אליס בארץ הפלאות

1. אליס בארץ הפלאות עדי דסה תרגום

2. עד כמה יש לוותר על העברת מידע כדי לשמור על משחקי המילים? • כמה חשיבות יש לייחס לנאמנות למקור לעומת העברה לתרבות היעד? • מה יותר חשוב – משמעותן המילונית של המילים או הקונוטציות שיש להן? לשאלות אלו נתנו מתרגמים שונים תשובות שונות.

3. "עליזה בארץ הפלאות" בתרגומו של אהרן אמיר, 1951. "עליסה בארץ הנפלאות" בתרגומו של ל. סמן,1927. "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של רנה ליטוין, כולל הערותיו של מרטין גרדנר והערות המתרגמת, 1997. "עליסה בארץ הפלאות" בתרגומו של אוריאל אופק, 1989.

7. יותר מכל קודמיה, תרגומה של ליטוין יועד גם למבוגרים, ובכריכתו האחורית כתוב שהוא מכוון "לגדולים ולקטנים, כמו אליס עצמה הגדלה והקטנה חליפות". בניגוד לשאר התרגומים, הוא אינו מנוקד (מלבד השירים). ההשקפה שעליה מבוסס התרגום היא שהמשמעות הנלווית למילים חשובה יותר ממשמעותן המילונית. לפיכך אבא ויליאם מאלף נחשים, ולא צלופחים כבמקור, בין השאר בגלל הקישור בין נחשים ואילוף בתרבות היעד. הערותיו של גרדנר, המתווספות לתרגום בהשמטות קלות, מרחיבות את היריעה לגבי מקורותיו, רמזיו ומשמעויותיו של הספר. בנוסף, ליטוין הוסיפה לספר הערות משלה המסבירות החלטות תרגומיות שונות ומוסיפות לרקע שנתן גרדנר.

8. תרגומו של אופק נעשה בתקופה שבה שימוש בלשון עממית בתרגומי ספרות יפה הפך ללגיטימי, ולפיכך תרגומו כתוב בשפה פשוטה בהרבה משל קודמיו. כמעט בכל המקרים בהם אמיר או סמיאטיצקי השתמשו בשפה גבוהה שלא תואמת את לשון הטקסט אופק כתב בלשון עממית יותר, ולעתים אף "הנמיך" את המקור. הדבר השתלב עם נטייתו הכללית לפשט את הטקסט עבור ילדים, שהתבטאה בין השאר בתרגום מאזכרים למילה אליה מכוון המאזכר("don't be so angry about it" תורגם ל"אל תכעס כל כך על מה שאמרתי"), פירוש ושינוי הטקסט על פי המקובל בעולם האמיתי (הכלב נעמד "על ארבע רגליו" כתרגום ל-"of his all feet", ולזחל עיניים כחולות ולא גוף כחול), הפיכת רמיזות לעובדות("seemed to quiver all over" – "כשהוא רועד כולו מרוב פחד") ושינויים במבנה התחבירי כדי להבהיר או להדגיש את המסר. ("but when the rabbit actually took a watch..."-"אבל כאשר הוציא הארנב – כך ממש! – שעון מתוך כיס.

9. בתרגומו של אהרן אמיר בולטת במיוחד הנטייה לשימוש במשלבגבוה ורחוק מלשון הדיבור. כמעט תמיד הוא בוחר בחלופה המליצית יותר בין שתי מילים ("הרתיק" במקום "נקש", "הָרוֹג" במקום "תליין"), וגם המבנה התחביריוהטיותהמילים בתרגומו דומים יותר לעברית המקראית וללשון חז"למאשר לעברית בת זמננו ("חוששת אני" ולא "אני חוששת", "הרימתה" ולא "הרימה אותה"). אף על פי שהתרגום נעשה שנים לא מעטות אחרי זה של סמיאטיצקי, עדיין לשונו גבוהה יותר במקרים רבים (כך אמיר כותב על הארנב שהוא "חכלילי" ואילו סמיאטיצקי כותב בפשטות שיש לו "עיניים ורודות"). עוד מאפיינים בולטים בתרגומו של אמיר הםאליטרציה, לעתים של שתי מילים מאותושורש ("גדולה אני ומגודלת", "צנוח צנחה"), שימוש רב בצירופים כבולים תנ"כיים ואחרים ("כמלוא השערה", "בוקה ומבוקה ומבולקה") וצמדימילים נרדפות המחליפות מילה בודדת בטקסט המקור ("סר וזעף", "איך וכיצד", "בוכה ומתייפחת"). הוא גם הוסיף שנינויות משל עצמו שלא הופיעו במקור, מה שאולי קשור בהיותו משורר. לעומת סמיאטיצקי, אמיר נאמן יותר לטקסט המקור: השירים שלו הם תרגומים ישירים לשירים שהופיעו אצל קרול, והמאפיינים היהודיים התמעטו בצורה משמעותית.

10. סמיאטיצקי"גייר" לחלוטין את אליס, והשירים בתרגומו הופכים לפרודיות ופרפרזות על טקסטים עבריים שהיו מוכרים לקהל באותו זמן. לדוגמה, הזחל לא מעוות את "כבר זקנת, אבי" אלא את "אחד מי יודע. חתול צ'שייר, שבתרגום זה הוא סתם חתול, מחייך לא בגלל שהוא חתול צ'שייר, כמו במקור, אלא כי "עלה על לבו זכר הלביבות שאכל בחנוכה". והארנביב, שבמקור הוא ארנב מרץ, הופך לארנב בןניסן.

11. הסוף!