1. סיכום סיפור "המחרוזת" מאת גי דה מופאסן עזרה בעיצוב והכנה של המצגת: עדי ורמשטיין ט'1

2. מבנה הסיפור הקצר השיא-איבודהמחרוזת מפנה סיבוך- הנשף תחילת עלילה- ההזמנה לנשף סיום והתרה (הפואנטה)-הגילוי המפתיע - המחרוזת היתה מזוייפת. אכספוזיציה הצגת הדמויות, זמן, מקום ורקע לעלילה.

3. איפיון דמותה של גברת לוזאל ניתן ללמוד רבות על דמותה של גברת לוזאל תוך בחינת יחסה לכל הסובב אותה רוצה להיות בעלת תכשיטים רבים, ללבוש בגדים יוקרתיים של המעמד הגבוה המתאימים למראה החיצוני האצילי שלה. אין מלבושים יוקרתיים ואין תכשיטים, נערה חיננית ומקסימה, פשוטה ללא יכולת לטפח את עצמה, בעלת יופי, קסם אישי וחן, עדינה. סעודת פאר. תפריט עשיר של בשר, דג אילתית או טעימת כנף עוף ברוטב מעודן. תפריט יומי קבוע ודל יחסית, פשטידת בשר. ווילאות בגוני המזרח, מנורות ברונזה גבוהות, טרקלינים רחבים מרופדים במשי עתיק, חפצים יקרי ערך, חדרים מבושמים מצועצעים, שטחי קיר בית גדול רחב ידיים, כלי כסף. בית פשוט, בעל קירות עלובים, כיסאות בלויים ווילונות מכוערים. שולחן עגול מכוסה שלושה ימים באותה מפה.

4. יש לה חברה אחת עשירה שאותה לא פגשה כבר זמן רב, בגלל הסבל שתוקף אותה כשהיא חוזרת הביתה. סבל הנובע מתוך קנאה. מדמיינת מפגשים של שעות אחר הצהרים בחברתם של ידידים מקורבים, גברים מפורסמים ונערצים, שלתשומת ליבם נחשפות בקנאה הנשים כולן. בדמיונה רואה גברת לוזאל, בביתה הדמיוני, שני משרתים מגודלים במכנסיים קצרים מנמנמים בכורסאות הרחבות לחומה הכבד והמרדים של האח. יש לגברת לוזאל משרתת אחת המתוארת על ידה כנערה ברטונית קטנה . מסקנה מן הטבלה: ניתן ללמוד מטבלה זו שגברת לוזאל אינה מרוצה מחייה. ישנו פער עצום בין הרצוי למצוי בחייה, דבר הגורם לה לתסכול וצער רב.

5. גברת לוזאל ירדה בסולם המעמדות למעמד העניים. היא עובדת במשק הבית- מנקה, מבשלת, עורכת קניות ומכבסת. גברת לוזאל השתייכה למעמד הביניים. היא הייתה בעלת הבית, הייתה לה משרתת שסייעה בעבודות משק הבית. עובדת קשה, אישה קשת יום. מעריכה כל פרוטה, ראייה לכך היא עומדת על המקח, נעלבת, נלחמת על כל פרוטה. מתוארת כגסת רוח, מדברת בקול רם. מפונקת, לא מעריכה את מה שיש לה, לוקחת הכל כמובן מאליו. חולמת כל הזמן להיות שייכת למעמד האצולה. ניתן לשער שבשלב זה, כאשר היא עובדת לפרנסתה, היא מעריכה יותר את בעלה ואת מה שהוא מקריב למענה ולמען הבית. מזלזלת בבעלה, כפוית טובה, לא מעריכה את נדיבות ליבו ומתביישת בו. מפוקחת, נוקשה ומחוספסת. החיים הקשים לאחר האבדה שינו אותה אך לא את מצב רוחה. מתיאור חייה, לאחר האבדה, ניתן ללמוד שהיא כועסת וממורמרת על חייה הקשים. מדוכדך, לא מסופקת מחייה, מעבירה ביקורת על כל דבר, עצובה, כועסת, חושבת שמגיע לה יותר, לא מסתפקת במה שיש לה. לאחר האבדה היא נראתה זקנה. היא הפכה לאחת מאותן עקרות בית חסונות, שערותיה לא עשויות, חצאיותיה מרופטות וידיה אדומות. היא הייתה אחת מאותן נערות חינניות ומקסימות, יפה, בעלת מודעות להופעתה החיצונית. היא הייתה חיננית, אצילה ועדינה.

6. מסקנות מהטבלה: • ניתן ללמוד מטבלה זו שחייה של גברת לוזאל, לפני האבדה, היו חיים שלווים, • נוחים וחסרי דאגות, ואילו חייה לאחר האבדה הפכו להיות קשים, ודלים יותר. • מצב רוחה לפני האבדה ואחרי האבדה זהה. לפני האבדה היה מצב רוחה • מדוכדך, והיא לא הייתה מסופקת מחייה, כיון שרצתה להשתייך למעמד גבוה • ממעמדה. לאחר האבדה מצב רוחה נשאר מדוכדך אך מסיבות שונות ומוצדקות • יותר: חיה בעוני, עובדת לפרנסתה, ירדה במעמדה ועוד. • התנהגותה, לאחר האבדה, משתנה לרעה. היא הופכת להיות מנערה עדינה • וענוגה לזקנה גסת רוח ומחוספסת.

7. הפואנטה שבסיפור האמת המרה: גם הקוראים וגם מטילדה לא ציפו לסוף שכזה. לכן זהו סיפור פואנטה ישנה ביקורת בסיפור על החברה במאה ה-19. גברת לוזאל לא הסתפקה בשלה, אלא תמיד שאפה להשיג את מה שאין ביכולתה להשיג.

8. פתגמים המתאימים למסר הסיפור • הדשא של השכן ירוק יותר. • אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. • לא כל הנוצץ זהב.

9. מסקנה סופית לסיפור לא רק המחרוזת הייתה מזויפת, אלא כל תפיסת עולמה של מטילדה הייתה מזויפת. המחרוזת המזויפת מסמלת את הזיוף של החברה הגבוהה. המספר מוצא במעמד זה פגמים (זיוף, העמדת פנים, רושם חיצוני). לדעתו מעמד זה אינו ראוי ליוקרה שהוא זוכה לה, ואין הצדקה לנחיתות והבושה שחש ביחס אליו אדם ממעמד נמוך (כדוגמת גברת לוזאל). יש להעריך אדם על פי תכונותיו האישיות, ולא על פי השתייכותו המעמדית.