לזכרו

1. לזכרו אלכס סמל ראשוןאלכסנדר בונימוביץ ז"ל נפל בקרב. י"ט באב תשס"ו 12.8.2006 בן 19 בנופלו

2. לזכרו סמ"ר אלכסנדר (סשה) בונימוביץ ז"ל צל"ש מוענק מטעם מפקד פיקוד המרכז לסמל אלכס (סשה) בונימוביץ' ז"ל, לוחם צוות טנק בגדוד "שלח", על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, דוגמה אישית ורעות. עם הצטרפות גדוד "שלח" למלחמה בלבנון הוקם "כוח בניה", שעליו פיקד רב סרן בניה ריין ז"ל. בגדוד היו שני טנקים שתפקידם היה לחלץ לוחמים וכלים שנפגעו בלחימה. סמל אלכס ז"ל שתִפקד טרם הלחימה כמט"ק טיפולים, התנדב לתפקיד הנהג בצוות הטנק של רב סרן בניה ז"ל, והשתתף עמו בכמה מִבצעי חילוץ, ופינוי פצועים תחת אש. סמל ראשון אלכס היה מפקד צעיר ומבטיח אשר הוערך מאד בידי מפקדיו. הוא התעקש להשתתף בלחימה בכל תפקיד לו יידרש ובמשך יותר משבוע ימים סייע יחד עם חברי הצוות להצלת פצועים רבים שנזקקו לעזרה. בתאריך י"ח באב התשס"ו (12באוגוסט 2006), בעיצומה של פעולת חילוץ נוספת בשטח השמדה בחִרבת אל כסיף – נפגע הטנק מטיל נ''ט, וכל אנשי הצוות שלו נהרגו. סמל אלכס בונימוביץ' ז"ל הפגין לכל אורך הלחימה נחישות יוצאת דופן, דוגמה אישית ורוח התנדבות.

3. לזכרו אלכס אתר הגבורה http://www.gvura.org/?l=he&a=5126 צל"ש הפיקודים http://dover.idf.il/IDF/beuz/commands/default.htm משרד ראש הממשלה http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/IsraelUnderAttack/Lebobon120806/vicalex120806.htm

4. לזכרו לחיצהלצפייה בסרט החיפושית של אלכס וחבריו וקטעים מילדותו.

5. לזכרו הספד ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, בטקס הענקת אות ראש העיר למתנדב המצטיין: נִמְצָאִים אִתָּנוּ הָעֶרֶב: אֵלִינָה וּמִיכָאֵל הוֹרָיו שֶׁל הַחַיָּל אָלֶכְּס (סָשָׁה) בּוֹנִימוֹבִיץ הי"ד אֲשֶׁר נָפַל בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.אָלֶכְּס, מְפַקֵּד צָעִיר וּמַבְטִיחַ, הִתְנַדֵּב לְתַפְקִיד נָהָג בְּצֶוֶת טַנְק וְהִשְׁתַּתֵּף בְּכַמָּה מִבְצְעֵי חִלּוּץ וּפִנּוּי פְּצוּעִים תַּחַת אֵשׁ. אָלֶכְּס הִתְעַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּלְּחִימָה בְּכָל תַּפְקִיד לוֹ יִדָּרֵשׁ וְסִיֵּעַ יַחַד עִם חֲבֵרָיו לַצֶּוֶת לְהַצָּלַת פְּצוּעִים רַבִּים עַד אֲשֶׁר נִפְגַּע הַטַּנְק וְאָלֶכְּס וְכָל חֲבֵרָיו לַצֶּוֶת נֶהֶרְגוּ. מִשְׁפַּחַת בּוֹנִימוֹבִיץ! נַפְשְׁכֶם נִקְשְׁרָה בְּנַפְשֵׁנוּ, הָעִיר נְתַנְיָה מַבְטִיחָה לָכֶם כִּי לֹא נִשְׁכַּח אֶת אָלֶכְּס (סָשָׁה), יַקִּירְכֶם-יַקִּירֵנוּ. וַאֲנִי מִתְכַּבֶּדֶת לְהוֹדִיעֲכֶם כִּי הַסְּפּוֹרְטֶק הַהוֹלֵךְ וְנִבְנֶה בְּיָמִים אֵלֶּה בְּקִרְיַת הַשָּׁרוֹן שֶׁבְּמִזְרָחָהּ שֶׁל הָעִיר, יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ שֶׁל אָלֶכְּס בּוֹנִימוֹבִיץ הי"ד! מִשְׁפַּחַת בּוֹנִימוֹבִיץ אֲנַחְנוּ מַצְדִּיעִים לָכֶם!

6. דבר המנהלת, טובי פינצוב, ערב חברים מספרים על אלכס בונימוביץ, אפריל 2007 כבוד ראש העיר הגב' מרים פיירברג איכר, מר מנדי וייס, סגן ראש העיר והממונה על החינוך, גב' תרצה גרינפלד, ראש מנהל החינוך, מר אהרון קנטי, סגן ראש מנהל החינוך והממונה על התיכונים, מר אברהם פרלמן, יו"ר יד לבנים נתניה, אלינה ומיכאל, הוריו של אלכס, וטל אחיו, הנהלת בית הספר, מורים ועובדים, יעקב בראשי המנהל היוצא, בוגרי בית הספר ואורחים יקרים. אלכס נהרג ביממה האחרונה של המלחמה בלבנון. בן 19 במותו. כך כתבו בעיתון: "לאחר המלחמה נאמר על הצוות שהוא מסמל את הישראליות במיטבה. הם לא השתייכו לצוות האורגני של הטנק, וכל אחד מהם התעקש להשתתף בלחימה: המתנחל, השמאלן, הקיבוצניק ואלכס העולה". חבריו מספרים על צו השליחות, על הקול הפנימי שהניע אותו להתעקש ולדרוש להיות חלק פעיל בקרב. הוריו מספרים על המוטיבציה להיות חייל לוחם, מוטיבציה שאיש מסתבר לא יכול היה לעצור. ובעיתון מספרים על מות גיבורים. "כל חייל חייב לראות את עצמו במצבים מסוימים כאילו בו תלוי גורל המערכה" אמר בן גוריון.

7. אכן, משפחת בונימוביץ היקרה, אתם ארץ ישראל היפה והטובה. אתם שבחרתם לגור בארץ, שחינכתם את בנכם לנתינה ללא לאות, ללקיחת אחריות, לאהבת הארץ ולחברות, משקפים את הישראליות. אלינה, מיכאל וטל היקרים. מאז לכתו של אלכס אנו שומעים רבות על אישיותו, תחביביו, שאיפותיו ומעשיו. אנו שומעים על בחור מלא שמחת חיים, מוכשר מאוד, לעיתים שובב, יודע לכבד את הזולת ומוכן לעשות הכול כדי להשיג את מטרתו. אנו רואים חברים טובים הממאנים להאמין שכך קרה, המסרבים לקבל את העובדה שהוא לא יהיה שם יותר ומבינים עד כמה הוא היה משמעותי עבורם. לנו, הצוות החינוכי של בית הספר שליווה את אלכס מכיתה ז' עד י"ב, קשה לעכל את האסון הכבד. אנו מתקשים למחוק את זיכרון חיוכו, צחוק עיניו, יחסו האדיב ואת חן נעוריו. גדול בליבנו הכאב לבכות נער צעיר ותלמיד יקר. עתיד מבטיח ומלא תקוות היה לפניו ואיננו עוד. משפחה יקרה, אנו רואים אתכם, אנשים צנועים ואצילי נפש הכואבים כאב גדול. היינו רוצים לנחם אתכם ולהפיג את יגונכם, אך כל שנוכל לעשות הוא לחבר אתכם באהבה, להושיט לכם יד נאמנה ומאמצת ולעזור לכם להתמודד עם הנטל הכבד. ערב זה ששותפים להכנתו רבים מחבריו של אלכס ומצוות המורים, הוא המעט שיכולנו לעשות. ברצוני לשוב להודות לכם, אלינה ומיכאל הוריו של אלכס, על הספרים שתרמתם לספריית בית הספר ועל תרומתכם בהכנת ערב זה. זכרו של אלכס יישאר חקוק בליבנו לעד.

8. סשה שניר   23/4/07 "מה אברך לו, במה יבורך?זה העלם? שאל המלאך.מה אברך לו, במה יבורך?זה העלם? שאל המלאך.וברך כי ידיו הלמודות בפרחיםיצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדהורגליו הרוקדות את מסע הדרכיםושפתיו השרות את מקצב הפקודה..."היום אנחנו לוקחים רגע, לעצור את החיים האלה, ולזכור את הגיבורים.לזכור את אלה שעשו, את מה ששמענו שאנשים עושים בסיפורים, כשהיינו ילדים. היום אני לוקח רגע, לזכור אותך... לזכור את סשה, המחייך והצוחק, עם החיפושית הקטנה שלו. זה שהכרתי 6 שנים, ולא הבנתי עד כמה שהוא גיבור.

9. בכל רגע מדברים על מה שאתה והצוות שלך עשיתם בזמן המלחמה, "צוות בנייה" הגיבור, ששמעו אותו כל הזמן בקשר. מדברים על הצל"ש שאתם מקבלים... משום מה זה לא מספיק, משום מה זה לא משנה כלום... אני עוד זוכר את הרגע הזה, הרגע המקולל הזה שבו נפגשנו כולנו. הילדים שכבר לא ילדים, החייכנים שהמציאות לקחה להם את החיוך, והכאב הביא להם את הדמעות. לובשים את אותם מדים שלבשנו בגאווה, אותם מדים שעשו אותנו "גברים" חזקים, הכי חזקים בעולם, "יפי הבלורית והתואר", שמייצגים את מה שאנחנו נלחמים בשבילו, את מה שנתת את עצמך בשבילו. רק שהפעם, הם סימלו משהו אחר. באותו רגע הבנו שהכאב הזה, חזק יותר מכל מדים, מכל צבא. והכרנו תודה לך... אמרנו שלום בפעם האחרונה. אני זוכר שעמדתי בדיוק מול הקבר, ראיתי שמורידים את הארון, והיה כתוב עליו בצד בקטן "אלכסנדר בונימוביץ'", וכעסתי, בשבילם היית עוד שם... הם לא ידעו את מה שאנחנו ידענו... מה עומד מאחורי השם הזה...אלכס, הבן אדם שהשלים אותך, שבלעדיו היה משהו חסר בלראות אותך, אמר בלוויה שהכל עשיתם יחד, חוץ מאת זה... קצת אחרי שהוא לקח שקים של חול כדי לכסות אותך, כדי להחזיר אותך למי שרוצה אותך בחזרה ולא היה מוכן לוותר. כנראה מישהו שידע מה אתה שווה.

10. בהמשך כולם אמרו תפילות, רובנו בלב קיללנו...קיללנו את הרגע הזה, הרגע שבו הפכנו להיות חלק מהמציאות הישראלית, הרגע שבאמת הפכנו מילדים, למשהו אחר... "הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.אלוהים, אלוהים, אלוהיםלו רק ברכת לו - חיים... " היום אני לוקח רגע, מהחיים שעכשיו נראים ממש לא חשובים. ועוצר להגיד לך את מה שנראה לי הכי נכון להגיד:תודה. תודה לך על מה שהיית. תודה על כל משהו טוב שיש בנו בזכותך, משהו שעשית אולי אפילו בלי לשים לב. יותר מהכל, תודה על החיוך...נתראה כשנתראה...   שניר

11. לזכרו אלכס קהילת המנחמים של סשה: http://www.evelnet.co.il/personal/p_main.aspx?sid=78

12. לזכרו של סשה בקיץ האחרון כמו משום מקום, נחת עלינו ענן שחור משחור. ומתוך האפלה הכבדה לא הצלחתי לראות דבר מלבד פניו המחייכות של סשה. אותו חיוך כובש, אמיתי וחם שהיה לסימן ההיכר שלו. את סשה הכרתי עם הגיעו בכיתה ז' לחטיבה. סשה היה מסוג הנערים שהמנהיגות טמונה בהם באופן כל כך טבעי. הייתה לו כריזמה שהקרינה על כולנו, וכל זאת בצניעות וענווה, בנועם ובחן, ללא שמץ כוחניות ומאצ'ואיזם. סשה היה חף מכל פוזה. כשהמילה "גישור" החלה לתפוס תאוצה והפכה אופנתית, סשה עשה זאת מבלי צורך במינוי רשמי לכך, עזר בפתרון קונפליקטים - פשוט היה שם בשביל החבר'ה. אני זוכרת כמה הוקסמתי מכמות החברים שתמיד הקיפה אותו. סשה פעל מתוך רגישות ונאמנות לסובבים אותו ובעיקר לאותו "אני" אמיתי שבפנים, יודע שהדברים החשובים הם אלה הסמויים מהעין וגלויים רק ללב. זכור לי האיזון המופלא באופיו, דבר שקשה לזהות בגיל ההתבגרות ובודאי שלא ניתן לקחתו כמובן מאליו - ראייה של מבוגר מהולה בשובבות של גיל הנעורים, אופטימיות שלא ידעה גבולות. מילותיו של המשורר נתן זך מיטיבות לתאר את תחושותיי: "ראיתי ציפור רבת יופי הציפור ראתה אותי, ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד..." סשה - עבורי תמיד היית ולעד תישאר אותה ציפור נדירה, ציפור רבת יופי. עינת תומר, מחנכת בחטיבת הביניים "אלדד".

13. אבי אקשוטי, מחנך, דברים בערב הזיכרון לאלכס (סשה) בונימוביץ , אפריל 2007 מדי שנה, בטקס בו אנו מציינים את סיום תקופת הלימודים של תלמידי י"ב אנו קוראים להם בוגרים, ומברכים אותם בלכתם לדרך חדשה... חודשים מאוחר יותר אנו פוגשים אותם ברחוב באקראי או בעת שהם פוקדים אותנו בימים מיוחדים בבית הספר, ועל אף הזמן הקצר שחלף אנו עומדים נפעמים. מי מאיתנו, המורים, לא השתאה לנוכח מי מתלמידיו. לנוכח החודשים המעטים בהם הם הופכים מנערים צנומים לגברים עזי-מבט. אלכס, דווקא אותך לא פגשתי בשנה האחרונה, מאז סיימת את לימודיך... בפגישתנו האחרונה, ביום האחרון של הלימודים, אמרתי לך, כמו גם לכל האחרים, "שמור על עצמך". הדברים לא נאמרו מתוך כוונה מיוחדת, אלא יותר מתוך הרגל, אולי אפילו דווקא כדי שתשתדל לשמור על המקוריות והייחוד שבך... והנה גורלך זימן אותך למקום בו אתה שמרת עלינו... במשך שנתיים שימשתי לך מחנך כיתה. באותה כיתה, לרוע מזלי ישבו זה לצד זה, שני חברים - שניהם, גורל מוזר, עונים לשם אלכס. ביני לבין עצמי, על דרך ההלצה, נתתי בכם סימנים כדי להבדיל ביניכם: את חברך כיניתי אלכסנדר הקטן ואותך, בשל קומתך ורוחב כתפיך, כיניתי, בשמו של אותו מצביא, אלכסנדר הגדול.

14. לימים, כשקראתי את פרטי הקרב האחרון ממנו לא שבת, ידעתי עד כמה הלם אותך שמו של המצביא היווני המהולל, עטור ההישגים, שגם הוא הלך לעולמו בגיל צעיר. בכיתה לרב היית שתקן, חיוך גדול ורחב על שפתיך התנוסס דרך קבע כאילו מבקש לומר "אין סיבה לדאגה, העניינים בשליטה". רק נושא אחד, אני זוכר, היה מסוגל להוציא אותך מכליך - השירות הצבאי - היית מתעורר לחיים חדשים בעת שהתעוררו ויכוחים בדבר תרומה למדינה... כאשר שמעתי לאחר מותך כי כתבת על התיק שנשאת תמיד איתך, "טוב למות בעד ארצנו", ידעתי שהתכוונת לכל מילה... פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת... כתב המשורר אמיר גלבוע, ואתה אלכס חשת בתוך ליבך את אותה תחושת מחויבות ומסירות למולדת, את אותה הקרבה שמפקיעה אדם ממחשבה על טובתו-שלו למחשבה על אחריותו כלפי עמו... כמה דרכים צריך אדם לעבור לפני שיקראו לו גבר, שאל בוב דילן , ואתה אלכס בחרת בדרך כזאת, אך לא שבת ממנה... ואחרונה, לאלינה, מיכאל וטל, בערב הזה כולנו כאן, מבקשים להעניק לכם כוח בשעה קשה זו. אתם שזכיתם לגדל את אלכס, וזכיתם לראותו הופך לגבר- לוחם קשוח ונחוש, אבל גם רך, אוהב ומחבק. מי ייתן וכולנו: בני משפחה, חברים, אוהביו של אלכס, נוכל להעניק לכם קורטוב של נחמה.

15. לזכרו אלכס קישורים לכתבות: הארץ:http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=750155 כאן נעים: http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=9049&cid=1 ידיעות אחרונות: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3290279,00.html מעריב: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/464/211.html וואלה חדשות: http://news.walla.co.il/?w=//957661

16. אין עוד אחד כמוך... אלכס 23/4/07 הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים? אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן, פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם. שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה, יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה? אלכס

17. אלכס הגיבורליאון שיינזון 23/4/07 אלכס אדם יקר אתה גדול מהחיים אישיות מדהימה היום אנחנו בערב יום הזיכרון חושבים עלייך ולא שוכחים תמיד אצלנו לעד תשמור עלינו אוהבים אותך המון גיבור. ליאון לעולם לא נשכח חבר 17/4/07 סשקה, לעולם לא נשכח אותך ! תמיד היית חבר, ותמיד תישאר חבר, גם אם זה רק בליבנו. אני יודע שאתה מסתכל עלינו שם מלמעלה ומחייך, וכנראה גם שומר עלינו בצורה כלשהי, מתת מות גיבורים סשקה, וזה לעולם לא יישכח.שלום חבר. שלום חברחבר 28/1/07 מתת מות גיבורים סשה, ולעולם לא נשכח אותך חבר, תהיה בליבנו לעד.

18. לזכרו אלכס סרט שלרב"ט אנטון קונובלובגדוד שלח. http://www.youtube.com/watch?v=fD8xzSOlstg

19. לזכרו לזכרו המלחמה האחרונה השאירה צלקות אצל כולנו, אצלי אישית זה היה חבר קרוב שנפל בקרב בדרום לבנון מפגיעת טיל נ"ט בטנק שלו, אלכסנדר (סשה) בונימוביץ' ז"ל. שנתיים וחצי קודם לכן קנה סשה את החיפושית שלו. אחרי שמצאתי לו "חיפושית בזול“ כמו שהוא ביקש והוא נסע איתה בים ובשטח ועשה אותה "אוטו שעובר כל שטח"(למרות שהייתה רגילה לגמרי). השאיפה האמיתית שלו לגבי החיפושית הייתה להפוך אותה לרכב שטח אמיתי. לאחר נפילתו של סשה לקחנו החברים הקרובים שלו את החיפושית אלינו והחלטנו להגשים את שאיפתו ולבנות מהחיפושית רכב שטח אמיתי (עם אותו הבודי ואותו השאסי) כך שגם נגיע לייעוד המקורי של הרכב ונמשיך את מה שסשה לא הספיק לעשות וגם לשפץ את המזכרת היפה שהשאיר לנו. לפני כחצי שנה התחלנו חלק ראשון בפרוייקט, העבודה הייתה קשה מאוד ולא מצאנו אף אחד שעשה דבר כזה ושיוכל לייעץ אבל לבסוף עם המון מאמץ הצלחנו להסב את החלק האחורי וגרמנו לרצפת הרכב להפוך למשהו שיוכל לשאת את המתלים שדרושים לבאחא... http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=25277

20. לזכרו אלכס כוח בנייה. הם היו ארבעה - מפקד פלוגת טנקים, שהתנדב ושב מחופשה, ושלושה לוחמים שצירף אליו. יחד נכנסו ללבנון כדי לחלץ פצועים תחת אש ולהעביר אספקה וחומרי מודיעין. בקרב הקרקעי האחרון ספגו פגיעת טיל קטלנית...

21. כוח בנייה "כוח בנייה" כלל את: רב סרן בנייה ריין, סמ"ר אורי גרוסמן, סמ"ר אדם גורן, סמ"ר אלכס בונימוביץ. אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה החליט להעניק ציון לשבח לארבעה, על אומץ הלב שהפגינו במהלך הקרבות . גבי אשכנזי הרמטכ"ל צפוי לאשר ההחלטה. הארבעה השתייכו לגדוד 'שלח' מחטיבת "עקבות הברזל' בחיל השריון. שם הקוד שלהם היה "כוח בנייה", כשמו של המפקד רס"ן בנייה ריין ז"ל. ריין ביקש להצטרף לכוחות הלוחמים, אף שלא היה בשום תפקיד רשמי. באותה עת חיכה לתפקיד פיקודי מבצעי. בנייה אסף אליו את אורי כתותחן, את אדם שיהיה טען קשר ואת אלכס כנהג. הארבעה עלו על טנק מרכבה סימן 4 והצטרפו לקרבות. הם השתתפו בפעולות חילוץ מורכבות תחת אש בגזרה המזרחית בדרום לבנון, במרחב שבין א-טייבה לקנטרה. כל אחד מהם התעקש להשתתף בלחימה. והשילוב בניהם יחד סימל את הישראליות על כל מרכיביה. בנייה מקרני שומרון, אורי ה'שמאלן' ממבשרת. אדם הקיבוצניק ממעברות ואלכס העולה מחבר העמים שהתגורר בנתניה. הארבע נהרגו במהלך הקרקעי האחרון של המלחמה. במוצאי שבת 12 באוגוסט, מטיל קורנט שנורה לעבר הטנק מצפון לליטני, מרחק של חמישה קילומטרים מאזור הכפר יוחמור. הכוח שהה באותה עת בכפר חירבת כסיף והיה בדרכו לחילוץ טנק אחר. לרוע המזל של הלוחמים גרם הטיל שנורה לעברם להתלקחות התחמושת שבטנק מה שחולל פיצוץ אדיר שלא הותיר סיכוי לאף אחד מארבעת הלוחמים. מפקד הגדוד סגן אלוף אלעד רצהבי המליץ על הצל"ש, כדי להוקיר ולהעריך את פעילות הצוות לאורך כל המלחמה.

22. הפעילות הזו כללה שלושה חילוצים הרואיים לפני הפגיעה הטרגית: הראשון: ארבעת הלוחמים חילצו נגמ"ש מסוג פומה משטח השמדה של החיזבאלה. הם העלו את כל שמונת הלוחמים לתוך הטנק והעבירו אותם לאזור בטוח. החילוץ בוצע תחת אש בלתי פוסקת של החיזבאלה שכללה בעיקר ירי טילים. השני: במקרה נוסף חילצו אנשי צוות הטנק פצועים מגדוד מילואים, שנפגעו מאש כוחותינו ולאחר מכן נחשף לירי החיזבאלה, השלישי: בפעם אחרת חילצו הארבעה את מפקד חטיבת הנח"ל אל"מ מיקי אדלשטיין לאחר שהרכב שבו נסע עלה באש. הארבעה נהרגו ביממה האחרונה של המלחמה בלבנון. לכתבה המלאה:http://www.meva.co.il/res/data/user_doc/grossmanzalas_27671_28715.doc

23. לזכרו אלכס טקס הענקת אות ראש העיר למתנדב המצטיין הענקת האות עמד השנה בסימן מקבלי הצל"שים במלחמת לבנון השנייה... התרגשות גדולה אחזה בקהל כאשר בני משפחתו של סמ"ר אלכס בונימוביץ, שנהרג במלחמת לבנון, עלו לבימה... http://www.netanya.muni.il/?CategoryID=1250&ArticleID=1734&Page=4

24. סשה שלי נלי 27/4/07 אין מילים לתאר עד כמה אתה חסר לי. אין מילים לתאר כאב כל כך גדול. איך אפשר? איך אפשר לתאר משהו כזה? חור? חלל? כתם? פשוט ריק אחד גדול.אני חושבת עליך כל יום אולי מקווה עדיין שתחזור כנראה. מהר מאוד אני חוזרת לעצמי ויודעת שלא תחזור, שאין למה לקוות, שאין למה לצפות. החור הזה גדל כל יום בלעדייך וקשה כל כך להמשיך. קשה כל כך לנשום ממחשבה עליך. המועקה הזאת שלא עוזבת מכבידה עוד יותר את החיים. כל פעם שהידיים שלי לוקחות דף ועט לכתוב אני נמחקת. לא מסוגלת להחזיק עט בלי לרעוד בלי לבכות ולכאוב. לא יוצא לי פשוט לא יוצא. היד מסרבת לכתוב עליך בזמן עבר, מסרבת להתייצב ולהמשיך, ממש כמוני. גם עכשיו על המקלדת הידיים רועדות. אני לא אכתוב עליך בזמן עבר. אין טעם לכתוב עליך כך כשאתה כל כך כאן, כל כך איתי. אני מרגישה אותך מביט בי מחבק אותי. למה ההרגשה הזאת כל כך אמיתית למה כל כך קשה לי לתת לך ללכת? אז אני ממשיכה הלאה אבל המועקה, המועקה הכל כך כבדה הזאת לא עוזבת אותי. אבל זאת לא אני, זאת לא אני שלא ממשיכה הלאה- הלב נשאר באותו מקום באותה שנייה שקיבלתי את ההודעה המקוללת הזאת, בשנייה שסירבתי להאמין באותה שנייה בדיוק הלב שלי נמצא. הלב שלי נשבר ומסרב להתאחות ומסרב להאמין ומסרב לקבל ומסרב להפסיק לכאוב!

25. החיים ממשיכים בלי לחכת לאף אחד, בטח לא לי. החיים לא ישיגו אותי אבל אני אשיג אותם איכשהו ואמשיך ללכת קדימה אבל הלב, הלב תמיד יישאר מאחור עם הכאב הזה, עם החור הזה.אני יודעת שאתה בטח צוחק עלי עכשיו. תמיד חשבת שאני יותר מידי רגישה. אף פעם לא אפשרת לי להיות עצובה תמיד דאגת להצחיק אותי, לעודד אותי ולשמח אותי. אבל אתה שתמיד היית מלא שמחת חיים מלא אהבת חיים כבר לא כאן כדי לעודד ולהצחיק ולשמח. אני מבקשת ממך שתשמור עלינו גם מכל מקום שאתה נמצא בו. תשמור ותצחיק ותעודד ותשמח אותנו בזיכרון שנשאר לנו ממך. ערה, אני חושבת ומדמיינתערה, אני יודעת שזה נכוןערה, אני שומעת צליליםערה, אני רואה את הדבריםאבל אף פעם איני רואה אותך

26. וכשעיני נעצמות אני רואהרק אותך אני רואהבריא ושלם וחי ונושםוכשעיני נפקחות אני מאבדת אותך שובערה, אני ממשיכהערה, אני עולה ויורדתערה, אני צוחקת ומחייכתערה, אני מדברתעל החיים ועל המתיםועל המלחמה ועל השלוםוכשעיני נעצמות אני רואהרק אותך אני רואהבריא ושלם וחי ונושםוכשעיני נפקחותאני מאבדת אותך שוב

27. ונמאס לדבר ולחייךנמאס לצחוק ולדמייןנמאס להיות למטה וגם למעלהרוצה להיות ערה, ערה בחלוםוכשעיני נעצמות אני רואהרק אותך אני רואהבריא ושלם וחי ונושםוכשעיני נפקחותאותך אני מאבדת שובערה אני מקווהשזה היה חלוםלזכרו של אלכסנדר (סשה) בונימוביץ'שהשאיר מאחור שביל ארוך מידי של אנשים כואבים.שמור מלמעלה על האנשים שעדיין כאן למטה כואבים את מותך.לנצח אזכור אותך. נלי

28. לזכרו "הוא היה גאוות המשפחה על כך שהשתלב היטב בחיים במדינה ושירת בחיל קרבי", סיפרו החברים. עוד סיפרו כי הוריו של אלכסנדר דאגו לו מאוד כשנלחם בלבנון, ועד עתה אינם מעכלים שיותר לא יראו אותו.לפני 16 שנה, כשהיה בן שנתיים וחצי, עלה אלכס לארץ עם הוריו מביילורוסיה. מאז גדל והתחנך בנתניה. אימו אלינה עובדת כאחות בבית החולים הלל יפה בחדרה, ואביו מיכאל עובד בחברת הייטק באזור. לאלכס אח-טל שסיים השנה את לימודיו בכיתה א'. אלכס הובא למנוחת עולם בבית העלמין בנתניה

29. לזכרו אלכס

30. אלכס לזכרו