WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece Seven Sacraments Altarpiece, 1445-50

1. The Seven Sacraments WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece Seven Sacraments Altarpiece, 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

2. סקרמנט (בעברית מַקְדש) הוא טקס בדת הנוצרית, שמבוצע במבנה הכנסייתי (למעט אחד, המשיחה האחרונה) על ידי כהן דת. מקור השם במילה הלטינית sacramentum שבמובנה הרחב מייצגת משהו קדוש ומסתורי (המונח המקביל ביוונית הוא mysterion שפירושו מסתורין). הסקרמנטים והחסד האלוהי בנצרות הקתולית מהווים הסקרמנטים צינורות להעברת החסד האלוהי למאמין. קורבן הגאולה של בן האלוהים, אשר התגשם בבשר ודם, קרי מותו של ישו על הצלב, יצר מעיין אינסופי של חסד אלוהי. חסד זה עובר אל המאמינים באמצעות הסקרמנטים, שהינם מעשים סמליים עליהם מצווה הכנסייה. קורבנו של ישוע מועבר בסקרמנט לא רק ברמה הסמלית, הזיכרון הרוחני, אלא גם ברמה הסיבתית, ההעברה הממשית של החסד. על-פי הדוקטרינה הקתולית העניק ישוע את הסקרמנטים למאמינים מאחר שזוהי דרך מוחשית דרכה יוכלו לקבל את החסד. הסקרמנט הינו הדרך המתאימה ביותר לבני האדם המשלבים, בעת ובעונה אחת, גשמיות ורוחניות בתוכם וכך עובר חסד פנימי למאמינים באמצעות סמלים חיצוניים. אוגוסטינוס הגדיר את הסקרמנטים כצורה נראית של חסד בלתי נראה. בכדי לקבל את התוצאה הסיבתית של הסקרמנט, היינו החסד האלוהי, צריך המאמין, דרך אמונתו, לקבל את סמליותה. תומאס אקווינס טען כי כדי לקבל את התוצאה הממשית של הסקרמנט יש צורך באמונה, כלומר לב המאמין חייב להיות פתוח באמונתו בעת ביצוע הסקרמנטים ורק אז יכול החסד להיכנס בתוכו. בניגוד לאקווינס טען דונס סקוטוס כי מספיק עצם המגע בסקרמנט, גם ללא הפעלת האמונה והרגש, כדי להעביר את החסד ולקבלו. כוונתו של דונס סקוטוס הייתה להראות כי קבלת החסד דרך הסקרמנט הינה רז, שרציונליזציה שלו אינה אפשרית ובכל מקרה מיותרת. הדעה שהתקבלה בסופו של דבר בדוקטרינה הקתולית קבעה כי הסקרמנטים פועלים ex opereoperato, קרי בלא תלות ישירה בנותן הסקרמנט, אך מקבל הסקרמנט צריך לפתוח את ליבו לקבלת החסד. Johannes Hopffe, Hildesheim Wrisberg epitaph, central panel: Distribution of the divine graces by means of the church and the sacraments, 1585 Hildesheim Cathedral

3. היסטוריה של הסקרמנטים בנצרות הקתולית עד המאה ה-12 היו נהוגים סקרמנטים רבים ולא הייתה קיימת שיטה סדורה אחת. פיטר לומבארד, בן המאה ה-12, היה הראשון, אשר מנה שבעה סקרמנטים מרכזיים. במאה ה-13 קיבל תומאס אקווינס את רשימת הסקרמנטים של לומבארד ואלו אושרו בקונסיל של פירנצה במאה ה-15 ובקונסיל של טרנט במאה ה-16. המנהגים הסימבוליים שלא הוכנסו לרשימה זו נקראו ברבות הימים סקרמנטלים Sacramental . למרות חשיבותה של רשימה זו, רק את הסקרמנטים של הטבילה וההודיה אפשר לשייך למעשים של ישוע המוזכרים בברית החדשה. הכנסייה התמודדה עם בעיה זו בקובעה כי חמשת הסקרמנטים האחרים נובעים מאותם שניים ומרומזים באמונה. בכל שבעת הסקרמנטים טבועה סמליות, המתייחסת אל הכנסייה, וכל אחד מהם מעניק את החסד בצורה האופיינית לו. שבעת הסקרמנטים שהפכו קאנוניים הם: טבילה, קונפירמציה, נישואין, הליטורגיה הקדושה, וידוי, המשיחה האחרונה וההסמכה לכהונה. שני הסקרמנטים הקדומים ביותר הם הטבילה וסעודת האדון והם אלו שגם הכנסייה הפרוטסטנטית ממשיכה לקבל, אם כי בשינויים מסוימים. בדרך כלל אדם יזכה במהלך חייו ומותו לשישה סקרמנטים בלבד, כומר לא יזכה בסקרמנט הנישואין בגלל נדר הפרישות ואילו אדם רגיל לא יזכה בסקרמנט ההסמכה. חריג אפשרי הוא אדם שהיה נשוי, התאלמן ואז החליט להקדיש את שארית חייו לכהונה - אדם זה יזכה לכל שבעת הסקרמנטים. בתחתית הפרסקו מימין יושבת דמות אלגורית של המעלות הטובות ולראשה הכתר האפיפיורי. היא מייצגת את הכנסייה הרומית . בגלובוס שלרגליה ניבטת מפת אירופה, אפריקה, וחלקים של אסיה. כך מוצגת הכנסייה כשידה על העליונה והיא מרחיבה את שליטתה הרבה מעבר אירופה, שעה שידוע כי הכנסייה הפרוטסטנטית התפשטה בדרמטיות. Pasquale Cati (Cati da Iesi), Council of Trent, 1588, Fresco, Santa Maria in Trastvere, Rome

4. הטבילה (לטיניתbaptismus ) הוא הטקס המכניס את המאמינים אל חיק הכנסייה הנוצרית. סקרמנט זה שני בחשיבותו רק לאוכריסטיה ומתקשר לסיפור הטבלתו של ישוע. דרך הטבילה זוכה הנטבל ללידה מחדש, שכן לאחר הלידה הביולוגית של אדם ועד טבילתו, נפשו עדיין מתה, כתוצאה מהחטא הקדמון המכתים את האנושות כולה. הטבילה מכשירה את המאמין לקבל את החסד האלוהי. הטבלת הגוף מסמלת את הטבעתה של נפש בעלת חטא, או ליתר דיוק הגוף החוטא, ומסמלת את לידתה מחדש (משיכתה מן המים) של נפש טהורה ונקייה. זו גם הסיבה שקתולים ממהרים להטביל תינוקות (ביומם השמיני, בדומה לברית מילה), כדי לנקותם בהקדם מן החטא פן ימותו לא מטוהרים ועל כן יגיעו ללימבו (מקום בין הגיהנום לגן העדן). זרמים פרוטסטנטים, לעומת זאת, נטבלים בבגרותם, מתוך בחירה חופשית. במכלולים כנסייתיים קתוליים גדולים קיימת קפלת טבילה מיוחדת הקרויה בפטיסטריום הבנויה בדרך כלל בצורה מתומנת, רמז לשמונה ימים מהלידה לטבילה ולתחיית ישוע ביום השמיני לכניסתו לירושלים. בכנסיות האורתודוקסיות, בכנסיות קתוליות־מזרחיות ובכנסיות פרוטסטנטיות פונדמנטליסטיות מטבילים את כל הגוף. אצל האורתודוקסים נוהגים להוסיף מעט שמן למי הטבילה. בכנסיות הקתוליות והפרוטסטנטיות מזליף הכומר המקיים את הטקס שלוש פעמים מים שקודשו בברכת כוהן דת על קדמת ראשו של הנטבל ומכניס אותו לכנסייה "בשם האב, הבן ורוח הקודש". מקור הטבילה הוא בדברי ישוע: "נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אִתָּם וְאָמַר: "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם." מתי כח',18-20 ודברי יוחנן המטביל : " פָּנָה יוֹחָנָן וְאָמַר אֶל כֻּלָּם: אֲנִי אָמְנָם מַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּמַיִם, אֲבָל בּוֹא יָבוֹא הֶחָזָק מִמֶּנִּי אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רָאוּי לְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹךְ נְעָלָיו. הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְאֵשׁ. בְּיָדוֹ קִלְשׁוֹן הַמִּזְרֶה לְנַקּוֹת אֶת גָּרְנוֹ וְלֶאֱסֹף אֶת הַחִטָּה אֶל הָאָסָם שֶׁלּוֹ, אַךְ אֶת הַמּוֹץ יִשְׂרֹף בְּאֵשׁ בִּלְתִּי נִכְבֵּית."" לוקס ג', 16-17 . WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece (detail of the Baptism ), 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

5. ניקולא פּוּסָן בוחר לתאר חמישה מתוך שבעת הסקרמנטים בסצינות מחייו של ישוע. "אָז הִגִּיעַ יֵשׁוּעַ מִן הַגָּלִיל לַיַּרְדֵּן וּבָא אֶל יוֹחָנָן לְהִטָּבֵל אֶצְלוֹ, 14 אֶלָּא שֶׁיּוֹחָנָן נִסָּה לַהֲנִיאוֹ מִכָּךְ בְּאָמְרוֹ: "אֲנִי צָרִיךְ לְהִטָּבֵל אֶצְלְךָ, וְאַתָּה בָּא אֵלַי?" 15 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "הַנַּח כָּעֵת, כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁנְּקַיֵּם אֶת הַצֶּדֶק כֻּלּוֹ." וְיוֹחָנָן הִנִּיחַ לוֹ. 16 יֵשׁוּעַ נִטְבַּל וְעָלָה מִיָּד מִן הַמַּיִם. אוֹתָהּ עֵת נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהוּא רָאָה אֶת רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וּבָאָה עָלָיו. 17 וְהִנֵּה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי." (הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי מַתַּי ג, 13-17) Nicolas Poussin The Seven Sacraments – Baptism (I), 1641-42 National Gallery of Art, Washington Nicolas Poussin The Seven Sacraments - Baptism (II), 1646 Scottish National Gallery

6. אישוש (קונפירמציה) לטקס הקונפירמציה (אישוש או אשרור) צורה שונה בין הכנסיות. בכנסייה האורתודוקסית יכול כל כוהן דת לבצע טקס זה והוא מתבצע מיד לאחר הטבילה. כוהן הדת מושח בשמן מתובל בארבעים תמציות בושם המכונה "המור הקדוש" את ראש הילד, חזהו, צלעותיו, ידיו, אוזניו, רגליו ופיו באומרו "חתימת המתנה של רוח הקודש אמן". בשל השימוש בשמן, הטקס נקרא בכנסייה זו גם משיחה. בכנסייה הקתולית נערך טקס זה לילדים שהגיעו לגיל שבע. באמצעות סקרמנט זה מאשר הילד בפרהסיה את אמונתו ורצונו להיכנס לחיק הנצרות. הטקס נועד בעיקר לחיזוק האמונה הנוצרית. סקרמנט זה ניתן רק בידי בישוף (הגמון)- כומר בעל דרגה גבוהה בהיררכיה הכנסייתית. לפני טקס המשיחה בוחן הבישוף את הילדים בעיקרי הדת ואז מושח את מצחיהם בשמן מקודש בצורת צלב, סומך את כפותיו על ראשיהם ומברכם. לצורך הטקס משתמשים בשמן אשר קודש ביום חמישי הקדוש (אשר בנצרות קשור לחג השבועות), זאת היות שבחג השבועות ירדה רוח הקודש על תלמידי ישוע. טקסי הקונפירמציה מקובלים גם ברוב כנסיות הפרוטסטנטיות, למרות ששם הוא אינו נחשב לסקרמנט. במקרים רבים הטקס נערך בגילאי העשרה, לאחר סיום של תהליך לימודי הדת במסגרת הכנסייה והוא מעיד על קבלה חופשית ובוגרת של הנצרות. WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece (detail 0f the Confirmation), 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

7. Nicolas Poussin , The Seven Sacraments II: Confirmation, 1645, National Gallery of Scotland, Edinburgh

8. טקס הנישואין טקס הנישואין הוא סקרמנט מאוחר יותר, שנועד לתת צביון דתי לטקס הנישואין, החילוני במהותו. לפי האמונה הקתולית, טקס הנישואין אינו הפיך וגירושין אסורים בתכלית האיסור. מרבית הזרמים בנצרות מאמינים כי הנישואין הינם קשר רוחני-אלוהי, שמטרתו להעמיד צאצאים. טקס הנישואין חייב להתקיים בכנסייה או במקום אחר בנוכחות כהן דת (עקב היותו סקרמנט), ובנוסף חייבים שני אנשים נוספים לשמש כעדים לטקס (בדומה ליהדות). כהן הדת מתאר בפני הזוג את מטרות הנישואין: חיים בצוותא, מניעת חטא והולדת צאצאים. בני הזוג מביעים את הסכמתם לנישואים ומחליפים ביניהם טבעות (עניין הטבעת נלקח גם הוא מהיהדות, בה רק הגבר מעניק לאישה טבעת שעל ידיה היא "מתקדשת" לו). כאמור, הכנסייה רואה בסקרמנט זה דבר בלתי הפיך. בכל זאת ניתן לבטל נישואים באחד מארבעת התנאים הבאים: אי מימוש (אי קיום יחסי מין בין בני הזוג), מחלת נפש, הדבקות במחלת מין והריון כתוצאה מניאוף. סקרמנט הנישואין מהווה, דרך אהבת החתן והכלה, סמל מיסטי לאהבת האלוהים אל עמו. חיי הזוגיות הם סימנים חיים לאהבת האל. הסיבתיות בסקרמנט החתונה טמונה בהענקת החסד ההכרחית לאלו אשר יגדלו ילדים באהבת האל ויראתו, ילדים אשר יהפכו לחברים קהילה הנוצרית, ותושבים עתידיים בגן עדן. WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece (detail of the Marriage), 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

9. פוסן מציג את סקרמנט הנישואין בתיאור חתונתם של הבתולה ויוסף, אירוע שהברית החדשה אינה מפרטת. מקראת הזהב ממלאת את החסר בספרי הבשורה ומתארת אירוע זה. כוהן הדת מצמיד את ידיהם של בני הזוג הכורעים לפניו על ברכיהם. יואכים ואנה, הוריה של הבתולה, עומדים מאחוריה. מטהו של החתן יוסף פורח, בדומה למטהו של אהרון הכהן שפרח- ביטוי לרעיון החיים והמוות Nicolas Poussin , The Seven Sacraments II: Marriage ,1647-48, National Gallery of Scotland, Edinburgh

10. אויכריסטיה המיסה Mass היא הטקס הפולחני החשוב ביותר בנצרות. המיסה היא תפילה נוצרית הנערכת לרוב בימי ראשון. במהלך התפילה (לקראת סופה) מגביה הכומר מול המתפללים לחם קודש וגביע של יין קודש, ההופכים לדמו ולגופו של ישוע. הכומר שותה מיין הקודש ולאחר מכן המתפללים נעמדים בשורה ומקבלים לתוך פיהם רקיק של לחם הקודש. חלק זה של המיסה הוא סקרמנט ומכונה הליטורגיה הקדושה או אויכריסטיה ("מתן חסד" ביוונית). כך מעביר ישוע את החסד למאמינים, בשרו הופך לבשרם ודמו נמהל בדמם. הטקס מבוסס על דבר ישוע לתלמידיו בסעודה האחרונה : " כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים בְּאָמְרוֹ: "קְחוּ וְאִכְלוּ, זֶה גּוּפִי." לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרֵךְ וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: "שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם, כִּי זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית [הַחֲדָשָּׁה] הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, מֵעַתָּה לֹא אֶשְׁתֶּה מִפְּרִי הַגֶּפֶן הַזֶּה עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲשֶׁר אֶשְׁתֵּהוּ חָדָשׁ עִמָּכֶם בְּמַלְכוּת אָבִי."". (מתי כ"ו, 26-29) טקס זה התפתח מנוהגם של נוצרים בכנסייה הקדומה לקיים סעודות לכל חברי הקהילה. בשל הרדיפות נגד נוצרים, הפכה הסעודה הגדולה לסעודה סמלית, שקיבלה משמעות מאגית. לחם הקודש הוא רקיק עגול הנאפה כמצה מבצק חיטה שלא החמיץ. יין הקודש הוא יין אדום ומתוק המיוצר במיוחד עבור הכנסייה. הכנסייה הקתולית פיתחה את תורת הטרנסובסטנציה - השתנות המהות. כפי שניסח זאת תומאס אקווינס, במהלך הטקס המהות של הלחם והיין משתנה. הלחם הופך לבשרו של ישוע והיין לדמו, אולם המופעים שלהם נותרים כפי שהיו, כלומר הטעם, הריח, המראה, הצורה שלהם נותרים כאלו של לחם ויין. בתפיסה הנוצרית נתפס סקרמנט ההודיה כסקרמנט המרכזי. תומאס אקווינס טען כי סקרמנט ההודיה הוא התכלית אליה מכוונים הסקרמנטים האחרים, סקרמנט מרכזי סביבו מסתובבים הסקרמנטים האחרים. יתרה מזו סעודת האדון זוכה לכבוד הרב ביותר משום שסקרמנט זה מכיל את ישוע בגופו בעוד שבסקרמנטים האחרים החסד מוענק באמצעות כלי של מצווה הנגזרת מישוע. סקרמנט ההודיה מסמל את אחדות הקהילה הנוצרית, בהענקת גופו ודמו של ישוע למאמינים. סיבתיות סקרמנט ההודיה נמצאת בקבלת גופו ודמו של ישוע דרך הלחם והיין, וכתוצאה מפעולתו של ישוע על הצלב, מעניקים גופו ודמו חסד. חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות כופרות בהשתנות המהות. לגבי דידן מדובר בטקס סמלי בלבד. WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece (detail of the Eucharist), 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

11. ישוע ותלמידיו מסובים על גבי טריקלינום רומי. החדר מואר קלות במנורת שלושת הנרות המשתלשלת מעליהם. ישוע ברך כבר על הלחם , בצע אותו וחילק לנוכחים וכעת הוא מברך על היין. יהודה איש קריות שסומן על ידי ישוע עוזב את החדר. שני אגני מים מימין: רמז לרחיצת רגלי התלמידים ולטבילה. הסתופפות התלמידים סביב ישוע לאור המנורה הקטנה כשיתר החלל חשוך, מרמזת על תפילתו של ישוע (בבשורה לפי יוחנן) כי התלמידים יישארו מאוחדים Nicolas Poussin , The Seven Sacraments II: Eucharist, 1647, National Gallery of Scotland, Edinburgh

12. הוידוי כאשר נוצרי חוטא ומתוודה בפני הכומר, הוא מקבל מחילה וכך מתמרקים חטאיו. הוידוי נעשה בפני כומר כיוון שלפי המסורת ישוע העביר לכוהני הדת את הכוח למחול. הוידוי מתבצע בתוך תא מיוחד בכנסייה הקתולית או בצורת שיחה פנים אל פנים בכנסייה הפרוטסטנטית. הוידוי מוחק לחלוטין את חטאיו של המתוודה ועל כן רק לאדם שעבר וידוי מותר להשתתף באויכריסטיה. תוכן הוידוי הוא סודי ואסור באופן מוחלט לכומר לגלותו לאיש אחר. יש לציין כי לפי התפיסה הנוצרית הקלאסית, משאיר החטא כתם על הנשמה, גם לאחר המחילה. כאשר מת הנוצרי עליו "למרק" את הכתמים האלו בפורגטוריום (מקום בו הנשמה סובלת סבל נורא). רק כאשר כיפר שם על חטאיו, רשאי הנוצרי להגיע לגן-עדן. המחילה בכנסייה הקתולית נעשית בנוסח זה הנאמר על ידי הכומר: "האל הרחום, דרך מותו ותחייתו של בנו, גאל את העולם ושלח את רוח הקודש בינינו למחילה על חטאינו; מי ייתן ודרך הכנסייה יעניק לך האל מחילה ושלום, ואני מוחל לך על חטאיך בשם האב, הבן ורוח הקודש". WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece (detail of the Penance), 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

13. את סקרמנט הוידוי בוחר פוסן לצייר על פי הטקסט של הבשורה על פי לוקס: "אַחַד הַפְּרוּשִׁים בִּקֵּשׁ מִיֵּשׁוּעַ כִּי יִסְעַד אִתּוֹ. הוּא נִכְנַס לְבֵית הַפָּרוּשׁ וְהֵסֵב שָׁם. 37 וְהִנֵּה אִשָּׁה חוֹטֵאת מִן הָעִיר, שֶׁיָּדְעָה כִּי הוּא מֵסֵב בְּבֵית הַפָּרוּשׁ, הֵבִיאָה פַּךְ שֶׁמֶן בֹּשֶׂם. 38 הִיא הִתְקָרְבָה מֵאָחוֹר וְרָכְנָה לְרַגְלָיו כְּשֶׁהִיא בּוֹכָה, וּבְדִמְעוֹתֶיהָ הֵחֵלָּה לְהַרְטִיב אֶת רַגְלָיו. אַחֲרֵי כֵן נִגְּבָה אוֹתָן בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ, נִשְּׁקָה אֶת רַגְלָיו וּמָשְׁחָה אוֹתָן בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם. 39 הַפָּרוּשׁ שֶׁהִזְמִינוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנַּעֲשֶׂה, אָמַר בְּלִבּוֹ: "אִלּוּ הָיָה זֶה נָבִיא, הָיָה יוֹדֵעַ מִי הִיא וּמַה טִּיבָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַנּוֹגַעַת בּוֹ - שֶׁהִיא אִשָּׁה חוֹטֵאת." 40 פָּנָה אֵלָיו יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "שִׁמְעוֹן, יֵשׁ לִי דָּבָר לוֹמַר לְךָ." אָמַר שִׁמְעוֹן: "דַּבֵּר, רַבִּי." 41 "לְנוֹשֶׁה מְסֻיָּם הָיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי חוֹב. הָאֶחָד הָיָה חַיָּב לוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָרִים, וְהַשֵּׁנִי חֲמִשִּׁים דִּינָרִים. 42 כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִשִֹיגָה יָדָם לְשַׁלֵּם וִתֵּר לִשְׁנֵיהֶם. וְעַכְשָׁו, אֱמֹר נָא, מִי מִשְּׁנֵיהֶם יֹאהַב אוֹתוֹ יוֹתֵר?" 43 הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: "לְפִי דַּעְתִּי, זֶה שֶׁהַנּוֹשֶׁה וִתֵּר לוֹ יוֹתֵר." אָמַר יֵשׁוּעַ: "יָפֶה פָּסַקְתָּ." 44 וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הָאִשָּׁה אָמַר אֶל שִׁמְעוֹן: "אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת? אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְבֵיתְךָ וּמַיִם בִּשְׁבִיל רַגְלַי לֹא נָתַתָּ, אַךְ הִיא בְּדִמְעוֹתֶיהָ הִרְטִיבָה אֶת רַגְלַי וּבְשַׂעֲרוֹתֶיהָ נִגְּבָה אוֹתָן. 45 אַתָּה נְשִׁיקָה לֹא נָתַתָּ לִי, אַךְ הִיא מֵאָז שֶׁנִּכְנַסְתִּי לֹא חָדְלָה לְנַשֵּׁק אֶת רַגְלַי. 46 בְּשֶׁמֶן אֶת רֹאשִׁי לֹא מָשַׁחְתָּ, אַךְ הִיא בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם מָשְׁחָה אֶת רַגְלַי. 47 עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ: נִסְלְחוּ לָהּ חֲטָאֶיהָ הָרַבִּים, כִּי רַבָּה אַהֲבָתָהּ. אֲבָל מִי שֶׁנִּסְלַח לוֹ מְעַט אוֹהֵב מְעַט." 48 וְאֵלֶיהָ אָמַר: "נִסְלְחוּ לָךְ חֲטָאַיִךְ." 49 הַמְסֻבִּים עִמּוֹ הֵחֵלּוּ לוֹמַר בְּלִבָּם: "מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם סוֹלֵחַ עַל חֲטָאִים?" 50 הוֹסִיף וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: "אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה אוֹתָךְ, לְכִי לְשָׁלוֹם." (הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי לוּקַס ז, 36-50)

14. Nicolas Poussin , The Seven Sacraments II: Penance, 1647, National Gallery of Scotland, Edinburgh

15. המשיחה האחרונה הכומר מעניק "מתנת חסד" אחרונה לנוטה למות, כדי שיוכל לצאת אל העולם הבא נקי מחטאים ולהגיע לגן העדן. הוא שומע את וידויו האחרון של הגוסס ואחר כך טובל את אצבעותיו בשמן המשיחה ומושח צלבים על עיניו, אוזניו, פיו וכפות ידיו ורגליו של הגוסס. השמן עצמו מתקדש על ידי כוהן דת בכיר, והוא עשוי מבשמים חזקים ומוחזק בקופסה מעוטרת. הכנסייה מעדיפה היום לכנות סקרמנט זה גם משיחת החולים שאפשר להעניק אותה לחולה קשה (אך לא בהכרח נוטה למות) שעקב כך אינו יכול להגיע לכנסייה ולהביא להחלמתו. שינוי השם גם נועד למנוע את התרגשותו של החולה הקשה בראותו את הכומר מגיע אליו. סקרמנט המשיחה האחרונה מסמל את אחדות הקהילה הנוצרית. המאמינים העומדים למות משולים לאבנים הנמצאות תחת האדמה, אשר נושאות את המבנה כולו, הקהילה הנוצרית. סיבתיות סקרמנט המשיחה האחרונה היא בהכנת נפש המאמין לתהליך הגאולה ולקבלת החסד, חיי הנצח בעולם הבא. WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece (detail of the extreme unction ), 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

16. זהו אחד משני ציורי הסקרמנט שנושאו אינו לקוח מן הברית החדשה. חייל שוכב על ערש דווי מוקף בבני משפחתו האבלים. כוהן הדת מושח את מצחו או את ידיו בשמן המשחה כחלק מן הטקס. בגירסא השניה מעל המיטה, מוסתרים חלקית על ידי וילון תלויים מגינו וחרב של החייל. במרכז המגן הלברום- שילוב האותיות היווניות כי ורו- שתי האותיות הראשונות בתיבה כריסטוס (משיח). חייל זה הוא כנראה מן הוטרנים של צבאו של קונסטנטינוס הראשון, אולי אפילו מאלה שנלחמו על גשר מילויוס. Nicolas Poussin , The Seven Sacraments I: Extreme Unction, c. 1639, The Fitzwilliam Museum, University of Cambridge Nicolas Poussin , The Seven Sacraments II: Extreme Unction, c. 1644, National Galleries, Scotland

17. ההסמכה לכהונה סקרמנט זה עוסק בהכשרת נוצרים לתפקידי כהני דת בכל הדרגות ההיררכיות של הכנסייה ושל מסדרי הנזירים. רק לאחר האצלת סמכות דתית זו מותר לכהן הדת לבצע את הסקרמנטים. ההקדשה לכהונה נעשית על ידי אדם שקיבל הסכמה מטעם הכנסייה הקתולית בוותיקן, החייב להיות בדרגת בישוף והיא נעשית במספר שלבים: בחירת המועמד (לא כל אדם יכול להיות כוהן מטעם האל), הדרכתו והכוונתו המקצועית, השבעה של אותו אדם, מינויו לתפקיד כומר או בישוף. WEYDEN, Rogier van der Seven Sacraments Altarpiece (detail of Ordination ), 1445-50 Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerp

18. ניקולס פוסן בוחר לתאר את סקרמנט ההסמכה לכמורה בסיפור הסמכתו של פטרוס על ידי ישוע: "כְּשֶׁבָּא יֵשׁוּעַ אֶל סְבִיבוֹת קֵיסַרְיָה שֶׁל פִילִיפּוֹס שָׁאַל אֶת תַּלְמִידָיו: "מָה אוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים עַל בֶּן־הָאָדָם, מִי הוּא?" 14 הֵשִׁיבוּ: "יֵשׁ אוֹמְרִים, 'יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל'; אֲחֵרִים אוֹמְרִים, 'אֵלִיָּהוּ'; וַאֲחֵרִים - 'יִרְמְיָהוּ אוֹ אֶחָד מֵהַנְּבִיאִים'." 15 שָׁאַל אוֹתָם: "וְאַתֶּם מָה אוֹמְרִים, מִי אֲנִי?" 16 עָנָה שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וְאָמַר: "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים!" 17 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה, כִּי לֹא בָּשָׁר וָדָם גִּלָּה לְךָ, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 18 וְגַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. 19 אֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶּׁתֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה אָסוּר בַּשָּׁמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁתַּתִּיר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם." (הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי מַתַּי טז, 13-19) Nicolas Poussin The Seven Sacraments I: Ordination, 1636-40 Collection of the Duke of Rutland, Belvoir Castle

19. Nicolas Poussin , The Seven Sacraments II: Ordination, 1647, National Gallery of Scotland, Edinburgh

20. בתמונות קטעי שטיח מן המאה ה-15 ששרדו, ובהם זה לצד זה שבעת הסקרמנטים לצד סצינות תנ"כיות שעל פי הפרשנות הנוצרית מטרימות לסקרמנטים. משמאל לימין: תחת התמונה של האל עם אדם וחוה סקרמנט הנישואין. תחת תמונת משיחת דוד למלך סקרמנט המשיחה האחרונה. תחת סצינת טבילתו של נעמן בירדן, סקרמנט הטבילה. תחת ברכת יעקב לאפרים ומנשה היו סקרמנט האישוש וההסמכה לכהונה Scenes from the Story of the Seven Sacraments, ca. 1435–50 , South Netherlandish Tapestry, The Metropolitan Museum of Art.

21. הסקרמנטים בנצרות הלא-קתולית כמו הנצרות הקתולית כך גם הנצרות האורתודוקסית מקבלת את העיקרון התיאולוגי הגורס כי דרך הסקרמנט עובר אל המאמין חסד אלוהי. בנצרות הפרוטסטנטית נתפסים הסקרמנטים כביטוי חיצוני לחסד פנימי - מעשה סמלי בלבד, ללא קבלת חסד אלוהי. בהתאם לכך מקיימים הפרוטסטנטים רק שניים מהסקרמנטים: הטבילה ואכילת ה'לחם הקדוש' בזמן המיסה. תפיסת הסמליות של הסקרמנט, הזיכרון הרוחני הטבוע בו, מקובלת על הנצרות בכללותה אך התוצאה הסיבתית שלו מהווה סלע מחלוקת בין פלגיה השונים. בעוד בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית עוברת דרך הסקרמנטים סיבתיות הגאולה והם משמשים כמכשירים של החסד, הרי כל הזרמים של הנצרות הפרוטסטנטית, מלבד קבוצות מסוימות של נצרות אנגליקנית, שוללים את הסקרמנטים כגורמים לחסד האלוהי, על-אף שהם רואים אותם כסמלים לדברים שבקדושה (חסד ואמונה). בהתאם לכך מקיימים הזרמים הפרוטסטנטים רק שניים מהסקרמנטים: הטבילה ואכילת ה'לחם הקדוש' בזמן המיסה (הנוצרים אנבפטיסטיים מקיימים גם סקרמנט של רחיצת רגליים, לפי הנאמר בספר יוחנן, יג, 14: "לָכֵן אִם־אֲנִי הַמּוֹרֶה וְהָאָדוֹן רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלֵיכֶם גַּם־אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ אִישׁ אֶת־רַגְלֵי אָחִיו" ). לותר טען כי הסקרמנטים הינם סמלים ועדויות לרצונו הטוב של האל כלפינו ותו לא. הסקרמנטים, בתפיסה הפרוטסטנטית, מלהיבים את האמונה והאמונה גורמת להצדקה בעוד שהחסד הוא פרה-דטרמיניסטי ואין דרך ארצית להשיגו. תפיסת הקלוויניסטים והפרסביטריאנים את הסקרמנטים זהה באופן עקרוני לזו של הפרוטסטנטים, בעוד הצווינגליאנים ממעיטים אף יותר בערך הסקרמנטים ותופסים אותם כסמלים לא של נאמנות האלוהים אל בני האדם אלא של בני האדם אל האלוהים. הפרוטסטנטים מקיימים מבין הסקרמנטים רק את הטבילה וההודיה וכמובן שרק לשם הזיכרון שהם נושאים בקרבם. גם הכנסייה הקתולית גורסת כי הסקרמנטים אינם כורח, משום שאלוהים הכל יכול אינו מחויב להשתמש בטקסים חיצוניים, אולם זו השיטה המתאימה ביותר לבני האדם.

22. מקורות: http://commons.wikimedia.org/Seven_Sacraments_by_Nicolas_Poussin_(first_series) http://commons.wikimedia.org/Seven_Sacraments_by_Nicolas_Poussin_(second_series) http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A7%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%98 http://en.wikipedia.org/wiki/Seven_Sacraments_(Poussin) http://en.wikipedia.org/wiki/Sacrament http://counterlightsrantsandblather/seven-sacraments-of-nicholas-poussin.html Fragment of a Cope with the Seven Sacraments עריכה: אסף פלר

23. שלום לך, אני מזמין אותך לבקר באתר המצגות שלי ולהנות ממצגות נוספות להתראות, אסף פלר http://assaffeller.com