המיסטיקה היהודית בחסידות המאוחרת במאה העשרים דניאל רייזר

1. המיסטיקה היהודית בחסידות המאוחרת במאה העשרים דניאל רייזר

2. Despite its comparative popularity within recent times, Hasidism has not been able to stave off disaster. The movement which at one time embraced nearly half the Jews of the world, has become week and impotent, a mere shadow of its former greatness. … It is an empty Shell the contents of which had been blown away by the wind never to be revived again. Hasidism … belongs to a world that has passed away never to return. (Hasidism", The Universal Jewish Encyclopedia, New York 1941, Volume 5, p. 241)

3. שינוי הנסיבות ההיסטוריות כפו על תנועת החסידות כולה שינויי מגמה. בעוד שבדורותיה הראשונים מגמת פניהם של ראשיה הייתה לרענן את חיי הדת על ידי פיתוח יסודותיהם הרוחניים-הפנימים הרדיקליים, הרי החל בסמוך למחצית הראשונה של המאה הי"ט מגמת פניהם של ראשי החסידות היא לחיזוק יסודותיהם השמרניים דווקא. סימניה המובהקים של השמרנות החסידית הדתית והחברתית, הם: נסיגה מודעת מרעיונות ההפנמה והרדיקליזם הדתי, התנגדות נחרצת לכל חידוש ועיבויה של חומת ההסתגרות וההתבדלות. (מ' פייקאז', "ספיריטואליזם דתי נגד הציונות ואליטיזם דטרמיניסטי", בתוך: צדיקים ואנשי מעשה: מחקרים בחסידות פולין, ירושלים תשנ"ד, עמ' 279 – 280) עוצמת הקסם של החסידות הלכה ונחלשה... בהקמת הישיבות החסידיות הושלם תהליך האורתודוקסיזציה, שהביא לטשטוש מתמיד של הניגודים הדתיים בין חסידים, לא חסידים ומתנגדים והפך אותם למה שיכונה לימים "חברה חרדית".(ד' אסף, "היבטים היסטוריים וחברתיים בחקר החסידות", בתוך: צדיק ועדה: היבטים היסטוריים וחברתיים בחקר החסידות, דוד אסף (עורך), ירושלים תשס"א, עמ' 19 - 21)

4. I shall use the word mysticism to express the type of religion which puts the emphasis on immediate awareness of relation with God, on direct and intimate consciousness of the Divine Presence. It is the religion in its most acute, intense and living stage (Rufus Matthew Jones, Studies in Mystical Religion, London 1909, p. xv) אני מבין את המונח מיסטיקה ונגזרותיו... כאשר מתקיים המגע עם האלוהי, השונה הן בעוצמתו והן בהשפעתו הרוחנית, מהחוויות הדתיות השכיחות, שמטפחים בדרך כלל בדת מסויימת.(משה אידל - קבלה היבטים חדשים, ירושלים תשנ"ג, עמ' 15 – 16). Hollenback, Jess Byron. Mysticism: Experience, Response, and Empowerment, Penn State Press, 1996

5. האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלונימוש קלמיש שפירא (1889-1943) רבי נפתלי חיים הורביץ מדז'יקוב (1840-1894) האדמו"ר מטוטשין, רבי שלמה אריה ליב ווינשלבוים (1847-1927) האדמו"ר מסקאליע (סקולי) רבי דוד יצחק אייזיק רבינוביץ (1898 - 1979) הרב מנחם מנדל עקשטיין 1881?-1943))

6. הדמיון כגורם מעצים - דוגמא להעצמה בא אל ההקפות בשמיני עצרת ושמחת תורה ורוקד הרבה בכל כוחו... אם היה מרקד לבדו לא היה עושה ולא כלום, רק כשגם חשב במחשבה חזקה מן ה' ותורתו כנ"ל ובה שמח ורקד עורר את רוחו ונפשו. (חובת התלמידים, סג ע"א-ע"ב) וכשהתחלתי להכין עצמי להסיום והחינוך נתלקחה בי תשוקתי ביתר שאת ותהי כאש בעצמי, הלא שעת שמחה קדושה ונוראה מעין זו... אגיל ברעדה וארקוד בכל כוחי! ... ואומר: אתהפך כאותם הנבזים והשפלים המתבטלים בשמחת אדוניהם לכבודם... לא התהפכות פשוטה ראיתי כבר בדמיוני רק כעין מזבח היה מבהיק לעיני, המקום אשר בשעת חינוך ספר התורה נעבור. הכול התקדש והכול לאש בוערת התלקח, ודמִי תוסס ועינַי זולגות דמעות. (צו וזירוז עמ' 19)

7. פרנץ רוזנצוויג - Franz Rosenzweig מאי 28. 1918 לאימו הייתי בוורשה בשבת בערב, סמוך לשעה שבע... הייתי בעיקר ברובע היהודי... בשבת נקריתי ל"שיטבל" חסידי. ... גם אצל החסידים היה בולט האופי הגברי הטהור בעיקר כשהם יושבים בין השמשות בין מנחה למעריב לאכול סעודה שלישית... היא אכילה אמנם סמלית בלבד (אם בגלל המלחמה או מטעם אחר, איני יודע). הדבר בעיקרי בסעודה זו היו הזמירות. כזאת עוד לא שמעתי מימי. הם אינם זקוקים לעוגב – איזו הלהבות סוערת, ילדים וישישים שלובים יחד. ... גם תפילה כמו שם - לא ראיתי בחיי. אינני מאמין בדיבורים על התנוונות. אלה הרואים זאת עתה כהתנוונות היו רואים זאת גם לפני מאה וחמישים שנה. (רבקה הורביץ, פרנץ רוזנצוויג מבחר אגרות וקטעי יומן, ירושלים תשמ"ז, עמ' 153) May 28, 1918 to his mother I visited Warsaw Saturday evening shortly before seven…. On Saturday I chanced into a hasidic steeble … the meal came between mincha and maariv, at dusk so called sholeshudes - the third meal… it was only a token meal, whether because of the war or by custom - I do not know. The singing was the main thing. I have never heard anything like it. These people don’t need an organ…. Nor have I ever heard such praying. I don’t believe all that talk about "decadence"; those who now find all this decadent would have seen nothing but decadence even a hundred and fifty years ago. (Nahum Norbert Glatzer, Franz Rosenzweig: his life and thought, New York 1988, pp. 74-75)