קצרין-מוזיאון וכפר תלמודי, גמלא, מצפה לשלום

1. קצרין-מוזיאון וכפר תלמודי, גמלא, מצפה לשלום סיור 60.מועד:24.02.08 מדריך: ד"ר חגי עמיצור מגיש: אורון שמעון(שימי) ק.מורי-דרך,מחז' ס"ז. ת"א. שימי

2. לו"ז:זמני נסיעה,הדרכה ומס' כבישים שימי

3. שימי

4. הגולן-מידע גיאוגרפי וחלוקה לאיזורים כללי שטח הגולן הוא כ-1,200 קמ"ר, בערך כמו שטחה שלהעיר לוס אנג'לס בארצות הברית. זאת רמה שטוחה למדי, שמתרוממים מתוכה הרי-געש הערוכים בשתי שורות המתמשכות מצפון לדרום.הרמה ארוכה וצרה: אורכה מצפון לדרום כ-6020 ק"מ. ק"מ, רוחבה ממזרח למערב בממוצע כ-20 ק"מ. הרמה משתפעת מצפון לדרום באורח מתון אך עקבי, והרום (הגובה מעל פני הים) משתנה במידה משמעותית: מרום של 1,100 מ' בצפון ל- 350 מ' בדרום. יחד עם הרום משתנה גם האקלים: ככל שיורדים דרומה פוחתים המשקעים ועולה החום. השינוי משמעותי ביותר: מכמות של כ-1,300 מ"מ גשם לשנה בצפון ועד לכמות של 400 מ"מ גשם בדרום! לכן יש הצדקה לחלק את הגולן ל-3 חלקים: צפון, מרכז ודרום, והם שונים זה מזה באופיים במידה רבה. צפון הגולן זה האזור שנחליו יורדים מערבה לעמק החולה. אדמתו טרשית ברובה, אך במקומות רבים אפשר להכשירה (בהשקעה מתאימה של מאמץ) לנטיעת עצי-פרי, במיוחד תפוח ודובדבן מתוק. המשקעים המרובים והקור העז (כל שנה יורד שלג רב) יפים לתפוחים. פרנסתם של תושבי האזור היא בעיקר על גידול פירות. הצומח הטבעי מיוצג ביער אודם, שעיקרו אלון מצוי ואלון התבור, עם תת-יער עשיר הכולל בין היתר רקפת יוונית ומיני סחלבים נדירים. מרכז הגולן אזור שנחליו יורדים לדרום-דרום-מערב, לעבר בקעת בית-ציידה שמצפון-מזרח לכנרת. השטח טרשי ואדמתו דלה, ורובו אינו מתאים לחקלאות, אלא למרעה. האזור נחצה לשנים על-ידי קו ישר הנמשך מצפון לדרום, הידוע בשם "קו המפלים": מזרחה לקו זה רדודים הנחלים, ואין הם מהווים גורם בנוף; בהגיעם אל "קו הנחלים" מתעמקים הנחלים בבת אחת,ובכל אחד מהם נוצר מפל. ממזרח למפל מתחתר הנחל לערוץ עמוק ומהוה גורם דומיננטי בנוף. גדותיו תלולות מאד, והוא יוצר קניון מרהיב ומכשול קשה לתחבורה. ברוב הנחלים זורמים מים כל השנה, אלא אם שואב האדם את המים ומייבש אותם. ההתיישבות היהודית באזור היא בעיקרה התיישבות לא חקלאית: חלקה התיישבות בעלת אופי עירוני(קצרין, חספין), וחלקה התיישבות בעלת אופי אידיאליסטי-בטחוני, ללא שטחים חקלאיים טבעיים ליד הישוב. עם ביסוס הישובים התגוונו ענפיהם החקלאיים: חלק בחממות, חלק במרעה בקר (כחצי מבשר הבקר הטרי של מדינת ישראל לוחך עשבים בגולן), וחלק מתושבי האזור מעבדים אדמות באזורים שכנים, נוחים יותר לחקלאות, כמו צפון הגולן (עצי-פרי נשירים), דרום הגולן (גידולי-שדה) או המדרונות היורדים לכנרת ולירמוך (עצי-פרי טרופיים). הצומח הטבעי מיוצג ביער יהודיה, שעיקרו יער-פארק של אלון התבור, ובו גדלה בין היתר חיטת-הבר. כאן גדל גם הפרח הנהדר איריס הגולן (רק כאן ובחרמון מכל העולם!). כן מרובים באזור עדרי צבאים ושפני-סלע, וקינון הנשרים ושאר העופות הדורסים בנחל גמלא הוא תופעה מרהיבה ויחודית בקנה-מידה בינלאומי. דרום הגולן שטח חקלאי קלאסי: שדות נרחבים ומישוריים עם אדמה עמוקה, כמעט ללא אבנים. הגשם מועט, ומגדלים רק גידולים בהשקיה. את המים אוגרים במאגרים גדולים בצפון הגולן ובמרכזו ומוליכים אותם בגרביטציה לכאן, ומשלימים את החסר בשאיבה מן הכנרת. בצומח ובחי ניכרת השפעה מדברית. נוסף לכך גדל כאן יער מיוחד במינו בנחל מיצר, וראויים לציון פרחים כגון איריס הגלבוע, חלמונית גדולה, מרווה כחולה, מינים נדירים של כרכום ואחילוף החורן. שימי

5. גבולות הגולן מדרום לגולן, מעבר לירמוך, משתרע הגלעד; ומבחינה מדינית – מדרום לירמוך שולטת מדינת ירדן.הגבול בין הגולן לגלעד הוא הירמוך, הזורם בערוץ צר ותלול, ומהווה על כן גבול חד וברור ומשכנע. ממזרח לגולן משתרע כאמור הבשן, וכגבול ביניהם נחשב נהר רוקאד. זה גבול טוב למדי בחלקו הדרומי, שם הנחל עמוק ותלול, אך בחלקו הצפוני יש מעבר הדרגתי מהגולן לבשן, וקשה להצביע על גבול מסויים.נהוג להגדיר את קו התילים כגבול המזרחי בחלק הצפוני. מצפון לגולן מתרומם הר חרמון. גבולו הצפוני של הגולן הוא המעבר מהרמה המישורית אל המדרונות התלולים העולים לחרמון, והוא מסומל בחלקו על-ידי נחל סער, העובר בין הגולן לחרמון. ממערב לגולן נמשך עמק הירדן. כגבול הגיאוגרפי ביניהם אפשר להגדיר את תחתית המדרונות היורדים מרמת הגולן מערבה. מיקומו של הגולן במרחב אפשר לחלק את ארץ-ישראל לחבלים גיאוגרפיים בחלוקה לאורך ובחלוקה לרוחב. בחלוקה לאורך מכריע הגורם של בקעת-הירדן–הערבה, המהווה קו-סימטריה החותך את ארץ-ישראל כמו ראי לשתי גדות דומות. כל אחת מהן ממשיכה להתחלק לרצועות-אורך, כמו למשל בגדה המערבית: מישור החוף, השפלה, ההר, המדרון המזרחי, הבקעה. בחלוקה לרוחב מחלקים עמק יזרעאל ובקעת באר שבע את הגדה המערבית, ואילו את הגדה המזרחית מחלקים נחל זרד, היבוק (או נחל חשבון)והירמוך. נחלי מרכז רמת הגולן נחלי מרכז רמת הגולן זורמים ממזרח למערב ודרום מערב ונשפכים לבקעת בית צידה שבצפון מזרחה של הכנרת: נחל משושים נחל זוויתן נחל יהודיה נחל בתרה נחל דליות נחל גמלא נחל שפמנון נחלי דרום רמת הגולן באזור זה של רמת הגולן זורמים הנחלים הן מזרחה (ונשפכים לנחל רוקאד), הן דרומה (ונשפכים לירמוך והן מערבה (ונשפכים לכנרת). נחל סמך הינו הגדול בנחלים הנשפכים לכנרת. בנחל אל על, אחד מיובליו, נמצאים המפל השחור והמפל הלבן. נחלים עיקריים נוספים: נחל כנף נחל מיצר נחל סמך שימי

6. קצרין ישוב עירוני במרכז רמת הגולן, כ- 8 ק"מ מדרום מזרח לגשר בנות יעקב. לידו שרידי ישוב יהודי מימי המשנה והתלמוד בשם קיסרין, ששמו נשתמר בשם הכפר הנטוש קצרין. בבניית הישוב הוחל בשנת 1974 והמתישבים הראשונים הגיעו בשנת 1977. ההקמה נעשתה רק לאחר תכנון מדויק וזהיר שבו ניסו לא לפגוע בערכי הטבע, הנוף וההיסטוריה של האזור. קצרין מתוכננת להיות עיר של 25,000 נפש, שיחיו בשמונה רובעי מגורים נפרדים ובהם יסופקו שירותים בסיסיים לתושבים. בשנת 2004 חיים בקצרין כ-7000איש, מהם 30% עולים חדשים.במרכז הישוב קיים מרכז מסחרי, משרדי ממשלה, מרכז מוניציפאלי ומרכז תרבות וספורט. מכללת אהלו להכשרת מורים וגננות הועברה לכאן, ומשמשת מרכז חשוב להשכלה. ביה"ס התיכון האזורי "נופי גולן" סמוך לקצרין.כדי לשמור על איכות החיים במקום, הוקם אזור התעשיה ממזרח לקצרין ומרוחק מעט. כאן נמצאים יקבי רמת הגולן, המרכז ענבים מ-6000 ד' כרם ברמת הגולן, ומוכר בארץ ובעולם בשל יינותיו האיכותיים מסדרות: ירדן,גמלא, גולן. ליקב מרכז מבקרים המציג את ייצור היין מהכרם עד הבקבוק.בקצרין נמצא מוזיאון עתיקות הגולן, בו גם מיצג על מלחמת גמלא בימי המרד הגדול, וכן מוזיאון הבובות.בין העיר לאזור התעשיה לאורך חגורת ירק נמצא מתחם תיירותי הכולל את קצרין העתיקה, הבית התלמודי, מיצג הגולן וגן פסלים. באזור קצרין אנדרטה לזכר דוד ברום.כדאי לבקר: במוזיאונים ואתרי התיירות בעיר וסביבתה, מוזיאון עתיקות הגולן קצרין, רמת הגולן מה באתר: אוסף מרשים מתקופות התיישבות שונות בגולן, מאז האדם הקדמון ועד ימי ראשית המשנה והתלמוד. הסבר אורקולי עם הולוגרמות על האתר המסתורי גלגל רפאים (רוג'ום אל הירי) האגף היהודי - עשיר בכתובות עבריות וארמיות, סמלי מנורה, מטבעות, תכשיטים וקמעות. גמלא - סיפורה של העיר היהודית שמרדה ברומאים בחיזיון אורקולי מרתק לצד ממצאים מהחפירות. שימי

7. הכפר התלמודי שימי

8. שימי

9. שימי

10. בית הכנסת בקצרין בית הכנסת נמצא כק"מ וחצי מזרחית לעיר קצרין על הכביש קצרין-קצביה בשטח הכפר הסורי הנטוש קצרין. הכפר נעזב על ידי תושביו הסורים בעקבות מלחמת ששת הימים. בית הכנסת התגלה על ידי שמריה גוטמן בשנת 1968 במסגרת סקר הגולן. נחפר לסרוגין ע"י דן אורמן, מנשה בן ארי ובשנים האחרונות על ידי צבי מעוז ורחל חכלילי. בית הכנסת הוא מבנה מלבני. מידותיו *15.5017.20 מטר וכיוונו צפון-דרום. בנוי באבני גזית מבזלת. בקיר הצפוני נמצא שער שרוחבו 1.43 מטר ובדרומו נמצא בסיס ומדרגות לארון קודש. אולם התפילה מחולק לאורכו על ידי שתי שורות של ארבעה עמודים בכל אחת. מסביב לקירות האולם בנויות שתי דרגות ספסלים. לבית הכנסת נכנסים דרך שער מפואר המעוטר בזר רימונים וכדי יין. השער נמצא בקיר הצפוני של המבנה. לפני תחילת החפירות בלט המשקוף מעל פני השטח. במרכז אולם תווך המופרד בין שתי שורות עמודים ומשני עבריו אגפים צדדיים (סתווים). לעמודים כותרות יוניות שעמדו על בסיסים מכוירים גבוהים. אל הקיר הדרומי של בית הכנסת צמודה במת אבן ששימשה כנראה כבסיס לארון הקודש שהיה עשוי עץ ולפניה שתי מדרגות גזית. כיוון התפילה היה לירושלים. המתפללים ישבו על ספסלי האבן הבנויים מסביב לקירות האולם. תקרת הבנין הייתה עשויה רעפים של קורות עץ ובחזית היה בנוי גמלון אבן. יתכן שהייתה גם קומה שניה למבנה. בחפירה בתוך הבנין התגלו שרידים של שתי רצפות טיח ורצפת פסיפס אחת המלמדים על שלבים ותיקונים שונים בעברו של בית הכנסת. בבור מתחת לפינת מדרגות ארון הקודש נמצא מטמון של 82 מטבעות מן המאה השישית וראשית השביעית לספירה. כמו כן נמצאו שרידי כתובות שאותם ניתן לראות במוזיאון לעתיקות הגולן בקצרין. בית הכנסת שימש מרכז החיים הציבוריים בימי המשנה והתלמוד הן בעיירות והן בכפרים הקטנים. שימי

11. תרשים הכפר התלמודי "קיסרין" -בקצרין שימי 8 8-בית הכנסת

12. גמלא שמורת הטבע גמלא שמורת הטבע גמלא היא שילוב נפלא של נוף, טבע ושרידי עבר. בשמורה ריכוז ייחודי בקנה מידה עולמי של עופות דורסים, חלקם נדירים, על שטח מצומצם מחד, ומאידך המבנה הארכיטקטוני של בית הכנסת הקדום ביותר הידוע בעולם. בצוקי השמורה מקננים עשרות זוגות של נשרים, המהווים את אוכלוסיית הנשרים הגדולה בישראל. בשעות הבוקר ממריאים הנשרים ובשעות הצהרים הם שבים לקניהם, כשהם מרחפים מעל לראשי המטיילים ממש. מצפור מיוחד שעומד על קצה המצוק ממנו ניתן לצפות בתעופת הנשרים.מעבר למצפור הנשרים, בגדה הצפונית של נחל גמלא, קיימת נקודת תצפית נוספת, המשקיפה על מפל גמלא. המפל, שמימיו נופלים מגובה של 50 מטרים, הוא המפל הגבוה בישראל. בדרך למפל ניצבת קבוצת דולמנים. דולמן הוא מבנה הבנוי משלוש אבני בזלת עצומות בצורת שולחן ששימש כמצבת קבר של נוודים שחיו בגולן לפני כ- 4,000 שנים. שבילי הטיול בשמורת גמלא מסומנים ומשולטים, חלקם למשפחות וחלקם למיטיבי לכת. אחד המסלולים עובר בקניון ובמפלים של נחל בזלת, היובל הצפוני של נחל דליות. בנחלים זורמים מים כל השנה. השביל חוצה את הנחלים והוא מתוכנן כך שניתן להשקיף ממנו אל המפלים.שרידי הישוב העתיק גמלא נמצאים לרגלי נקודת התצפית. לאתר יורד שביל תלול, מהלך 20 דקות במורד. גמלא הייתה יישוב יהודי משגשג בסוף ימי הבית השני. העיר התפרסמה במלחמתה נגד הרומאים, בראשית המרד הגדול (שנת 67 לספה"נ). סיפור הקרב מתואר בפירוט ובדרמטיות בספר "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" שכתב יוסף בן-מתתיהו, בו נאמר כי יהודי גמלא נלחמו ברומאים בעוז רב.בגמלא נחשפו שרידי כנסייה בכפר הביזנטי דיר קרוח, שרידי בית הכנסת, שפעל עוד לפני חורבן בית המקדש, אמת מים, מקווה טבילה, מבני ציבור, ראשי החיצים ואבני הקלע רבות שמעידים על הקרב הקשה שהתחולל במקום ועוד. בשמורה הוקמה פינת הנצחה לראשוני המתיישבים בגולן, שנפלו במערכות ישראל. פינת ההנצחה ממוקמת בתצפית מרשימה. גמלא העתיקה גמלא הייתה עיר ברמת הגולן שחרבה במרד הגדול בסוף ימי הבית השני. חפירות נרחבות התקיימו בגמלא מ-1976 ועד 1991. היום מהווה אתר החפירות של העיר גמלא חלק משמורת הטבע גמלא ונחשב לאתר תיירות חשוב. שמה של העיר נגזר מהשם "גמל" על שם הגבעה דמוית דבשת גמל עליה היא שכנה. העיר גמלא מוזכרת בתלמוד כאחת מהערים מוקפות חומה מתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון. ככל הנראה, עוד קודם לכך, בתקופת הברונזה הקדומה היה במקום ישוב שחרב. לאחר שיבת ציון התיישבו במקום צאצאי הגולים. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כבש את העיר מידי מתיוונים או מושלים הלניסטיים במאה הראשונה לפנה"ס ויישב בה יהודים, מתוך כוונה לאכלס את אזורי הסְפר של ממלכתו. יוסף בן מתתיהו, מפקד הגליל במרד הגדול נגד הרומאים, הורה בשנת 66 לבצר את גמלא כמעוז הראשי שלו בגולן (קדמוניות היהודים 13:394). הוא מתאר את הטופוגרפיה של העיר, אליה מוביל רק שביל אחד (גם היום) ומפרט לגבי המצור שהטיל אספסיאנוס שהוביל לכיבוש העיר בשנת 67. הרומאים ניסו לכבוש את העיר בעזרת כבש מצור, אך נהדפו על ידי מגיני העיר. בניסיון השני לכיבוש העיר הצליחו הרומאים לחדור את הביצורים ולהשתלט על העיר הנצורה. אלפים מתושבי העיר נטבחו, בעוד אחרים בחרו לקפוץ אל מותם מראש הצוק של העיר (מלחמות היהודים ד' 1-83). בסך הכול נהרגו בעיר 9,000 נפש, מתושבי גמלא ותושבי הכפרים הסמוכים שבאו למצוא בה מחסה מפני הכוחות הרומאים הקרבים. שימי

13. שימי

14. שימי

15. שימי

16. חומת העיר אחת התגליות המרשימות ביותר בגמלא הייתה הכמות העצומה של תחמושת ופריטים צבאיים שנתגלו בחפירה (ראה להלן). הרוב המכריע של פריטים אלה נמצא לאורך חומת העיר, משני צידיה. חפירת החומה הייתה מן הקטעים המרתקים והמרגשים ביותר בחשיפת העיר וגוטמן השקיע את רוב מרצו בחקירתה. למרות שנחפרו רק כ-5% משטחה הבנוי של העיר, פרישת כלי הנשק והתחמושת מלמדת כי עיקר הלחימה - כולל טווח ההרעשה הארטילרית - התרחשה לאורך פס צר ברוחב של כ-50 מ' מפנים לחומה ופחות מכך מחוצה לה. החומה נחפרה מן הצד החיצוני לכל ארכה, אך בצדה הפנימי עדיין יש קטעים רבים שלא נחשפו. החומה עצמה היוותה את אחת ההפתעות הגדולות של החפירה. קביעתו של יוסף בן מתתיהו כי הוא זה שבנה את החומה (חיי יוסף לז; מלח' ד:א:ב) פורש עד כה כביצור וחיזוק חומה קיימת, שכן תיאוריו הם של עיר מבוצרת. הממצא הארכיאולוגי שונה בתכלית. החומה הנראית היום לאורך צידה המזרחי של העיר (משוחזרת בחלקה) היא למעשה עבודת טלאים של בניינים קיימים אשר המרווחים ביניהם נסתמו בבנייה מאולתרת וחפוזה. תוואי החומה, כפי שניתן לעקוב אחריו בתכנית, רחוק מלהיות קו ישר. יש בה בליטות, נסיגות וקטעים אלכסוניים. גם עוביה משתנה. אם כך מסתבר שיוסף בן מתתיהו אכן בנה את החומה ולא חיזק חומה קיימת. למטרה זו הוא נקט במספר שיטות: מלוי מרווחים בין בניינים קיימים (למשל, מס' 4, 6 בתכנית); עיבוי קירות קיימים על ידי תוספת קיר מקביל (למשל בפרצה ובשטחT  - מס' 11 בתכנית); מילוי חדרים שעמדו לאורך תוואי החומה בתפזורת באבני בנייה ובאבני גוויל, כמו למשל את חדר הלימוד הצמוד לבית הכנסת (מס' 3 בתכנית) וחדרים בשטחים M, T (מס' 9, 12 בתכנית). בניינים אחרים (שהיו אולי ישנים או רעועים) פורקו לחלוטין, וחומה חדשה נבנתה על שרידיהן (דוגמת מס' 1 בתכנית). יש להניח כי גם הבניינים הקיימים נבנו במחשבה שישמשו כיחידות הגנה בעת הצורך, וחזיתם המזרחית הייתה בנויה היטב. המגדל העגול, הבנוי בנקודה הגבוהה ביותר לאורך תוואי החומה, נבנה עוד לפני המרד (כנראה עוד בתקופה ההלניסטית - ראה לעיל); החומה ניגשת בבירור אל המגדל. לכל אורך התוואי ניכרת החומה באיכות בנייה ירודה. התפרים שבינה לבין הבניינים שהיו קיימים בטרם הוקמה נראים בבירור. עם זאת יש לציין כי בשטח M, במחצית הדרך לאורך החומה, ניצבים שני מגדלים בנויים היטב (8X5 מ') וביניהם מעבר בחומה (4020 בתכנית). אין בידינו עדות המבהירה אם נבנו המגדלים כחלק מן ההכנות למרד או כחלק ממערך הכניסה הרשמי לעיר, שנעשה עוד לפני המרד. מכל מקום, צמד המגדלים בנוי על גבי שרידי בניין קדום יותר, ככל הנראה מן התקופה החשמונאית. בתחתית החומה ששרדה (שטח T, מס' 13 בתכנית) נחשף צמד נוסף של בניינים, הפעם מרובעים (5X4; 6X5 מ') במרחק 8 מ' זה מזה. ייתכן שגם אלה היו מגדלים, או שמא היו מגדלים מאולתרים שנבנו לקראת המצור על גבי בניינים קיימים. המרווח ביניהם כונה על ידי גוטמן 'שער המים', על סמך מתקן המצוי למרגלות החומה במקום זה. מתקן זה ייתכן והוא מאגר מים שהוצב בקצה אמת המים,שכן במקום מצויות אבני בנייה רבות ובמקום צומחים קנים עד עצם היום הזה. הגילוי כי גמלא לא הייתה מבוצרת על ידי חומה לפני המרד שופך אור על מקור תלמודי נוסף העוסק בגמלא: הקדשתה כעיר מקלט במקום קדש בגליל בימי החשמונאים (תוספתא מכות פב:ב:2; ירושלמי מכות פב: ו). כמסופר במקרא הוקדשה קדש כעיר מקלט בעת הכיבוש (יהשע כ: ז-ט). לאחר שיבת ציון התעורר הצורך להפריש מחדש ערי מקלט, אך כיוון שחלק מן הערים המקוריות לא היו עוד בידי יהודים, הקדישו ערים חלופיות. כך גם קדש, שלא נכבשה בידי החשמונאים ונשארה מובלעת צורית במדינתם, הצריכה עיר חלופית כעיר מקלט, וזו הייתה גמלא. ממקור אחר (ספרי דברים קפ) עולה כי עיר מקלט חייבת להיות פרוזה. וכך ענתה גמלא הפרוזה היטב על תנאי זה.כיום משוחזרת החומה בחלקה והמבקר יכול להתרשם מעוצמתה. השחזור לא נעשה עד לראש החומה, מאחר ואין בידינו נתונים מספיקים לדעת כיצד הסתיימה.מלבד בניית החומה, יוסף בן מתתיהו מציין בין פעולותיו גם חפירת 'מנהרות ושוחות', כנראה לצורך הגנת העיר. שום עדות ארכיאולוגית לאלה לא נמצא עד היום ואיננו יודעים למה בדיוק התכוון. שימי

17. הפרצות על פי יוסף בן מתתיהו, הפעילו הרומאים שלשה אילי ברזל בשלשה מקומות שונים (מלח’ ד:א:ד). אך התשובה לשאלה כמה פרצות הם הצליחו לפרוץ בפועל, אינה ברורה מאליה. גוטמן והיסטוריונים צבאיים התייחסו תמיד לשלש פרצות, כנגד שלשת אילי הנגיחה, אלא שאין לכך הוכחות. הפרצה היחידה שזוהתה בוודאות נמצאת בבניין העומד בקו החומה במדרון, מתחת לבית הכנסת (בניין 1700, שטח G, לעיל). החומה שם נמצאה מפורקת כמעט עד היסוד ומסביב כמות עצומה של ראשי חצים (כ-300) ואבני בליסטרה (כ-180), הן בפנים החומה והן מחוצה לה. במקום זה הייתה החומה מורכבת מקירו המקורי של בניין מגורים, שעוביו 70 ס"מ ומקיר נוסף שנבנה מאחוריו בעיקר מאבני גוויל, כך שהעובי הכולל של החומה שנוצרה היה 2.05 מ'. בעובי זה הייתה זו אחת מנקודות התורפה של החומה. דרומה לכאן עובייה של החומה מגיע ל-4 מ' וצפונה, במכלול בית הכנסת, עובייה כמעט 6 מ'! האם היה לרומאים מידע מוקדם על אופי החומה? הקיר הנוסף שנבנה כעיבוי גרם להסתרת אבני הזיז שנשאו את תקרתו המקורית של הבניין, כך שהחדר עמד בזמן המצור ללא קירוי. יתכן שצופה, שעמד על המצוק ממזרח לאוכף, יכול היה לאמוד את עובי החומה. ייתכן גם שהמידע נסחט משבויים שנפלו לידי הרומאים. אי אפשר גם לפסול את האפשרות שיוסף בן מתתיהו, שהיה אחראי להקמת אותו עיבוי כשבנה את החומה, מסר מידע זה לרומאים מרצונו. מקום נוסף בו יתכן שהרומאים פרצו מצוי במחצית הדרך לאורך החומה (מס' 7 בתכנית), שם נמצא ריכוז של ראשי חצים אך רק מעט אבני בליסטרה. כאן נחשף קטע באורך 3.5 מ' שבו שרידי החומה דלים מאד. ייתכן שפרצה נוספת מצויה במעבר הנמצא מעל מכלול בית הכנסת (מס' 2 בתכנית, מעבר ששימש שנים רבות לכניסת מטיילים). בחפירה נחשפו כאן שני קירות בנויים ברישול רב, שייתכן ונבנו על ידי המגינים כסתימה לפריצה, לאחר ההתקפה הראשונה שנכשלה. כאן נמצאו מעט ראשי חצים אך קרוב ל-100 אבני בליסטרה, עדות להרעשה כבדה. מסתבר שאין בהכרח התאמה בין קטעי חומה חסרים לבין ריכוזי תחמושת הכוללים ראשי חצים וגם אבני בליסטרה. לעומת זאת, ניתן להצביע על ריכוזים גדולים של אבני בליסטרה במקומות שלא נראית פגיעה של ממש בחומה. שימי

18. בית הכנסת בגמלא מבנה זה הוא יחיד במינו ולא נמצאה דוגמתו עד כה בארץ-ישראל. אם בזמן חשיפתו נהג גוטמן בהסתייגות מסוימת וקרא לו 'בניין ציבורי', הרי שמקווה הטוהרה שנמצא לידו הבהיר מעבר לכל ספק כי מדובר כאן במרכז קהילתי יהודי –בית כנסת, מקווה וחדר לימוד. ישנם אמנם חוקרים בודדים המסתייגים עד היום מהגדרת הבניין כבית כנסת, כשהמחלוקת נסבה למעשה על מהותו ועל הגדרתו של בית כנסת בתקופת הבית השני. מן המקורות (חז"ל, יוסף בן מתתיהו, הברית החדשה) עולה בבירור כי מוסד בית הכנסת היה קיים בארץ-ישראל כבר בימי הבית השני, ואף בירושלים נמצאה עדות ארכיאולוגית לבית כנסת, היא כתובת תיאודוטוס. בניגוד לעשרות בתי הכנסת מתקופת התלמוד שהתגלו בארץ, נדירים הם מבני בית הכנסת מתקופת הבית השני. מבנים שהוגדרו כבתי כנסת נמצאו עד כה רק במצדה, בהרודיון ולאחרונה גם ביריחו (קדמוניות 117, עמ' 17–24) ובקריית ספר (קדמוניות 117, עמ' 25-32) קיים גם מבנה מאותה תקופה בישוב מגדל שלחוף הכנרת, שחופריו הגדירו את שלב השימוש השני בו כ"בית כנסת זעיר", אלא שנראה כי בכל שלביו שימש כבית מעיין. בתי הכנסת במצדה ובהרודיון התקיימו במבנים מימי הורדוס שהוסבו לייעודם החדש באופן חפוז על ידי מגיני המבצרים האלה, וזאת בעצם ימי המרד. המבנים ביריחו ובקריית ספר שרתו אחוזות או יישובים כפריים ומאחר ונחפרו ופורסמו זה מקרוב, עדיין לא עמדו במבחן הביקורת. עם זאת, ביסוד כל המבנים שנזכרו לעיל עומדת תפיסה זהה לזו של בית הכנסת בגמלא: אולם מוקף ספסלים ועמודים שהמוקד הוא במרכזו. בית הכנסת בגמלא הוא אם כן הקדום מבין בתי הכנסת המוכרים לנו אשר תוכנן ונבנה כבניין ייעודי בעיר יהודית. הדמיון הארכיטקטוני בין כל המבנים שהוזכרו רומז לכך, שזה היה הסגנון הארכיטקטוני המקובל באותה תקופה עבור בית הכנסת. מה בדיוק תוכן הפעילות שנערכה בבית הכנסת בימי בית שני ולפי אילו נתונים נוכל לזהות בית כנסת מימי בית שני בחפירה ארכיאולוגית– הללו נושאים השנויים עדיין במחלוקת ונתונים לפרשנות. בגמלא ברור כי בית הכנסת לא נבנה "ברומה של עיר", שהרי היו בניינים גבוהים ממנו; פניו אינם מופנים לירושלים (וכך גם הבניינים האחרים שהוזכרו). את כיוון הבניין הכתיבו הטופוגרפיה והדרישות ההנדסיות של חציבת המדרון ולא המסורת של כיוון הבניין כלפי ירושלים, מסורת שהתפתחה לאחר החורבן. נראה כי הגדרתו של המבנה כמרכז קהילתי ששימש לתפילה, ללימוד תורה וגם להתכנסויות לא-דתיות תגדיר נכון יותר את מהות הבניין. שימי

19. מקווה הטהרה מקווה הטוהרה הנמצא בחזית בית הכנסת הוא הגדול מבין ארבע המקוואות שנחשפו עד כה בעיר. אין ספק שהיה זה מתקן ציבורי הקשור לבית הכנסת ונבנה יחד אתו. נפחו כ-20 מ"ק ובפינתו האחת בריכה קטנה ששימשה ככל הנראה גם כבור שיקוע וגם כאוצר למי גשמים שנוקזו (ככל הנראה) מגג בית הכנסת. בנוסף לכך מצאנו תעלה שהובילה מים אל המקווה, והיא כנראה סופה של תעלת המים שעברה דרך חדר הלימוד ואולם בית הכנסת. המקווה בנוי לפי כללי ההלכה. שתי המדרגות התחתונות שבו הן רחבות במיוחד, על מנת להבטיח עמידה יציבה לטובלים ולהתחשב בבעלי קומה שונה. בזמנו הועלתה הסברה כי המקווה נבנה כתוספת רק בימי המרד, אך אין לכך כל אחיזה בממצא.מקווה הטוהרה, מבט כללי. שימו לב למידת ההשתמרות של הקירות והמדרגות היורדות לבריכת הטבילה המגדל העגול מן המגדל העגול שרד מעט מאד. בנקודת החיבור עם החומה נחשף כמחצית הנדבך התחתון המקיף בחצי עיגול גוש של בזלת טבעי, וכן חלקים משני נדבכים נוספים. לרגלי המגדל ובמניפת העיים על המדרון פזורות אבני בנייה רבות, שהדרדרו אחרי שהמגדל התמוטט וקרס תחתיו. המבקר היום רואה מגדל ששוחזר ברובו, אך גם מן המעט הנראה לעין עולים שלושה דברים ברורים:א.  המגדל נבנה בבנייה יבשה בעיקר בשיטת 'הראשים'.ב.  המגדל היה במקורו מבנה שלם ועצמאי, ללא קשר לחומה מימי המרד הניגשת אליו.ג.  הנדבך התחתון הונח ישירות על סלע הגיר הרך והמתפורר, ללא תעלת יסוד וללא תשתית כלשהי. סעיפים א, ב, מרמזים על כך שהמגדל נבנה בתאריך מוקדם לחומה, כפי שנדון לעיל, ואילו סעיף ג' מביא אותנו אל קטע מדברי יוסף בן מתתיהו,שבמקרה הטוב נהוג היה להתייחס אליו כבלתי אמין:שלשה חיילים מן הלגיון החמישה עשר התגנבו חרש באשמורת הבוקר…והתחילו בחשאי לחתור [תחת המגדל]. החיילים הזיזו ועקרו חמש אבנים שהיו החזקות ביותר…ולאחר מכן התמוטט המגדל לפתע ברעש גדול ועמו נפלו הזקיפים שהיו עליו. (מלח’ ד:א:ט)העדות הארכיאולוגית אינה יכולה לספק 'הוכחה ניצחת' לאפיזודה זו, ובכל זאת, העובדה שהמגדל נבנה בנייה יבשה ללא יסודות וכי מחציתו הצפונית חסרה לחלוטין מאפשרת את הקביעה כי פעילות כזו יכולה הייתה להתרחש. שימי

20. סוגיית המים בגולן אזור הגולן הוא אחד האזורים העשירים ביותר במקורות מים בארץ ישראל. סוגי מקורות המים רבים מאוד וכוללים: נחלים, מעיינות, מי תהום, מאגרי מים מלאכותיים ומשקעים. מעריכים שהגולן תורם כ250- ממ"ק למאזן המים בארץ ישראל. מקורות המים בגולן מרוכזים בעיקר בצפון ובדרום הגולן עובדה המשפיעה בתחומים רבים כמו חקלאות והתיישבות. נחלים בגולן זרומים נחלים רבים שמרביתם נחלי איתן, כלומר נחלים שזורמים כל ימות השנה וספיקת המים בהם גודלת בעונת החורף בגלל המשקעים המרובים. נחלי הגולן מתאפיינים בזרימה בערוץ לא עמוק בחלקם המזרחי שהופך עמוק ככל שהם מתקדמים מערבה עד שהם נשפכים לאזורים הנמוכים הסמוכים לגולן (עמק החולה וכ'ו). בין החשובים שבנחלי הגולן: נחל סער - נחל סער מהווה את גבולו הצפוני של הגולן. הוא מפריד בין הגולן לאזור החרמון ולכן הגדה השמאלית שלו העוברת בגולן בנויה מסלעי בזלת בעוד שהגדה הימנית שלו העוברת בחרמון בנויה מסלעי גיר. נחל סער עובר בקניון עמוק שגובהו 10 מטר. הנחל יורד מעמק יעפורי לכיוון הבניאס ואורכו כ6500- מטר.- ק"מ. הפרשי הגובה במסלול ירידתו מגיעים לכ מקורותיו העיקריים הם: מעיינות סער, משקעים ושלגים המפשירים בחרמון. הנחל מנוצל לצורכי החלקאות של הכפר מג'דל שמס בעיקר להשקיית מטעי התפוחים. כמו כן בחורף שואבים חלק ממימיו כדי לאוגרם במאגרים מלאכותיים, כמו בריכת רם. נחל עורבים - נחל עורבים הוא הגבול בין אזור צפון הגולן ומרכז הגולן. הנחל עובר בקניון המתחיל משמיר ועד נחל גילבון ואורכו כ1320- מטר.- ק"מ. הקניון עמוק מאוד וגובהו כ מקורותיו העיקריים הם: נחלים קטנים נוספים שעוברים בקניון זה, ומשקעים. נחל עורבים מנוצל ע"י מאגר מים שהוקם באגן הניקוז שלו. נחל גילבון - נחל גילבון מפריד בין מרכז הגולן לדרום הגולן. הקניון שבו הוא עובר יורד לכיוון עמק החולה והוא אינו עמוק. מכיוון שהאדם אינו מנצלו זרימת המים בו חזקה מאוד ויש בו את אחד המפלים הגבוהים בארץ כ40- מטר. הקניון שבו הוא עובר מורכב בעיקר מסלעי בזלת. מקורותיו העיקריים הם: משקעים. שימי

21. נחל אל על -הוא נחל האיתן הדרומי ביותר ברמת הגולן. הנחל עובר בשמורה בערוץ עמוק ויוצר במהלכו כמה מפלי מים, ביניהם "המפל הלבן" ו"המפל השחור", וכמה ברכות. מימיו של נחל אל על נאגרים במאגר בני ישראל, מגדולי מאגרי המים בגולן. נחל אל על מתלכד יחד עם ואדי סמך ויוצר את נחל סמך. תושבי סוסיתא בתקופה ההלניסטית הוליכו לעירם את מי נחל אל על באמת מים שאורכה 25 קילומטרים. נחל זוויתן -הוא נחל איתן לאורך כ ־15 ק"מ. הנחל ניזון ממעיינות קטנים שזורמים לאפיקו בחלקו העליון. לכל אורכו מפלים קטנים ובריכות מים. מבריכת מים בראש מפל הזוויתן, בריכה שבה משושים גדולים, נופל הזוויתן מגובה של כ ־25 מטרים לבריכת מים נוספת. נחל יהודיה -הנחל זורם בכיוון דרום מערב מהיישוב אלוני הבשן. הוא חובר לנחל משושים וביחד הם נשפכים לכנרת. נחל משושים הוא הנחל הארוך ביותר ברמת הגולן. אורכו של הנחל הוא כ-35 ק"מ והוא יורד לכנרת מגובה של כ-400 מטרים. באגן ההיקוות שלו כ-40 מעיינות שמרביתם נובעים כל השנה. עד להישפכו לנחל זוויתן נוצר קניון צר ובו בריכות ומפלים. הבריכה הידועה ביותר היא בריכת המשושים, המהווה תופעה גאולוגית מעניינת. נהר הירמוך - נהר הירמוך מהווה את גבולו הדרומי של הגולן. הוא מפריד בין הגולן לאזור הגלעד ולכן אפיקו בנוי גם מסלעי בזלת וגם מסלעי גיר. הירמוך זורם בקניון עמוק שאורכו כ70- ק"מ מנהר הרוקאד ועד למקום בו הוא נשפך לתוך נהר הירדן. הירמוך הוא אחד ממקורותיו החשובים של הירדן. מקורותיו העיקריים הם: מספר נחלים קטן, נהר הרוקאד ומשקעים. מי הירמוך מנוצלים להשקייה בעיקר ע"י ירדן שהירמוך עובר בחלקו בשטחה. מעיינות בגולן נובעים מעיינות רבים בגלל כמות מי התהום הגדולה יחסית. מרבית המעיינות בגולן הם מסוג המכונה "מעיינות שעונים". סוג זה של מעיינות נשען על קרקע מסוג חוואר או בזלת במקרה זה. מרבית המעיינות קטנים מאוד וזרימת המים בהם קטנה מאוד ולכן הם לא משמעותיים. ישנם מעט מעיינות גדולים בגולן ורובם משמשים כמקורות לנחלים כמו נחל סער או מנוצלים ע"י האדם לצורכי התיישבות או לתעשיית המים המינרלים כמו מעיינות קצרין. מי תהום מי התהום בגולן אינם רבים מכיוון שמרבית המשקעים לא מחלחלים וזורמים כנגר עילי על פני השטח. מי התהום בגולן נחשבים כחלק מאקוויפר הגליל המתמלא בכ100- מליון ממ"ק בממוצע בשנה. מכיוון שמרבית מי התהום אינם מנוצלים בגולן בסופו של דבר הם פורצים כמעיינות או שיצרו אפיקי נחל וכ'ו. שימי

22. מאגרים מלאכותיים המאגרים המלאכותיים בגולן הוקמו כדי לפתור בעיה מרכזית בגולן: מאזן המים בגולן הוא אומנם כ250- מליון ממ"ק אבל אפשר לנצל בגולן עצמו רק כ60- מליון ממ"ק. הדבר נגרם בגלל המשקעים המרובים היורדים אך זורמים בצורת נחלים או שיטפונות לאזורים הנמוכים הסמוכים לגולן כמו עמק החולה. כדי לפתור בעיה זו נחסמו אפיקי הנחלים ע"י הקמת סכרים ומאשירם מלאכותיים כך שהמים ישארו בגולן ולא יהיה צורך לשאוב אותם בחזרה מכינרת ועמק החולה. השטח הכולל של מאגרים הוא כ600055- מליון ממ"ק. המאגרים נבנו בחלק הגבוה יותר של אגני- דונם והם מתוכננים לאזור ההיקוות של הנחלים. הוקמו מאגרים לנחלים רבים בגולן ביניהם: נחל סמך, נחל דליות, נחל יהודיה, נחל משושים, נחל עורבים ועוד. המאגרים משמשים את האדם בעיקר בקיץ לצורכי חקלאות והשקיה, במיוחד באזורים דלים במקורות מים כמו מרכז הגולן. המאגרים פגעו באופן קשה מאוד בבעלי החיים והצמחיה שמתקיימים מהנחלים. אך באופן אירוני דווקא המאגרים הפכו לבתי גידול לעופות מים המקננים בהם בקביעות. הסכסוך על מקורות המים בגולן הכמות הגדולה של מקורות מים באזור זה הפכה את הגולן לאזור חשוב עבור מדינות האזור בכל התקופות ההסטוריות. גם כיום מקורות המים בגולן וסביבתו שנויים במחלוקת. ב1965- סוריה בסיוע הליגה הערבית החלה במבצע להטיית מקורות הירדן נחל דן ונחל חצבאני. ישראל שחששה בפגיעה בנהר הירדן (שהוא אחד מהמקורות החשובים של הכינרת) הפציצה את מפעל ההטיה והרסה אותו. אחד סלעי המחלוקת בשיחות השלום בין ירדן וישראל הייתה דרישת הירדנים להספקת חלק ממי הירמוך הזורמים לישראל להם. בסופו של דבר נקבע בהסכם שישראל תספק 40 מליון ממ"ק מירמוך למדינת ירדן. שימי

23. מצפה לשלום "מצפה השלום", על שפת המצוק הדרומי של רמת הגולן ומשקיף אל נוף מרהיב מהיפים ביותר בארץ, מהחרמון בצפון, דרך הרי צפת והגליל, הארבל, התבור, עמק הירדן והכנרת כולה במלוא הדרה. המצפה ממוקם מדרום ובסמיכות לקיבוץ כפר חרוב.הקיבוץ הוקם ב-1973 ונקרא על שם כפר חרובא, הנזכר במשנה ומזוהה בכפר הסורי הנטוש כפר חאר'ב. למרגלות המצוק יש מסלול הליכה קצר בשמורת מצוקי האון. השביל עובר בין בוסתנים ישנים. מדרום למצפה שרידי מוצב סורי ישן,כשבמצפה עצמו הוצב מקלע סורי כבד שריד וזכר לימים בהם ישובי מזרח הכנרת,שלמרגלותינו,היו תחת האיום הסורי התמידי. חילוקי הדעות עם הסורים חלק מחילוקי הדיעות בין ישראל לסוריה לגבי אפשרות של נסיגה ישראלית בהסכם שלום עתידי היא תוואי הגבול בין ישראל לרמת-הגולן. הגבול הבינלאומי, כפי שנקבע בהסכם בין צרפת לבריטניה ב-1923 השאיר בשטח הבריטי את כל הכנרת והירדן, כולל רצועה של 10 מטרים ממזרח לכנרת (במפלס המרבי) ו-50 מטרים ממזרח לירדן. במלחמת העצמאות התקדמו כוחות הסורים מעבר לקווים אלה, ובהסכמי שביתת-הנשק נקבע שהשטחים שמהם ייסוגו הסורים יהיו מפורזים. בפועל, לאחר פלישות סוריות בתחילת שנות ה-50, נוצר מצב לפיו הסורים שולטים על מזרח הירדן והכנרת. גבול זה ידוע כ"קווי 4 ביוני 67". הסורים תובעים מישראל נסיגה לקו זה. עמדתה של ישראל היא שגם במקרה של נסיגה, היא תהיה לגבול המנדטורי הבינלאומי, שכן קווי 67 מספחים לסוריה שטח שהיא השתלטה עליו באופן לא-חוקי. קווי 67 נחשבים בעיני ישראל בעייתיים מבחינה אסטרטגית, כיוון שהם מאפשרים גישה סורית לכנרת ולנהר הירדן. שימי