סתירות וכשלים בהרצאה למה אין סיכוי שתהיה לכם פנסיה

1. סתירות וכשלים בהרצאה: "למה אין סיכוי שתהיה לכם פנסיה"

2. "המודל הנוכחי מיושן" • המרצה מספר לנו בתחילת המצגת על כך שמודל הפנסיה הקיים מתאים לעולם שלא קיים עוד. עולם שהתקיים בדור של ההורים שלנו, וכעת התפוגג. • אך בסוף ההרצאה – הצעתו לפתרון ה"בעיה" היא ליצור קרן פנסיה ממשלתית ציבורית. אלא ששם כבר היינו בימי ההסתדרות העליזים – וזה היה כשלון חרוץ, בדיוק בגלל זה עברנו למודל שבו אנו נמצאים היום.

4. סתירה בין הנחה #1 להנחה #4 • בהנחה #1 טוען המרצה שהדור הנוכחי עובד פחות במהלך חייו וחוסך פחות. • בהנחה #4 טוען המרצה שהדור הנוכחי חי יותר זמן ולכן תהיה לו פחות פנסיה לשנותיו מחוץ לעבודה • אם חיים יותר – למה עובדים פחות? אין שום הגיון בחיבור שתי ההנחות האלו, מה גם שרק הנחה #4 מבוססת על נתונים, בעוד #1 מבוססת על השערות המרצה ותו לא.

5. הנחה #2 אינה מבוססת על מבנה הפנסיה • ההחלטה אם למשוך את כספי הפיצויים מקרן הפנסיה כאשר העובד מסיים יחסי עובד-מעביד, היא של העובד בלבד. אם הוא מחליט למשוך חלק מחסכונותיו – זו אחריותו הישירה, לא אשמת המודל הפנסיוני, לא המדינה ולא הציבור. • לכן אם אדם משך את כספי הפיצויים שלו ואין לו פנסיה – אין בכך טענה כנגד המודל הפנסיוני. יש בכך טענה כלפי האדם שעשה זאת.

6. בחירת נתונים סלקטיבית בהנחה #5 • כדי להדגים את "חוסר ההצלחה ביצירת תשואה" של קרנות הפנסיה, בוחר המרצה להתחיל לבחון את הנתונים דווקא "החל מ2008" שכידוע לכולם הייתה שנה שבה התחיל משבר בשווקים בכל העולם. אפילו אז – כאשר הוא בוחר את הנתונים בצורה דמגוגית וסלקטיבית – הוא מגיע לתשואה שנתית חיובית של 3.4%. מה גם שמדידה לאורך 5 שנים אינה משקפת חסכון פנסיוני של עשרות שנים.

8. הפתרון ה"קולקטיבי" • כפי שנכתב בתחילת המצגת, הפתרון ה"ציבורי-ממשלתי" הוא כשלון כפי שנכשל בעבר. • בנוסף – אין בו הגיון. כדי שתהיה קרן פנסיה "ממשלתית" שתהיה מסוגלת להתמודד עם התשואות של הקרנות הפרטיות היא תצטרך לשכור מנהלים, אנליסטים, וכו'. ומי ישלם את המשכורות שלהם אם לא משלמי המיסים? ואז בעצם לא שינינו שום דבר....

9. סוף