פוליטיקה, כלכלה, חברה וראשיתה של מדינה בימי הביניים

1. פוליטיקה, כלכלה, חברהוראשיתה של מדינה בימי הביניים שיעור מתקדם תשע"ד

2. KulturgeschichtealsKultursoziologie, העבר הוא ראי ההווה, וההווה אינו אלא אוסף טעויות העבר. פרשנות כוללת של העבר וההווה מאפשרת לגשת לתהליך החי של ההיסטוריה

3. היסטוריוסופיה Augustinus (354 – 430) George W. F. Hegel (1770-1831)

4. ימי הביניים, דימוייםפיאודליזם

5. ימי הביניים, דימויים שלטון הכנסייה

6. ימי הביניים, דימוייםנסיגה: כלכלית, חברתית, תרבותית

7. ראשיתם של ימי הביניים

8. ראשיתם של ימי הביניים

9. האתגר שבחקר ימי הביניים

10. Jordanes, Getica

11. Contemporary Europe

12. Julius Caesar (51 B.C.)

13. מערב גרמניים

14. אורחות חיים

15. התקדמות המערב גרמניים

16. האלים הראשיים של העמים הגרמנים

17. מבנה חברתי

18. מבנה מדיני

19. מזרח גרמניים

21. Tacitus – 58 – 117 AD

22. Germania

23. פרק 7 מלכים בוחרים הם לעצמם על פי יחוס אבות, מצביאים – על פי אומץ לב. כוח מלכיהם אינו בלא גבול ובלא חוק; והמצביאים מנהיגים את אנשיהם בדוגמה יותר מבמרות, וביד ההערצה הניתנת להם אם זריזים הם, אם לעין יתנוססו, אם יוצאים הם בראש השדרה. מכל מקום, אין ההוצאה להורג, הכבילה ואף ההלקאה מותרת אלא לכוהנים, העושים זאת לא בתורת עונש, ולא על פי מצוות המצביא, אלא כמו על פי גזירת האל, השרוי לפי אמונתם בקרב הלוחמים. מיני צלמים וסמלים מוציאים הם מן החורשות ומביאים למלחמה. והמעוררים יותר מכל לגבורה הוא דבר היערכם בלהקות או ביתדות לא על פי המקרה ולא על פי התקבצות שבאקראי, אלא על פי משפחות וקשרי קרבה. גם יקירי נפשם נמצאים בקרבת מקום; משם שומעים הם יללת נשים וצריחת ילדים; אלה הם הקדושים שבעדים בעיני איש ואיש, אלה חשובי משבחיו. אל אמהותיהם ואל נשיהם נושאים הם את פצעיהם והללו אינן סולדות ממנות את מכותיהם ומבדוק אותן, ונותנות מזון ועידוד ללוחמים. פרק 4 אני עצמי מסכים עם דעתם של הסבורים, כי עמי גרמניה לא נוגעו בכל חיתון עם שבטים אחרים והרי הם אומה מיוחדת וטהורה, שאינה דומה אלא לעצמה. משום כך מבנה גוף אחד לכולם, עד כמה שאפשר הדבר בעם רב כזה; עיניים עזות וכחולות להם, שער אדום וגוף גדול, שכוחו יפה בהשתערות בלבד; בעמל ובמלאכה אינם עומדים באותה במידה עצמה; צמא וחום אינם סובלים כלל, אך לקור ולרעב הורגלו בשל אקלימם ואדמתם.

24. פרק 14 בבואם לשדה המערכה חרפה היא לנגיד ליפול מאחר באומץ לבו, חרפה היא לבני לוויתו לא לשוות באומץ לבם לנגיד; ואם נותר אדם בחיים אחר נגידו ושב מן המערכה, בושה וכלימה היא לו כל מעללי גבורתם ימי חייו. שמירה והגנה על נגידם ואף קישור שלהם בתהילתו – זה עיקר שבועת האמונים (sacramentum) שלהם; הנגידים לוחמים למען הניצחון, בני הלוויה למען נגידם. אם קופאת עיר מולדתם על שמרי שלומה ושלוותה ימים רבים, הולכים רבים מצעיריה בני הטובים על דעת עצמם אצל עמים, האוסרים אותה שעה איזו מלחמה; שכן אין השלווה חביבה על בני אומה זו ובסכנות יקל עליהם לקנות תהילה. ומלבד זה לא ניתן להחזיק בני לוויה מרובים אלא בחמס ובמלחמה. שהרי מיד נדיבותו של מנגידם תובעים הם אותו סוס מלחמה ואותו כידון דמים מנצח; אשר לסעודות ולמאכלים, שאמנם גסים הם אך ניתנים בשפע, הריהם נחשבים כשכר. רוחב יד זה עומד על המלחמות ועל מעשי השוד. אכן נקל להטות את לבותיהם להתגרות באויב ולנחול פצעים מלהטותם לחרוש את האדמה ולצפות לתבואת השנה. יתירה מזו, סבורים הם כי עצלות ורפיון רוח הוא לרכוש בזיעת אפיים את אשר ניתן לקנותו בדם. פרק 13 כל מעשה, בין מטעם הציבור בין מטעם יחידים, אינם עושים בלא נשקם. אך מנהג בידם, שאין איש נושא נשק עד שאישר הציבור, כי כשיר הוא לכך. אז, בעצם האסיפה, מעטר אחד הנגידים (dux) או האב, או אחד הקרובים את העלם במגן ובכידון. זוהי להם הטוגה, זה כבודו הראשון של העלם; לפני המעשה נחשב הוא חלק מן הבית, לאחר המעשה – חלק מן המדינה. ייחוס רם או זכות אבות גדולה מקנים את חסד הנגיד אף לעלמים צעירים. נספחים הם על אחרים, החזקים מהם והבדוקים זה זמן רב, ולא בושה היא להם להיראות בין בני לוויתו של נגיד, אף בקרב בני הלוויה (comitatus) עצמם יש מעלות, הכל לפי משפט האיש שאליו הם נלווים. וגדולה תחרות המלווים על מקום ראשון בעיני נגידם, ותחרות הנגידים על רוב מספרם ועזות לבם של מלוויהם. היות מוקף תמיד קהל צעירים נבחרים כבוד וכוח הוא, תפארך לעת שלום ומגן לעת מלחמה. ולא רק בקרב אומתו שלו אלא גם בקרב המדינות השכנות יוצא שם הנגיד, ותהילה היא לו אם מצוין הוא במספר בני לוויתו ובאומץ לבם; שהרי שליחים משכימים לפתחו ומכבדים אותו במתנות, ופעמים הרבה דיו לשמו לחרוץ גורל מלחמות.

25. דימוי הגרמנים

26. Volkerwanderung Barbarians’ Invasions

28. שקיעתה של האימפריה הרומית

29. האימפריה הרומית המאוחרת

30. חלוקת האימפריה ע"י דיוקלטיאנוס קיסר

31. הצבא הרומי Limitatenses (2/3) Comitatenses (1/3)

32. ניהול הצבא האימפריה המערבית האימפריה המזרחית

33. יחסי הגומלין בין האימפריה לגותים פלישות הגותים 328 – 378

34. arianism

35. פלישת ההונים (370 – 469)

36. Attila 378 - 453

37. Roman Eastern Empire

38. התיישבות הגותים

39. Adrianopolis

40. התפתחויות מרכזיות

41. מלכים גותים בולטים

42. תהליך שקיעת האימפריה הרומית

43. Edward Gibbon, [Stilicho] “The last of the Roman Generals”

44. נידודיהגותים

46. כיבוש רומא ע"י אלריק (24 אוגוסט 410)

47. הירונימוס על נפילת רומא (410) שמועה נוראה אתעה ובאה מפאתי מערב. רומא באה במצור. חיי האזרחים נפדו בזהב. שדודים, הם עתה שוב מוקפים והם מאבדים את חייהם לאחר שאבדו את נכסיהם. קולי אינו יכול להמשיך, דמעות מפריעות את כתיבתי. נכבשה העיר אשר כבשה את העולם כולו. כלתה ברעב בטרם הומתה בחרב ורק שבויים מעטים נמצאו. זעם הרעבים ביקש ומצא מזון נורא; בני אדם קרעו איש את רעהו לגזרים; אם לא חסה על עוללה יונק שדיה ואכלה את אשר הולידה זה לא מכבר. "בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה" (ישעיה ט"ו: 1) "אלוהים, באו גויים בנחלתך טמאו את היכל קודשך, שמו ירושלים לעיים. נתנו נבלה עבדיך מעכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחייתו ארץ. שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר (תהילים ע"ט: 1-3) מי יתנה את שוד התבוסה ? עין מי תרד דמע נוכח הדם השפוך? השווה כל בכיו למפולת? עיר עתיקת יומין, השרה במדינות נרכסה! שמו דרכיה, אברו פזרו חלליה כדמן על מפתני הבתים, על ספי מקדש נשחטו.

48. Paulusorosius(375-85/418-23)

49. מעצבי דרכה של הנצרות הקדומה Jeronimus (347-420) Augustinus (354-430)

50. Historiarumadversum paganos, libri VII