קיימות שתי גישות כלליות להתאמה הקלינית של הרכב צמחי מרפא למטופל:

1. על הקשר בין האבחנה לתהליך התאמת צמחי המרפא למטופל בקליניקה הנטורופטיתהרצאה מאת גל מ. ראן RH (AHG)יו"ר עיל"ם- העמותה הישראלית לצמחי מרפא

2. קיימות שתי גישות כלליות להתאמה הקלינית של הרכב צמחי מרפא למטופל: • התאמת הצמחים למחלה ממנה סובל המטופל. • התאמת הצמחים לצרכים האינדיבידואליים של המטופל, כפי שהם עולים מתוך האבחנה הכוללת.

3. התאמת הצמחים עפ"י המחלה • כאן יינתנו הצמחים ל"שם של המחלה", כפי שהוא מוגדר בספרות הרפואית המערבית המודרנית , לדוגמה: • באם האדם סובל מזיהום עם קנדידה אלביקנס יינתנו צמחים נוגדי זיהום ואנטי פטרייתים • באם האדם סובל מדלקת מפרקים יינתנו צמחים נוגדי דלקת • באם האדם סובל מנדודי שינה יינתנו צמחים היפנוטיים משרי שינה וכיוצא בזה.

4. וזה עוד במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב המטופל הסובל מהפרעות קשב וזיכרון יקבל כמוסות של ג'ינקו "כי זה טוב לזיכרון". • גישה זו הינה מוגבלת, ואינה לוקחת בחשבון את הצרכים האינדיבידואליים של המטופל ואת "התמונה הקלינית הכוללת" המבטאת חוסר איזון עמוק ובסיסי יותר.

5. התאמת צמחים עפ"י צרכים אינדיבידואליים • גישה זו רווחת יותר ברפואת הצמחים המסורתית של אזורנו וברפואות המזרח. • כאן, ישנה בחינה והערכה של דפוסים ותסמינים בניסיון להגיע להבנה של נטיות (פרה-דיספוזיציות), תהליכים והפרות באיזון. • ה"מחלה" נתפסת כאחד מההתבטאויות של חוסר איזון מהותי יותר והניסיון, הן מבחינת האבחנה והן מבחינת הטיפול הצמחי, הנו להשיב את המערכת הכוללת לאיזון ובכך לאפשר תנאים אופטימליים לחזרה לבריאות תקינה יותר.

6. קיימת גם גישה שלישית, אינטגרטיבית, הגורסת כי יש להתבסס על ידע מדעי מודרני לשם הבנת תהליכים פתולוגיים. בו זמנית גישה זו אינה מתעלמת מהידע המסורתי המאפשר להבין לעומקו את האדם בו מתרחשת ה"מחלה".

7. כל זה נשמע מאוד תיאורטי, הבה ונדגים את הנושא : • תיאור מקרה א' ( תמציתי, רק ע"מ להמחיש הנושא) מטופלת בתקופת גיל המעבר – סובלת מיתר לחץ דם, היפר- ליפידמיה, גלי חום, הפרעות שינה, יובש של העור השיער והנרתיק ויתר פעילות של בלוטת התריס.

8. עפ"י גישה א' קיימים כאן מגוון של תסמינים או מצבי חולי מוגדרים, כאשר כל אחד מהם דורש טיפול מוגדר: צמח לטיפול ביתר לחץ דם, צמח לטיפול ביתר תריסיות, צמח לנדודי שינה וכדומה. • מבחינה מעשית אנו עומדים בפני מצב בו ניאלץ לעיתים להשתמש במספר רב של צמחים על מנת לטפל בכל אותן "מחלות" שונות מהן סובלת המטופלת.

9. עפ"י גישה ב' מדובר במצבור של תסמינים המעידים על מצב המוגדר כחוסר יין. • החסר בהורמוני המין האופייני לגיל המעבר הנו רק אחת מההתבטאויות של חוסר היין הכללי. גישה זו תעשה שימוש בצמחים המזינים את היין – את הצד הנשי,הפנימי,החומרי, הלחלוחי, המתון, המכיל ומקבל – במטרה להשפיע באופן זה על חוסר האיזון הבסיסי אשר הוביל להיווצרות התסמינים או ה"מחלות".

10. הבה ונבחן בהקשר זה את הצמח : Leonurus cardiaca

11. הצמח גדל באירופה, ארה"ב וסין. עלוותו משמשת למטרות רפואיות. • מחקרים אשר נעשו עם תמציות של Leonurus, הראו עיכוב הצמדות של טסיות וירידה ברמה של ליפידים בדם. נצפתה גם השפעה מעכבת על פעילות תאי שריר הלב In Vitro וכן עיכוב ייצור של טירוקסין ע"י בלוטת התריס. • פעילות רפואית: • מרגיע, נוגד עווית, היפו-ליפידמי,מפחית לחץ דם, אנטי- טירוטרופי, מאזן פעילות הורמונאלית .

12. התוויות מודרניות: יתר לחץ דם,היפר-ליפידמיה, גלי חום ותסמונת גיל המעבר, הפרעות וכאבי מחזור, יתר פעילות של בלוטת התריס, רגיזות יתר ומצבים המאופינים ביתר פעילות עיצבית.

13. התוויות מסורתיות : זהו צמח קריר באיכותו המשמש לטיפול במצבים המתאפיינים בתסמינים של : חום – למשל גלי חום עודף – למשל היפר ליפידמיה ויתר תריסיות תקיעות – למשל יתר לחץ דם הוא איננו מטפל באופן ישיר בחוסר של יין, ולכן נשלב אותו בטיפול במקרה זה עם צמח מזין יין דוגמת Anemarrhena asphodeloides

14. הגישה השלישית, האינטגרטיבית, משלבת בין שתי הגישות. • שילוב בין אסטרטגיה מפצה (קומפנסטורית) המתמקדת במתן מענה מהיר אך שטחי לתסמינים של הפתולוגיה,לבין אסטרטגית תמיכה והזנה פיסיולוגית היורדת לשורש הפתולוגיה. • ב- 2 הגישות הנ"ל מודגשת כמובן חשיבות התשאול, האבחון ושילוב הצמחים באופן אישי המתאים לצרכי המטופל. • כפועל יוצא, בהחלט ייתכן מתן פרוטוקול טיפולי שונה ל- 2 מטופלים עבור אותה פתולוגיה.

15. פיצוי פיזיולוגי (קומפנסציה) • זוהי הגישה המערבית שמרנית המכונה "מתערבת" או "מפצה" והמתמקדת בטיפול סימפטומתי בפתולוגיה הקיימת,וזאת מבלי לרדת לשורשיה המשוערים. גישה זו מתאימה במיוחד לטיפול בבעיות אקוטיות ולמצבים מסכני חיים. • בגישהזונמצא שימוש בשלל הפעילויות הרפואיות שהתחילית שלהן היא- אנטי : • א.דלקתי, א.וירלי, א.ספטי, א.ספסמודי, א.אלרגי, וכן גם - סדטיבי, היפנוטי, וכו'.

16. לגישהזו גםאופייני השימוש בצמחים "ספציפיים" : בן חרצית-למיגרנה, ארניקה-לטראומות מקומיות, פיליפנדולה - לצרבת וכיוצ"ב. ( לא מאד הוליסטי, בואו נודה ) . האסטרטגיה המפצה מתאימה לטיפול ב- 2 סוגי מקרים: א. כאשר הפתולוגיה נגרמת ע"י גורמים מעוררים (אקסיטטוריים) דוגמת זיהום פתוגני או טראומה. ב. כאשר הפתולוגיה נגרמת ע"י גורמים המזינים ותורמים להמשך קיומה,דוגמת דלקת או ליחה עודפת.

17. תמיכה והזנה פיזיולוגית השימוש בגישה המסורתית של מתן תמיכה פיסיולוגית נעשה ע"י בחינת רבדיה העמוקים של הבעיה, תוך חיפוש אחר הגורמים שהוציאו את המערכת מאיזון פיסיולוגי וגרמו לפתולוגיה הספציפית. גישה זו מתאימה במיוחד לבעיות כרוניות וחותרת לתיקון מעמיק ויסודי של חוסר האיזון .

18. כמו כן היא מכוונת להיטיב עם הסטטוס המטבולי ע"י דה-טוקסיפיקציה, שיפור בהזנת הרקמות ובמצב האנרגטי וכיוצ"ב. כאן יבואו לידי ביטוי צמחים מסוג: אדפטוגנים, מאתנים, אימיונו-סטימולנטים, צמחים מפנים ואלטרטיבים וכדומה. כאן גם נמצא שימוש של אסטרטגיית הזנה \ תמיכה (טרופורסטורציה) באיברי המפתח: לב,כבד, טחול,ריאה, כליות, שחלות וכדומה.

19. באסטרטגיה זו, הטיפול הספציפי לא יכוון בהכרח לאתר שבו צצה הבעיה- אלא למקור הבעיה, לדוגמא: עצירות על רקע תפקוד כבדי לקוי תטופל ע"י התייחסות לכבד במקום, או במקביל, לטיפול בתפקוד המעי. • אסטרטגיה זו גם מתאימה לטיפול במקרים בהם קיימת נטייה מראש (פרה-דיספוזיציה) לחוסר איזון עקב מצבי דחק, חסר ויטליות, תזונה לקויה, גנטיקה וכדומה.

20. שרשרת האירועים שלהלן מדגימה את ההתייחסות המומלצת בפתולוגיה פשוטה לכאורה, אשר שורשיה קשורים בכל קשת הגורמים: • פרה-דיספוזיציה למחלה • גורמים אקסיטטוריים • גורמים המזינים את המשך קיום המחלה

21. 1. סטרס ← 2. אינסומניה← 3. ירידה בויטליות← 4. החלשות חיסונית← 5. זיהוםויראלי←6 . מצב ליחתי של הקרום הרירי← 7. שיעול.

22. 1-4הינם גורמים הקשורים בפרהדיספוזיציה • 5 הינו גורם אקסיטטורי • 6 הינו גורם המזין את המשך קיום הבעיה • 7 הינו הביטוי הסימפטומטי של הבעיה

23. הסכימה שלהלן מסכמת הצגת המקרה הנ"ל תוך ציון האסטרטגיה הטיפולית הצמחית התואמת

24. גורם בשרשרת טיפול מומלץ 1. סטרס אדפטוגנים 2. אינסומניה סדטיבים \ היפנוטיים 3 . ירידה בויטליות מאתנים4 . החלשות חיסונית אימונוסטימולנטים 5 . זיהום ויראלי נוגדי זיהוםאנטי-ויראליים 6 . מצב ליחתי מוקו-סטטים 7 . שיעול מכייחים ונוגדי-שיעול

25. הצעדים המוצגים להלן מסכמים את הגישה האינטגרטיביתבתהליך בניית ההרכב הצמחי הטיפולי • קביעת האבחנה הרפואית על פי אחד , או יותר, מהמודלים המקובלים. • סימון מטרות הטיפול בהתבסס על התפיסה הרפואית המסורתית, התפיסה הרפואית האורתודוקסית והמקרה הטיפולי הספציפי. • הגדרת עדיפויות טיפוליות מיידיות. • בהתאם לעדיפויות המיידיות שנבחרו, קביעת האסטרטגיה הטיפולית כולל הפעילויות ( (Actions הנדרשות מהצמחים.

26. בחירת הצמחים המתאימים שיספקו את הפעילויות הנ"ל. רצוי שלצמחים תהיה יכולת מענה בו זמנית על מספר פונקציות. יש לוודא שהצמחים מתאימים לקונסטיטוציה של המטופל ולמצבו הכללי ולא רק ל"שם של המחלה". • באם פעילות רפואית מסוימת אמורה להיות מודגשת- יש לבחור מספר צמחים למטרה זו, או לבחור בצמח חזק מבחינת הפעילות הנידונה, ובמינון גבוה. • יש להרכיב את הפורמולה בפורמט,בכמות ובמינון הדרושים. אין לבחור בצמחים רבים מדי בפורמולה אחת, דבר העלול לפגוע ביעילות המינון של כל צמח בפורמולה וכן ליצור אינטראקציות בלתי רצויות.

27. ולסיום, דוגמה להרכבי צמחים בהתאם : • Tinc. Astragalus memb. 1:3 – 30 % • Tinc. Plantago lanceol. 1:3 – 30 % • Tinc. Angelica archang. 1:3 – 20 % • Ext. Glycyrrhiza glabra 1:1 – 20 % • במינון של 5-10 מ"ל TID הסבר: • ה- Astragalus מעורר חיסון , אנטי ויראלי ובעל איכות חמימה ויבשה והשפעה אדפטוגנית קלה.

28. ה- Plantago מכייח, מוקוסטטי, נוגד זיהום, יבשושי מעט אך בו זמנית גם מלחלח. • ה- Angelicaאף היא מכייחת, ובו זמנית מאתנת את מערכת העיכול והריאה ומונעת היווצרות והצטברות של ליחה פתוגנית . טעמה מריר-מתקתק-פיקנטי, והיא מסייעת בספיגה ובפיזור של הרכב הצמחים בגוף. • ה- Glycyrrhiza תומכת בהשפעה המאתנת והאדפטוגנית של ה-Astragalus כמו גם בפעילות המכייחת של ה- Plantagoוה-Angelica.

29. בנוסף, רצוי לשלב הרכב צמחים לנטילה לפני השינה, כטיפול ישיר בהפרעות השינה : • SDE Valeriana – 200 mg • SDE Humulus - 100 mg • SDE Schisandra – 50 mg • מינון : 1-2 כמוסות לפני השינה.