Download
1 / 74
780 likes | 966 Vues
פסיפס לוד. מצגות קלריטה ואפרים. מצגת מחודשת יולי 2009-דצמבר 2010. התמונות במצגת זו צולמו על ידינו למעט אלו שצוין אחרת.
E N D
פסיפס לוד מצגות קלריטה ואפרים מצגת מחודשת יולי 2009-דצמבר 2010
התמונות במצגת זו צולמו על ידינו למעט אלו שצוין אחרת
13 שנה אחרי שנתגלה בלוד וכוסה הוצג הפסיפס לקהל, לאחר שנסתיימה החפירה הארכיאולוגית שחשפה אותו בשנית. הפסיפס, אשר יוצא מהשטח לזמן מוגבל ויוחזר לעיר למושב קבע, יעמוד במרכזה של תכנית להפיכת העיר לוד למוקד תיירותי. רצפת הפסיפס בת ה- 1,700 שנה, מהמפוארות ומהגדולות שנראו בישראל, נחשפה בעיר לוד ב-1996. הפסיפס, המהווה פנינה ארכיאולוגית של ממש ומצב השתמרותו יוצא דופן, בגודל כ-180מ"ר. הוא מורכב משטיחים צבעוניים שמתוארים בהם בפירוט יונקים, ציפורים, דגים, מיני צמחים וכלי השיט והמסחר הימי שהיו בשימוש באותה תקופה. ייעוד המבנה שבו מוקמה רצפת הפסיפס אינו ידוע. (9/7/09)
בסיום החפירה ב1996 , משלא נמצא תקציב לשימור ולפיתוח האתר לכדי תצוגה, כוסה הפסיפס, על מנת לשמור עליו מפני נזקי האדם והזמן. כעת, בתום מאמצים לגיוס הסכום הגבוה הנדרש לטיפול בממצא הייחודי, אתרה רשות העתיקות תרומה ייעודית מקרן לאון לוי, לצורך שימור ופיתוח האתר. שימור האתר בלוד יהווה מקפצה תיירותית ומנוף לשינוי תדמית העיר. הפסיפס נמצא במזרח העיר לוד, סמוך לכניסה מצומת גינתון. מראה כללי של הפסיפס. צילם: ניקי דוידוב
האתר תחום בין שני רחובות: רחוב החלוץ - המוביל לשוק, ורחוב סטרומה, המוביל למרכז ההיסטורי של העיר. מיקום האתר בסמוך לצירי תנועה ארציים, מאפשר רמת נגישות גבוהה, ויאפשר את הפיכתו לאתר בעל עניין כלל ארצי. העירייה, בשיתוף עם רשות העתיקות, מתכננות לקשור אותו למסלול שיכלול מספר אתרים היסטוריים בעיר. שורות הפסיפס המקושטות המפרידות בין השטיח הקדמי לשטיח הציפורים צילום: ניקי דוידוב, רשות העתיקות
קודם להכרזה על תחילת העבודות בשטח, התקיים תהליך הידברות מורכב ובונה בין תושבי לוד, העירייה ורשות העתיקות. מאחר שלצורך שימורו, נדרשת הוצאה של הפסיפס מהשטח וביצוע עבודות שימור במעבדות רשות העתיקות בירושלים, חששו תושבי לוד שהפסיפס לא יוחזר לאתרו. מנהל רשות העתיקות, מר שוקה דורפמן, התחייב בפני התושבים שהעבודה על חישוף הפסיפס תעשה תוך שיתוף מלא של הציבור, וכן - שהפסיפס יוחזר לאתרו, תוך הכשרת המקום כאתר תיירות.
תיאור הממצא הארכיאולוגיהפסיפס נחפר בגבולות האולם, ומהקירות שתחמו את החלל שרדו אבנים בודדות. אורכו כ-17 מ' ורוחבו כ-9 מ'. לא ידוע מי הזמין את הפסיפס ומה היה תפקיד הבית והאולם. החופרת מעלה אפשרות, כי גודל האולם מרמז שהיה חלק ממבנה ציבור. הפסיפס מורכב משטיחים צבעוניים שמתוארים בהם בפירוט יונקים, ציפורים, דגים, מיני צמחים ואף כלי שיט. השטיחים הצבעוניים מוקפים במשטחי פסיפס לבן. עיצוב הפסיפס מושפע מפסיפסי צפון אפריקה. רבים מדגמי המשנה ניתן למצוא בפסיפסי אנטיוכיה. בניגוד לפסיפסים אחרים מהתקופה, אין בו תיאורים של בני אדם . המחקר הארכיאולוגי באתר אינו שלם, ואף שהעיר ידועה ממקורות היסטוריים, אין כיום מידע ארכיאולוגי נוסף על לוד בתקופה הרומית.
הערכת האתר הפסיפס יוצא דופן באיכות בנייתו, בתכניו ובמצב השתמרותו. הוא נמנה עם הפסיפסים המרשימים ביותר שהתגלו בארץ בכלל ומהתקופה הרומית בפרט. איכותו האמנותית מתבטאת בגודל האבנים, בעושר הגוונים ובכישרונו של האומן המבצע. רוב הפסיפס השתמר היטב, אף שקירות האולם כמעט לא שרדו. תכני הפסיפס מרמזים על קשרי תרבות עם צפון אפריקה ושליטה בידיעת החי והצומח האופיינית שם. תיאורי האניות מעשירים את המחקר על אודות השיט והמסחר הימי בתקופה הרומית.
ז'ק נגב, ראש ענף שימור אמנותי ברשות העתיקות, אומר כי האמנות בפסיפס לא שייכת לאזורנו, אלא יותר לאמנות הרומית האימפריאלית של צפון אפריקה, כמו טוניסיה ולוב. "רמת האמנות בפסיפס יוצאת מן הכלל, מאסטר-פיס שאין כמוהו בכל האזור. מי שהוביל את הרכבת הפסיפס היה מאסטר ברמה גבוהה והצוות היה מקצועי מאד. השתמשו פה בחומרים מגוונים ויקרים ביותר מהתקופה ההיא, אבני זכוכית לא שקופה מכל הצבעים. הירוק, הכחול - הם מזכוכית. מדובר פה על רצפה של כמאתיים מטר שנשארה בשלמותה, למעט נזק שלא ניתן לשחזור שנגרם מתעלה שנחפרה בשנות החמישים והחוצה באלכסון חלק מהפסיפס.
הארכיאולוגית מרים אבישר שגילתה אותו מספרת שבתחילה נשלחה לחפירה פשוטה כיוון שרצו להרחיב את רחוב החלוץ. הגילוי המרעיש דחה כמובן את ההרחבה במקום הספציפי הזה ואבישר המשיכה בתקופה מאפריל ועד אוגוסט 1996 לחשוף את פרטי הפסיפס המרשים. "הוא במצב יוצא מן הכלל, והתיאורים יוצאי דופן ונטורליסטים", היא אומרת. מספר מטרים מהפסיפס הגדול מצאה פסיפס נוסף, קטן יותר. אבישר חושבת שניתן ללמוד על המקום גם ממה שלא מופיע בפסיפס. "בסצינה המרכזית אתה מצפה לראות את אורפיאוס המנגן לחיות, שזו התבנית הרגילה", היא אומרת, "ואילו פה יש במרכז חיה מיתולוגית. כנ"ל בסצינה הימית, אלי הים חסרים. כאן יש במקומם אוניות. לכן חושבים שמי שגר פה היה יהודי".
... מרים אבישר מוסיפה שזה מתאים למה שידוע, שהחלק הזה של לוד היה יהודי (ומוסיפה שגם רבי עקיבא היה מלוד). אולם כנראה שהעיר החדשה יושבת בדיוק על העתיקה, וכך בשולי העיר מוצאים ממצאים רק מהתקופה הרומית העתיקה ולא מלפני כן. בכל מקרה בחלק זה של העיר היו ממוקמות וילות של עשירי העיר. הסיבה לכך שבשנת 1996 לא ניתן היה להשאיר את הפסיפס גלוי היא שמרגע החשיפה מתחילה להיות שחיקה והתכלות של פני השטח בשל שינוי האקלים. לכן, אחרי כמה צעדים נחוצים קוברים את הממצאים. נגב אומר שמה שנחשף בימים אלה אכן נשמר בדיוק כפי שהיה ב-1996. "הפסיפס מתוכנן להיראות מגובה אדם", הוא אומר, "ויש חלקים באמצע שלא ניתן לראות מהצד. אנחנו רוצים להגיע למצב שאנשים יוכלו ממש לדרוך ולטייל על הפסיפס, אבל זה דורש תחזוקה אחרת ומקצר את חיי הפסיפס", הוא אומר. "במוזיאון יש דרכים אחרות להציג", הוא אומר, "כמו תלת-ממד, תלייה על הקירות, תאורה מיוחדת וכו', אבל באתר ארכיאולוגי אין את זה". בחודשים הקרובים עומד הפסיפס להישלח למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ולהיות מוצג בו כבר במרץ 2010. במעבדות השימור של רשות העתיקות תיעשה עבודה רבה לפירוקו והדבקתו על בסיסים קלים חדשים, כל מטר מרובע ישקול בסופו של דבר כ-50 קילוגרם ויכלול כ-12,000 אבני פסיפס קטנות. בסופו של דבר יישלחו חלקים של בערך 2.5 מ"ר במטוס לניו יורק. תהיה זו עבודה מורכבת ביותר. הכתבה פורסמה באפוק טיימס ישראל
הפסיפס מורכב משטיחים צבעוניים שמתוארים בהם בפירוט יונקים ציפורים, דגים, מיני צמחים וכלי השיט והמסחר הימי שהיו בשימוש באותה תקופה. בעלי החיים המוצגים בפסיפס אינם בהכרח כאלו שחיו בארץ. הם הוצגו בספר דוגמאות, ובעל המבנה בחר את הדמויות שמצאו חן בעיניו.
השטיח הקדמי השטיח הקדמי
שטיח הציפורים צילום: ניקי דוידוב, רשות העתיקות
ניקי דוידוב רשות העתיקות
בשטיח הפסיפס הדרומי מתוארת סצינת ים ובה שלל דגי ים, אוניות סוחר, קונכיות ומעין סלים שהיו מיועדים כנראה לשליית צדפות. בצד הימני מתואר דולפין גדול. הקומפוזיציה החופשית והדגים הפונים לכיוונים שונים יוצרים את התנועה והזרימה בהתאם לתנועת המים.
שתי אוניות סוחר מתוארות בפירוט רב: אחת בעת שיט והשנייה (במקום שבו נפגע הפסיפס) עוגנת ומפרשיה מקופלים. מפתיע שאין באוניות דמויות אדם כמו בתיאורי שיט אחרים מהתקופה. לאוניה השטה מפרש פתוח ונפוח ממשב הרוח המחזק את התנועה בסצינה. לתיאור האוניות ערך חשוב בקידום חקר השיט בתקופה הרומית
שטיח הפסיפס המרכזי שטיח הפסיפס המרכזי הוא הריבוע שבו נתון מצולע בן שתים עשרה צלעות, הנחלק למצולעים משניים שבמרכזם מתומן. הצלעות עשויות בדגם "ניוש" – מקלעת של שתי רצועות. בכל קבוצה בת שלושה מצולעים מתוארים דג ושתי ציפורים. בכל מצולע פרט מרכזי. במרכז המצולעים הרבועים סצינה של בעלי חיים: בשניים מהם חיות טרף במהלך ציד, פינות הריבוע מעוטרות בזוגות דולפינים שביניהם קלשון של נפטון, אל הים.
במתומן המרכזי סצינה בקומפוזיציה המושפעת מפסיפסים שהיו אופייניים למבנים בצפון אפריקה. הסצינה היא ייצוג תלת-ממדי. בחלקה האחורי מתוארים הרים שבראשם ניצבים אריה ולביאה זה מול זה וביניהם מקווה מים שבו מפלצת ים מיתולוגית. לפניהם בשני מישורים , מתוארים בקומפוזיציה חופשית, בעלי חיים האופייניים לצפון אפריקה כמו פיל וג'ירפה. מורכבות התמונה והעמדת בעלי החיים אלה מול אלה יוצרת מתח בולט על רקע שאר הדמויות.
חקר המוטיבים האמנותיים בפסיפס לא הושלם ומוקדם לקבוע אם ההשפעות הסיגנוניות של פסיפסי צפון אפריקה ייחודיות לפסיפס זה או שהן חלק ממגמה רחב. (מתוך כתבי מ. אבישר, א. עובדיה, ס. מוזניק ור. טלגם)
נחשפו עקבות הרגליים של בוני פסיפס לוד
