סיור 27:עין כרם,גן הקבר,הר הזיתים,הר ציון

1. סיור 27:עין כרם,גן הקבר,הר הזיתים,הר ציון מועד : 21.05.07 מדריכה : בת ציון זיו מגיש: אורון שמעון (שימי ) ק.מורי-דרך מחז' ס"ז. ת"א.

2. ירושלים עין כרם הר הזיתים

3. לו"ז: זמני נסיעה,זמני הדרכה,מס' כבישים

4. מסלול הסיור עין כרם כנסיית יוחנן בהרים מעיין מרים כנסיית הביקור גת שמנים- קבר מרים גן הקבר הר הזיתים כנסיית העלייה כנסיית פטר נוסטר תצפית מלון 7 הקשתות כנסיית דומינוס פלביט גת שמנים-כנסיית היגון הר ציון כנסיית סנט פיטר גליקנטו

5. עין כרם במערב ירושלים שוכנת שכונת עין כרם - כפר ציורי בתוך עמק קסום, אשר למהלך לעיתים, כי כפר אירופאי נחת כאן, בהרי ירושלים. צריחי כנסיות נישאים במקום, נדמה בראשם פעמונים המצלצלים בקול עדין, הנשמע כאילו מגיע הוא אלינו ממרחקים.אל על, כולה פורייה ומוריקה ובינות לעצים ולגפנים הרבים, עומדים בתי אבן, גרמי הבקעה ודרכים, שהזמן רק השביח את מראם. באדמה זו נזרעו זרעי הנצרות הראשונים, מדרגות של יוחנן המטביל. יוחנן שנולד לזכריה ואלישבע הוריו לעת זקנתם, גדל בהורתו ובלידתו זה אשר הפך עם השנים, למוקד נוצרי לעליה לרגל. בכנסיית יוחנן בהרים ניתן במקום להבחין במערה בה נולד יוחנן, ולתהות מדוע ילדה אותו אלישבע דווקא שם.משם נמשיך אל המעין המפכה במרכז הכפר, אשר על פי המסורת הנוצרית נערכה בו פגישת פסגה בין הבתולה לעקרה, ובו רוקד העובר בבטנה של העקרה, והיא פוצחת בשיר.הביקור, נשמע על הנס, בו בלע ההר את אלישבע האם ואת בנה יוחנן. ולבסוף בכנסיית מנזר האחיות ציון, אחד מקסמי המקום, הטובל בגינות נוי ובנוף עוצר נשימה. המעיין היה ליבו של הכפר עין-כרם ומקור חיותו למן ימי קדם. על-פי המסורת הנוצרית, ליד מעיין זה פגשה אלישבע, שנשאה ברחמה את יוחנן, בבת דודתה מנצרת, מרים, שהרתה באותה עת את ישו. לפיכך קוראים הנוצרים למעיין - 'מעיין מרים'. מי המעיין התקדשו באמונה הנוצרית, וצליינים רבים המגיעים אל הכפר, נוהגים למלא בקבוקים קטנים ממימיו, ולשאתם אל ארצות מוצאם. המסגד מעל המעיין מזכיר לנו, שמאז המאה ה-16, היה פה כפר מוסלמי. התפתחות הכפר החלה עם בואם של המוגרבים - אלו הן משפחות ערביות ממרוקו, יוצאי ספרד המוסלמים שעזבו את חצי-האי האיברי בעקבות כיבושיו של המלך הספרדי, קתולי פרדיננד, ועברו לצפון-אפריקה. חלקם, כאמור, הגיעו לעין-כרם. במאה ה-19 היה קשור הכפר לכפרים השכנים לו.

6. כנסיית יוחנן בהרים הכנסייה ממוקמת בשטח, שלפי המסורת הנוצרית, שם נולד יוחנן המטביל. דמות, שלה מייחסים בנצרות את תפקיד "המבשר", זה המודיע על בואו של ישו. דמות מקבילה, פחות או יותר, לדמותו של אליהו הנביא ביהדות. קורות חייו של יוחנן, המכונה יוחנן המטביל, מפרטות כי נולד בעיר ביהודה, שמאוחר יותר מזוהה עם העיירה עין כרם, ושם גם גדל והתחזק. הוא התייתם מהוריו כשהיה נער, אומץ על ידי כת האיסיים (כך מפרשים החוקרים הנוצריים את המעבר של דמות זו מעיר הולדתו ביהודה לבקעת הירדן בסמוך לשפך הירדן לים המלח), גדל והפך למטיף עצמאי, המטביל את כל הנוהים אחריו והקורא להם להיטהר מחטאיהם. יוחנן מוצא בסוף להורג, על ידי הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס הגדול השולט לאחר מות אביו, בגליל ובבקעת הירדן. הסיבה: יוחנן הטיף להורדוס אנטיפס שסרח בכך שנטל את אשת אחיו, הרודיה שמה, בעוד אחיו בחיים. וזאת, ללא חופה ונישואין, חטא כבד על פי ההלכה היהודית. תחילה נעצר יוחנן על ידי הורדוס הבן. השליט חושש מזעם העם ומעדיף שלא להוציא את יוחנן להורג באופן מיידי, אלא כולא אותו במבצר "מיכוור", אחד ממבצרי בקעת הירדן המצוי בצדו השני של ים המלח. אך מאוחר יותר, לפי בקשת שלומית, בתה של המלכה הרודיה, הוא אוזר אומץ להוציאו להורג ומעניק את ראשו הכרות לנסיכה כאות הוקרה על המחולות שחוללה לפני קרואי המלך. סיפור פיקנטי ועסיסי זה מופיע הן בספרי הברית החדשה והן בכתביו של ההיסטוריון היהודי, יוסף בן מתתיהו, בן תקופתם של ישו ויוחנן (הוא היה ילד בתקופת הופעתם הקצרה של שני אלו על במת ההיסטוריה). סביר להניח, אפוא, כי בסיפור קורותיו של יוחנן המטביל יש הרבה גרעיני אמת, בצד המרכיבים היותר אגדתיים שבסיפורים אלו. המסורת הנוצרית מצביעה על המקום בו ממוקמת כיום כנסיית יוחנן בהרים כמקום בו נולד יוחנן להוריו: לאם, אלישבע, שאחד מן האבנגליונים (לוקס) אף מקשר אותה, משפחתית, למשפחתה של מרים אם ישו. שתיהן מופיעות באבנגליון זה כקרובות משפחה מדרגה גבוהה, ולאב, זכריה, המשמש ככהן באחת ממשמרות הכהונה המשרתות בבית המקדש. לפי אותו אבנגליון, הזוג זכריה ואלישבע, קשישים וחשוכי ילדים. באחד הימים, כאשר זכריה משרת את עבודת האלוהים בבית המקדש, מופיע בפניו מלאך ומבשר לו כי יזכה לבן שאליו התפלל.

7. זכריה, כמו שרה אמנו לפניו, איננו מאמין באמיתות הבשורה ולוקה, בשל כך, באלם שאיננו מרפה ממנו במשך כל תקופת הריונה של אשתו, אלישבע. אלם, שמותר רק לאחר לידת בנו, כאשר הוא נשאל, איזה שם יש לקרוא לילד. אז מתיר המלאך את לשונו והוא פורץ בתפילה ספונטאנית לאלוהיו, על כך שהטיב עמו כל כך. תפילה זו - המופיעה בברית החדשה באבנגליון ע"ש לוקס בלבד - בפרק א‘ (פסוקים 57 - 79 ) - מצוטטת בחצר כנסיית יוחנן בהרים בעין כרם בכ - 40 שפות שונות - על גבי לוחות מאבן שיש מיוחדים המעטרים את הקיר המערבי של חצר זו, עליהם מופיע נוסח התפילה בשפות השונות, לרבות בשפה העברית. הכנסייה עצמה ממוקמת על שרידים של כנסייה מהתקופה הביזנטית שחרבה. במרפסת שממש בשפת הכניסה לכנסייה, ניתן להתבונן, מבעד לפתח ברצפת המרפסת הזו, ברצפת הפסיפס היפה שנחשפה שם מאותה כנסייה ביזנטית, כמו גם שרידים חרבים ממבנה הכנסייה עצמה שניבטים מפתחי הצצה בקיר הצפוני של הכנסייה. הכנסייה הנוכחית היא כנסייה המורכבת בחלקה ממבנים ששרדו מהתקופה הצלבנית עם תוספות שנבנו לצד המבנה הצלבני, החל מהמאה ה-16 ואילך. בראש המבנה, צריח עם מגדל פעמונים, שצליליו מוסיפים לאווירה הקסומה שבשכונה. בתוך אולם הכנסייה, יש מעט אור והאווירה אפלולית. אולם הכנסייה הוא באזיליקלי ביסודו עם עמודים כבדים התומכים את גג הכנסייה. על הקירות באולם הכנסייה ציורים רבים ממיטב האמנים הספרדים שתרמו מיצירותיהם לכנסייה זו שחידושה במאה ה - 19 ואילך נעשה בחסות בית המלוכה הספרדי - מה שניכר גם בעיטורי קשת הכניסה לחצר הכנסייה - בה מופיע גם הסמל ההרלדי של בית המלוכה הספרדי. משני צידי האפסידה הגדולה שבצד המזרחי של אולם הכנסייה, יש עוד שתי אפסידות משנה. האחת, זאת שמימין (מדרום לאפסידה הגדולה), מוקדשת לביקורה של מרים אם ישו. לפי הברית החדשה, מרים ביקרה את אלישבע בשעת הריונה, כאשר הייתה בדרכה לבית לחם, ללדת את בנה שלה, ישו.  השנייה, משמאל, היא בעצם לא אפסידה אלא הקריפטה של הכנסייה הזו. שם מצוין מקום הולדתו של יוחנן. זהו, למעשה, המקום המציין את האירוע שבעטיו הוקמה כאן הכנסייה. במלחמת העולם הראשונה חנתה בעין כרם יחידה צבאית בריטית של חיל התותחנים. את התותחים החנו החיילים בחצר הכנסייה. משקלם הכבד של התותחים גרם לכך, שחלק מרצפת החצר קרס לתוך החלל התת קרקעי, שלא היה ידוע עליו קודם. כתוצאה מכך התגלו שרידי מקדש פאגאני שהיה שם בעבר, עוד לפני שהנצרות תופסת את עמדתה כדת שלטת באימפריה הרומית.

8. בתוך שרידים אלו, נמצא גם פסל של האלה היוונית ונוס או מקבילתה הרומית, אפרודיטה. מממצאים אלה ניתן ללמוד, כי למקום הספציפי בו הוקמה הכנסייה הייתה קדושה מוקדמת לקדושה המיוחסת למקום על ידי הנצרות. ככל הנראה, שימש מקום זה, עליו נבנות מאוחר יותר הכנסיות (הביזנטית, הצלבנית והכנסייה בת ימינו), כמקום הקדוש של היישוב לאורך כל הדורות בהן היה היישוב, המזוהה על ידינו כעין כרם, קיים. הרוצה להיווכח במו עיניו במציאותם של השרידים מן המקדש הפאגאני במקום, יציץ בחלונות המשורגים הקרועים בקיר של ההגבהה של מרפסת הכניסה לאולם הכנסייה - קיר התוחם את החצר של הכנסייה מהצד המזרחי שלה, מדרום לעלייה למרפסת הכניסה לכנסייה. המציצים לחלל תת קרקעי זה יגלו גם העתק של פסל אפרודיטה המקורי שנתגלה שם (המקורי - במוזיאון רוקפלר). הכניסה למתחם כנסיית יוחנן בהרים הנה מרחוב קצר העולה מהרחוב הראשי של עין כרם - ממש מול רחוב המעיין. שעות הפתיחה של הכנסייה - לפנה"צ ואחה"צ בכל ימות השבוע למעט ימי א‘ וימי חג נוצריים. רצוי לבקר לפני השעה 12.00 או אחרי 14.30.

9. מעיין מרים המעיין נקרא ע"ש מרים אם ישו, אשר בעת ביקורה בעין כרם נגשה למעין ושתתה ממימיו. בעקבות זאת נתקדש המעין במסורת הנוצרית וצליינים נהגו לקחת עמם לאירופה מים בבקבוקים ממי המעיין. זהו אחד המעיינות השופעים ביותר בהרי יהודה ואיכות מימיו הוציאה לו מוניטין רב. כיום חודרים למעין מי ביוב והמים אינם מומלצים לשתיה. ליד המעיין, לא רחוק מכאן החל להתפתח היישוב הכנעני הקדום של עין כרם, לפני יותר מ-3000 שנה.  אל המעין מוליכה נקבה חצובה באבן שראשיתה בימי בית שני, אז היה בעין כרם כפר פורח ומשגשג. מעל למעין נבנה לפני למעלה מ-100 שנים "מקאם", מקום קדוש למוסלמים שהוא בית תפילה ומסגד. המבנה שימש בי"ס לילדי המוסלמים בכפר, והוא מסמל עבורנו את עין כרם, שהחל מן המאה ה-16 הפך לכפר מוסלמי. עד היום, ניתן לראות את המינרט, המגדל המתנוסס מעלינו, שריד לאותו מקאם. לעין כרם הגיעה רחל ינאית בן-צבי, רעייתו של נשיא המדינה השני, יצחק בן צבי. כאן בכפר הנטוש עין כרם, בשנת 1949 היא בוחרת להקים את "כפר הילדים", מוסד חינוכי חקלאי לילדים יתומים.

10. כנסיית הביקור המסורת הנוצרית מייחסת לעין כרם שתי מסורות חשובות: 1.מקום לידתו של יוחנן המטביל (ראה ב"מידע הנוסף בנושא זה, בהרחבה, בכתבה על כנסיית יוחנן בהרים). 2. ביקור של מרים אמו של ישו, אצל קרובת משפחתה, אלישבע, אמו של יוחנן המטביל. הכתובים הנוצריים מספרים זאת כך: "בימים ההם קמה מרים ומהרה ללכת אל אזור ההר, אל אחת מהרי יהודה. היא נכנסה לבית זכריה וברכה את אלישבע…". (האבנגליון על שם לוקס בפרק א‘ החל מפסוק 39). ה"ימים ההם", לפי לוקס, בתיאורים בפסוקים קודמים באותו פרק, הם ימים בהם מרים כבר התבשרה על כך שהיא הרתה לרוח הקודש וכי גם אלישבע קרובתה כבר בחודש השישי להריונה. האבנגליון עפ"י לוקס מסביר כי השתיים קרובות משפחה. משמע, שגם ישו ויוחנן המטביל הם קרובי משפחה. אך לא רק הכנסייה עצמה מציינת את המפגש בין שתי אמהות הנצרות לעתיד. גם המעיין הנובע למרגלות כנסיית הביקור, הוא המעיין שלו מייחסת המסורת הנוצרית את מקום המפגש, פיסית, בין שתי דמויות אלו (אך עובדה זו איננה מאוזכרת בתיאור פרשיית הפגישה והביקור בברית החדשה). בעבר נהגו המאמינים, שבאו לפקוד מעיין זה, אף להתיז מעט מימי המעיין על עצמם ועל הסובבים אותם. המנהג הופסק, לאחר שהתברר כי איכות המים היום ירודה וכי קיים חשש לזיהום מהם, מאחר והם נפגשים עם אפיק מי הביוב של חברת מפעלי המים הירושלמית. צועדים בשביל לעבר כנסיית הביקור ומתחילים לטפס. זוהי עלייה תלולה במדרגות עולות. לאחר מספר דקות של צעידה מעלה, מגיעים לשער הכניסה לחצר הכנסייה. זוהי הזדמנות להביט לנוף המהמם ההולך ומתגלה של הרי יהודה והשכונה עצמה. מכאן אפשר להבחין גם בשני כנסיות נוספות: ממש בצלע ההר שמול, מנזר האחיות ציון; במרכז עין כרם, כנסיית יוחנן בהרים הבולטת בצריח גבוה. לנוף המהמם ההולך ומתגלה לנגד עיניהם מימין לשביל המעלה אותם לכנסייה. המגניפיקט ומפגש שתי אמהות הנצרות מעל שער הכניסה, מעוצבות בברזל שתי דמויות של נזירים ובניהם הצלב. ברצפה, הכתובת "מגניפיקט". מייד עם הכניסה לחצר, ממש ממול, כדאי להרים את הראש ולהביט בציור הקיר הענק והמרשים. בחצר, מימין לכניסה, נתלו עשרות לוחות אבן שיש, בהן ציטוט שירתה של מרים לעת פגישתה עם אלישבע בשפות שונות ביניהן גם בעברית. (לוחות שיש דומים, מוצבים בכניסה לכנסיית יוחנן בהרים). שירה זו, המכונה בפי הנוצרים המגניפיקט, מציינת את שמחת הפגישה שחשה מרים, כאשר פגשה את אלישבע. לפי אותה מסורת, כאשר מרים נגעה בבטנה של אלישבע, התינוק יוחנן רקד בבטנה.

11. באבנגליון על פי לוקס נכתב, כי כאשר נגעה מרים בבטנה של אלישבע, היא ידעה כי מרים היא "אם האדון". מרים, בתגובתה לכך, פורצת בשירת המגניפיקט (לוקס פרק א‘ פסוקים 46-55). הכנסייה היא צלבנית במקורה עם חידושים ותוספות נאות שנוספו לה בעת החדשה, פרי תכנונו של הארכיטקט האיטלקי הקתולי המחונן אנטוניו ברלוצ‘י ש"טביעת אצבעותיו" נותרו בעיצוב הארכיטקטוני של כנסיות רבות הפזורות בארץ בכלל ובירושלים בפרט. ברלוצ‘י אחראי למראה של כנסיית הר האושר מצפון לכינרת וכנסיית ההשתנות שעל הר תבור, לכנסיית לאזארוס באל- עזרייה המעוצבת כמבנה של מצבת קבר, לכנסיית הדמעה ולכנסיית היגון במורדות ולרגלי הר הזיתים, לכנסיית ההרשעה וויה דולורוזה, למבנה הטרה סנטה בכיכר פריז בירושלים. כמו כן, אחראי ברלוצ‘י, על עיצוב בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים פינת שבטי ישראל, המשמש היום המבנה המרכזי של משרד החינוך בכניסה לשכונת מאה שערים. בכנסייה עצמה, אחראי הארכיטקט לציור קיר גדול ממדים עשוי פסיפס מוזאיקה, פרי עבודתו של אמן איטלקי, בו מתוארת מרים ההולכת בדרכה לבית לחם רכובה על אתון, כאשר בני משפחתה לצידה. המלאכים מלווים אותה ממרום והעיר בית לחם ברקע. הציור תואם את המסורת הנוצרית, לפיה מרים עברה בעין כרם, בדרכה לבית לחם, ללדת את ישו. מסורת נוצרית מאוחרת, הנוגדת את הכתוב באבנגליון עפ"י לוקס, המציין במפורש (לוקס, א‘ 56) - " ומרים נשארה אצל אלישבע 3 חודשים ואחרי כן חזרה לביתה". הציור הבולט בחצר הכנסייה, הוא ורסיה של ציור מפורסם אחר באומנות הנוצרית, המתאר את מרים על גבי חמור, בליווי בני משפחה ומלאכים. אלא שבציור זה, יש תוספת של תינוק אחד בזרועותיה, כאשר בית לחם שברקע נמצאת מאחוריה, כי היא בדרכה מצרימה לנוס מהורדוס, המחפש את נפשו של התינוק שזה עתה נולד, לאחר שנודע לו כי בבית לחם נולד זה עתה תינוק שהוא הוא המשיח לעתיד לבוא. כל זאת, בהתבסס על האבנגליון עפ"י מתי, המספר לנו על מנוסה זו של מרים, יוסף והתינוק למצרים, "… כי הורדוס יחפש את הילד כדי להשמיד אותו" (מתי ב‘ - 13-15). במתי ב‘ - 16 מסופר כי כאשר נוכח הורדוס כי החכמים מן המזרח התלו בו -שלח להרוג את כל התינוקות בני השנתיים ומטה שבבית לחם. המסורת הנוצרית מייחסת למקום הביקור ולכנסייה הממוקמת שם, את המקום בו התחבאה אלישבע עם תינוקה, בעת המרדף אחר תינוקות באזור בית לחם. שם נפערה צלע ההר ונוצר הפתח אליו נסה אלישבע עם תינוקה וכך ניצל גם יוחנן התינוק מהישג ידו של הורדוס הרשע. ואכן, הקריפטה של הכנסייה - אותו חלק בכנסיות הנוצריות בו מתקיים האירוע שבעטיו הכנסייה ממוקמת במקום בו היא ממוקמת - מציין באמת את אירוע ההינצלות מהחיילים הרומיים הנשלחים לחפש את התינוקות סביב העיר בית לחם - שעין כרם אכן איננה מרוחקת ממנה מרחק ניכר - ונמצאת, על כן, ברדיוס החיפושים אחר התינוקות שנולדו בשנתיים שקדמו לאירוע. הכניסה לקריפטה זו היא במפלס החצר - בצידה המזרחי - זה שמנגד לקיר המערבי העטור בטבלאות/לוחות השיש המביאים את הטקסט של המגניפיקאט.

12. הכנסייה עצמה, היא בת שתי קומות. הכנסייה מחולקת לרובד תחתון המשמר את ביתו של זכריה, שם היה מקום המפגש ורובד עליון, החוגג את תהילת הנצחים של הבתולה הקדושה מרים. ברובד התחתון, ישנה מערה קטנה ובה מעיין, אשר שימשה לתפילה בתקופה הביזנטית, ויש בה כדי לתת מושג על הבית שהיה במקום. כן ישנה אבן אשר לפי אחת המסורות הצפינה בתוכה את יוחנן המטביל בזמן הטבח של הורדוס. מסורת זו משתקפת בציור הנמצא על הקיר הדרומי, מעל הגומחה אשר בתוכה האבן. הציור על הקיר המזרחי מציג את הביקור עצמו. שתי הנשים בנוכחות מלוותיהן כאשר ברקע הרים הסובבים את המקום. המעיין הקטן הפורץ מהסלע מזכיר את המעיין ממנו מקבלת הבאר שבמערה מים. לפי המסורת, המעיין הקטן החל לפרוץ ברגע המפגש. הציור על הקיר הצפוני הינו מעשה ידיו של אותו הצייר, א-דלה טורה ( 1940). הציור מראה את זכריה בבית המקדש בירושלים, ברגע שבו נגלה אליו המלאך המבשר לו על בנו בכורו. בבניית הכנסייה ברובד העליון הוחל בשנת 1939 וייעודו הוא לפאר את מרים הקדושה ולתת לה הוד והדר. בקומה הראשונה ישנו חדר אחד. בקומה השנייה, שהטיפוס אליה הוא דרך מדרגות מהחצר, ישנו מבנה הכנסייה הבאזיליקלית, המעוטרת על קירותיה בתמונות המציינות אירועים שונים מתולדות הכנסייה הנוצרית. הציורים בכנסייה מרשימים, חלקם בשל גודלם. חלונות הכנסייה מעוטרים בשילוב של אבן וזכוכית בצבעים שונים ומאפשרות כניסה של אלומות אור שיוצרות אווירה ייחודית בכנסייה. בנוסף, רצפת ותקרת הכנסייה, מעוטרים. התקרה משלבת אלמנטים קשתיים מרשימים. שעות הביקור בכנסייה, משתנות לפי עונות השנה. באוקטובר עד מרץ, הכניסה היא מהשעה 08:00-11:45 ושוב מהשעה 14:30-17:00. בחודשים אפריל עד ספטמבר, הכניסה היא מהשעה 08:00-11:45 ושוב, מהשעה 14:30-18:00. בימי ראשון, שעות הביקור הן בבוקר בלבד. בגלל נעילת שערי הכנסייה בשעה כל כך מוקדמת יחסית - מומלץ למבקרים בכנסיות עין כרם להקדים ולבקר בכנסיית הביקור לפני הביקור בכנסיות האחרות בעיירה/שכונה ציורית וקסומה זו. הכנסייה מנוהלת על ידי כמרים פראנצ‘יסקניים - מסדר קתולי המשמש בארץ על תקן של המסדר הקתולי העיקרי המייצג את האינטרסים של הותיקן בארץ הקודש.

13. כנסית קבר מרים קבר מרים בגת שמנים - כנסייה עתיקה שנשתמרה מתחת לפני הקרקע. באוסף המרשים של הכנסיות הנוצריות המצויות ברחבי האגן הקדוש של העיר העתיקה וסביבותיה, מצויה כנסייה אחת שהיא מיוחדת במינה בכך שכל כולה מצויה מתחת לפני הקרקע. בכנסייה זו, לפי המסורת הנוצרית, קבורה מרים אמו של ישו. המסורת הרווחת קובעת כי מרים קבורה בגת שמנים, סמוך לכנסיית היגון בירושלים. זהו המקום שבו ישו מבלה את הלילה האחרון לפני מעצרו. מקום הגובל במערת הגרוטו - מערה מקודשת באזור זה של אותו חלק של נחל קדרון הממוקם למרגלות הר הזיתים והמכונה בפי הנוצרים גת שמנא - היא גת שמנים, הזהה למיקום של מה שקרוי בפינו - כך בתנ"ך - עמק יהושפט. הקבר עצמו נמצא במערה. במקום שכנה בעבר כנסייה ביזנטית, שעל שרידיה בנו הצלבנים בתקופת שלטונם בירושלים כנסייה חדשה לציון מקום קבורתה של האם הקדושה. מערת הקבורה משמשת בתקופה הצלבנית, מקום הקריפטה של הכנסייה. קריפטה הוא מושג בז‘רגון הכנסייתי הנוצרי, הבא לציין את המיקום של הסיבה או האירוע שבעטיו הוקמה הכנסייה במקום שהוקמה. בחלק לא מבוטל מהמקרים הקריפטה ממוקמת בחלק תת קרקעי של המתחם הכנסייתי. לימים, נהרסת גם הכנסייה הצלבנית, ורק הקריפטה שלה נותרת במקומה. כך שורדת מערת הקבורה, המשמשת כיום ככנסייה לכל דבר, בה מתקיימים טקסים נוצריים רבים, בחלקם כאלו הקשורים באופן ספציפי עם פולחן האם הקדושה. לא כל הכתות הנוצריות משותפות באמונה כי האם הקדושה אכן קבורה במערת הקבורה שבגת שמנים. אך זאת, לא בגלל קיומה של המסורת בדבר מקום קבורה במקום אחר, אלא משום שבמרוצת הדורות התפתחה אצל הנצרות הקתולית אמונה, לפיה מרים לא מתה כלל. היא נרדמה תרדמת נצח וגופה ונשמתה עולים לשמים, ממש כמו בנה לפניה. את האמונה הקתולית, בדבר עלייתה של האם הקדושה השמימה, מנציחים נוצרים (הקתולים) בכנסיית הדורמיציון שעל הר ציון, המוקדשת לתרדמת הנצח של האם הקדושה . כנסיית הקבר של מרים בגת שמנים מייצגת את האמונה הנוצרית של הכתות הנוצריות המזרחיות בלבד. ואכן - המבקר בכנסייה/ מערת קבורה זו - מתרשם מהסגנון המזרחי של עיטורי הכנסייה - שפע המנורות המעוטרות המשתלשלות מהתקרה של תחתית המערה, סגנון התמונות והאיקונות הרבות הפזורות סביב מצבת הקבר - כל אלו מעידים על מזרחיותה של כנסיית מערה זו. כנסייה זו מנוהלת במשותף על ידי הכתות הנוצריות המזרחיות הבולטות:היוונית אורתודוקסית, הארמנית והקופטית. לכל אלו מזבחות נפרדים בתוך הכנסייה/המערה, שעליהם מקיימות כתות אלו את פולחנן. כל כת והשעות המוקצות לה לקיום טקסי הפולחן המנוהלים במערת קבורה/ כנסייה, בדומה להסדרים הקיימים בין הכתות בכנסיית הקבר של ישו, אותה חולקים כתות אלו במשותף עם הנוצרים הקתולים. הכניסה למערת קבר מרים היא מרחבה פתוחה, מעין חצר, ממנה יורדים במדרגות מרשימות למעמקי המערה. בפינה הצפון מערבית של החצר, מול הכניסה למערת הקבורה עצמה, ישנו פתח המאפשר למי גשם המצטברים בחצר, לזרום לערוץ נחל הקדרון שבו ממוקמת המערה. בכך נפתרה בעיית שיטפונות שממנה סבלה מערת הקבורה בעבר.

14. היורד במדרגות הרחבות והמרשימות שבאמצעותן יורדים לתחתית המערה פוגש בדרכו שורה של מצבות קברים נוספות שהמסורת הנוצרית מייחסת אותן כמקום קבורתם של אישים נוספים ממשפחתה של מרים. בצד הימני של היורד במדרגות, קבורים לפי המסורת הנוצרית, הוריה של מרים: אנה ויואכים, או בשמותיהם העבריים: חנה ויהויכין. עוד 2-3 מדרגות כלפי מטה ומצד שמאל, ממוקם קברו של יוסף הנגר מנצרת. קבר אחד במערה זו אותנטי מבחינה היסטורית. זהו קברה של המלכה מליסנדה. זוהי אחת מהמלכות הנוצריות ששלטו בעיר בתקופה הצלבנית, לצד בעליהן או במקומם. לאחר שיורדים במדרגות המוליכות אל תחתית המערה פוגשים משטח לא קטן המתמשך ימינה ושמאלה. הפונה שמאלה יפגוש במזבח של העדה הקופטית. הפונה ימינה יבחין מייד כי שם ממוקם הקבר. מעקה הקבר מצופה בשורה של איקונות ותמונות כנסייתיות (באחת מהן מתוארת גם הסעודה האחרונה). הכניסה לקבר נמוכה ומחייבת הרכנת ראש. מדרום לקבר, מרווח צר בו טבוע בקיר הדרומי מחרב - שקע קעור כלפי פנים - המצביע על כך שבעבר היה המתחם מקודש אף על המוסלמים ואלו כיבדו את המקום בהטבעת המחרב בקיר הדרומי של המתחם ממש מדרום לקבר. מחרב כזה מכשיר את החלל של מערת הקבר לשמש כבית תפילה (מסגד) לכל דבר. אין זאת אלא שהמוסלמים - ככל הנראה מאז סלאח א דין - הסבו את המקום למסגד תפילה מוסלמי - מבלי לפגוע בקברה של מרים כי זו - זאת יש לדעת - מקודשת גם על המוסלמים (סית מרים) כמו ישו עצמו (עיסא), וכמו דוד המלך (נבי דאוד). מחרב כזה קיים גם על הר ציון בחדר הסעודה האחרונה וכך גם בחדר המבוא לחדר בו ממוקמת המצבה בה קבור המלך דוד - עפ"י מסורת נוצרית שנתגלגלה במרוצת הדורות ליהדות ולאיסלם. מאחורי קברה של מרים - בהמשך המערה כלפי מזרח - תמונה של האם הקדושה ובנה - לה מייחסים הנוצרים תכונות נסיות (ראה תמונה). מול גרם המדרגות, דלת סגורה המרמזת על כך שבעבר גם לכאן הוליך מסדרון, אלא שזה נסתם בגלל בעיית השיטפונות שאיימו על מערה זו נוכח מיקומה בתחתית נחל הקדרון. כך שבמקור, הייתה למערה צורה של צלב: ארבעה מסדרונות שהצטלבו בנקודת מפגש אחת בתחתית המערה. צורה זו משתבשת עם חסימת המסדרון שהיה מול גרם המדרגות. בתוך המערה שוררת דרך קבע אפלולית. אלמלא שפע המנורות המעטר את תקרת הכנסייה היה קשה לראות מימין ומשמאל. למבקרים במקום מומלץ מאוד להתעכב גם בגומחה בה מצביעים הנוצרים על מקום קבריהם של אנה ויןאכים. שם עיצבו בוני הכנסייה כיפה קטנה, צרה ועמוקה, בעלת מאפיינים ייחודיים, ממנה חודר מעט אור למקום, מצוהר שנפתח בה כלפי חוץ. ביום הזיכרון למותה של מרים, מציינים הנוצרים בני הכתות המזרחיות את היום הזה בתהלוכה. מסלול התהלוכה יוצא מכנסיית המאטוכיון, כנסייה קטנטונת הממוקמת ממש מול כנסיית הקבר במרכז הרובע הנוצרי בתוככי העיר העתיקה. בכנסייה זו שמור פסל מיוחד של האם הקדושה, הנישא בראש הצועדים. הצועדים מסיימים בכנסיית מרים הקדושה ועושים את אותו המסלול חזרה, עם הפסלון, שימתין שם לצעדה בשנה הבאה.

15. גן הקבר חמש דקות הליכה מהעיר העתיקה בירושלים שוכן לו גן פרחוני וירוק בסגנון בריטי, המהווה מעין פינת מסתור מהרעש וההמולה שמול שער שכם. ברוך בואכם לפינת גן עדן – קבר הגן. על פי הברית החדשה ישוע נצלב ונקבר בגבעת הגולגולתא המזוהה על דעת רוב עם כנסיית הקבר הקדוש שברובע הנוצרי. אך הספקות לגבי מיקומו המדויק של צליבתו וקבורתו הביאו רבים בעבר (ובהווה) לתוּר אחרי המיקום המדוייק בירושלים. רוב המחפשים היו דווקא אנגלים. הגדיל לעשות המלומד הבריטי פרגוסון שטען כי מיקום הקבורה הוא לא פחות מאשר בהר הבית, וליתר דיוק מתחת לכיפת הסלע . מפגש עם גולגולת לפני כ-120 שנה הגיע לעין כרם גנרל בריטי, גיבור מלחמת קְרִים, מי שחיסל את העבדוּת באפריקה, הגנרל צ'רלס ג'ורג' גורדון. על מעלליו בירושלים ועין כרם בה גר כשנה נקדיש בעתיד כתבה שלמה, אולם פועלו החשוב ביותר היה חיפוש מיקום קבורתו של ישוע. באחד מסיוריו ליד העיר העתיקה, ובמקביל לחוויה מיסטית שחווה, הבחין לפתע בגבעה הסמוכה לשער שכם, בפֶּה, ובעיניים, בעצם במעין גולגולת הניבטת ממבנה גבעה זה, ושם הוא קבע את מקום צליבתו של ישוע. גילויו ה"חדש" של גורדון, שהסתמך גם על העובדה שהשטח המדובר, לפי מנהגי הקבורה היהודיים, חייב להיות מחוץ לחומות ירושלים (הוא לא ידע שמיקום כנסיית הקבר ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה כיום, היה כנראה מחוץ לגבולות ירושלים בתקופתו של ישוע).  בברית החדשה אף נכתב: "ויהי אחרי כן בא יוסף איש רמתיים והוא תלמידו של ישוע אך בסתר, מפחד ראשי היהודים – וישאל מאת פילטוס אשר יתנהו לו לקחת את גופת ישוע. וינח לו פילטוס ויבוא וישא את גופתו. בא גם נקדימון ויקחו את גופת ישוע ועטפוה בתכריכים עם הבשמים כמנהג הקבורה אצל היהודים. במקום שנצלב ישוע היה גן ובגן קבר חדש שעוד לא הנח בו איש. שם שמו את ישוע, כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב", הבשורה על פי יוחנן, פרק י"ט, 38-42. לקביעתו זו זכה בתמיכת אנשי דת פרוטסטנטים שמבחינתם ניתן היה סוף סוף לזכות באתר קדוש וחשוב, שכן לפרוטסטנטים אין כמעט שום אחיזה במקום קדוש ואוטנטי בעיר. ב- 1894 רכשו הפרוטסטנטים את השטח שקיבל את שמו הרשמי – הגולגולת (קַלְוָורְיָה) של גורדון. ולא להתבלבל עם גבעת הגולגולתא הנמצאת בכנסיית הקבר.

16. כיום מדובר בגן בריטי אופייני, נאה ומטופח המנוהל על ידי אגודת קבר הגן (The Committee of the Garden Tomb (Jerusalem) Association) היושבת בלונדון, וכל מבקר יכול ליהנות שם מהדרכת חינם בידי דוברי אנגלית פנסיונרים חביבים. בפינה הדרום מזרחית של הגן ניתן להבחין בגבעה בה זיהה גורדון את הגולגולת, עליה ממוקם בית קברות מוסלמי ותחתיהָ תחנת אוטובוס ערבית שאף שמשה בעבר כמחצבה לבניית ירושלים. בין העצים והפרחים בגן ניתן גם להבחין בפִיר המוביל אל מאגר המים מהגדולים בישראל, שתכולתו יכולה לאגור לא פחות ממיליון ליטרים. מלבד לבור האגירה נמצאה בחצר גם גַת ליצירת יין. קצת בהמשך נמצאת מערת הקבורה בת שני החדרים, אותה תרם על פי הברית החדשה, יוסף הרמתי לקבורתו של ישוע בטרם תיכנס השבת. על גבי הקיר המזרחי והגן הצפוני שבחדר הפנימי צוירו צלבים, ככל הנראה בתקופה הביזנטית אז השתמשו במערכת קבורה זו נזירים. כיום, על פי דעת מלומדים וארכיאולוגים, מערת הקבורה מתוארכת לתקופת בית המקדש הראשון, כלומר, מאות שנים לפני הולדתו של ישוע. לפי הערכות המערה היא רק חלק מקומפלקס של מערות קבורה מתקופת הבית הראשון, שנבנו מעבר לגדר ושוכנות ברובן בחצר כנסיית סנט אטיין (סטפנוס) הסמוכה. אבל המדריכים המקומיים מדגישים כי בכל מקרה האתר משמש השראה ואווירה מתקופתו של ישוע מתחילת המאה הראשונה לספירה. בתום הסיבוב שלכם שם, נסו להצטרף לקבוצות צליינים שבמקום הנוהגים לסיים את ביקורם בסמוך למערת הקבורה בשירת כנסייה ערבה המשרה בהחלט אווירת חוצלארץ בירושלים. באתר שירותים (נקיים) וחנות מזכרות קטנה. האתר פתוח בימי שני עד שבת ב-14:30-17:00. מומלץ לתאם מראש הגעת קבוצות בטלפון 6272745 02. האתר נמצא ברחוב קונרד שיק, חמש דקות הליכה צפונית משער שכם, על דרך שער שכם.

17. הר הזיתים הר הזיתים נמצא ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים. מקור שמו של ההר בכרמי הזיתים שכיסוהו בעבר. הר הזיתים קדוש ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ומסורות רבות קשורות בו. גובהו של הר הזיתים והתצפית המצוינת ממנו לעיר העתיקה של ירושלים ומתחם הר הבית גרמו לכך שמרבית המפות הריאליסטיות והאיורים העתיקים של ירושלים נעשו מהר הזיתים. מידע גיאולוגי וגיאוגרפי הר הזיתים מהווה חלק מהגבול המערבי של מדבר יהודה. בינו לבין העיר העתיקה של ירושלים חוצץ נחל קדרון או בשמו האחר, עמק יהושפט. הר הזיתים שייך לרכס ההררי המקיף את ירושלים ממזרח לאורך כ-3.5 קילומטרים ובו שלוש פסגות בולטות: הר הצופים המתנשא לגובה 826 מטר, פסגת א-טור – בגובה 818 מטר ו"הר המשחית", שהוא הפסגה הדרומית שלו המתנשאת לגובה 747 מטר. רכסי הר הצופים והר הזיתים בנויים מסלעי משקע ימיים. החבורה המרכיבה אותו נקראת חבורת "הר הצופים" מתקופת הסנון והיא כוללת בתוכה את תצורת מנוחה (קירטון לבן ורך) ואת תצורת משאש (שכבות צור כהה וקשה). הקירטון הרך נוח מאוד לחציבה, אולם אינו מתאים כחומר גלם לבניית הבתים. זו אחת הסיבות שרכס הר הזיתים לא נבנה בתקופות הקדומות אולם נבחר כאתר מועדף לחציבת מערות קבורה. תקופת בית ראשון הר הזיתים לא מוזכר בתורה ובשמו המפורש מוזכר רק בספר זכריה. בשמואל ב' פרק ט"ו פסוקים ל'-לב' מתואר כיצד ברח דוד מאבשלום דרך הר הזיתים "במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי...ויהיה דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלוהים". הר משחית: במות בספר מלכים נזכרות פעמיים במות שבנה שלמה בהר אשר על פני ירושלים וזיהוי מדויק יותר של הבמות בתיאור הרפורמות של יאשיהו "ואת הבמות אשר על פני ירושלם אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרת שקץ צידונים ולכמוש שקץ מואב ולמלכם תועבת בני עמון טמא המלך", מלכים ב', פרק כג', פסוק יג'. "הר משחית" הוא כנראה שיבוש של שם נוסף המוענק להר הזיתים כולו: "הר המשיחה" על שם שמן הזיתים שעליו עשו את שמן המשחה שמשחו בו את המלכים והכהנים הגדולים.

18. תקופת בית שני בהר הזיתים היו כנראה חנויות שמהן היו מספקים לציבור מצרכי קרבן שונים הזקוקים להם לעבודות בית המקדש: "שני ארזים היו בהר המשחה תחת אחד מהם היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חודש חודש" (ירושלמי, תענית פ"ד ה"ה). כבש הפרה האדומה, מקום שרפת הפרה והטמנת אפרה האתר החשוב ביותר בהר הזיתים ליהודי בן ימי הבית השני היה המקום בו נערך טקס שרפת הפרה האדומה המטהר בני אדם מטומאת מת. על פי הפסוקים בתורה יש להוציא את הפרה האדומה אל מחוץ למחנה, לשחוט אותה ולהזות את דמה אל נוכח פני אוהל מועד. הכהן המזה את הדם שורף את הפרה ומשליך לתוך הבעירה עץ אזר ואזוב ושני תולעת. אחרי סיום טקס השריפה אוסף איש טהור את אפר הפרה ומניח מחוץ למחנה במקום טהור. ב-1975 הציע אשר קאופמן לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים בחצר כנסיית דומינוס פלויט. השעיר לעזאזל נשלח ביום הכיפורים "לעזאזל המדברה". המשנה מספרת כי השעיר הובל דרך השער המזרחי של הר הבית, ועל גבי כבשׁ. סביר להניח כי בדרכו למדבר, עבר דרך הר הזיתים. השאת משואות גובהו של ההר וקרבתו לירושלים, מקום מושבו של בית הדין הגדול בו נקבע האם החודש יהיה מלא או חסר, קבעו את ההר למקום התחנה הראשונה ממנה השיאו משואות ששימשו להעברת הידיעה על קידוש החודש והמועדים. המשואות נראו מעל פסגת הר סרטבה ומשם הועלו משואות שהעבירו את דבר ההכרזה הלאה ליהודי בבל. יש לציין, שלאחר מלחמת ששת הימים, נערכו ניסיונות להשאת המשואות בסרטבה ובהר הזיתים. התברר כי אין קו ראייה ישיר בין שתי הפסגות, וכנראה היו "תחנות ביניים" לאורך הדרך. "תחנת ביניים" כזו הייתה ככל הנראה בהר כוכב השחר (קובת א-נג'מה). חורבן הבית ולאחר מכן במרד הגדול: טיטוס הציב במחנה שהקים במרומי הר הזיתים את הלגיון העשירי פרטנסיס שהגיע מיריחו, בנוסף למחנה והמפקדה שהקים בהר הצופים. אחרי התקפה של הנצורים שהגיחו מהעיר על לוחמי הלגיון שהיו עסוקים בבניית המחנה בהר הזיתים ציווה טיטוס להקים מצודה על ראש הר הזיתים. גם לאחר חורבן בית-המקדש מילא הר הזיתים תפקיד חשוב בחיים הדתיים, הציבוריים והלאומיים של עם ישראל, בארץ ובתפוצות. בהיות מרומי הר הזיתים ממוקמים נוכח בית המקדש וקודש הקודשים, נחשב ההר מעין "תחליף זמני" להר המוריה בשעה שנאסר על היהודים להיכנס לעיר. יהודים רבים היו עולים אל ההר, בעיקר בחודש תשרי, ומקיימים בו הקפות בהושענא רבה. ההר נתפס כמקום שבו עמדה השכינה אל מול היכל ה' ולכן הוא המקום הראוי להתפלל בו בימות החגים. על פי המדרש, השכינה גלתה מהר הבית אל הר הזיתים.

19. בתי הקברות על ההר ולידו העובדה כי הר הזיתים קרוב לעיר העתיקה של ירושלים והיותו בנוי מסלעים נוחים לחציבה גרם ליהודים לבחור באתר הר הזיתים כאתר קבורה כבר בימי הבית הראשון (על פי ההלכה היהודית הקבורה בתוך העיר הייתה אסורה). התקדשות ההר והמסורות שנתפתחו אודותיו גרמו לרצף של קבורה על הר הזיתים הנמשך עד ימינו. היהודים נהגו תחילה לקבור את מתיהם במדרון שמתחת להר הבית אך בלחץ השלטונות הממלוכים נאלצו כנראה כבר במאה ה-14 להעתיק את מקום הקבורה למורדות הר הזיתים שממול. את מקומו של בית הקברות היהודי על מדרון הר המוריה תפס בית קברות מוסלמי. במאה ה-19 החל בית הקברות היהודי לקבל צביון עדתי עם הקמת חלקות קבורה וחברות קדישא נפרדות לבני העדות השונות. עד שנת 1868 בערך היו בתי-הקברות משותפים לכל העדות – ספרדים ואשכנזים. אחר כך נפרדו האשכנזים וקנו חלקת אדמה במעלה ההר לבית קברות מיוחד לאשכנזים. אחרי כמה שנים נפרדו הכוללים השונים וקנו חלקות מיוחדות לבני הכוללים שלהם. בית העלמין העתיק בהר הזיתים מהווה פנתאון לאומי-יהודי; לא רק רבנים נטמנו בו כי אם גם אנשי רוח (סופרים וכו') ואישי ציבור. בין הדמויות המוכרות שנקברו בהר הזיתים ניתן למנות את הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר, רבי מנחם מנדל משקלוב מייסד הקהילה הפרושית בירושלים , הרב יעקב שאול אלישר, הרב גרשון מקוטוב גיסו של הבעש"ט ,הרב חזקיהו דה-סילווה , הרש"ש גדול המקובלים במאה ה- 18 , הרב יהודה חי אלקלעי, הבתולה מלודמיר, רבי יהוסף שווארץ , יואל משה סלומון, חוקר ארץ ישראל א"מ לונץ, אליעזר בן יהודה ובנו איתמר בן אב"י, בוריס שץ, הרב שמואל סלנט, דוד ילין ומשפחתו ביניהם אביו יהושע ובנו אליעזר ילין , הנרייטה סאלד, המשוררת אלזה לסקר שילר, הסופר חיים הזז, פנחס רוטנברג, ליאו מוצקין, יוסף ויץ, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, הרב אברהם יצחק הכהן קוק ולצדו בנו הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה גורן, ובסמוך אליו הרב דוד הכהן המכונה הנזיר , האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר ואחיו רבי שמחה בונים אלתר , ראובן ברקת, החזן יוסלה' רוזנבלט, השרים חיים משה שפירא וזלמן ארן, זבולון המר , ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג ולידו ישראל אלדד, מנחם בגין ועוד. בשנות השלטון הירדני 1948-1967 חולל בית-הקברות, ורבות ממצבותיו נלקחו והשתמשו בהן כחומרי בניין. נוסף על כך בית-המלון "אינטרקונטיננטל" (כיום מלון שבע הקשתות) נבנה בפסגת ההר, בחלקו על-גבי קברים, וגם נסלל כביש "דרך יריחו" בשטח בית-הקברות שהרס קברים רבים שהיו בתוואי הכביש. לאחר מלחמת ששת הימים משרד הדתות שיפץ את בית הקברות וחודשה הקבורה במקום. גם היום שטחים נרחבים בבית העלמין הרוסים ועדיין נמשכת תופעת הפגיעה במצבות וקברים. הקמתה של שכונת מעלה הזיתים בקירבת בית הקברות הגבירה את תחושת הביטחון באזור וצימצמה את תופעת הונדליזם. במהלך השנים שבהם היה הר הזיתים מחוץ לתחומי ישראל, הוקם הר המנוחות כבית קברות חליפי לירושלמים וכיום בשל חוסר במקום קשה לקנות חלקת קבר בהר הזיתים.

20. אגדות ומסורות יהודיות על הר הזיתים על פי אחת האגדות היונה של נח הביאה לו את עלה הזית מהר הזיתים. אחרית הימים: הנבואה האחרונה בספר זכריה עוסקת ביום הדין שבאחרית הימים. על פי תיאור זה, ה' יאסוף את כל הגויים למלחמה על ירושלים. הגויים ילכדו את העיר יהרסו את בתיה ויגלו את חציה לגולה. בשעת שפל זו יצא ה' ויילחם בגויים. רגלי אלוהים יעמדו על הר הזיתים שיבקע, ההר יתבקע צפון-דרום ובין שני חלקיו יוצר גיא ענק : "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאוד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה ובא ה' אלהי כל קדושים עימך" זכריה פרק יד', פסוקים ד'-ה'. הר הזיתים מוזכר כאתר אחרית הימים בהשפעת חזון זכריה גם ב"צוואת נפתלי" בימי הבית השני: "ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על הר הזיתים מקדם לירושלים כי השמש והירח נדמו". תחיית המתים: עד לספר "מעשה דניאל" מהמאה ה-10 לא נזכר הר הזיתים כמקום שבו יתקע אליהו בשופר ויחיה מתים. רעיון תחיית המתים בהר הזיתים נמצא רק במדרש מהמאה ה-11 "פסיקתא רבתי": "ואלו שבלעו ברבלתה הקב"ה עושה להם מחילים מחילים מלמטן. והם מחלדים בהם עד שהם מגיעים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקדוש ברוך הוא עומד עליו והוא נבקע להם והם עולים מתוכו. כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם". רעיון גלגול המחילות ותחיית המתים בירושלים, אמנם מופיע בתלמוד אך לא בהקשר של הר הזיתים. הר הזיתים במסורת המוסלמית על פי המסורת האסלאמית יעמדו באחרית הימים מאזני הצדק לשקילת המעשים הטובים והרעים של בני אדם בהר הזיתים. הגשר מעל לגיהנום יותקן בין הר הזיתים להר הבית והכל יעברו על הגשר שחודו כחוד המספרים. הרשעים יפלו ממנו לגיהנום והצדיקים יעברו אותו בשלום. הגשר יתחיל בעמק א- סאהירה (תקומת נצח) המצוי בין כנסית "וירי גלילי" לכנסיית העלייה, פה יאספו הקמים לתחיה ביום הדין. (בימי הביניים נדדה המסורת לאזור שמצפון לשער הפרחים, מעל למערת ירמיהו, מקום של משתרע כיום בית קברות מוסלמי הנקרא א-סאהירה ומכאן באב אל זהירה). שבע הקשתות של בית המלון הירדני, לשעבר אינטרקונטיננטל, רומזות למסורת זו כיוון שהגשר ביום הדין אמור להישען על שבע קשתות הר הזיתים במסורת הנוצרית הר הזיתים ואתרים שנתקשרו במסורת הנוצרית להר הזיתים מוזכרים בברית החדשה. לבית עניה, כפר יהודי ששכן במקום בתקופת בית שני (ביתניה או אל-עזריה של היום במורד המזרחי של הר הזיתים), מקושרות מספר מסורות. בבית עניה הקים ישו את לזארוס (אלעזר) לתחיה (הבשורה על פי יוחנן, פרק י"א). בית עניה נזכרת כמקום בו לן ישו לפני מאסרו. בבשורה על פי לוקס בית עניה היא מקום עלייתו של ישו לשמיים לאחר שקם לתחיה ובילה בקרב תלמידיו 40 יום. ולשם גם ישוב ישו בשנית באחרית הימים, על פי מסורת נוצרית מאוחרת יותר..

21. . בית פגי נזכרת במקום שלידו קלל ישו את התאנה חסרת הפרי. ישו ביקש מתלמידיו להביא לו את העיר מבית פגי והכפר נזכר כמקום ממנו החלה תהלוכת הנצחון של ישו לירושלים (הבשורה על פי מתי פרק כא). על הר הזיתים עמד, ביתו של שמעון המצורע, המוזכר אף הוא בברית החדשה. הר הזיתים מתואר במסורת הנוצרית כמקום בו עמד ישו ובכה על חורבנה ירושלים, המקום בו הוא ניבא את חורבן בית המקדש ואת קץ העולם. גת שמנים, המזוהה לרגלי הר הזיתים מוזכרת כמקום בו העביר ישו את הלילה האחרון לפני מעצרו והמקום בו נאסר לאחר שנבגד על ידי אחד מתלמידיו, יהודה איש קריות. על פי תאורו של קירילוס הופיע ב-351 צלב זוהר בשמי ירושלים "הופיע בשמי ירושלים אור גדול שהשתרע בין גבעת הגולגולתא להר הזיתים ונראה לכל תושבי העיר". אור זה נמשך כמה שעות ועורר התרגשות גדולה בירושלים. מסורת נוצרית מאוחרת מיקמה לרגלי הר הזיתים את מקום קבורתה של מריה, אמו של ישו. מסורת נוספת הקשורה למריה מתייחסת לאזור עליו בנוי כיום מלון שבע הקשתות. האזור מכונה "האצטבה" או "אל קעדה" : מקום הישיבה. האתר קשור למסורת כי כאן ישבה מרים לנוח שעה שעתה את דרכה אל הר הזיתים ובינתניה. כנסיות על הר הזיתים במאות ה-19 וה-20 ידע ההר בניה אינטנסיבית של כנסיות ומנזרים. לתהליך זה תרמו קדושתו הרבה של ההר במסורת הנוצרית והנוף הנשקף ממנו. הכנסיות החשובות על הר הזיתים: כנסיית אבינו שבשמים (פאטר נוסטר) המצויה בידי הכרמליתים ובתוכה כנסיית האלאונה הביזאנטית כנסיית העלייה הרוסית כנסיית העלייה, כנסייה המשמרת את זיכרון עלייתו של ישו לשמים. כיום בידי המוסלמים. כנסיית דומינוס פלויט - "בכי האדון", כנסייה פרנציסקאנית המשמרת את זיכרון קינתו של ישו על ירושלים ובית המקדש כנסיית מריה מגדלנה הכנסייה הרוסית שהוקמה במאה ה-19 כנסיית גת שמנים המצויה בידי הפרנציסקאנים והמשמרת את זיכרון סבלו ומאסרו של ישו כנסיית קבר מרים לרגלי הר הזיתים בתוך הואדי, המצויה כיום בידי היוונים אורתודוכסים המנזר והכנסייה בבית פגי. כנסיית לזארוס וקברו בביתניה. מנזר אברהם הקדוש על הר המשחית.

22. אתרים על ובתחתית הר הזיתים • בית אורות ישיבת הסדר ושכונה יהודית • בית החולים אוגוסטה ויקטוריה • האוניברסיטה המורמונית • מלון שבע הקשתות (אינטרקונטיננטל) • מערת הנביאים • יד אבשלום • קבר זכריה • קבר בני חזיר בית הקברות היהודי בהר הזיתים; מעליו מלון אינטרקונטיננטל, ומשמאלו כנסיית העלייה הרוסית הכנסיות גת שמנים ומריה מגדלנה (מאחור) בהר הזיתים

23. כנסית העלייה כנסיית העלייה, כיפת העלייה או מסגד העלייה אלו שמות שונים לכנסייה על הר הזיתים המשמרת את זיכרון עלייתו של ישו לשמים ארבעים יום לאחר תחייתו. מאז הכיבוש המוסלמי של צלאח אל דין נמצאת הכנסייה בידיים מוסלמיות אם כי מאפשרים לנוצרים לבקר במקום ואף לערוך בו פולחן. הכנסייה הביזאנטית חג העלייה התגבש כחג נפרד לקראת סוף המאה ה-4 וקבל תאריך קבוע: ארבעים יום אחרי חג הפסחא, רק בתחילת המאה ה-5. תהליך קביעת המקום המדויק של העלייה הוא תהליך מקביל לזה של קביעת מועד מדויק לחג העלייה. עד לתקופה הקונסטנטינית הסתפקו הנוצרים במיקום העלייה במערת אלאונה אשר שימשה גם למקום מאורעות אחרים. האתר בו נבנתה הכנסייה נמצא בקרבתה המידית של אלאונה ועד 348 בערך היה "תפוס" על ידי מסורת ההשתנות. המקום הבלעדי לעליה נקבע בתקופה שבין 348-381 לערך, זמן ביקורה של הצליינית איגריה בירושלים, המייחסת את מסורת העלייה לשמים למקום זה. איתריה מכנה את המקום Inbomon, אימבומון הוא שיבוש של המלים היווניות "אן בומו" :"על במת ההר". המסורת הייתה כבר כל כך חזקה שמיד אחרי עזיבת אגריה את ירושלים נבנתה במקום זה כנסייה מיוחדת המוקדשת אך ורק לעלייה לשמים על ידי אשה אצליה ועשירה בשם Pomnia או Poemenia. הכנסייה נבנתה בצורת קפלת זיכרון עגולה המורכבת משלושה מעגליים קונצנטריים. במעגל הפנימי היה מעקה שהגן על האבק שיצר באופן פלאי את סימני כפות רגליו של ישו. מעל לחלק הזה הגג נפתח לשמים. הקפלה נהרסה על ידי הפרסים ב-614 ונבנתה מחדש על ידי האב מוסדטוס (Modestus) שהפך מאוחר יותר לפטריארך של ירושלים. התיאור השלם הראשון של כנסית העלייה הוא של ארקלוף אדמנן Arculfus Adamnanus , בישוף גליה ב-670. ארקלוף ביקר בארץ הקודש ושרטט את התוכנית של קפלת העלייה תיאר כי שמונה מנורות דלקו במקום כל ערב וניתן היה לראות אותן דרך עמק הקדרון מירושלים. ארקלוף גם מזכיר שתי טביעות רגלים של ישו. כיום יש רק טביעת כף רגל אחת. לא ברור היכן השנייה יש אומרים כי היא נעקרה מכאן ללונדון או רומא ויש אומרים שהיא חבויה במסגד אל אקצא על הר הבית. אחרים סוברים כי דורות של עולי רגל פוררו ממנה פיסות קטנות למזכרת וכך גרמו להיעלמותה. הכנסייה הצלבנית סביר להניח שהכנסייה הביזאנטית נהרסה על ידי אל חאכים ב-1009. כשהגיעו הצלבנים לירושלים הם מצאו מקום בו נשמר זכר העלייה על ידי האבן הנושאת את כפות רגליו של ישו ואולי גם על ידי מזבח ושרידים של כנסייה ביזאנטית. דאגתם הראשונה הייתה לבצר את המזבח ושנים מעטות לאחר מכן הם החלו לבנות את הכנסייה. הקפלה נבנתה מחדש הפעם בצורה מתומנת, המורכבת משמונה עמודי תווך. עדין ניתן לראות את בסיסי העמודים של הפורטיקו שהקיף את הקפלה בחצר. במערב, בצפון-מערב ובצפון נראים בבירור ובשלמות שלושה מצלעות האוקטגון עליו בנויה בחלקה החומה החיצונית של היום. החומה החיצונית מורכבת מסוגי אבן שונים, ביניהם בולטות האבנים הביזנטיות הגדולות אשר נמצאות בעיקר בחלקיה התחתונים בעיקר בצלע הצפוני והדרומי. נעשה בהם שימוש משנה בתקופה הצלבנית והדבר ניכר היטב באותן מקומות בהם משובצים בין האבנים האלה בסיסי עמודים מן המאה ה-12. נותרו רק ארבעה בסיסים של חצאי עמודים בארבע פינות פנימיות של האוקוטוגון. יש לשער שהיו שמונה עמודים.

24. יש דמיון רב בתוכנית ובפרופורציות שיש בין כנסייה זו לבין כנסיית הקבר וכיפת הסלע. הצורה המתומנת היא כנראה פרי התקופה הצלבנית אולי בהשפעת המבנה המונומנטלי של כיפת הסלע ולא מבוססת על התוכנית מהתקופה הביזאנטית שהייתה מעוגלת. החצר הייתה מקורה אך גגה הרוס כיום. בקיר המזרחי של החצר יש שלושה מזבחות ואחד נוסף מדרום להם. ביום העלייה האורתודוכסי הסורים, ארמנים, קופטים והיוונים מקימים במקום סכך כדי להגן על המזבחות הזמניים המוקמים לכבוד החג. במבנה ובגדר קבועות טבעות שבעזרתן העדות מקימות אוהלים, העושים את החצר לקבוצת קפלות עשויות בד. הלטיניים גם חוגגים את יום העלייה בתוך המבנה בהתאם לתאריך שלהם. האדיקולה הצלבנית הייתה פתוחה כלפי השמים במטרה להדגיש את הקשר שבין מקום עמידתו של ישו על הסלע לבין השמיים (העלייה). בתוך הכנסייה כותרות צלבניות עם כפות תמר או צמח קוצני וכותרות עם גריפונים ובעלי חיים וציפורים מתגוששים. הכותרות גולפו בשנות הארבעים של [המאה ה-12] וכיוון שהן מזכירות מאוד כנסיות במערב צרפת כנראה גולפו על ידי מסונים צרפתיים. לאחר הכיבוש המוסלמי לאחר כיבושו של צלאח אל דין ב-1187 המוסלמים, שהאמינו גם כן בעלייתו של ישו לשמים, החלו לקיים פולחן במקום. סביב שנת 1200, שוקם, מה שהיה עתה למקום פולחן מוסלמי: הגג הפתוח הוחלף בכיפה, הקשתות נאטמו באבנים, הסלע הוזז ממרכז האדיקולה לעבר המחרב שנבנה בקיר הדרומי וחומה בצורת משושה נבנתה סביב האתר. ב-1480 חלק גדול מהקומפלקס המבני של הכנסייה הסובבת את האדיקולה נהרס אך הקפלה קיבלה יחס מיוחד מצד המוסלמים. יש מספר סממנים מעניינים להשוואה בין אתר העלייה לשמים של ישו לבין הר הבית המוסלמי. כמו כיפת העלייה המשמרת תחת מבנה קונצנטרי סלע ועליו עקבת רגלו של ישו כך כיפת הסלע מהווה מבנה קונצנטרי המגן על סלע ובו עקבת רגלו של מוחמד שעלה ממנו לשמים. כמו כן, ליד כיפת הסלע בהר הבית יש מבנה קטן עם כיפה הנקרא Qubbat al- Mi'raj, שנראה כמשכפל את קפלת העלייה. רבות מהכותרות כמעט זהות. עדיין לא ברור אם המבנה נבנה על ידי הצלבנים או בזמנו של צלאח אל דין. טביעת כף רגלו של ישו בסלע

25. כנסיית פטר נוסטר בפסגת הַר הַזֵיתִים, מצפון למלון 7 הקשתות: מוחזקת בידי 'מִסְדַּר אֲחָיוֹת כַּרְמְלִיתִיוֹת'. הוקמה במקום בו מצויה, לפי המסורת הנוצרית, המערה שאליה הביא יֵשׁוּ את תלמידיו ולימדם את תפילת 'אָבִינוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם' (בכנסייה טבלאות ועליהן תפילה זו ב ־60  לשונות). מעל למערה הוקמה (המאה הַ־ 4 לסה"נ) כנסייה מפוארת, בהשראת אמו של הקיסר קוֹנְסְטַנְטִינוּס הַ־1, הֶלֶנָה אחת מארבע הכנסיות שהקים הקיסר הזה באֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל. היא נקראה כְּנֵסִיַּת אֶלֶאוֹנָה, כשמו היווני של הַר הַזֵיתִים. נבנתה במתכונת של בָּסִילִיקָה ( 18.על  30 מטרים), עם כניסה מהודרת ובה פּוֹרְטִיקוֹ, שניצב על ־גבי 6 עמודים. ממנה נכנסו לאַטְרִיּוּם מרווח עם שדרת־ עמודים בהיקפו. המערה הייתה הקְרִיפְּטָה. היא נחרבה בידי הפרסים 614 (לסה"נ), נבנתה מחדש בידי הצַלְבָנִים (1152) ונהרסה שוב בידי צַלָח אֶ־דִּין.  בשנת 1874 הוקמה הכנסייה הנוכחית, בעזרת תרומתה של הנסיכה להַ־טור מאֹובֶרְן אשר נקברה במקום בגּלוֹסְקָמָה הנושא את פסלה. מעל למערה הקדומה, שרידי כנסייה בלתי־ גמורה, כְּנֵסִיַּת הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ, שבהקמתה החלו בשנת 1920 ובנייתה לא הסתיימה.

26. תצפית הר הזיתים הנוף הנשקף מהר הזיתים נחשב לאחד המרשימים בארץ, ואולי בעולם כולו. להר חשיבות רבה ביהדות ובמיוחד בחזון אחרית הימים. גדולי העם ומפורסמים רבים קבורים כאן בבית הקברות היהודי מהעתיקים בעולם. אולם להר חשיבות מכרעת ששינתה את העולם של כולנו, ללא קשר לדתנו - כאן העביר ישו הנצרתי חלק מהשבוע האחרון של חייו. מכאן נכנס אל ירושלים לקראת הסעודה האחרונה של פסח, כאן ביכה את חורבנה הקרב של העיר והמקדש, כאן הוסגר בטרם נצלב, מכאן עלה השמיימה ומכאן אמור לחזור, על פי מאמיניו. היכונו לביאת המשיח מהתצפית בהר הזיתים ניתן להבחין בין מזרח העיר למערבה, בין העיר העתיקה לחדשה, הרובע היהודי על מבניו, כנסיית הקבר שברובע הנוצרי והר הבית ובו מבנה כיפת הסלע ומסגד אל אקצא. שער הרחמים, ממנו יבוא המשיח, ניצב בולט מתוך הכותל המזרחי שמולנו. המסורות והאמונות הקשורות להר ביהדות, בנצרות ואף באסלאם רבות ומגוונות. מכאן יגיע המשיח במהרה בימינו על פי היהדות, ומכאן כבר הגיע על פי הנצרות, ומכאן על פי המסורת המוסלמית תגיע האבן השחורה, הכּעבָּה, ממכָּה ותתחבר אל אבן השתייה שמתחת לכיפת הסלע כחתן וכלה.  הליכה של כמה מאות מטרים בשביל הצמוד לבית הקברות היהודי יגלו לנו היסטוריה וארכיטקטורה, מהמענייניות שבאזורינו. זה המקום להבהיר את מקור שמו של ישוּ/ישועָ הנצרתי. שמו המקורי מהברית החדשה הוא ישועָ. הקיצור ישוּ היה מקובל כנראה עוד בחייו, בתקופת בית שני, כקיצור אופייני כמו יוסף הגלילי שהפך ליוסי ולכן ניתן להשתמש בכל אחד משני השמות. לאחר שנהנה מהתצפית שמולנו, בסמוך ומתחת למלון שבע הקשתות (אינטר- קונטיננטל), נחזור כמאה מטר על המדרכה הסמוכה בכיוון הכביש ממנו באנו עד שנראה ירידה שמאלה ומדרגות ובשביל סלול ותלול למורדות ההר. מיד בסמוך למדרגות ניתן להיכנס לחצר משפחת עותמאן שבלב חצרהּ מערת קבורה מתקופת בית שני, מהיפות בירושלים. השלט בכניסה מדבר אף על נביאי ישראל מתקופת בית ראשון ובכל מקרה לא הייתי מוותר על כניסה למערה (תשלום סמלי לבעל הבית לתחזוקת המערה).

27. כנסיית דומינוס פלביט הימים, קצת אחרי הספירה. ישו עומד למרגלות הר הזיתים, מביט אל בית המקדש והר הבית ופורץ בבכי. הוא מנבא כי המקדש יחרב ולא תיוותר בו אבן על אבן. הסיפור המלא, מופיע באבנגליון ע"ש לוקס - פרק י"ט - פסוקים 40 – 44, שם נאמר: "השיב ואמר: אומר אני לכם, אם אלה ישתקו, האבנים תזעקנה. כאשר התקרב וראה את העיר בכה עליה ואמר: לו ידעת היום גם את אשר אלי שלום! אלא שעתה נסתר הוא מעיניך. הנה ימים באים עליך ואויביך יקימו סוללה סביבך ויקיפוך ויצורו עליך מכל עבר וימגרו אותך ואת בניך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך". התיאור הנאמן למקור, די מדויק למציאות שמכירים החוקרים. לפי החוקרים, הסיבה לדיוק, לא נעוצה דווקא בחזון של ישו, שכביכול היה מדויק, אלא בכך שהדברים נכתבו על ידי לוקס עשר שנים לאחר החורבן, בשנת 80 לספירה. יש חוקרים שגורסים, כי בלי להיכנס לשאלה אם ישו עמד מול בית המקדש וניבא את אשר ניבא, היה מי שחיזק את נבואתו בכתובים על ידי שיפוצה לפי המציאות שאחרי החורבן. כך או כך, השתמרה במשך שנים המסורת, שהעניקה לכנסייה את השם "דומינוס פלויט", שפירושו בלטינית, האדון שבכה. בשנת 1955 עיצב האדריכל האיטלקי המחונן אנטוניו ברלוצי את גג הכנסייה בצורה של דמעה ומאז, רווח שמה, כנסיית הדמעה. כמו כנסיות אחרות בעיר, גם כאן, הכנסייה שניצבת במתחם היום, היא לא העתיקה מימים ימימה שהשתמרה, אלא כנסייה שנבנתה על גל חורבות קודמותיה. במקרה שלפנינו עמדה במקום כנסייה ביזנטית . בתקופה הצלבנית אין כנסייה במקום. בשעה שבנו את הכנסייה החדשה של היום, נחשפו במקום גם שרידים של מנזר שעמד כאן, ככל הנראה מהמאה השביעית. חורבנה של הכנסייה הביזנטית - כמו של רבות אחרות מהתקופה הזו, התרחש או מפגעי אדם, או ממפגע טבע. נוטים להעריך, כי אם מדובר בהרס על ידי אדם, נעשה הדבר בימי הפלישה הפרסית לארץ ישראל שהתרחשה מספר שנים לפני הפלישה המוסלמית. במידה ומדובר במפגעי הטבע, נוטים להעריך כי מדובר בקריסה שנבעה מאחת מרעידות האדמה שפוקדות את ירושלים פעם בכמאה שנה בממוצע. היום, אפשר לבקר בשרידי הכנסייה הביזנטית שבמקום. נותרו שם קטעים יפהפיים של רצפות פסיפס. שווה לבקר בכנסייה זו ולו רק כדי להזין את העיניים בעיטורים המרהיבים שנותרו ברצפות הפסיפס הזאת. סביב מבנה הכנסייה, בחלק המזרחי שלה, התגלו שרידים עתיקים נדירים: קברים עתיקים מתקופת בית שני מעוטרים בצלבים. לפי ההערכה, מדובר בבית הקברות הנוצרי הראשון בעולם, בו נקברו ראשוני הנוצרים בעולם: דהיינו יהודים נוצרים המאמינים בישו כמי שהופיע כמשיח אך שטרם זנחו את מצוות היהדות המעשיות וקיימו אותן.

28. מספר חוקרים תוהים לגבי תיאוריה שמדובר בנוצרים הראשונים שנקברו כנוצרים, שכן ספק אם אז כבר נהוג היה לסמל את מקום קבורתם של הנוצרים בציון של הצלב. לכן, מהות סימני הצלב והשיוך של סימנים אלו לנצרות הקדומה איננה ברורה די הצורך. * * * לכנסייה שעיצב ברלוצי מאפיין ייחודי: האפסיס בכנסייה פונה מערבה ולא מזרחה כמקובל. האספיס של הכנסייה הוא אותו חלק הבנוי בקצה המזרחי של הכנסייה, בצורה של מעגל חצוי ושם ממוקם המזבח. המזבח פונה למזרח, הכיוון ממנו עולה השמש, עם כל המעמד הסמלי שבכך. במספר כנסיות מועט, פונה האספיס מערבה. יש לכך סיבה טובה. בכנסיית הדמעה, כל העניין הוא שישו עמד כאן והביט אל הר הבית, זאת אומרת מערבה. לכן, המקדש פונה לכיוון מבטו של ישו. כנסיית אוגוסטה ויקטורה, היא הכנסייה שהוקמה לציון אירוע העלייה של ישו לשמיים. שם, האפסיס פונה דרומה ולא למזרח. זאת, מאחר והכיוון ממנו עלה ישו השמיימה, הוא דרום. כך היה גם בכנסייה המקורית שמקים קונסטנטינוס הגדול, היכן שישו נצלב ונקבר, כלומר בכנסיית הקבר של התקופה הביזנטית. שם אולם הכנסייה המקורי נבנה ממזרח לגולגותא ולקבר ולכן האפסידה של האולם בכנסייה המקורית פנה גם שם מערבה. כנסיית הדמעה פתוחה בכל ימות השבוע בשעות הפתיחה המקובלות למעט הפסקה בשעות הצהריים. ניתן להגיע לכנסייה מפסגת הר הזיתים במשעול היורד מהפסגה לכיוון גת שמנים, ולחילופין, לטפס אליה באותו משעול, מהיכן שממוקמת בגת שמנים כנסיית היגון. באותו המשעול - העולה או יורד על המדרון המערבי של הר הזיתים ניתן לפגוש בדרכך במעלה ההר גם את הכנסייה הרוסית ע"ש מריה מגדלנה - זו הבולטת בצריחיה עם הכיפות המוזהבות דמויות הבצלים. זו ממוקמת במחצית העלייה מגת שמנים לעבר הדומינוס פלביט ואפשר לשלב את הביקור באחת, גם בביקור בשנייה. מי שמעוניין לקיים ביקור משולב, עדיף להגיע בימי שלישי, חמישי ושבת בשעות 09.00- 12.00 - הימים והשעות בהן הכנסייה הרוסית פתוחה אף היא לביקורים. כנסיית הדמעה, ממוקמת במורדות הר הזיתים, סמוך לכנסיית גת שמנים, בשליש הירידה לערך.

29. כנסיית היגון כנסיית היגון, או בשמה האחר, כנסיית כל העמים, ממוקמת בגת שמנים בעמק יהושפט למרגלות הר הזיתים. עמק יהושפט, הוא עמק קטן אשר נוצר מהמפגש של שני יובלים של נחל קדרון הנפגשים בסמוך והיוצרים יחדו, בהמשך, את נחל הקדרון עצמו (בהמשכו יחברו אליו יובלים רבים נוספים- ביניהם גם גיא בן הינום שלמרגלות הסינמטק). עמק זה מאוזכר במקורותינו כעמק יהושפט (יואל פרק ד‘), ואילו בעולם הנוצרי הוא מוכר בשם גת שמנים או בשפת המאמינים הנוצריים - גת- סמנא. הכנסייה מסמלת את מקום התבודדותו של ישו, בלילה שלפני מעצרו על ידי משמר שהתלווה ליהודה איש קריות, שהמסגיר אותו בבוקר שלאחר ליל יגון זה. הסגרה - שבסופה מתרחשים - משפטו, צליבתו, מותו וקומו לתחייה - אך כל זאת במקומות אחרים בירושלים. ישו מעביר את הלילה שבין עריכת הסעודה האחרונה עם תלמידיו (בחדר הסעודה האחרונה על הר-ציון) לבין מעצרו בבוקר שלמחרת, באותו מקום, למרגלות הר הזיתים, בעמק יהושפט – אותו גת סמנא, גת שמנים. ישו התמקם בלילה זה במרגלות הר הזיתים, במקום לחזור לביתם של מרתה ולזרוס, בבית עניה (מעברו השני של הר הזיתים, אל עזרייה של היום). זאת, מאחר ולפי ההלכה הוא לא היה רשאי לעזוב את תחומי העיר בה חגג את סעודת הפסח. מרגלות ההר בעמק הזה, הן גבולה של העיר בתקופתו של ישו, ולכן הוא איננו מרחיק לכת, אלא מתמקם בגן זה שהיה אז בעמק יהושפט. שנתו של ישו נודדת בלילה זה והוא מצוי במצב רוח של יגון. הוא הרי יודע, שבבוקר ייפתח תהליך ההסגרה, שבסופו הוא עתיד להישפט (עפ"י המסורת הנוצרית - ישו מוסגר קודם כל לסמכות היהודית העליונה - הסנהדרין - ואלו, לאחר דיון ממושך, מחליטים למסור אותו לרשות השיפוטית הרומית - זו המוסמכת לשפוט אותו על מעשיו כמורד במלכות. רשות זו מיוצגת על ידי הנציב הרומי ביהודה באותה עת, פונטיוס פילטוס). ביגונו, והואיל ושנתו נודדת, ישו נשען על סלע. במרוצת הדורות, מסמנים סלע מסוימת, כסלע זה, שזוכה לשם, סלע היגון. סלע זה משמש נקודת ציון, סביבו ממוקמת בתקופה הביזנטית (335 - 638 לספירה) כנסייה המציינת את אירוע "ליל היגון", אותו לילה שעבר על ישו לפני שנעצר. הכנסייה הביזנטית נחרבת באחד מהאירועים שהתרחשו בירושלים במרוצת הדורות ולא ברורים דיים. בידי אדם, או מכוחות הטבע (רעידת אדמה) ועקבותיה נעלמים. בתקופה הצלבנית מוקמת על חורבותיה של כנסייה זו כנסייה חדשה, הגם שזו ממוקמת מעט הצידה ממקום הקמתה של הכנסייה הביזנטית, אך גם בה, סלע היגון משמש בסיס למיקום הכנסייה אם כי בזוית קצת שונה.

30. גם כנסייה זו נחרבת במרוצת הדורות, ועם חידוש תהליך הקמת הכנסיות בירושלים במאות ה - 19 וה - 20 - הגל השלישי של הקמת כנסיות בירושלים, לא נפקד מקומה של כנסייה זו. בשנות העשרים של המאה העשרים מוקמת במקום זה בפעם השלישית כנסייה. זוהי הכנסייה שמוכרת היום, כנסיית היגון. שמה השני של הכנסייה, כנסיית כל העמים, ניתן לה הואיל והמימון להקמתה נתקבל מתרומות של 12 אומות שהעבירו תרומות לצורך הקמתה מחדש. כאשר ניגשו להקמתה מחדש של כנסייה זו, התגלו החורבות שהיו במקום: חורבות של הכנסייה הצלבנית שעמדה שם בעבר. אך במהלך הכנת היסודות להקמת הכנסייה המודרנית, נחשפה רצפת פסיפס מפוארת קודמת יותר, שנותרה חבויה עד אז במעבה האדמה: רצפת פסיפס של הכנסייה הביזנטית. יופיה של רצפת הפסיפס שנחשפה, הניע את האדריכל שהיה מופקד על הקמת הכנסייה, האדריכל הידוע אנטוניו ברלוצי מאיטליה, שהגיע לארץ לצורך הקמת בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים, לשנות את תוכניותיו המקוריות. הוא החליט, לשנות את תוכניותיו המקוריות, ולהעמיד את הכנסייה המודרנית בחפיפה מוחלטת לכנסייה הביזנטית ולצפות את רצפתה באותם דגמי מוזאיקה שנחשפו בחלקים של רצפת הפסיפס המקורית של הכנסייה הביזנטית שנחשפו. המבקר בכנסייה ייטיב לעשות אם תוך כדי שוטטותו בכנסייה - הוא יתור בעיניו אחר כמה חלונות זכוכית הטבועים ברצפת הכנסייה - בהם משתקפים מבעד לזכוכית המגינה עליהם - שרידי רצפת הפסיפס המקורית שנשתמרו מהכנסייה הביזנטית. יש לציין שחיפוש כזה בכנסיית היגון הוא די מייגע מאחר והתאורה בכנסייה זו הותאמה במכוון לאווירה של יגון קודר - ולכן האור החודר לכנסייה מבעד לחלונות הקרועים בקירותיה של הכנסייה הוא מועט ביותר - כדי להשרות על המבקר בכנסייה זו את אווירת היגון הדרושה. האפלוליות המתמדת השורה בתוך הכנסייה מושגת על ידי הפיכת הזגוגיות הצבעוניות הקבועות בחלונות הכנסייה לפילטרים המונעים את מרבית קרני האור מלחדור מבחוץ לתוך הכנסייה. המהלך בכנסייה ומרים את עיניו לתקרתה - ימצא באולם הבאזיליקלי של הכנסייה - 12 כיפות - כל אחת עם ציון פרטי האומה שכיפה זו מייצגת. בין כיפות אלו זרועים כוכבי השמים הרבים המשווים לכנסייה הזו תחושה של "זמן לילה" גם בשעות היום. מספר הכיפות - כאמור 12 כיפות - הוא כמספר התלמידים, או לאחר מכן, השליחים של ישו - אשר לעת יגונו בלילה שלפני מעצרו לא נשארו ערים יחד אתו אלא נרדמו כולם בהותירם אותו לבדו ביגונו במשך כל הלילה הגורלי והסמלי הזה. באפסיס של הכנסייה - המקום בו עורך הכומר, המופקד על עריכת המיסה בכנסייה, את הטקסים הנוצריים המתאימים - הממוקמת, כרגיל, לכיוון מזרח, נמצא הסלע - סלע היגון. אם כן, לפי האמונה הנוצרית, זהו הסלע עליו נשען ישו בליל יגונו האחרון לפני מעצרו. משני צידי האפסידה - על הקיר המזרחי של הכנסייה שאל מול לו ניצב הקהל המתכנס בכנסייה זו, תמונה אחת המתארת את ישו מצביע על עצמו כמי שמזדהה בפני המשמר הבא לעוצרו ותמונה שנייה (השמאלית) של נשיקת הבגידה - האופן שבו יהודה איש קריות מסמן למשמר מי הוא האיש אותו באו לעצור. מעל לסלע, במרכז הקיר המזרחי - באפסידה - תמונה של ישו הנשען על סלע היגון כאשר מעליו יד המושטת ממרומים בה עטרת הניצחון לעתיד לבוא ומלאך אלהים היורד להושיט עזרה לישו.

31. למתבונן בכנסייה מרשימה זו מבחוץ - ויש לערוך תצפית על חזית הכנסייה הזו ממערב לה - במרחק מספיק כדי להתרשם מחזית הכניסה - ניתן לראות את ארבעת העמודים עליהם נשען הפורטיקו של הכנסייה - מעליהם תמונת פסיפס גדולה של ישו המתואר כאן כחוליה המקשרת בין הבורא לאנושות. מימינו נראים השליטים והמלומדים המכירים באפסותם בהשוואה אליו. במרכז נראה ישו המתפלל לבדו, ומעל לדמותו האותיות היווניות אלפא ואומגה המסמלות את אמירתו - אני הראשית ואני האחרית (מופיע בברית החדשה בחזון יוחנן א‘ ח‘). בחלקו העליון של הגמלון שבחזית הכנסייה מופיע צלב ולצדדיו שני איילים המסמלים את הנאמר בתהילים מב‘ - " כאייל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלהים". הפורטיקו עצמו - רחבת הכניסה לכנסייה עצמה - נישא על ארבע אומנות עליהם מוצבים ארבעה פסלי ארבעת כותבי האבנגליונים - מתי, מרקוס, לוקס ויחנן.

32. בכניסה לכנסייה, שהיא לא מהחזית (הכנסייה צמודה בחזיתה לכביש הירדני שחוצה את בית הקברות היהודי שממוקם על הר הזיתים, ויש אמנם בחזית זו שער כניסה מרשים אך הוא נעול בדרך כלל), ישנו גן עצי זית עתיקים על פניהם צריך המבקר בכנסייה לחלוף - מה שמכניס את הבא למתחם הכנסייה לאווירה של שהות במקום שעתיקותו איננה מוטלת בספק. העצים אמנם עתיקים ביותר, אך ככל הנראה אינם בני תקופתו של ישו מאחר ולפי תיאוריו של יוסף בן מתיתיהו - ההיסטוריון היהודי מתקופת המרד הגדול - לא נותרו בתקופת המרד הגדול עצים סביב ירושלים -אלו נעקרו על ידי הרומיים לשימושים מלחמתיים לעת המצור הארוך - אז - על העיר. הכנסייה פתוחה במשך כל ימות השבוע בין השעות 08.00 ל - 12.00 בצהריים ו 14.00 - 17.00 אחה"צ בחורף או עד 18.00 בקיץ. טלפון לבירורים - 02-6283264.   את הביקור בכנסייה זו מוצע לשלב בביקור משולב בכנסיות והאתרים הנוצריים הסמוכים - קבר מרים, כנסיית מריה מגדלנה ועוד.

33. כנסיית סנט פטר אינגליקנטו כנסיית סנט פטר אין גאליקנטו, או בשם העברי שניתן לה, "כנסיית ההתכחשות", היא כנסייה קתולית במורדות המזרחיים של הר-ציון. הכנסייה הוקמה בשנות השלושים של המאה העשרים על ידי מסדר צרפתי קתולי קטן בשם האסמפסיוניסטים. הכנסייה נבנתה על חורבותיהן של כנסייה ביזנטית שנבנתה ונהרסה במקום זה מספר פעמים במרוצת הדורות וכנסייה צלבנית שאף היא נהרסת (1330). לפי האמונה הנוצרית, במקום בו שוכנת הכנסייה, התכחש פטרוס לישו. פטרוס היה בכיר תלמידיו של ישו. הברית החדשה מספרת, אודות נבואתו של ישו, שחזה כי בטרם יקרא התרנגול את קריאת הבוקר יתכחש אליו פטרוס שלש פעמים. הברית החדשה מספרת עוד, כי מייד לאחר שישו נעצר בגת שמנים, הוא מובל אל ביתו של קייפא, הכוהן הגדול, שם מתכנסת הסנהדרין לדיון בדבר הסגרתו של ישו לידי הרומיים. שמעון, הוא פטרוס, מסתובב בחצר ביתו של הכוהן הגדול ואכן מתכחש שם 3 פעמים להשתייכותו לנוהים אחרי ישו. אירוע ההתכחשות עצמו, דהיינו התגשמות נבואתו של ישו בעניין זה, מצוין בברית החדשה מספר פעמים. רבים מאוד מסיפורי הברית החדשה הונצחו בארץ ישראל בכלל (הבשורה למרים בנצרת, הלידה בבית לחם, ההשתנות על הר תבור ועוד ועוד) ובירושלים וסביבותיה בפרט, בהקמת כנסיות או קאפלות לציון האירוע או ההתרחשות במקום בו המסורת הנוצרית מייחסת לו את מקום ההתרחשות של האירוע. הקתולים מצביעים על המקום בו מוקמה כנסיית ההתכחשות עוד בתקופה הביזנטית, במורדות המזרחיים של הר-ציון, כמקום התרחשותו של האירוע, בחצר ביתו של קייפא הכוהן הגדול. הארמנים, לעומת זאת, מצביעים על מקום ההתרחשות של אירוע זה (ביתו של קייפא הכוהן הגדול), בסמוך מאוד לשער ציון, על ההר עצמו. למשנתם, המיקום הוא ממש ממול לשער ציון בחומה הטורקית, מחוץ לחומה, שם ממוקם היום מבנה לא גמור שהם החלו בבנייתו כבר לפני זמן רב אך לא סיימוהו - הן מפאת קשיים תקציביים והן מפאת אי קבלת רישיונות בנייה במתכונת שביקשו לבנות שם. אם היה ביתו של קייפא הכוהן הגדול אכן ממוקם על הר ציון או במורדותיו - זו שאלה שאין לה תשובה מוחלטת. המסורת בדבר מיקום ביתו של קייפא על הר-ציון היא עתיקה ומוקדמת ביותר. הנוסע מבורדו, מספר לנו בבירור כי ביתו של קייפא היה על הר-ציון. הנוסע מבורדו הוא נוסע שהותיר רשמים מפורטים וברורים ביותר לגבי מיקומם ומקומות התרחשותם של אירועים שונים בארץ. מדובר בעולה רגל המתייר בארץ בשנת 333 - מייד לאחר שהנצרות הופכת בארץ ישראל מדת נרדפת ברחבי האימפריה הרומית לדת מוכרת על ידי שלטונות ולדת המייצגת את האימפריה הזו. אין לדעת אם מסורת זו אכן משמשת ריאליה היסטורית, מאחר והנצרות מאמצת שורה ארוכה של מסורות ככאלו שהתרחשו על הר ציון בגלל שהר-ציון היה במאות הראשונות לספירה - עד להכרזתה של הנצרות כדת השלטת באימפריה הרומית - המקום בו התקיימה אז הקהילה הנוצרית בסמוך לירושלים של אז.

34. במלים אחרות - העובדה שהנוסע מבורדו מצביע על הר-ציון כמיקום של ביתו של הכוהן הגדול בתקופתו של ישו איננה הוכחה משכנעת. מה גם שקשה להאמין שישו מורה לתלמידיו לערוך את הסעודה האחרונה בסמיכות כה גדולה למקום בו נמצא ביתו של הכוהן הגדול. גם המסורת בדבר מיקומו של חדר הסעודה האחרונה מיוחסת כאירוע שהתרחש שם - על הר-ציון. המסורת בדבר מיקום חדר הסעודה האחרונה בהר-ציון נראית היום, לאור ממצאים ארכיאולוגיים שונים שנחשפו בחפירות שנערכו בהר ציון ובסביבתו - כהרבה יותר אותנטית מהמסורת בדבר מיקומו של ביתו של הכהן הגדול באזור זה. די אם נציין, בהקשר זה, כי הרבה יותר הגיוני, שביתו של הכוהן הגדול היה ממוקם ברובע האמידים של ימי בית שני המאוחרים - מה שאנו נוהגים לכנות כיום כ- הרובע ההרודיאני - שנחשף ברובע היהודי של ימינו - בחפירות הארכיאולוגיות הנרחבות הנערכות ברובע זה טרם שמשקמים אותו מחדש, אחרי מלחמת ששת הימים, לאכלוסו מחדש על ידי משפחות יהודיות המתגוררות ברובע זה, לאחר שיקומו, במהלך שנות השבעים. אבל מסורת היא מסורת, וקשה מאוד לשנותה גם אם איננה מדייקת במיקום ההתרחשות של האירוע ולצורך העניין עצמו - ביקור בכנסייה זו, שכאמור היא יפה מאוד ומרשימה, אין זה משנה כל כך אם אכן זה המקום בו התרחש האירוע אותו מציינים בהקמת הכנסייה.  כיצד מגיעים לכנסייה? אפשר בטיול רגלי למי שמסייר ברגל באזור, אך אפשר להגיע - ממש עד למתחם הכנסייה - ברכב - אותו מחנים במגרש החנייה הספציפי הנמצא היכן שנכנסים בשער למתחם הכנסייה עצמו. הכניסה היא - הן ברגל והן ברכב, ממול לפנייה למגרש החנייה העליון של הר ציון עצמו, אך במקום להסתובב שמאלה - לאלו הבאים מצומת בריכת השולטן ועולים להר-ציון, יש להכנס לכביש הפונה ימינה מול הכניסה למגרש החנייה העליון של הר-ציון, ימינה מהכביש המחבר בין צומת בריכת הסולטן לשער האשפות. בכניסה יש לשלם דמי כניסה לא גבוהים (7 ש"ח לאדם) ואנו במתחם הכנסייה. אך בטרם נפנה שמאלה לכנסייה עצמה - מומלץ לעצור במרפסת התצפית המרשימה המצויה מימין לכניסה למתחם הכנסייה. המראה מתצפית זו הוא ייחודי - מבט פאנורמי עוצר נשימה על גיא בן הנום והקידרון וההרים העוטרים אותם - שכונות אבו-טור וג‘אבל מוכבר, הכפר סילואן הממוקם על המורדות של הר המשחית וכמובן עיר דוד עצמה - היכן שכל הסיפור של ירושלים מתחיל בכלל. (עיר דוד עצמה איננה ממוקמת היכן שמצוי כיום הכפר סילואן כמו שרבים טועים לחשוב, אלא ממול לסילואן -על הרכס הנגדי לנחל הקידרון בשלוחת הר צרה וארוכה דמוית אצבע הנמשכת דרומה לקו מיקומם של מסגד כיפת הסלע והאל- אקצה - מדרום ומבחוץ לכותל הדרומי של מתחם הר הבית). עוד ממרפסת תצפית זו - מראה פאנורמי של הר הזיתים ושל הר הבית. עתה, לאחר שספגנו את המראות ממרפסת תצפית זו, אנו יכולים לחזור ולצעוד לעבר הכנסייה עצמה, שהיא מבנה מרשים הבנוי בצורת מצלוב קצר זרועות ובו שתי קומות של הכנסייה באולמות עגולים.

35. מבחוץ מצלוב מבפנים מבנה הנצחתי עגול, מעוטר בעיטורים מעיטורים שונים המנציחים את האירועים בחייו של ישו. מדובר במעשה ידי אמנים שונים שטרחו בהכנתם של עיטורים אלו. בין האמנים שעיטרו את הכנסייה - גם אמן ישראלי שהנציח את דלת הכניסה המרשימה של כנסייה זו, בה נראים ישו ואחד עשר תלמידיו בצעדתם מחדר הסעודה האחרונה לעבר גת שמנים (השליח הנעדר בתבליט האומנותי המרשים, החקוק בדלת הכניסה, הנו כמובן יהודה איש קריות). על קירות הכנסייה מבחוץ מארבעת רוחות השמים, ארבע תמונות פסיפס המנציחות אירועים הקשורים במקום, בהתרחשות ובמעמד. בתוך הכנסייה ובחצר שלה משולבים קטעים של מכלולים של הכנסיות שקדמו לכנסייה המודרנית שהוקמה במקום רק לפני כמה עשרות שנים בלבד (הכנסייה מוקמת מחדש בשנת 1931 ככנסייה מודרנית, אך עוברת שיפוצים ושידרוגים נרחבים גם בשנות השבעים כך שהיא בהחלט אחת מהכנסיות החדשות/מחודשות בישראל בכלל ובירושלים בפרט). מתחת לשתי הקומות של אולמות הכנסייה המודרנית, מצויים חללים תת קרקעיים שבאחד מהם - כך המסורת - שהה ישו כשהוא אסור וממתין לתוצאות הדיון בסנהדרין בעניין הסגרתו. באחר, היה חדר המשמר של אנשי הביטחון הצמודים לביתו של קייפא ועוד חלל שהיה מאגר מים באותה תקופה. חללים אלו הם ככל הנראה אכן מתקופת הבית השני, אך אפשר ושימשו במקור מקווה טהרה ומקום של אורווה בימי הבית השני. מקוואות טהרה נוספים נמצאו מסביב ל"בית קייפא". ככל הנראה מה ששרד מבתיהם של השכנים של המבנה המיוחס כביתו של קייפא הכוהן הגדול. ל ליד המבנה המרשים של הכנסייה יש גם מדרגות עתיקות היורדות מהכיוון הר ציון לכיוון הקידרון. המסורת הנוצרית מתארכת מדרגות אלו לתקופת הבית השני ומציינת כי אלו המדרגות בהם ירד ישו עם תלמידיו בלילה בו קיים את הסעודה האחרונה ובהם הוא מטפס למחרת בבוקר כשהוא אסור על ידי המשמר המוביל אותו לדיון בדבר הסגרתו על ידי הסנהדרין. רוב החוקרים סבורים היום כי מדרגות אלו אכן הוליכו מהר ציון לקדרון אך מתארכים אותם לתקופה הביזנטית. בשנתיים האחרונות נבנה במתחם הכנסייה, בחצר המרווחת המקיפה את הכנסייה הזו, מודל של דגם ירושלים בתקופה הביזנטית, המסתמך לא מעט על הממצאים העולים ממפת מידבא. (מפה של א"י ושל ירושלים במרכזה, אשר נמצאה על רצפת פסיפס של כנסייה בעבר הירדן). המפה מתארת את פני העיר בסוף המאה השביעית-תחילת המאה השמינית, כאשר העיר כבר נמצאת תחת שלטון מוסלמי, אך שצביונה, ברובו הגדול, הנו עדיין נוצרי בעיקרו, לאחר מאות השנים של השלטון הנוצרי ביזנטי בעיר. לסיכום: לאוהבי הביקורים בכנסיות שבינינו, מומלץ מאוד לבקר בכנסייה המרשימה. יש מה לראות גם מבחינה ארכיטקטונית, גם מבחינת האומנות הכנסייתית המודרנית וגם, בשל התצפית מהכנסייה. שעות הפתיחה הן אלו המקובלות במרבית הכנסיות - סגור בימי א‘ פתוח בכל שאר ימות השבוע מ - 08.30 בבוקר עד 17.00 אחה"צ. אבל כדאי לברר טלפונית לפני שנוסעים במיוחד לביקור - 02-6731739.

36. כנסיית סנט פטר אינגליקנטו הסנטה סקלה תבליט-ישו מובל במדרגות