון את הפלשתים בגלל אי-נאמנותה של אשתו: שמשון שולח שועלים שלפידים קשורים לזנבותיהם לשדות הפלשתים ומכה בהם מכה גדולה. לאחר מכן הוא יורד לסעיף סלע עיטם. "ויבער –אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד-קמה ועד-כרם-זית" (פרק ט"ו פסוק ה´) "ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם" (פרק ט"ו פסוק ח´) . שמשון הורג בקלות בעזרת לחי חמור אלף איש לאחר ששחרר 3,000 מבני ישראל מחבלי הפלשתים ששלטו בהם המקום בו השליך שמשון את לחי החמור נקרא רמת לחי. "ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי" (פרק ט"ו פסוק י"ז) . לאחר מכן מסופר ששמשון ירד לעזה שם חיכו לו כדי להרגו אך שמשון התגנב ולקח את שערי העיר עזה אל הר חברון. "… בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער- העיר ובשתי המזזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל-ראש ההר אשר על-פני חברון" (פרק ט"ז פסוק ג´). לאחר מכן אהב שמשון את דלילה אשת פלשתים אשר גרה בסמוך לנחל שורק, דלילה ניסתה לפתות את שמשון לגלות לה את סוד כוחו והוא דחה אותה 3 פעמים בעזרת סיפורים שיקרים. " ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול…" (פרק ט"ז פסוק ה´) "ותמאר דלילה אל שמשון הגידה-נא לי במה כוחך ובמה תאסר לענותך…" (פרק ט"ז פסוק ו´) לבסוף נכנע שמשון לאהבתו אליה וגילה לה שסוד כוחו טמון בשערו "… ויאמר לה מורה לא-עלה על-ראשי כי-נזיר אני מבטן אמי אם-גילחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי כאחד האדם" (פרק ט"ז פסוק י"ז). דלילה, שסיפרה הכול לסרני פלשתים, הרדימה את שמשון וגילחה את שערות ראשו, כך שסר כוחו ממנו. הפלשתים לכדו אותו, ניקרו את עיניו ולקחו אותו לעזה שם חגגו את ניצחונם על שמשון שעשה בהם הרג והרס גדול בעבר. "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו…" (פרק ט"ז פסוק כ"א), הם חגגו בבית דגון אלוהם, לשם הביאו את שמשון כדי לשעשע את עצמם. "… ויקראו לשמשון מבית האסירים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים" (פרק ט"ז פסוק כ"ה), שמשון הכבול בשרשראות לעמודי התווך של המבנה התפלל לה´ שייתן לו מעט כוח ואז הרס את המבנה בהפילו את העמודים והמית את כל החוגגים במקום. "ויאמר שמשון תמת נפשי עם פלשתים ויט בכוח ויפל הבית על הסרנים ועל-כל-העם אשר-בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחיו" (פרק ט"ז פסוק ל). שימי

13. מנזר דיר אפאת דיר ראפאת, הינו מנזר נוצרי צפונית-מערבית לבית שמש. המנזר, נמצא בשטח השיפוט של מועצה אזורית מטה יהודה. בעבר, שכן במקום כפר ערבי בשם ראפאת (הכפר ננטש במלחמת השחרור) וזהו מקור שם המנזר. באמצע המאה ה-19 הכפר נקלע למצוקה כלכלית למול השלטון הטורקי ולבסוף התגבשה מכירת חלק משטחו לפטריארכיה הקתולית. העסקה הותנתה בכך שלא תעשה פעילות מסיונרית בשטח זה, אלא רק פעילות חינוכית. לפי הכתוב באנציקלופדיה מפה המנזר הוקם בשנת 1926 אך בפרסום רשמי של הפטריארכיה הלטינית בארץ ישראל המנזר הוקם בשנת 1927 על ידי הפטריארך הלטיני לואיג'י ברלסינה. לדברי הפרסום סיבת ההקמה הייתה רעידת האדמה שהתחוללה בארץ ישראל בשנת 1927. הפטריארך היה מעוניין באתר לכבוד מרים אם ישו שתגן על ארץ ישראל מפני אסונות כמו רעידת האדמה שהתחוללה. לכן שמה הרשמי של הכנסייה הוא גבירתנו מלכת פלסטינה. לצד הקמת הכנסייה נקבע יום חג החל מדי שנה ביום ראשון שלאחר ה 25 באוקטובר. בשנת 1933 אישר הואתיקן את החג הזה. את המבנים במתחם המנזר תכנן הנזיר הבנדיקטני שהיה גם אדריכל האב מורציו גיסלר. הוא מקם את הכנסייה במרכז המתחם ובמקום הוקמו גם בית יתומים, בית ספר ומבנה למנזר. הפטריארך ברלסינה רצה לקשט את יקרות הכנסייה ותיקרתה במילים הראשונות של פניית המלאך גבריאל אל מרים אם ישו - אווה מריה. הוא בקש מהגמונים קתולים שישלחו לו תרגומים רשמיים של ברכה זאת. הוא קבל 404 תרגומים שכאלה ומתוכם בחר 280 על מנת שיכתבו על קירות הכנסייה. (לפי אנציקלופדיה מפה כתובה על קירות הכניסה ברכת אווה מריה ב-343 שפות שונות, כולל עברית). תפילות אלו נכתבו על ידי האמן הירושלמי מובארק סעיד. הוא צייר מלאכים הנושאים סרטים ועליהם המילים הראשונות של ברכתו של המלאך למרים. אחזקת המקום נעשית על ידי מסדר אחיות סנטה דורותי, אשר באו לארץ ישראל מאיטליה. בראש המנזר פסל דמותה של מרים, אמו של ישו. כיום יש במתחם גם בית הארחה לצליינים נוצרים. בסמוך למנזר פועל מוסד גבעת שמש (רטורנו), המשמש כמרכז גמילה מסמים. יקב מוני המנזר שהוקם לפני כ60 שנה, שייך לפטריאךהלטיני בירושלים והוא מוקף ב12,000 דונם שטחים חקלאיים.לפני 22 שנים הגיעה למקום מהכפר מרר שבצפון, משפחת ערטול.הם שכרו מאנשי המנזר אדמות וכיום הם מגדלים 650 דונם גפנים,600 דונם עצי זית ועשרות דונמים נוספים של מישמשים ושקדים.אבי המשפחה ובניו מנהלים את החווה החקלאיתהענקית של משפחת ערטול. 22 שנה מטפחת המשפחה את כרמי ענבי הייןשסופקו ליקבים שונים ובשנת 2001 התקנאו ביקבים והחליטו להקיםאת יקבם הנקרא על שם האח מוני, שנפטר. יין ראשון בוקבק באפריל 2003. היקב נפתח לביקורים וטעימת יינות.לתאום הביקור כדאי להתקשר ליקב.בנוסף ליין המשובח נמכר במקום שמן כתית בטעם מעולה וזיתים כבושים מכרמי הזית שבחווה. שימי

14. פארק בריטניה פארק בריטניה משתרע בלב שפלת יהודה על פני 40,000 דונם של גבעות עטורות ביערות נטועים ובחורש טבעי. בפארק אתרי נוף, צמחייה מגוונת ואתרים ארכיאולוגיים רבים. פיתוח הפארק מהווה חלק ממאבק אקולוגי לשמירת השטחים הפתוחים של אזור מרכז הארץ שעומד בלחצי פיתוח ובינוי מואצים. קק"ל הכשירה את הפארק בתרומתה של קהילת יהדות בריטניה והקימה בו חניוני נופש פעיל, שבילי הליכה, דרכי נוף, אתרים ארכיאולוגיים, מסלולי טיול ומצפורי נוף. גיאוגרפיה שפלת יהודה מהווה מדרגת ביניים שחוצצת בין מישור החוף ממערב והרי יהודה ממזרח. גבעות השפלה משתפלות ברום של כ- 450 מטר ועד ל- 150 מטר מעל פני הים. מבחינה גאולוגית השפלה היא אגן קערי, כלומר איזור שבו שכבות הסלע התקמטו והן פונות כלפי מטה. הקער התמלא, החל מלפני כ- 60 מיליון שנה (גיל סנון), בסלעים רכים ולבנים מסוג קירטון וחוואר. סלעים אלה מכוסים במקומות רבים בציפוי של קרום גירי קשה, הידוע בשם "נארי". עוביה של שכבת הנארי אינו עולה בדרך כלל על 2 מטרים. מסלע זה נוצל ע"י תושבי האזור בתקופות השונות, לחפירת חללים תת קרקעיים כבורות אגירה ומערות מסוגים שונים. בשפלה יש שתי יחידות נוף בולטות: השפלה הנמוכה – החלק המערבי שבו גבעות נמוכות שביניהן ערוצי נחלים רחבים; והשפלה הגבוהה – אזור מבותר שבו הגבעות מתנשאות לרום של 250 -450 מטר מעל פני הים. פארק בריטניה כולל חלקים מן השפלה הגבוהה והנמוכה גם יחד. קו המגע בין שני האזורים הללו הוא תוצאה של שבר גאולוגי שעובר בתחום הפארק למרגלות הרכס שמתחיל בעזקה ומסתיים בדרומה של רמת אבישור. לפני כ- 25 מיליון שנים (תקופת המיוקן) חלה הצפה של הים, ש"גילחה" את ראשי הגבעות של השפלה הנמוכה ויצרה קו חוף קדום בחזית השפלה הגבוהה. פארק בריטניה נמצא בתחום אזור אקלימי המוגדר כלח למחצה. האזור חם בהשוואה להרי יהודה. הטמפרטורה בחורף נעימה, ורק לעיתים נדירות יורדת מתחת לאפס. בקיץ חם. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בסביבה עומדת על כ- 490 מ"מ. בימי קדם היה בשפלה יישוב מפותח מאוד. מקורות המים העיקריים של התושבים היו בארות ובורות מים שנחצבו בסלעי הקירטון הרכים. בורות מים אלה הם מסימני ההיכר הבולטים של השפלה. אזור הפארק מצוי בתוך מסדרון אקולוגי שמשמעותו תוואי שטח רציף המחבר בין בתי גידול שונים של צומח וחי ומאפשר מעבר של בעלי חיים וזרעי צמחים. זהו שטח שבו לא רק שמורות או פארקים, אלא גם שטחים פתוחים לא מוגנים והוא מאפשר למערכות אקולוגיות להתקיים. צומח בפארק בריטניה נשמרו חלקות נאות של הצומח טבעי, למרות שברוב שטחי שפלת יהודה, לא נותרו חורשים טבעיים רבים. בשטחי השפלה הנמוכה שבמערב הפארק צומח חורש פתוח, המורכב בעיקרו מעצי חרוב גדולים וביניהם שיחי אלת המסטיק, צמח מלווה חשוב הוא אשחר ארצישראלי, דוגמה נאה לחורש קיימת ליד עיי כידון, עדרי בקר נהנים מהצמחים העשבוניים שצומחים בשטח הפתוח. במדרונות שמסביב לרמת אבישור צומח חורש מפותח וסבוך של אלון מצוי, אלת המסטיק, אלה ארצישראלית, בר-זית בינוני, לבנה רפואי, אשחר ארצישראלי. החורש סבוך במיוחד במפנה הצפוני, שם מצטרפים לצמחים עצי קטלב מצוי. במקומות הפתוחים נפוצים מאוד שיחי לוטם שעיר ולוטם מרווני. בחורף ובאביב פורח שפע של פרחים ססגוניים: כלנית מצויה, רקפת מצויה, צבעוני ההרים ועוד רבים אחרים. הבוסתנים הנטושים שצומחים בין מדרגות חקלאיות (טראסות) מהווים יחידת צומח יוצאת דופן בחיוניותה ובחשיבותה. שטחים ניכרים, במיוחד ממערב לדרך הנוף של הפארק, מכוסים בעצי בוסתן כמו שקד, תאנה, זית, רימון, ומשוכות צבר. לצידם בולטים עצי חרוב ועצי אשל גדולים. בשנות ה- 50 של המאה ה- 20 נטעה קק"ל את חלקו הצפוני של הפארק בעצי מחט וחרוב. הכוונה בנטיעת עצי חרוב הייתה להעשיר את פרי החרובים, מזונם של הפרות שגידלו תושבי האזור. בגאיות היורדים ממשואה לעבר לוזית ניטעו בראשית שנות ה- 60 של המאה ה- 20 יערות עצי אקליפטוס. העץ הבולט ביותר ביער המחטני הוא אורן ירושלים. שימי

15. בעלי חיים בשטח הגדול של הפארק ישנו מגוון של בתי גידול המאפשרים למינים רבים של בעלי חיים למצוא כאן מזון ומקלט. בין היונקים הגדולים מצויים: הצבי הארץ-ישראלי, הקרקל, התן ומבין הקטנים: דורבן, ארנבת, עכבר וחולדה. בתחום הפארק מקננים עשרות מינים של ציפורים. במערות ובבורות הרבים מקננים התנשמת, הקאק, יונת הסלע והבז המצוי; בשדות המעובדים נפוץ העפרוני המצוייץ, ואילו בראשי העצים הגבוהים מקנן החיוואי, הלא הוא "עיט הנחשים", הזולל זוחלים. מטיילים חדי שמיעה ייהנו בוודאי מקולה של הקוקיה. בפארק בריטניה היא מטילה את ביציה בדרך כלל בקינים של עורבנים, ואלה מגדלים למענה את גוזליה. במחשופי סלעי הקירטון הרכים חופר את קינו השרקרק המצוי, ציפור צבעונית מרהיבת עין הטורפת דבורים. על גזעי העצים תלתה קק"ל תיבות קינון שמיועדות למשוך אליהן מיגוון ציפורי חורש שמקננות בתוך הגזעים כמו הירגזי והנקר הסורי. אתרים בפארק תל עזקה - עיר חשובה מתקופת המקרא, שחלשה על הדרך מהשפלה להר. למרגלות התל, בין שוכה לעזקה, נערך הקרב בין דוד לגוליית. מראש התל תצפית מרהיבה. במדרון המזרחי נמצאת מערכת מחילות מסתור, כנראה מתקופת בר כוכבא. בחניון עזקה שוחזרה מערכת המוליכה מי גשם לבור מים. למרגלות התל הקימה קק"ל חניון לפיקניק. חורבת שקלון - גבעה שעליה כותרות עמודים, בורות מים, גתות ושרידי בית בד. מצפה משואה - מגדל תצפית של קק"ל שנשקפת ממנו תצפית מרהיבה על מישור החוף, על מרחבי הפארק ועל הרי יהודה. מצפה משואה, שנמצא בין לכיש ועזקה, נקרא על שם הכתובת שנתגלתה בתל לכיש, שבה נכתב: " כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני. כי לא נראה את עזקה". באתר פועלת מסעדה (לא בשבת). חורבת צורה - שרידי חורבה (אולי חווה חקלאית) בראש פסגה שטוחה ורחבה שנשקף ממנה נוף מרהיב. תל גודד - שרידי יישוב קדום שמזוהה עם העיר המקראית מורשת גת, עירו של מיכה הנביא. באזור התל ובמורדותיו חצובות מערות רבות, ביניהן מערכת מסתור מסועפת. למרגלות התל, לא הרחק מהכביש, עוברים שרידי האמה שהוליכה מים ממעיינות הרי חברון לבית גוברין. מראש תל גודד, שהוא הנקודה הגבוהה ביותר בפארק בריטניה (398 מ'), יש תצפית מרהיבה. מערות לוזית - מכלול מרשים של מערות פעמון, מהגדולות בשפלה, בצד מערות קולומבריום מרשימות ומערות אחרות. עיי כידון - חורבה ציורית המשתרעת על פני גבעה הבולטת בסביבתה. בין שרידי המבנים צומחים עצי בוסתן רבים וכן עצי אשל ומשוכות צבר. על הגבעה ובסביבתה יש בורות מים רבים ומערות שונות. רמת אבישור - הרמה הגבוהה בפארק בריטניה (כ- 350 מטר מעל פני הים), ממנה ניתן להשקיף מערבה ומזרחה לעבר נופים מרהיבים. מדרונות הרמה מכוסים בחורש ים תיכוני מפותח. לאורך הרמה עובר שביל טיולים רגלי המחבר בין מצפה משואה בצפון לתל גודד בדרום. חורבת עקבה - שרידי מבנים קדומים, בורות מים, מערות ומתקנים חקלאיים. באחת ממערות הפעמון נמצאים שרידי בית בד. תל עזקה תל עזקה ידוע גם בשמו הנוסף ´´תל זכריה´´ ובערבית הוא מכונה בשם "תל זכאריה´´,מדובר באתר ארכיאולוגי מתקופת המקרא הנמצא בשפלת יהודה.התל נמצא על אם הדרך המובילה מעמק האלה לכיוון דרום,בחלקו הצפוני של פארק בריטניה,דרומית ליישוב זכריה.חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בתל נמצאו שרידי חומות העיר המקראיות ומגדליה, כמו כן מערכת גדולה ומסועפת של מסתור מתקופת מרד בר כוכבא.לראשונה מוזכרת העיר בתנ"ך בספר יהושע כאחת מערי העם אמורי שנכבשו על ידיי הושע בן נון לאחר שהקדוש ברך הוא סייע ליהושע והשמיד את הצבא האמוראי ברד.ציטוט :ַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ, רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב.לאחר כיבוש העיר היא הועברה לתחום נחלת שבט [שבט יהודה כפי שמסופר בספר יהודע פרק ט"ו: "את נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם... יַרְמוּת, וַעֲדֻלָּם, שׂוֹכֹה, וַעֲזֵקָה".אולם הסיפור התנכי הגדול מכולם שהתרחש במקום הוא ללא ספק הקרב שבין דוד לגולית הפלשתי כפי שמסופר בספר שמואל .. שימי

16. חזרנו שוב אל תקופת השופטים ואל תקופת ראשית המלוכה. שאול הוא המלך ודוד רועה את צאן אביו בסביבות בית לחם. אם נסתכל מכאן מערבה ,נראה את אשקלון הנמצאת על שפת הים, בגובה אפס ומזרחה מכאן אנו רואים את הרי חברון המתנשאים לגובה של כ 1000 מ'. אנו נמצאים באמצע, בין שתי נקודות אלה, בשפלה. ישנה השפלה המערבית שהיא מעט יותר נמוכה וישנה השפלה המזרחית , הגבוהה יותר. בעמק הפרוש לפנינו התרחש הקרב הידוע ביותר בתנ"ך , כפי שמתואר בספר שמואל א' פרק יז'. א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים.  ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.  ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם.  ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת:  גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת.  ה וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ; וּמִשְׁקַל, הַשִּׁרְיוֹן--חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים שְׁקָלִים, נְחֹשֶׁת.  ו וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת, עַל-רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת, בֵּין כְּתֵפָיו.  ז וחץ (וְעֵץ) חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים, וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ, שֵׁשׁ-מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל; וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה, הֹלֵךְ לְפָנָיו.  ח וַיַּעֲמֹד, וַיִּקְרָא אֶל-מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה:  הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל--בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ, וְיֵרֵד אֵלָי.  ט אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי, וְהִכָּנִי--וְהָיִינוּ לָכֶם, לַעֲבָדִים; וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ, וְהִכִּיתִיו--וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.  י וַיֹּאמֶר, הַפְּלִשְׁתִּי, אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת-מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה; תְּנוּ-לִי אִישׁ, וְנִלָּחֲמָה יָחַד.  יא וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה; וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ, מְאֹד.   השם התנ"כי שכה נשמר ע"י השם הערבי ח'רבת שוויכה. אולם בח'רבה זו מצאו שרידים ביזנטיים ולא מצאו שם שרידים מתקופת ברזל 2 . לעומת זאת על "גבעת התורמוסים" שנמצאת לידה מצאו שרידים מתקופת ברזל 2 . הפלשתים חנו בין שכה לעזקה. את שכה חפרו בשנת 1899 הריס ומקאליסטר. היות וזה היה עדיין בזמן השלטון העותמני, הם צייתו לצו העותמני ולאחר שסיימו לחפור , הם כיסו מחדש את השטח שנחפר, כפי שקבע אז החוק. הקרב בין ישראל לפלשתים נערך איפה שהוא בגיא בין שני המחנות. מהו הרעיון של קרב בין אנשי ביניים ? זה בודאי לא נעשה בכדי לחסוך בקורבנות אדם. האם שאול היה חייב להסכים ולקיים קרב ממין זה ? פרופ' גרסיאל , מאוניברסיטת בר אילן העלה את הסברה הבאה : מלחמה בעולם העתיק אינה רק מאבק אלים שנערך בין שני עמים, אלא שהיא נערכת גם בין האלים של שני הצדדים. עם אשר הפסיד במלחמה, הוא עם אשר האל שלו כועס עליו, ולהיפך. כך היה אצל בני ישראל. כאשר גלית יוצא וקורא לאיש ביניים ממחנה ישראל להתייצב למלחמה נגדו, הוא כביכול אומר שהאלים כבר החליטו ביניהם מה שיקרה כאן, לכן בואו צאו אל הקרב ונראה מה החליטו האלים. לעומתו שאול המלך בבעיה. הוא פוחד לראות ולדעת מה החליטו האלים. ואז מגיע פסוק לז' לז וַיֹּאמֶר, דָּוִד, יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה;  {ס}  וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לֵךְ, וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ.  לח וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת-דָּוִד מַדָּיו, וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ, שִׁרְיוֹן.  לט וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת-חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת, כִּי לֹא-נִסָּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה, כִּי לֹא נִסִּיתִי; וַיְסִרֵם דָּוִד, מֵעָלָיו.  מ וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי.  מא וַיֵּלֶךְ, הַפְּלִשְׁתִּי, הֹלֵךְ וְקָרֵב, אֶל-דָּוִד; וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה, לְפָנָיו.  מב וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִד, וַיִּבְזֵהוּ:  כִּי-הָיָה נַעַר, וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה.  מג וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד, הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת; וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִד, בֵּאלֹהָיו.  מד וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד:  לְכָה אֵלַי--וְאֶתְּנָה אֶת-בְּשָׂרְךָ, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה.  {ס} מה וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ.  מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ; וְיֵדְעוּ, כָּל-הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים, לְיִשְׂרָאֵל.  מז וְיֵדְעוּ כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה, כִּי-לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה:  כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.  {ס} מח וְהָיָה כִּי-קָם הַפְּלִשְׁתִּי, וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד; וַיְמַהֵר דָּוִד, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי.  מט וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה.  נ וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ; וְחֶרֶב, אֵין בְּיַד-דָּוִד.  נא וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ. שימי

17. כאן מתואר הקרב שנערך בעמק האלה, בין שכה לעזקה. דוד ניצל את נקודת התורפה של גלית, את היותו כבר ומסורבל בגלל המשקל הרב של החימוש והשריון שהוא נשא. משקלו של השריון היה 60 ק"ג ונוסף עליו גם משקל החרב, החנית, הכידון והקסדה. דוד לעומתו בא קל משקל. הוא ויתר על השריון שנתן לו שאול, היות ואינו מורגל בכעין זה. עבור גלית הכבד עדיף לנהל קרב מטווח קצר. לעומתו לדוד עדיף לנהל את הקרב מטווח רחוק. הוא קל משקל בעוד שגלית כבד. בתיאור הקרב כתוב כי גלית הלך וקרב לקראת דוד בעוד שלגבי דוד כתוב כי הוא רץ לקראת המערכה. דוד כיוון את "נשקו" אל נקודת התורפה של גלית, אל המקום היחידי שהיה חשוף אצלו, אל מצחו. בכך הוא הכריע את הקרב. וכמו שנאמר:"וחרב אין ביד דוד". בעניין פרשת דוד ושאול ישנה פרשה נוספת. לאחר נצחונו של דוד על גלית , עם שובו מן המערכה, יצאו בנות ישראל בשירה: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".. דבר אשר עורר את כעסו וקנאתו של שאול. כאשר שאול מנסה לפגוע בדוד הוא נמלט מפניו ומסתתר במערת עדולם. עדולם לא נמצאת כאן אך גם שם המערה נמצאת מעל עמק האלה והמקום הוא דומה. לכן אפשר להביא קבוצת תיירים בעניין זה גם לכאן. כמו שכתוב בספר שמואל א' פרק כב' אוַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם; וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל-בֵּית אָבִיו, וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה.  ב וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל-אִישׁ מָצוֹק וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ נֹשֶׁא, וְכָל-אִישׁ מַר-נֶפֶשׁ, וַיְהִי עֲלֵיהֶם, לְשָׂר; וַיִּהְיוּ עִמּוֹ, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. וכמו כן בסוף ספר שמואל ב' פרק כג' פסוק יג' ישנה הרחבה לגבי האירועים שהתרחשו בתקופה הזו. יג וַיֵּרְדוּ שלשים (שְׁלֹשָׁה) מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ, וַיָּבֹאוּ אֶל-קָצִיר אֶל-דָּוִד--אֶל-מְעָרַת, עֲדֻלָּם; וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים, חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים.  יד וְדָוִד, אָז בַּמְּצוּדָה; וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אָז בֵּית לָחֶם.  טו וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר:  מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר.  {ס} טז וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ, וַיָּבִאוּ אֶל-דָּוִד; וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה.  יז וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְהוָה מֵעֲשֹׂתִי זֹאת, הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם, וְלֹא אָבָה, לִשְׁתּוֹתָם; אֵלֶּה עָשׂוּ, שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים.  {ס} דוד מתגעגע אל ביתו בבית לחם ואל טעם מי הבאר שלה ומבקש מהגיבורים להביא לו מים משם. ארץ ישראל היא , כמובטח למשה, ארץ נחלי מים. אין בא"י נהרות של ממש, כמו הריין והוולגה. על נחל גדול כמו הירדן אומרים בארץ מי הירדן ולא נהר הירדן. לאחר שיהודה נכבשה על ידי הבבלים העיר עזקה נהרסה עוד קודם לנפילת ירושלים וזאת אנו למדים מספר ירמיהו פרק ל"ד פסוק ו´ :"וְחֵיל מֶלֶךְ בָבֶל נִלְחָמִים עַל ירוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר".בתקופת "שיבת ציון" לאחר הגלות בבל שוקמה העיר ועל מסופר בספר נחמיה פרק י"א פסוק כ´ : "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ, וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם".ממקורות חוץ מקראים עולה כי העיר מוזכרת במכתבי לכיש אשר נמצאו בתל לכיש (חרס מס´ 4) : "כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני,כי לא נראה את עזקה".לדעתו של הארכיאולוג יגאל ידין ז"ל הכוונה בביטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש:כלומר משמר העיר מדווח כי המשואות בעזקה,העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבש את העיר, וכל שנותר למגני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. ממצא מעניין נוסף בתל הם מחילות המסתור מתקופת מרד בר כוכבא שכמותם ניתן לראות בח´רבת מדרס,מראשה,בית גוברין ועוד.בשנת 132 במרד בר-כוכבא הצליחו המורדים להחזיק מעמד כ- 3 שנים במלחמתם ברומאים. המורדים הכינו עצמם מראש למאבק וחצבו מערות מסתור שניתן לראותם על התל ואף לערוך סיור בזחילה בחלקם.כל המערות באזור הינם מלאכותיות ולא טבעיות. השכבה העליונה כמטר וחצי היא שכבת נארי קשה ומתחתיה שכבת קירטון. חוצבים בסלע פתח צר ואח"כ מרחיבים את שטח המערה בשכבה של הקירטון כי קל יותר לחפור בסלע רך, כך נוצר מבנה של פעמון דרך מערה אחת יש מעברים מחילות המקושרים למערות אחרות. שימי

18. עמק האלה עמק האלה הוא עמק קטן בשפלת יהודה, מדרום לבית שמש, המקשר בין השפלה להרי יהודה ומכאן חשיבותו לאורך השנים. בעמק זה התרחש קרב דוד וגוליית. מקור שמו העברי של העמק בעצי האלה הצומחים בעמק ובשוליו- אלה אטלנטית, אלת המסטיק ואלה ארצישראלית. "ואדי א-סנט", שמו של העמק בערבית מקורו בעצי השיטה המלבינה הגדלים בקצהו המערבי של העמק ("סנט" - "שיטה" בערבית). גיאוגרפיה עמק האלה מקשר בין שפלת יהודה והרי יהודה, וגובהו 330 מטר מעל פני הים. צורת העמק הצר והארוך מזכירה משולש, שבסיסו לכיוון מזרח. אורך העמק, ממערב למזרח הוא כ-7 ק"מ, ואילו רוחבו בין כ-2 ק"מ במזרח ל-500 מטר במערב. עמק האלה נוצר כתוצאה מגורמים טקטוניים ותהליכי סחיפה שהתרחשו באזור נחל האלה, הנחל העיקרי בעמק, מנקז אותו, בדרכו מהרי יהודה לעבר נחל לכיש. התלכדות נחל גדור, נחל סנסן ונחל עציונה לתוך נחל האלה, וזרימתו של נחל זה, הן שהקנו לעמק את צורתו הארוכה והצרה. אדמת הסחף שבעמק פוריה, וכמות המשקעים בו גבוהה. הצומח בעמק רוב העמק מעובד, ולכן הצומח הטבעי מרוכז בעיקר בשוליו. הצומח בעמק הוא ים תיכוני, וכולל בעיקר אלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, אלת המסטיק, חרוב מצוי, אלון מצוי, שיטה מלבינה ושיזף מצוי. היסטוריה בשל מיקומו של העמק ומבנהו, הוא שימש כצומת דרכים חשוב מהשפלה להרי יהודה, לירושלים, לבית לחם ולחברון, בדומה לעמק שורק ולעמק איילון. על כן, העמק היה מיושב לאורך התקופות, וכבר בימי התנחלות השבטים הוקמו סביבו ערים כעזקה, כשוכה וכעדולם. בימי התנחלות השבטים נערכו בעמק מספר קרבות בין הפלשתים ובין עם ישראל שישב בהרי יהודה. הקרב המוכר ביותר, קרב עמק האלה, התרחש ב-1010 לפנה"ס, ומתועד בספר שמואל א'. בקרב זה התרחש העימות הנודע בין דוד וגוליית: וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שכה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכה וּבֵין-עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.-- שמואל א' יז א-בככל הנראה דרך עמק זה עלה נבוכדנאצר מלך בבל בדרכו לכבוש את ירושלים בימי בית ראשון. בימי בית שני שכנה במזרח העמק עיר מחוז. בתקופה הרומית שכן במזרח העמק היישוב הרומי "בית לתפא", אשר שימש כמרכז מנהלי ומקום חניה לעולי הרגל לירושלים ולחברון. היישוב שכן על אם הדרך שסללו הרומאים מירושלים לבית גוברין ואשר עברה בעמק. במקום מצויים שרידים בודדים מתקופה זו. בשנת 634 נערך במקום "קרב אג'נאדיין", שבו ניצחו המוסלמים, בראשות עומר אבן אל-עץ, את הביזנטים, חדרו אל מרכז הארץ והגיעו עד לשערי ירושלים (אם כי כבשו אותה רק בשנת 638). מאוחר יותר הוקם במזרח העמק יישוב ערבי גדול בשם בית נטיף. שליט הגליל במאה ה-18, דאהר אל עומר, עבר עם צבאו בעמק האלה בשנת 1773 בדרכו להר חברון. בזמן מלחמת העצמאות עברה במקום שיירת הל"ה בדרכה לגוש עציון הנצור. מאוחר יותר התפרסו בעמק צבאות ערב, והמצרים עברו בו בדרכם למבואות ירושלים. באוקטובר 1948, לקראת סוף המלחמה, כבשה את העמק חטיבת הראל, במסגרת מבצע "ההר". תושבי בית נטיף נטשו את כפרם עוד לפני כיבוש העמק. בשנת 1972 הוקמה בעמק תחנת הממסר הלווייני הראשונה בישראל. כיום ישנם בעמק שני יישובים: קיבוץ נתיב הל"ה ומושב נווה מיכאל. עוד שוכנים בגבעות הנושקות לעמק היישובים אביעזר, אדרת וזכריה. רוב העמק מעובד, ובמזרחו מצויה שמורת שיטה מלבינה. הצומת המרכזי בעמק הוא צומת האלה, המקשר בין כביש 38 לירושלים. שימי

19. תל שכה תל שוכה נמצא בראש גבעה שראשה מלאכותי, בשוליים הדרומיים של עמק האלה. בימי בית ראשון היה כאן מרכז מנהל חשוב של ממלכת יהודה. היום המקום הוא אתר פריחה המושך אליו חובבי פרחים. אל תל שכה מגיעים בכביש מספר 375 מצומת האלה: כ3- ק"מ ממזרח לצומת האלה פונה דרומה דרך עפר טובה ותחילתה שלט המורה על שמורת התורמוסים בתל שכה . בדרככם שימו לב לקבוצת עצים מיוחדת – אלו שיטות מלבינות - עצים נדירים בארצנו, שריד ליער טרופי שהיה כאן בעבר הרחוק.אומרים כי מעץ זה עשו את ארון הברית ואת כל כלי המשכן. בחורף מכוסה התל בפריחה נהדרת של כלניות ורקפות ובחדש מרץ מגיעה עונתה של פריחת התורמוסים הכחולים והחרציות הצהובות – מראה נפלא שחבל להחמיצו. העלייה לתל תלולה למדי אך המראה מפסגתו, לכיוון עמק האלה שווה את המאמץ. (בקיץ התל מכוסה קוצים ועדיף לוותר על הטיפוס). על התל עצמו שרידים של מבנים קדומים ואפשר אף להבחין בקו החומה שהגנה על הישוב בעבר. "בין שכה ובין עזקה באפס דמים..." תל צפית תל צפית נמצא במקום כניסתו של נחל האלה לשפלה על גדתו הדרומית כ-3 ק"מ מדרום-מזרח לקיבוץ כפר מנחם. שטחו של תל צפית כ-300 דונם  והוא אחד התלים הגדולים והחשובים בארץ ישראל. תל צפית מזוהה עם העיר הפלשתית גת.העיר גת נזכרת לראשונה במכתבי אל עמרנה מהמאה ה-14 לפנה"ס מקובל לזהות את המלכים "שוורדתא" ו"עבדי-אשתרתי" הנזכרים במכתבים אלה, עם מלכיה של העיר גת.     העיר גת נזכרת לראשונה בספר יהושע כעיר בקונפדרציה הפלשתית (יהושע פרק י"ג פסוק 3).בספר שמואל נזכרת העיר רבות בעיקר בהתייחסות לקורות חייו של המלך דוד, וכן נזכר העומד בראשה של העיר, אכיש מלך גת. בספר מלכים א' נזכר שמעי בן גרא שמחפש את עבדיו אצל אכיש מלך גת בניגוד לציווי המלך שלמה. בספר מלכים ב' מסופר שחזאל מלך ארם נלחם עם תושבי העיר גת וכבש אותה. חפירות ארכיאולוגיות בתל צפית 1899 הקרן הבריטית לחקירת א"י  בראשותם של בליס ומקליסטר.חפירות חדשות של אונ' בר אילן בראשותו של פרופ' אהרון מאיר החלו בשנת 1996 והן עדיין בעיצומן. בפרויקט המחקר והחפירות של תל צפית נתקלנו בתופעה יוצאת דופן לטובה שברצוננו לציין, זהו אתר האינטרנט של תל צפית שעורך פרופ' אהרון מאיר שעומד בראש הפרויקט. זהו ללא ספק אתר מצוין ובו תוכלו למצוא סיכומים על החפירות, מידע על הפלשתים ולאחרונה נוסף לו בלוג שמביא את החדשות האחרונות על החפירות וכן אפשרות להגיב על הכתוב. כמו כן יש סיכום מצוין על האתר בעברית משם שאבתי את מירב המידע על האתר. נראה שבאתר הושקעו מאמצים וזמן יקר ועל כך מגיעים לפרופ' אהרון מאיר כל השבחים.תולדות הישוב תל צפיתתל צפית נושב לראשונה עוד בראשית תקופת הברונזה הקדומה (שלב 1). הישוב המשיך להתפתח בשלב השני של התקופה ( שלב בו החל תהליך ראשית העיור בארץ ישראל), ולשיאו הגיע בשלב השלישי (תקופת הברונזה הקדומה 3). שימי

20. החפירות החדשות באתר חשפו עד כה רק מעט משלבים אלו, אם כי ע"פ הממצאים מהחפירות ובעיקר מהסקר שנערך במקום, נראה שהישוב מתקופת הברונזה הקדומה  בתל צפית היה אחד הישובים הגדולים והאינטנסיבים ביותר בארץ.    שרידים מעטים (בעיקר ממזרח לתל ) נמצאו גם מתקופת הברונזה הביניימית המעידים על ישוב בתל צפית גם בתקופה זו.העדויות לישוב בתל צפית בתקופת הברונזה התיכונה הן מעטות למדי וכוללות חרסים לא רבים שנמצאו בסקר, ולאחרונה בסמוך לפסגת האתר נחשף קטע מביצורי האתר הכולל חלקלקה וקטע של חומה או מגדל בנוי אבן. נראה שבשלב זה הצטמצמה העיר ויתכן שהישוב בשלב זה התרכז רק בחלקו העליון של התל.    תקופת הברונזה המאוחרת היא תקופת פריחה בתל צפית כפי שהדברים באים לידי ביטוי הן במכתבי אל עמרנה והן בממצא הארכיאולוגי בשטח. בחפירות האחרונות נחשף מבנה גדול מימדים הכולל חצר פנימית עם עמודים. בתוך המבנה ומסביב לו נחשפו ממצאים רבים ומגוונים הכוללים כלים מקומיים וכלי יבוא וכן מספר חפצים עם זיקה מצרית מובהקת בניהם חרפושיות וחותמות וכן שברי חרסים עם כיתוב בכתב ההיראטי המצרי.    תקופת הברזל 1 מיוצגת בתל צפית היטב בתרבות החומרית הפלשתית ובעיקר בקראמיקה הדו-גונית המאפיינת תקופה זו. העיר שנוסדה בתל צפית בתקופה זו מתפרשת על חלקים נרחבים מהתל אם כי עד כה נתגלו בחפירות החדשות מספר מצומצם של מבנים ארכיטקטוניים. לקראת סופה של התקופה נראה שישנה התנוונות בתרבות החומרית הפלשתית. תקופת הברזל 2 מהשלב הראשון של תקופה זו המתוארך למאה ה-10 לפנה"ס נמצאו כלים עם חיפוי בצבע אדום. זהו עיטור אופייני לתקופה בעל השפעה מקומית מובהקת. הממצא המעניין מתקופה זו הוא שבר של קערה ועליו נכתב בכתב האלף בית בסגנון הכתב הפרוטו כנעני : "אלות... ולת...". מנהל הפרויקט פרופ' אהרון מאיר מפרש את הכתוב כשני שמות פלשתיים ומציין את דימיונם הרב לשם המקראי "גולית".  האם כאן חי גוליית הפלשתי, האם מכאן יצא להילחם בישראל ומצא את מותו מאבן קלע שפגעה לו בול בפוני? חופרי האתר אומרים שכן, במקום  נחשפו ממצאים מעניינים המעלים את האפשרות כי תל צפית הוא מקומה של העיר גת המקראית, אחת מחמש ערי הפלשתים. (ולאבתל עירני שליד ק.גת שזוהה בטעות כגת המקראית) השכבה הבאה מהמאה ה-9 לפנה"ס מיוצגת כמעט בכל שטחי החפירה החדשים. שכבה זו נשמרה היטב כתוצאה מהחורבן והיא כוללת הכול מהרצפה ועד לתקרה. בשטחים שנחפרו נחשפו בתים פרטיים ומבני תעשיה מקומית. בשכבה זו נמצאו מאות כלים שלמים מקומיים ומיובאים, וכן חפצים רבים נוספים מאבן, מתכת, עצם, פייאנס ועוד. כמו כן נמצאו בחפירות מעט כתובות, חותמות ואף בולות.  בסביבת תל צפית נמצאה תעלה חפורה בידי אדם שמקיפה את התל משלושת עבריו (ממזרח, דרום ומערב) בבדיקות שונות שנעשו הוברר שהמדובר בשרידים של מערכת מצור מונומנטאלית ומשוכללת, ולדעתו של פרופ' מאיר היא שייכת לתקופת המצור שהטיל חזאל מלך ארם על העיר גת, כפי שנכתב במקרא (מלכים ב' פרק י"ב פסוק 18). שרידיה של מערכת המצור סביב תל צפית הם הקדומים ביותר המוכרים לנו כיום בעולם כולו!!! העיר גת של שכבה זו חרבה אם כן במצור הארמי במחצית השניה של המאה ה-9 לפנה"ס.   נראה שחורבן העיר גת היה הרסני במיוחד, שכן בשכבה הבאה המיוצגת בתל צפית,   ירדה העיר גת מגדולתה ושטחה הצטמצם בהרבה. משכבה זו נמצאו בחפירות הישנות בתל צפית מספר ידיות עם חותם "למלך", טביעות חותם עבריות עם שמות פרטיים, וכן משקולות "נצף" ו"שקל", המעידים על קשריה ההדוקים של העיר גת עם ממלכת יהודה.התקופה הפרסית בתל צפית מיוצגת בעיקר בבור גניזה שנחשף בחפירות הישנות ובו מצבור של חפצי פולחן רבים ומגוונים, השייכים לתקופה. כמו כן בסקרים ובחפירות האחרונות נמצאו עדויות (אם כי מעטות באופן יחסי) לישוב בתקופה שימי

21. התקופות המאוחרותמהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הצלבנית ישנן עדויות מעטות לפעילות על התל ונראה שתל צפית לא נושב בתקופות אלו. בתקופה הצלבנית נבנתה על התל מצודה שזכתה לכינויעם חלוף הזמן הורחבה המצודה וכן נוסד כפר בסמוך. .Blanche Gardeהמצודה והכפר נכבשו בשנת 1191 לספירה בידי כוחותיו של צאלח-א-דין. בראשית המאה ה-13 לספירה חזרו המצודה והכפר לידיים צלבניות אולם בשנת 1244 נכבש המקום שוב בידי המסולמים שהפעם גם פירקו את המצודה.   במקום ייסדו המוסלמים כפר חדש תל א-צאפי שהתקיים כאן עד מלחמת העצמאות.לאחר המלחמה ניטש הכפר. לצד תל צפית נמצא יער יפה במיוחד של הקק"ל - יער חרובית. היער משתרע על פני כמה גבעות מתונות ויש בו שפע שבילים מסומנים (חלקם מותאמים לנכים), מסלולי רכיבה באופניים (אותם ניתן להשיג דרך קו ליער של הקק"ל: 1-800-350-550), מתקנים לילדים ופינות פיקניק מוסדרות ורוגעות בצל חרובים עבותים, שגדלים באזור באופן מסורתי. אם בחרתם לנוח ביער ולהדליק את המנגל, אל תשכחו להקפיד ולשמור על האש ולנקות אחריכם את הפסולת. יער בולגריה בצמוד ליער חרובית, בחלק הדרום מזרחי,נמצאת חלקת יער הנקראת "יער בולגריה"ובקידמתו אנדרטה המנציחה את הצלת יהדות בולגריה מהשואה. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה,התייצבה בולגריה לצדה של גרמניה הנאצית.מיקומה בחצי האי הבלקני בין יוון,רומניה ויוגוסלביה היה אחד הגורמים לדחיקתה לזרועות גרמניה.הבטחותיה של גרמניה להשיב לבולגריה את חבלי תרקיה ומקדוניה,שאבדו לה במלחמת העולם הראשונה,היו בין הגורמים להצטרפותה לברית עם הרייך השלישי. בולגריה חוקקה גרסה מקומית לחוקי הגזע של נירנברג,וחתמה על הסכם עם גרמניה על גירושם של יהודיה למחנות המוות בפולין. אך תוכניותיו של היטלר להשמדת יהודי בולגריה לא זכו לצאת לפועל. תחילה נשלחו יהודי תרקיה ומקדוניה לפולין.אולם הרכבות אשר באו לקחת את יהודי בולגריה יצאו ריקות. ברגע האחרון ממש,התנערה בולגריה ואף אחד מיהודיה לא עזב את אדמתה.במבצע הצלה זה, יחיד במינו בימי המלחמה,השתתפו בולגרים מכל שכבות החברה:פקידי ממשל ברמות שונות,פועלים פשוטים,חברי פרלמנט ואישי ציבור,סופרים ואמנים,אנשי כמורה ואף המלך עצמו. פרשת הצלה מופלאה זו הביאה להצלתם של 50,000 יהודי בולגריה . על פרשה זו כתב ההיסטוריון הפרופסור מכאל ברזוהר ספר בשם:הרכבות יצאו ריקות. שימי