התפתחות עוברים ללא הפריה

1. התפתחות עוברים ללא הפריה • יש צמחים שהעוברים שלהם לא מתפתחים מזיגוטה אלה מתא ים בלתי מופרים. • ליצירת עובר מתא ביצה בלתי מופרה קוראים רביית בתולים = פרטנוגנזה. • פירות המתפתחים כתוצאה מפרטנוגנזה נקראים פירות פרתנוקרפים. • העוברים יכולים להתפתח גם מגרעינים אחרים בביצית. (תות שדה). • יש ביקוש לפירות אלו מכיוון שהם ללא זרעים. • ריסוס באוקסין או גיברלין על מינים מסוימים מעורר התפתחות פרי ללא הפריה.

2. פרי פרי אמיתי–מתפתח מחלקי העלי פרי מדומה–מתפתח מחלקים אחרים של הפרח • לאחר ההפריה מתקיימים 4 שלבים: • שלב החנטה • שלב הגידול • שלב הבשלה • שלב ההזדקנות פרי פרתנוקרפי –פרי המתפתח ללא הפריה התפתחות הפרי

3. שלב חנטה- ראשית התהוות הפרי. שלב רגיש חומרי מזון מגיעים אל התאים המתחלקים והפרי גדל. קרה או רוח חזקה מגבירים את נשירת הפרחים החנוטים. ריסוס באוקסין מונע לעיתים נשירה זו בעיקר בתנאי קרה.

4. שלב הגידול- מאופיין בחלוקה גדילה ויצירת רווחים בין תאיים. גודל הפרי מושפע גורם גנטי, כמות ההשקיה, הגידול הוגטטיבי של הצמח כגורם תחרותי. ריבוי זרעים מגביר את הפרשת האוקסין והגיברלין אשר גורמים להכוונת המוטמעים אל הפרי ולא לחלקים הוגטטיביים. במקרה של חסר בזרעים (גפן) מבצעים חיגור או קיטום קודקודים. ניתן גם לרסס במווסי צמיחה ובצמחים בעלי זרעים ופירות קטנים לדלל את הפרי ידנית או ע”י מווסתי צמיחה.

5. שלב ההבשלה- בסוף הגדילה חלים שינויים בגודל, טעם, ריח, רכות , נשימה, שינויים כימיים, גם ברמת הPH ,ומופרש גז איתילן. • צבע- הכלורופיל מתפרק וחומרי צבע אחרים בולטים. • ריכוך - הדפנות מתרחקים זה נזה. • טעם- עמילן (בלתי מסיס) מתפרק לגלוקוז (סוכר מסיס) מעלה את המתיקות. ירידה בחומצות, טנינים (גורמים לטעמי בוסר). • יצירת חלבונים המהווים אנזימים הפעילים בהבשלה • PH - ירידה בכמות החומצות. • תצרוכת החמצן עולה- נשימה מוגברת לביצוע התהליכים הנ”ל.

6. קצב ההבשלה- מושפע ממווסת הצמיחה- אתילן. • הפרי המבשיל משחרר אתילן והאתילן משפיע על תהליכים בהבשלת הפרי עצמו ועל הבשלה של פירות אחרים. • הבחלה- תהליך הבשלה לאחר קטיף. • יישום- ניתן לקטוף פירות לפני הבשלתם (אבוקדו, בננות) ולגרום להבשלה לפי הצורך בשוק ע”י השהייתם בגז אתילן. • פרי קלימקטרי- פרי שמבשיל לאחר קטיף. (בננה,אבוקדו, עגבניה, משמש, שזיף ועוד). • הקטיף בפירות הלא קלימקטריים נעשה לפי: גודל, צבע, ויחס סוכר/חומצה.

7. שלב ההזדקנות-

8. עמוד 186

9. עמוד 184

10. עמוד 185

11. עמוד 188

12. עמוד 190

13. הזרע

14. הזרע • שלב בחיי הצמח המאפשר שרידות בתנאים קיצוניים מכוסי זרע חשופי זרע זרעים מתפחים בתוך פירות זרעים מוגנים על ידי גופים שונים כאצטרובלים

15. קליפת הזרע חומרי תשמורת עובר • ברך כלל אנדוספרם או פסיגים פסיג \ פסיגים נצרון ממנו יתפחו הגבעול והעלים שורשון ממנו יתפחו השורשים הזרע • ניתן להבחין בשלושה חלקים עיקריים

16. לפני הנביטה הזרעים מצויים בתרדמה. במצב זה חילוף החומרים שלהם איטי מאד ואחוז המים בהם נמוך מאד

17. תרדמת זרעים- מנגנון מווסת של הנביטה • היתרון של תרדמת הזרעים - התעוררות, נביטה וגדילה בתנאים אופטימליים (כמות מספקת של מים בקרקע, וטמפרטורה), שונות במועד הנביטה מקנה סיכוי הישרדות גדול יותר למין. • הגורמים לתרדמה: עטיפת זרע קשה ובלתי חדירה למים ולאוויר, חומרים מעכבי נביטה בקליפה ובעובר, ומצב התפתחות העובר.

18. כדי לשבור את התרדמה בזרעים דרושים תנאים מסוימים • שחיקה או שבירה של קליפת הזרע • שטיפה של חומרים מעכבי נביטה • תקופת קור • הארה באורכי גל מסוימים • תנאי טמפרטורה ולחות מתאימים • תנאי אוורור מתאימים

19. גורמים המשפיעים על הנביטה מווסתי צמיחה : גיברלין- מפעיל אנזימים המעורבים בפירוק חומרי התשמורת ובהעברתם ואנזימים המעבירים מידע מן החומר התורשתי. הציטוקינין- מבטל את עיכוב הנביטה הנגרם מהחומצה (ABAׂ) . אתילן- מעורר תהליכי נביטה.

20. גורמים המשפיעים על הנביטה המים- דרושים לתהליך הנשימה וליצירת החלבונים. לשטיפת מעכבי הנביטה. הטמפרטורה- לזרעים שונים טמפרטורות אופטימליות לקצב נביטה מקסימלי. (טמפרטורות גבוהות לא פוגעות בזרעים רדומים לעיתים אף מעירים אותם). לרוב הזרעים באזורינו דרושה טמפרטורה של 20-30 מעלות צלסיוס כדי לנבוט בשיעור גבוהה.

21. גורמים המשפיעים על הנביטה (2) • אוורור- לעובר המתחיל לנשום לאחר התפיחה דרוש חמצן . • האור- יש זרעים הזקוקים לכמה חשיפות לאור כדי לנבוט ואילו אצל אחרים החשיפה לאור מונעת את הנביטה. קרני האור גורמות לפיטוכרום לעכב או לעודד נביטה. נבטים הנובטים בחושך לבנים וארוכים יותר מנבטים הנובטים באור (אתיולציה= חיוורון)

23. הנביטה 1.תת פסיג. 2-פסיגים. 3- קליפת זרע. 4- על פסיג

24. הנביטה

25. נביטה תת קרקעית