מגן דוד

1. מגן דוד ודגל המדינה

2. מגן-דוד - סמל המורכב משני משולשים שווי-צלעות, המורכבים זה על-גבי זה במהופך, משמש כיום סמל יהודי וסמל לאומי גם יחד. בעבר היתה לסמל משמעות מאגית סמל דומה - כוכב בעל חמישה קצוות (ולא שישה כמו במגן-דוד), היה מוכר לעמי-קדם במזרח התיכון, בהודו ובמצרים, ושימש סמל הדוחה את "עין-הרע". במקורותינו מוכר הסמל המחומש בשם "חותם שלמה" מהמאה הרביעית לפני הספירה. חותם זה נמצא גם בחפירות ברמת-רחל וגם בחפירות העופל בירושלים. מגן-דוד על אבן מכפר נחום, המאה ה-3 לספירה הסמל בעל חמשת הקצוות המוכר בשם "חותם שלמה"

3. צורת מגן דוד מופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים. היא אפינית גם לתרבות המוסלמית הממלוכית. הסמל הופיע לראשונה בהקשר יהודי כבר בתקופת הברזל, במאה השביעית לפני הספירה בחותם יהודי שנמצא בצידון. כמו כן הוא הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת הבית השני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת שכן הוא הופיע לצד חותם שלמה (כוכב מחומש) וצלב קרס. מגן דוד אינו מופיע בין הסמלים היהודיים המובהקים בתקופה ההלניסטית.

4. צלב קרס לצד מגן דוד וסמלים דתיים אחרים על אותה רצפת פסיפס מהמאה השלישית עד החמישית ( נמצאה בעיר פפוס בקפריסין).

5. מגן דוד בותיקן במסגד בקהיר סמוך לאוניברסיטת אל אזהאר. המסגד נבנה בשנת 1503 בידי סולטן ממלוקי.

6. השם "מגן-דוד" מוזכר לראשונה במקורותינו בתלמוד הבבלי כשם של ברכה "ברוך אתה ה' מגן דוד" (פסחים קי"ז, ע"ב). העדות הקדומה ביותר לסמל בספרות היהודית מופיעה בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו אשכול הכופר. בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן הדוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל ...וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה...". אם כן, באותה תקופה היה זה סמל מיסטי על קמיעות. על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד", אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר המאגי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים. משיח השקר דוד אלרואי שנחשב למכשף, ובמקור בא מהאזורים שככל הנראה עדיין היו בשליטה כוזרית במאה ה-12, וייתכן שהיה ממוצא כוזרי בעצמו, הוא כנראה האיש שהפך את הסמל המאגי "חותם שלמה" לסמל "מגן דוד" (על שמו), שמאז הפך לסמל המזוהה עם היהדות ולסמלה של מדינת ישראל.

7. עמוד מספרו המעוטר של הרמב"ם: "מורה נבוכים"מהמאה ה-14, הדמות היושבת על הכסא עטור מגיני דוד הינה כנראה של אריסטו

8. מגן-דוד וסמליו בקבלה לפי הקבלה מתאר הסמל את ששת הכיוונים: ימין שמאל,מעלה, מטה, אחורה וקדימה, שהם גם גבולותיהם של שלושת המימדים: אורך, רוחב וגובה, כן מרמז הסמל לשבע הספירות התחתונות. כל משולש מששת המשולשים רומז לספירה אחרת, ומרכזו המשושה, רומז לספירת המלכות. אלו הם הפרושים העיקריים, המשותף להם הוא תיאור מגן דוד כסמל לאיזון בין ניגודים, איזון המסמל הרמוניה ואחדות. יש המוצאים סימוכין לקשר בין דוד המלך ולמגן דוד, בנבואת ישעיה. על פי דעה זאת, ששת הקצוות מסמלים את ששת התארים שנתן ישעיה לדוד המלך: "רוח חכמה ובינה, רוח עזה וגבוהה, רוח דעת ויראת ה`".

9. מגן-דוד מופיע לראשונה כסמל על מצבות יהודיות במאות ה-6-9 לספירה באיטליה ובספרד מגן-דוד על מצבה בבית הקברות העתיק בפראג

10. מגן דוד בעמוד ההקדשה בקודקס לנינגרד: - התנ"ך העתיק ביותר שנשתמר בעברית בשלמותו. (נכתב סביב שנת 1010 לספירה כנראה בקהיר).

11. החוקר אורי אופיר טוען שמקורו של מגן דוד הינו במנורת המשכן. מתחת לכל נר במנורה היה פרח, פרח זה נקרא ליליום קנדידום (המכונה בעברית שושן צחור). פרח זה במבט מלמעלה נראה כמגן דוד. במרכזו של כל פרח היה נר אותו הדליק הכהן. כך הדליק שבעה נרות. את המנורה הדליקו במשכן ובמקדש לאורך כל ההיסטוריה היהודית עד חורבן הבית השני, ומכאן קדמותו וחשיבותו של המגן דוד. חשיבות יתרה יש למגן דוד בכך שלדעת חז"ל את תבנית מנורת המשכן קבע הקב"ה בעצמו (תלמוד בבלי מנחות, כט, א). יש פרשנים הטוענים כי הפרח שושן צחור המורכב מששה עלי גביע בצורה של מגן דוד, הוא למעשה השושנה של שיר השירים הרומזת לעם ישראל (שיר השירים ב, ב, ובמפרשיה)

12. זיהויו של מגן דוד עם היהדות החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל. היהודים בחרו בסמל של מגן דוד. מאז המאה ה-16 השתמשו קהילות יהודיות רבות במגן-דוד כסמל. לאחר גירוש היהודים מווינה בשנת 1700 נשאו הגולים את הסמל איתם לארצות שונות, ומאז נעשה בו שימוש גם בבתי-הכנסת. כלומר - המשמעות הדתית הגלומה בסמל היא משנית ומאוחרת, וקדמו לה משמעויות מיסטיות במקור, ומשמעויות אישיות וחברתיות בהמשך.

13. אבן חופה". זו אבן גדולה ועגולה ועליה מגן דוד, שבפינותיו ראשי התיבות של הפסוק "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". "אבן החופה", שנהוג היה לקבוע בקיר הצפוני של בית הכנסת, היא עדות למנהג שרווח בפרנקוניה תחתית להטיח את הכוס באבן בזמן החופה, מנהג שחילופו הוא דריסת הכוס על ידי החתן.

14. מגן-דוד על מצבה משנת 1860, בכנסיה בסיביר

15. אגודת הסטודנטים היהודיים "אחוות ציון" היתה הגוף הראשון בתנועה הלאומית היהודית שהשתמשה במגן-דוד כסמל. מרדכי בן-הלל הכהן, שתיאר את הנשף שערכה האגודה בשנת 1881, כתב: "המתעסקים בהכנת החג נשאו אות על בגדם העליון: שושנה בעלת שש קצוות - מגן-דוד - ובחוטי זהב רקומה עליו המילה 'ציון'". הביל"ויים בשנת 1882 טבעו את המגן-דוד בחותמם, ובנימין זאב הרצל טבע אותו כסמל לעיתונו. בשנת 1897 הכריזה התנועה הציונית על המגן-דוד כסמל מרכזי בדגל התנועה.

16. מגן-דוד כסמל לקבוצת בר-כוכבא, נירנברג, גרמניה, 1927 מגן-דוד כסמלם של הביל"ויים בשנת 1882

17. בשנת 1902 הפיקה הלשכה המרכזית של הקרן הקיימת לישראל בווינה את הבול הראשון, הידוע בשמו "בול-ציון". הרצל והדגל שהציע: דגל לבן ובו שבעה כוכבי זהב. בכרזה משנת 1947 לציון יובל להסתדרות הציונית

18. ברכת שנה טובה עם הרצל ומגן דוד ברכה לגאולת הארץ עם הרצל ומגן דוד

19. בול זה שהופק בתחילת המאה שעברה נושא עליו את דיוקנו של הרצל על רקע מגן דוד ומנורה. שיחזור בול השקל מהקונגרס הציוני החמישי, ששימש קבלה לתורמים. שיחזור זה הונפק על ידי הקרן הקיימת לישראל בשנת אלף תשע מאות ושמונים והוא עוצב על ידי הגרפיקאית רות לוין.

20. מגן דוד על גדר הציון למקום הולדתו של הרצל ברחוב בית הכנסת דוהן בבודפשט

21. שנאת-ישראל והאנטישמיות הבליטו יותר מכל את משמעותו הלאומית של המגן-דוד, כשהצו המרושע של היטלר ועוזריו הוחל על כל יהודי באשר הוא, דתי ושאינו דתי, אפילו דור שני לאם שאינה יהודייה. בתקופה הנאצית שימש המגן-דוד סמל-מזהה של היהודי באשר הוא יהודי, והיהודים תחת השלטון הנאצי וגרורותיו חוייבו לשאת טלאי צהוב על בגדיהן, ועליו סמל מגן-דוד ובתוכו הכתובת Jude = יהודי (Juif בצרפתית). הטלאי הצהוב מגן-דוד על-גבי שטר כסף שהנפיקו הנאצים בגיטו טרזינשטאט

22. תאריך בתוך מגן דוד מגן דוד שנחצב בקיר מכרה מלח על ידי עובדי כפיה יהודים במכרות המלח של ויליצ'קה, פןלין מהרובע היהודי בקרקוב, פולין

23. תג כתף של אנשי הבריגדה היהודית כרזה שהתפרסמה בארה"ב הקוראת לגיוס יהודים לגדודים העבריים במלחמת העולם

24. זכוכית צבעונית צולמה בבית הקברות היהודי במונפרנס שבכתחלון צבעונית בבית יהודי בקוצ'ין הודו

25. השימוש בדגל עד להקמת מדינת ישראל ככל הנראה היה הסופר האוסטרי היהודי לודוויג אוגוסט פרנקל הראשון שהעלה את הרעיון כי הצבעים הלאומיים היהודים הם כחול ולבן, במתכונת המזכירה דגל, וזאת בשיר שפרסם בשנת 1864 לאחר ביקור בירושלים, בשם "צבעי ארץ יהודה" .את השימוש המעשי בדגל זה, במתכונתו המוכרת לנו, ניתן לשייך לימי העלייה הראשונה. הסופר מרדכי בן הלל הכהן תיעד מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, בשנת 1884, ובה "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו". בחירת הצבעים, הן על ידי פרנקל והן על ידי אנשי העלייה הראשונה לא הייתה מקרית, שכן המדובר במסורת יהודית עתיקת יומין של הטלית בעלת פתיל התכלת, שמקורה בספר במדבר פרק ט"ו: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". אם מתוך ששמע על האירוע, או משהגיע לרעיון בעצמו, בשנת 1885 הניף ישראל בלקינד, ראש חלוצי ביל"ו, את הדגל בחגיגות שלוש שנים להיווסדה של המושבה ראשון לציון. בדגל דומה השתמש מיכאל הלפרין באירוע בנס ציונה בשנת 1891, וכן השתמש בו "מסדר בני ציון" בבוסטון באותה השנה. "דגל ראשון לציון"

26. אין לדעת עד כמה היו אירועים אלו ידועים לבאי הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), שם התקבל הדגל בעל שני פסי התכלת על רקע לבן ובתוכו מגן דוד, ונדחתה הצעתו של בנימין זאב הרצל - דגל בעל שבעה כוכבי זהב. את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבתחילה היה דגלה של התנועה הציונית, תיאר דוד וולפסון, תוך שהוא מתאר את עצמו כאבי הרעיון של עיצוב הדגל על פי הטלית: "בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר? הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי". דגל שבעת הכוכבים כפי ששרטט הרצל בכתב ידו

27. דגל התנועה הציונית מונף בכינוס אסיפת הנבחרים בשנת 1944 הדגל מונף לצד דגל בריטניה על ידי אנשי משטרת הישובים העבריים, מאי 1945

28. הכרזת העצמאות, ה' באייר, 1948 הנפת דגל הדיו עם כיבוש אילת - 10.3.1949

29. קבלת הדגל כדגל מדינת ישראל עם הקמת המדינה היה חשש שאם ייקבע דגל התנועה הציונית כדגלה של מדינת ישראל, יעורר הדבר בעיות פוליטיות ומשפטיות לחברי התנועה הציונית שהם אזרחי מדינות אחרות. לפיכך נקבעו תחילה דגלי המדינה להנפה על-גבי ספינות - דגל חיל הים ודגל צי הסוחר, ואילו הדיון בדגל הכללי התארך, ונשקלו הצעות שונות לגבי עיצובו. ועדת הסמלים של מועצת המדינה הזמנית הזמינה הצעות, וקיבלה מספר גדול של הצעות לעיצוב מחדש של הדגל, רובן התבססו על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים. תוספות מיוחדות שהוצעו: החלפת המגן-דוד בשבעה כוכבים זהובים דומים למגני דוד, לזכר הצעתו של בנימין זאב הרצל לדגל בספרו "מדינת היהודים". החלפת צבעו של המגן-דוד לצהוב, כך שיזכיר את הטלאי הצהוב, לזכר קורבנות השואה. הוספת דמותו של "גור אריה יהודה" (כפי שמופיע כיום על סמל העיר ירושלים) במרכז המגן-דוד באופן שמזכיר את סמלו של הקונגרס הציוני הראשון. בסופו של דבר הוחלט לאמץ בכל זאת את דגל התנועה הציונית בלא כל שינוי, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי, וכיוון שגם מדינות וארגונים זרים החלו לזהות אותו כדגל הלאומי של העם היהודי. ההחלטה הסופית לגבי דגל המדינה התקבלה ב-28 באוקטובר 1948.

30. סמל המגן-דוד שימש מקור-השראה ליצירות אמנות שונות, כמו יצירתו של פרלצווייג "מרש הגאולה" משנת 1922 ובבולי-ישראל. מרש הגאולה מאת פרלצווייג, 1922

31. קישינוב - איור מאת אברהם ליליאן ל"שירים מן הגטו", 1902

32. יצירותיו של שמואל בק המתארות את הגטו היהודי שחרב

33. האנדרטה לזכר חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. נבנתה על ידי הפסל מרדכי כפרי [1920-2001] בשנת 1973

34. בולי ישראל

35. מקורות: האנציקלופדיה העברית, תש"ל, כרך כ"ב, עמודיות 149-150. http://www.amalnet.k12.il/sites/yeda/parit_print.asp?id=80&k_id=1 http://www.notes.co.il/carmi/1219.asp http://www.zayra.de/soulcom/portugal http://web.macam98.ac.il/~ilanab//shabbat/gallery/beitkneset/magendtxt.html http://www.amalnet.k12.il/sites/bool/bols0001.htm http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%92%D7%9C_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C http://www.rishoni.org.il/rish0007.asp http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=5775&kwd=3390 http://galili-ks.org.il/online2/art/pic1.html עריכה: אסף פלר