Download
1 / 34
360 likes | 607 Vues
יהודה וינר ז"ל. נפל ט"ו באלול תשכ"ח 8.9.1968. ילדות בבנימינה. יהודה וינר נולד בבנימינה ביום ח' באב תש''ט 3.8.1949 להוריו ישראל ורחל וינר שהיו יהודים שומרי מסורת. המשפחה גרה ב'גבעת הפועל' (ברחוב שהיום נקרא רחוב השניים) מול 'בית ההסתדרות'.
E N D
יהודה וינר ז"ל נפל ט"ו באלול תשכ"ח 8.9.1968
ילדות בבנימינה... יהודה וינר נולד בבנימינה ביום ח' באב תש''ט 3.8.1949 להוריו ישראל ורחל וינר שהיו יהודים שומרי מסורת. המשפחה גרה ב'גבעת הפועל' (ברחוב שהיום נקרא רחוב השניים) מול 'בית ההסתדרות'. יהודה נהג להשתתף בפעולות ב'בית ההסתדרות'. אימא שלו היתה עסקנית ב'בית ההסתדרות' והיתהאשה עסוקה מאוד. אביו של יהודה היה אדם מאוד חרוץ וזריז, אך נפטר כשיהודה היה צעיר. האם גידלה את הילדים לבד.
בבית הספר העממי בבנימינה... יהודה למד בבית הספר היסודי ''העממי'' ואחת המחנכות שלו היתה רעיה מטוסביץ.
רעיה מטוסביץ', המחנכת שלו, מספרת עליו... • יהודה היה ילד נהדר וחבר טוב. תלמיד חרוץ במיוחד והתעודה שלו היתה מצוינת. הוא עשה את כל המאמצים כדי להצטיין ולהצליח. הוא היה ילד חביב. • יהודה אהב לשחק בכדורגל ובבלורות (גולות) והיה מאוד מקובל בקרב חבורת הילדים. • בענף הכדורגל הוא ידע את כל השמות של כל השחקנים, כל קבוצות הכדורגל ואת כל המשחקים בליגה.
כשאביו נפטר הוא למד בבית הספר היסודי וזו היתה מכה רצינית עבורו. כל הילדים ריחמו עליו והתנהגו אליו יפה. הוא אהב לעזור לחברים וידע מהר מאוד לקרוא ועזר בקריאה לחברים שהתקשו בכך. • כולם אהבו את יהודה והיו חברים שלו. בין חבריו לכיתה היו : חנן כץ שהיה חבר טוב שלו ויהודה בן גד- ויינר, בן דודו (שנקרא בדיוק כמוהו) כדי להבחין ביניהם ליהודה קראו יהודה הקטן ולבן דודו קראו יהודה הגדול. *יהודה היה חבר בתנועת הנוער העובד.
יהודה בכיתה ב', כותב על רגשותיו של יוסף שנזרק לבור על ידי אחיו (סיפורי המקרא).
המשך הסיפור וציור שצייר לסיפור יוסף ואחיו
תעודת גמר בבית הספר העממי בבנימינה
חגית בן-יעקב, חברה שלו, מספרת עליו... • יהודה היה ילד שמח, עירני וחייכני, למרות שאביו נפטר כשהיה צעיר. • יהודה היה תלמיד מצטיין ואהב לכתוב חיבורים. הוא היה כותב שירים ואחד משיריו התפרסם בעיתון "הארץ שלנו" על כלבתו האהובה לילית. • בכיתה א' היינו כיתה אחת ואחר כך פיצלו אותנו, בכיתה ב' חינכה אותו רחל הלברג ומכיתה ג'-ד' לוסיאלטשולר, ה'-ח' בתיה יעקובוביץ'. עם כל המורים היו לנו יחסים תקינים. אבל עם המחנכת בתיה יעקובוביץ' היו יחסים נהדרים וכולם מאוד אהבו אותה.
כשהיינו ילדים היתהבבית הספר מסעדה, נהגנו לקחת לחם גדול, כדי למרוח עליו גבינה ומאוד אהבנו את זה. אני זוכרת שיהודה מאוד אהב פלפלים חריפים ואת העוגיות של סבתא שלי. • הוא אהב לרכוב על האופניים ולשחק עם הבנים כדורגל אחה"צ במגרש ליד "יד לבנים". אהבנו לשחק גם "חמור חדש", "האי". • יהודה היה בכיתה שלי ובחבורה שלי, עשינו מסיבות ורקדנו "בן לוקח בת", עשינו משימות: לשיר שירים... ותמיד בחרנו שירים קצרים. "בעבר, מעל "אלי תרבות" היה מועדון של בית מכבי ושם נהגנו כולנו להפגש. גם ב"בית אפרים" שהוקם לזכרו של אפרים גרוס ז"ל, נהגנו להפגש כדי לעשות מסיבות וימי הולדת.
בשבתות כולנו היינו הולכים להר הכרמל, במקום שהיום יש את הטיילת הייתה שדרת ברושים ונהגנו ללכת שם בדרך אל ההר לקטוף פרחים. נהגנו לעשות תחרות למי יש זר יותר גדול. • היום, כבר אסור לקטוף פרחי בר. • היינו יחד באותה חבורה כל תקופת הילדות ובגיל תיכון היינו חברים מאוד טובים. • בתיכון חבריו הטובים היו: דני (שאח"כ הלך איתו לקורס טיס), זלי, חנן כץ וכל החבורה ביניהם: אילנה, רותי שילוני ואני.
ברכות שכתב יהודה ויינר לחברתו חגית לקראת המעבר לתיכון
בבית הספר התיכון האזורי בפרדס חנה לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר העממי, בו למד עד כיתה ח', למד בבית הספר התיכון האזורי שבפרדס חנה. הוא היה תלמיד מצטיין שאהב לקרוא הרבה, הצטיין בבחינות הבגרות ולאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון קיבל את תעודת הבגרות. הוא היה חבר בארגון הספורט ''הפועל'', בו היו משחקי כדורגל ופינג-פונג. • יהודה וינר עזר לילדים מפגרים בזמנו הפנוי, ושם יצר קשר עם אחד מהם ראובן קרונשטדט. קשר שהמשיך גם במהלך שירותו בצבא. * חגית מספרת, שיהודה היה הכי קרוב במשפחה לאחיו אהוד שנהג לקחת אותו איתו לת"א כשהוא עבד ברדיו.
תעודת סיום לימודיו בכיתה י' אישור סיום כיתה י"ב
לאחר סיום לימודיו בתיכון • הוא חלם להיות רופא, אולי בגלל שאביו היה חולה ונפטר בגיל צעיר. • לאחר סיום לימודיו בתיכון, הוא הלך לבחינות הכניסה לרפואה ,אבל למרות הכל החליט שעתידו בצה''ל ודווקא בחיל קרבי. • לקראת הגיוס לצבא הוא רצה מאוד להיות טייס אך בגלל פגם כלשהו הוא עבר לשריון .
לאחר הגיוס לצה"ל • יהודה הלך לבחינות טייס, אך לא הצליח והציעו לו להיות נווט, אך הוא לא רצה והתנדב לשרת בחיל השריון. • בנובמבר 1967 גויס לצה''ל ואחרי שהצטיין בבחינות הפסיכוטכניות הוצב בחיל השריון. הוא שירת בשירות החובה כתותחן של טנק והיה טוראי מצטיין. • "לא עת לימודים עכשיו", אמר כשנפרד מאמו. "אמא, תשמרי על עצמך ואל תדאגי לי: כבר התבגרתי ואוכל להסתדר בחיים".
התגייס לחיל השריון שרת בטנקים ביחידת T52
אחרי מותו המצער • יהודה נפל בקרב בפורט תאופיק אשר בסיני, זה היה ביום ט''ו באלול תשכ''ח 8.9.1968.
מכתב ששלח מפקדו של יהודה לאמו, רחל, לאחר שנהרג.
אחי הצעיר יהודה לפניכם שיר שכתב לזכרו, אחיו, אהוד מנור. לחצו לשמיעת השיר אותו שר אהוד מנור בעצמו אחי הצעיר יהודה, האם אתה שומע? האם אתה יודע? השמש עוד עולה כל בוקר ואורה לבן, ולעת ערב רוח מפזרת את עלי הגן. הגשם הראשון ירד לפני יומיים, בערב יום שלישי, ושוב אפשר לראות שמיים בשלולית על הכביש הראשי.
אחי הצעיר יהודה האם אתה שומע? האם אתה יודע? בגן הילדים שלך לומדים כבר שיר חדש, ובתיכון התלמידים שוב מתעמלים על המגרש. רוחות ערבית מייללות על המרפסת את כל שירי הסתיו, ואמא מחכה בסתר, שאולי עוד יגיע מכתב. אחי הצעיר יהודה האם אתה שומע? האם אתה יודע? כל חבריך הטובים נושאים דמותך עמם, ובכל הטנקים על קווי הגבול אתה נמצא איתם אחי הטוב, אני זוכר את שתי עיניך, והן פותרות חידה. ובני הרך יפה כמוך בשמך לו אקרא - יהודה.
פעולות שנעשו להנצחתו • בבית הספר התיכון האזורי בפרדס חנה הקימה המשפחה ספרייה על שמו. • שמו הונצח בגביע נודד במשחק הכדורגל עליו מתמודדות קבוצות הפועל ישראל ובית''ר בן ציון מבנימינה, בחול המועד סוכות מדי שנה. • אחיו, יהודה מנור, כתב לזכרו שיר בשם ''אחי הצעיר יהודה'' ולהקת השיריון ביצעה אותו. • מקום מנוחתו בבית העלמין הצבאי בבנימינה.
אנדרטה לזכרם של הנופלים ביניהם יהודה וינר ז"ל.
ערכו את המצגת: • עידו חנניה ושחר קולודנר במסגרת קבוצת "מורשת הגבורה" תשע"ב- תשע"ג בהנחיית המורה רויטל ויטמן. • תודות.... לריוית ניר, גיסתו של יהודה ויינר, לרעיה מטוסביץ' מורתו, ולחגית בן-יעקב בת כיתתו על הנכונות לספר על קורות חייו של יהודה ויינר ז"ל. יהי זכרו ברוך!
