Download
1 / 21
210 likes | 330 Vues
מי אני ?. התשובה תלויה בזהות השואל, במטרתה של ההצגה העצמית, בהיקף התיאור הנדרש ועוד. כיצד אנו מגבשים את זהותנו? כיצד אנו יודעים מהן תכונותינו? ומה השפעתו של ידע זה על הדרך שבה אנו מתנהגים?. זהות אישית לעומת זהות חברתית:.
E N D
מי אני ? • התשובה תלויה בזהות השואל, במטרתה של ההצגה העצמית, בהיקף התיאור הנדרש ועוד. • כיצד אנו מגבשים את זהותנו? • כיצד אנו יודעים מהן תכונותינו? ומה השפעתו של ידע זה על הדרך שבה אנו מתנהגים?
זהות אישית לעומת זהות חברתית: • הזהות החברתית מתייחסת למאפיינים המשותפים לפרט ולאנשים אחרים, אלו מאפיינים הנוגעים להשתייכות קבוצתית. למשל "אני יהודייה", "אני בנה של...", "אני חיפאית" וכו'. - • הזהות האישית מתייחסת למאפיינים המבחינים בין האדם לבין אנשים אחרים, הכוונה בדרך כלל היא לתכונות אישיות. למשל "אני יצירתית", "אני אוהב לעזור". • קיים הבדל של ממש בין תיאור עצמי במונחים של תכונה, לבין תיאור עצמי במונחים של קבוצה. תכונה מדגישה את השוני שבין אדם לאנשים אחרים. לדוגמא כאשר אדם אומר "אני עצמאי", כוונתו היא לכך שהוא עצמאי יותר מאנשים אחרים שהוא מכיר, שהוא נבדל מאנשים אחרים במידה שבה הוא עצמאי. לו כל הסובבים אותו היו עצמאיים בדיוק כמוהו, הוא לא היה שם לב לתכונה זו, ולא היה חושב על עצמו כעל אדם עצמאי. לעומת זאת, אדם המתאר את עצמו במונחים של קבוצה חברתית, בדרך כלל מדגיש את הדמיון בינו לבין בני הקבוצה האחרים. לדוגמא "אני ישראלי", סביר שכמעט כל האנשים שעמם אדם זה נמצא במגע יומיומי הם ישראלים כמוהו, ולכן מאפיין זה לא מבחין בינו לבינם. אפשר להניח שכאשר הוא חושב על עצמו כ"ישראלי", הוא חושב על מאפיינים משותפים לו ולאנשים שאיתם הוא נמצא במגע, כמו למשל, "אני חי במדינה שבה יש בעיות בטחוניות".
הגורמים המשפיעים על תוכן מושג העצמי • נראה כי בשאלון "מי אני?" אנו נוטים פשוט לציין את המאפיינים אשר באותו הרגע בולטים וחשובים ביותר לתפיסתנו העצמית. אף שלכל אדם יש מאפיינים רבים לא כולם חשובים באותה מידה. חלק מן המאפיינים הם מרכזיים ונכללים בסכמות העצמי שלנו, למאפיינים אלה חשיבות רבה על הרגשות, המחשבות וההתנהגות שלנו. אפיונים אחרים הם שוליים, השפעתם עלינו היא קטנה, והם אינם נכללים בסכמות העצמי שלנו. שאלון התיאור העצמי מאפשר להתרכז במאפיינים החשובים ביותר לאדם מסוים בשעה שהשיב על השאלון. • מה הופך מאפיינים מסוימים לחשובים ולמרכזיים בתפיסה העצמית שלנו, ומאפיינים אחרים לשוליים ?
1) קשרים עם בני אדם אחרים – תוכן מושג העצמי מתעצב בעקבות מגע עם אנשים אחרים, לפי הדרכים שבהן נדמה לנו שהזולת רואה אותנו ומצפה מאיתנו להתנהג. במשך רוב חיינו אנו נמצאים במגע עם אנשים אחרים, המתייחסים אל התנהגותנו ואל תכונותינו. מהתייחסויות אלה אנו לומדים על עצמנו ועל ציפיות החברה מאיתנו, וכך אנו מעצבים את תפיסות העצמי שלנו. 2) אנשים הבאים מתרבויות שונות נבדלים במושג העצמי שלהם – לדוגמא, תרבויות המאופיינות באינדיווידואליזם שבהן ישנו דגש רב על הזהות האישית, לעומת תרבויות המאופיינות בקולקטיביזם שבהן ישנו דגש רב על הזהות החברתית.
3) ההקשר החברתי המיידי – בדרך כלל כאשר אדם מתבקש לתאר עצמו הוא מזכיר מאפיינים ההופכים אותו לייחודי (לדוגמא, אדם אשר מרכיב משקפיים ונמצא בחדר בו שאר האנשים לא מרכיבים משקפיים). למאפיינים ההופכים אותנו לייחודיים יש השפעה על מושג העצמי גם כאשר מדובר במאפיינים הקיימים לאורך זמן. לדוגמא, ילדה הגדלה עם חמישה אחים, לעומת ילדה הגדלה במשפחה ובה שש בנות, הסתברות גדולה יותר שאדם יציין את מינו בשאלון תיאור עצמי ככל שיש לו מספר גדול יותר של אחים בני המין השני. יחד עם זאת, לעיתים קרובות, אנו שמים לב דווקא למאפיינים המקשרים בינינו לבין אנשים אחרים. למשל, אישה תשים לב במיוחד לזהותה כאישה, כאשר היא האישה היחידה בחדר מלא גברים. אולם, סביר להניח שהיא תשים לב לזהותה כאישה גם כאשר היא נמצאת בכנס בנושא "קידום מעמד האישה", שבו הנשים הן רוב.
מורכבות העצמי • אנשים בעלי מושג עצמי מורכב נבדלים מבעלי מושג עצמי פשוט משתי בחינות: 1) מספר ההיבטים שהאדם רואה בעצמו - אדם בעל עצמי מורכב נוטה לראות את עצמו כבעל פנים רבות והיבטים רבים (אני מנהלת חיי חברה, אני עובדת, אני אמא ואישה נשואה, אני בעלת כישורים נדירים). לעומת זאת, אדם בעל עצמי פשוט נוטה לראות את עצמו כבעל מספר קטן של היבטים (אני בעיקר אישה עובדת ואשת משפחה). ככל שאדם ממלא תפקידים חברתיים רבים יותר, כך הוא יראה בעצמו היבטים רבים יותר. 2) מידת הקשר בין ההיבטים השונים של העצמי – אדם בעל עצמי מורכב נוטה לייחס לעצמו תכונות שונות בהקשרים שונים (בעבודה אני מסודרת, אחראית ודייקנית. לעומת זאת, כשאני עם חברים בולטות אצלי תכונות שונות לחלוטין: אני מוחצנת, עליזה, אוהבת לרכל...). אדם בעל עצמי פשוט, נוטה לייחס לעצמו את אותן תכונות בכל ההקשרים (גם בעבודה וגם כשאני עם משפחתי, אני אחראית, חמה ומסייעת למי שזקוק לי...)
למורכבות מושג העצמי יש השלכות פסיכולוגיות חשובות (לפי לינוויל) – היא משפיעה על עוצמת הרגשות שאנו מרגישים כלפי התרחשויות משמעותיות בחיינו. ככל שמושג העצמי פשוט יותר כך תהיה התגובה הרגשית שלנו כלפי כל התרחשות בחיינו חזקה יותר. התנסות באירוע שלילי מעוררת בדרך הטבע רגשות שליליים. כאשר האדם ניחן בתפיסה עצמית מורכבת, יתמקדו הרגשות הללו רק בתחום הקשור לאירוע, אבל לא יגלשו לכלל התפיסה העצמית. אבל כאשר תפיסתו העצמית של האדם פשוטה, אירוע שלילי בתחום אחד יעורר רגשות שליליים הגולשים לכלל תפיסתו העצמית. • מורכבות עצמית משפיעה גם על היכולת להתמודד עם חוויות שליליות קשות במיוחד. חוויה שלילית כגון אונס, או מחלה קשה, מלווה לעיתים קרובות ברגשות חזקים של בושה, חוסר אונים, השפלה וכו'. על הקורבן להבין כי תחושות אלה אינן מגדירות את כל מושג העצמי שלו. עם הזמן, עליו ללמוד לצמצם ככל האפשר את השפעת החוויה על האופן שבו הוא תופס את עצמו, להבחין בין היבטים של העצמי הקשורים לטראומה לבין היבטים של העצמי שאינם קשורים.
הערכה עצמית • המידה שבה אנו רואים באור שלילי או חיובי את ההיבטים השונים של מושג העצמי שלנו. אנשים נבדלים במידה שבה הם רואים את עצמם באור חיובי לאורך זמן. יש אנשים הנוטים להרגיש טוב לגבי עצמם, לראות את תכונותיהם כבעלות ערך וכמקור לגאווה, בעוד שאחרים נוטים להרגיש לא מוצלחים וחסרי כישרון. מדובר ברגשות מתמשכים, יציבים יחסית לאורך זמן. רגשות מתמשכים אלה מכונים הערכה עצמית. • יש חוקרים הרואים בהערכה עצמית תכונת אישיות כללית, חובקת כל, הנוגעת לתפיסות ולרגשות כלליים שיש לנו לגבי עצמנו. אדם בעל הערכה עצמית גבוהה חש כלפי עצמו רגשות חיוביים, הוא אוהב את עצמו, והוא מרגיש אדם בעל ערך. הגישה השנייה של הערכה עצמית דוגלת בהבחנה בין הערכה עצמית בתחומים שונים של החיים, החוקרים מציעים לדון בנפרד בהערכה עצמית של היבטים שונים של העצמי – למשל, הערכה עצמית של ההופעה החיצונית ("הלוואי והייתי נראה טוב יותר"), הערכה עצמית של מידת הפופולריות ("כולם אוהבים אותי"), הערכה עצמית של הכישורים הפיזיים ("יש לי קואורדינציה מצוינת") ועוד.
חוללות עצמית – המידה שבה אדם מעריך את יכולתו לבצע מטלה מסוימת או להשיג יעד מסוים או להתגבר על מכשול. האם אתם מסוגלים לאפות עוגת קצפת? האם אתם מסוגלים לנהוג במכונית? האם אתם מסוגלים להכפיל שני מספרים דו-ספרתיים? התשובות לכל אחת משאלות אלה משקפת את החוללות העצמית שלכם לגבי אותה מטלה. ייתכן כי השבתם תשובות שונות לכל אחת משאלות אלה, שכן תחושת החוללות העצמית תלויה במטלה. ייתכן כי תהיה לכם תחושת חוללות עצמית גבוהה במטלות מסוימות ותחושת חוללות עצמית נמוכה במטלות אחרות. כלומר, ייתכן כי אתם בטוחים בדבר יכולתכם לאפות עוגת קצפת, אבל ברור לכם כי ללא עזרת מחשבון לעולם לא תצליחו לכפול נכון שני מספרים דו-ספרתיים. • לחוללות עצמית יש קשר הדוק למוטיבציה. כאשר אדם מאמין כי סיכוייו להצליח במטלה מסוימת אפסיים, אין לו כל מניע להתאמץ. במחקרים שונים נמצא כי ככל שאדם מאמין יותר ביכולתו, כך הוא קובע לעצמו יעדים קשים יותר, והוא מרגיש מחויב יותר לממש אותם.
מה משפיע על הערכה עצמית? • הערכה עצמית גלובלית וקשרים עם ההורים – נמצאו הבדלים של ממש בין הגישות החינוכיות ודפוסי ההורות של אימהות שילדיהן הערכה עצמית גבוהה או בינונית, לבין אלה של אימהות שילדיהן בעלי הערכה עצמית נמוכה. נמצא כי אימהות לילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה או בינונית גילו כלפי ילדיהן חיבה רבה יותר, כבוד רב יותר ובילו בחברתם זמן רב יותר בהשוואה לאימהות של ילדים בעלי הערכה עצמית נמוכה. כמו כן, נמצא כי אימהות לילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה או בינונית נטו יותר לשתף אותם בהחלטות משפחתיות הנוגעות להם, ובשעת אי-הסכמה לא דרשו ציות מידי אלא ניסו לשכנע ולהסביר. יחד עם זאת, הורים לילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה או בינונית היו קפדנים יותר והציבו דרישות רבות יותר לילדיהם מאשר ההורים לילדים בעלי הערכה עצמית נמוכה. נמצא כי דפוס היחסים בין הורים לילדים בילדות קשור להערכה העצמית של אותם ילדים גם כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות.
השוואה בין הצלחתי לבין הצלחתם של אחרים – קיימת הסכמה רחבה כי הערכה עצמית של יכולת ספציפית מתבססת על תהליך השוואה: אם פעם אחר פעם אני זוכה לציון הגבוה ביותר בכיתה, סביר כי אפתח הערכה עצמית גבוהה של היכולת הלימודית שלי. ההערכה העצמית של היכולת הלימודית של ילדים מושפעת מהצלחתם יחסית לילדים אחרים בבית-ספרם. ילד בעל יכולת בינונית, הלומד בבית ספר שבו רוב התלמידים הם בעלי יכולת גבוהה, יגלה שוב ושוב שהישגיו נמוכים משל ילדים אחרים, כי הוא מתקשה יחסית לאחרים בהבנת חומר הלימודים, כי רק הוא אינו מצליח להשיב לשאלות המורים. לעומת זאת, ילד בעל יכולת בינונית הלומד בחברת ילדים בעלי יכולת נמוכה יחווה חוויות שונות לחלוטין: יחסית לחבריו בכיתה הוא יצליח במבחנים, ידע לעקוב אחר הנאמר בשיעורים וכו'. הבדלים אלה יתבטאו גם בהערכה העצמית.
מממצאים אלו ניתן להסיק כי על-מנת לפגוע פגיעה בהערכה העצמית של בעלי יכולת נמוכה, כדאי להפריד תלמידים לקבוצות, על פי רמת היכולת שלהם. בעלי היכולת הגבוהה ילמדו בקבוצה אחת, ובעלי יכולת נמוכה יחסית, ילמדו בקבוצה אחרת. כך כל תלמיד ישווה את עצמו לתלמידים בעלי יכולת הדומה לשלו. גישה כזו נהוגה בבתי ספר בחלוקה להקבצות. אם הערכה עצמית של היכולת הלימודית התבססה רק על השוואה של הצלחתי לזו של האנשים שעמם אני לומד, היינו מצפים כי תלמידים הלומדים בהקבצות השונות יהיו בעלי הערכה עצמית אקדמית דומה. אולם אין זה כך. נמצא כי תלמידים הלומדים בהקבצות נמוכות הם בעלי הערכה עצמית נמוכה יותר של יכולתם האקדמית בהשוואה לתלמידים הלומדים בהקבצות גבוהות. אנו משווים את הצלחתנו לזו של אחרים, הן במישור האישי והן במישור הקבוצתי: אנו לא רק משווים את הצלחתנו לזו של האנשים שסביבנו, אלא גם משווים את הצלחת הקבוצה כולה להצלחה של קבוצות אחרות. חברות בקבוצה הנחשבת כבעלת יכולת נמוכה, פוגעת בהערכה העצמית, וחברות בקבוצה יוקרתית מעלה את ההערכה העצמית.
השוואה בין הצלחתי בתחומים שונים – בנוסף להשוואה עם אנשים אחרים, ההערכה העצמית מושפעת גם מהשוואה מסוג אחר: אנו נוטים להשוות את היכולת שלנו בתחום אחד ליכולותינו בתחומים אחרים. • השוואה בין הצלחתי לבין שאיפותיי – ככל שקיימים פערים גדולים יותר בין העצמי הממשי לבין העצמי האידיאלי, כך ההערכה העצמית נמוכה יותר. כלומר, הערכה עצמית מושפעת לא רק ממידת ההצלחה האובייקטיבית, אלא גם משאיפותינו ותקוותינו.
הצורך בהאדרת העצמי ובהגנתו • צורך בהאדרת העצמי ובהגנתו מתבטא בדרכים רבות, ולרוב האנשים דעה חיובית לגבי עצמם, דעה המתבססת ככל הנראה גם על הטיות בתפיסת המציאות. נראה כי לעיתים קרובות אנו תופסים את כישורינו, יכולותינו והתנהגויותינו כחיוביים יותר ממה שהם באמת. אנו נוטים להעריך הערכת יתר את כישורינו, ולהמעיט בהערכת חסרונותינו. • השאיפה להאדרה עצמית מתבטאת בהתנהגויות המיועדות להעלות את ההערכה העצמית. היא מבטאת את השאיפה להתמודד בהצלחה עם אתגרים קשים, ולזכות באהבה ובהערצה של הזולת. לעומת זאת, השאיפה להגנה על הדימוי העצמי מתבטאת בהתנהגויות המיועדות להימנע מפגיעה בהערכה העצמית. היא מבטאת את השאיפה להימנע מכישלון, מהשפלות ומדחייה.
ביטויים שונים של הצורך בהאדרת העצמי ובהגנתו: 1) הטיה לטובת העצמי – אנו נוטים לייחס את כישלונותינו לגורמים חיצוניים ("נכשלתי בבחינה כי המורה גרוע", "הבחינה אינה הוגנת"), ואת הצלחותינו לגורמים פנימיים ("רק אדם מוכשר כמוני יכול לקבל ציון כ"כ גבוה בבחינה", "הצלחתי בבחינה כי למדתי טוב"). 2) התפיסות שיש לנו לגבי התכונות הדרושות להצלחה בתחומים שונים – למשל התכונות הדרושות למנהיג מוצלח או לנישואים מוצלחים. בניסוי שנערך ביקשו מהמשתתפים לתאר מהן לדעתם התכונות המאפיינות מנהיג מצליח, ונמצא כי הנבדקים נטו לתאר את התכונות המאפיינות את עצמם. 3) חבלה עצמית – מצבים שבהם אנו מתנהגים באופן המחבל בסיכויינו להצליח דווקא במטלות הנתפסות בעינינו כחשובות במיוחד. (לדוגמא, מבחן קשה וחשוב שלא נשקיע זמן רב בהכנה לקראתו).
4) הצורך בהאדרה עצמית של הזהות הקבוצתית – אנו אוהבים לחשוב כי הקבוצות שבהן אנו חברים טובות יותר מקבוצות אחרות. כמו כן אנו נוטים להתחבר לקבוצות יוקרתיות ולהימנע מחברות בקבוצות שמעמדן נמוך, קבוצות שחוו כישלונות. המוטיבציה לראות באור חיובי את הקבוצות שבהן אנו חברים מתבטאת, בין היתר, בהסברים שאנו מעניקים להתנהגותם של בני קבוצתנו בשעה שהם אינם מתנהגים כשורה. על מנת לשמור על דימוי חיובי של קבוצה שבה אנו חברים, אנו נוטים להצדיק את מעשיהם של בני קבוצתנו, גם כאשר אין ספק שהם שליליים.
צורך בייחודיות • הצורך לדעת כי יש בנו מאפיינים ייחודיים המבדילים בינינו לבין אנשים אחרים. בשאלה "מי אני?" כל אדם מגדיר עצמו בעזרת קבוצה ייחודית של מאפיינים ותכונות, קבוצה המגדירה בעצם את זהותו. יש מצבים שבהם נעלמת כמעט הייחודיות שלנו, ומתייחסים אלינו בעיקר על פי התפקיד החברתי שאנו ממלאים. למשל, טירונים בימים הראשונים לשירותם בצבא, חולים במחלקות עמוסות וכו'. במצבים אלה מתעוררת בנו תחושה לא נעימה, ופעמים רבות ננסה לעשות ככל שביכולתנו כדי לזכות מחדש במידה מסוימת של ייחודיות. 1) צורך בייחודיות של הזהות האישית – התגובה הרגשית שלנו למידע על דמיון בינינו לבין אדם אחר תלויה במידת הדמיון. מצב של חוסר דמיון תהיה תגובה רגשית שלילית. כלומר, בדר"כ אנו לא מחבבים אנשים השונים מאיתנו מאוד, ואנו נוטים שלא לשמוח לנוכח הידיעה כי אנו מאוד שונים מן האנשים שסביבנו. ברמת דמיון גבוה תהיה תגובה רגשית חיובית. כלומר, אנו נוטים לחבב אנשים הדומים לנו במידת מה, ולשמוח לנוכח הידיעה כי אנו דומים לאנשים שסביבנו. ברמת דמיון קיצוני, שוב תהיה תגובה רגשית שלילית. כלומר, אנו נוטים שלא לחבב אנשים הדומים לנו מאוד, ולא לשמוח לידיעה כי אנו דומים לחלוטין לאנשים שסביבנו, שאין בנו כל ייחוד.
2) צורך בייחודיות של הזהות החברתית – סכסוכים מדיניים רבים מבטאים את הנטייה של קבוצות אתניות לשאוף להכרה בזהותן הייחודית הנפרדת, ולשמור עליה מפני היטמעות בקבוצות הסובבות אותן. הרצון לשמור על זהות קבוצתית ייחודית כה חזק, שאנשים רבים נכונים להקריב את חייהם למענו. אנו מונעים בידי שני צרכים מנוגדים: הצורך להשתייך לקבוצה גדולה ולחוש דמיון לאחרים, והצורך בייחודיות. קבוצות שונות עשויות לספק במידה שונה את הצורך בייחודיות ואת הצורך בשייכות. קבוצה קטנה מאוד תספק אומנם את הצורך בייחודיות, אך היא תעמוד בסתירה לצורך בשייכות. באופן דומה, קבוצה מאוד גדולה תספק את הצורך בשייכות אך תעמוד בסתירה לצורך בייחודיות. לכן, אנו נעדיף להשתייך לקבוצות בעלות גודל בינוני, שאינן גדולות מידי ואינן קטנות מידי.
דימוי עצמי חיובי – איך עושים את זה ? • הצבת ציפיות ומטרות ריאליות, אותן יש סיכוי סביר שהילד יצליח להגשים. לדוגמא: ילד שקיבל במבחן 60, יש לצפות שישפר את ציוניו במחצית הבאה ל- 80 (מוגזם לצפות שיקבל 100). • יש לחזק את הילד בתחומים שהוא אוהב, נהנה וטוב בהם – שירה, נגינה, ספורט, מחשבים, אמנות, ציור או כל דבר אחר. להעצים את הילד בפני עצמו ובפני חבריו בתחומים שבהם הוא טוב ומצליח. משתדלים לראות ולהדגיש את החיובי אצל הילד, לחזק אצלו את התחומים בהם הוא מצליח, תוך שיפור תחומים שבהם הוא פחות מוצלח. ילד שמרגיש שהוא טוב במשהו יכול לגייס את הכוחות לנסות דברים אחרים. ילד שמרגיש שהוא לא מצליח בשום דבר מתייאש ומסתובב עם דימוי עצמי נמוך.
מעודדים על הדרך, על המאמץ, על הניסיון, ולאו דווקא על התוצאה. • שבח יעיל-שבח תיאורי - מסייע לילד לראות את הצדדים החיוביים באישיותו והתנהגותו. יש להבחין בהתנהגות חיובית מצד הילד, לשבח אותו, על ידי תיאור מעשיו, ותיאור הרגשות של האחרים בעקבות מעשיו. חשוב לפרט כמה שיותר.(להימנע משימוש במילים כוללניות כגון: זה היה מקסים! אני מרגישה נהדר!) • מתייחסים לכישלונות כהתנסות ולימוד וכחלק בלתי נפרד מהחיים. (רק מי שלא מנסה, לא טועה...)
חשוב מאוד לא להעיר בצורה פוגעת. כאשר הילד זקוק להכוונה, לגבולות או עושה מעשה שלא מקובל עלינו, ההערה צריכה להיות עניינית וממוקדת. ילדים רגישים לוקחים הערות מאוד ללב. • אין לקשור אהבה או תשומת לב עם הצלחות והישגים - הילד חייב להרגיש שהוריו ומטפליו אוהבים אותו בכל מקרה. זוהי נקודה זו חשובה ביותר להתפתחותו הרגשית של הילד.
