אנחנו העדים של העדים

אנחנו העדים של העדים אבא: קולה קורנפלד

Kola Kornfeld1907-2003 • סיפור חייו של אבי, קולה קורנפלד הוא סיפורו של העם היהודי כולו. • הוא נולד ב-1907 ברדומסק, פולניה. • העצב ליווה אותו כל חייו. אמו טאובה אפשטיין ודודתו נפטרו כשהיה בן 11 בלבד, והוא גדל עם אביו.

ורשה - Warsaw • ארבעת היתומים: זיגמונד, בולק, פרידה ואבי – קולה עברו לורשה. • אבי למד בביה"ס לחשמלאות ע"ש נתנזון בורשה. לימודי החשמל הצילו את חייו בהמשך. • הוא פתח בית מלאכה לצרכי חשמל ברחוב זמנהוף 48 בורשה. • הוא הצטרף לגדוד "השומר" בורשה והחליט לעלות לא"י. בית בן דודו של אבא ברחוב מילא 10 בורשה

החלוץ – סיבוב ראשון • בשנת 1925 עלה באוניה ברגה לארץ ישראל כחלוץ, למושב מרחביה או כפר-יחזקאל. מאוחר יותר, חבריו מהגרעין הקימו את קיבוץ גן -שמואל. אבא על הכרמל אבא וחברים קוטפים סברס

אבא וחברים בצלמניה, ת"א, 1925 אבא בפינת אלנבי, 1925

הגירוש • הוא היה ממצטרפי פ.ק.פ. בשנות ה-20. • באימפריה הבריטית היו המפלגות הקומוניסטיות בלתי חוקיות. כשנתפס מהגר שהפך לקומוניסט גירשו אותו לארץ ממנה בא. בשנים 1939-1929 גורשו מפלשתינה כ 3000 קומוניסטים. • בעקבות הלשנה של אחת מהתנועות האחרות, סולק מהארץ ע"י הבריטים חזרה לפולין, לגטו ורשה.

אבא וחברים ב-1938, ורשה

האישה והילדה הראשונות • בגטו ורשה פגש אבי את אשתו הראשונה, רניה לבית אלבירט. להם נולדה בת בשם סטלה. • מורשה נלקחה המשפחה למאיידנק. • בת 4 שנים היתה בתו כשנלקחה ממנו לתאי הגזים, יחד עם אמה. בתצלום שמשמאל אני חושבת שמצולמת חמותו של אבי, חנה אלבירט, עם הילדה סטלה. מעולם לא הראה לי את התמונה. אם מישהו יכול לאשר השערתי, אשמח.

התליין 1943 • האנשים לבושי פיז'מות הפסים מתאספים במשטח התלייה. • רחש,לחש : מי הנידון לתליה היום, ומה עושה פה חבית המים. • הנה הנידון, הוא צועד. שתי רגליו נקשרו בחבל. לחבית המים הוּרד. • כשראשו לחבית מושלך, גלגל עינו מתהפך דם פורץ מאישוניו. שלד אדם אנוש. • אבל הם במגפיים הנוצצים, המבריקים, מולידי מהלר, ניטשה וגתה נתנו את הפקודה "לתלות". • " NICHT NICHT NICHT!". אמר אחד הקצינים. "האיש הזה הוא מומחה לברכות כרום! העבירוהו מיד למחנה SKARZYSKO KAMIENNA". • מסתכל התליין וסופק כפיו, לא הושלמה עבודתו. האם נהנה? האם רק מילא פקודה? • כשהוא עולה על משאית, "מה עוד מחכה לי?" הוא שואל את עצמו. • הרכבת נעצרת. מחנה עבודה SKARZYSKO KAMIENNA. עיניו שטופות הדמע והדם, עם מבט של הומור שחור: מה עוד "הוא" שם למעלה מתכנן לו? • מיד שם עיניו על האישה הנאה, שמתחת לבגדי המחנה דאגה לצווארון שיצוץ. באמת יש לה שמלה בכל הגיהינום הזה? • כעבור ימים אחדים הוא מבחין שהיא דוברת גרמנית, ומפקד המחנה מחפש את קרבתה. היא לא נאלצת לעמוד בתור למזון הדל, כמו כולם. שמה לילקה.לימים תהיה אימי.

SKARZYSKO KAMIENNA במחנה

האחים • אחותו, פרידה, נרצחה בבית האסורים (paviak( עוד ביום הראשון למלחמה, 1-9-1939. • אחיו, בולק וזיגמונד עבדו איתו במחנה הכפייה SKARZYSKO KAMIENNA ונהרגו מול עיניו.איתם נרצחה צילה קסלמן, שהיתה נשואה לאחד האחים.

עדויות בלודז' לפני העלייה לארץ • ביולי 1945 הם שוחררו . עד 1949אמי המשיכה את לימודיה, נתנה עדויות על משפחתה וב-1949 קיבלה את רישיון העליה

העליה לארץ - 1949 • ב1949 עלו אבא קולה קורנפלד ואמא לילקה לבית גרינברג. • אבא מיד פתח חנות למוצרי חשמל תעשייתים, לקח לו שותף: את ניסן פרידברג. החנות היתה ברחוב הרצל 104. אבא היה מראשוני יבואני מוצרי האלקטרונקה מיפן ואף ביקר בביתו נציג חברה מיפן. • לאחר זמן מה השותפים נפרדו ואז אבא לקח 2 בחורים פולנים יאנק ויורק והם עבדו ולמדו אצלו את סודות המקצוע על כל פרטיו ועומקיו. • לימים ניסן פתח את ניסקו ובניו עובדים עד היום ויאנק ויורק פתחו את טל-מניע . אבא המשיך לעבוד משמונה בבוקר עד שמונה בערב. כל היום אמא היתה לבד ורק בערב אבא חזר הביתה. • הוא ייבא מֶגֶרים מהונגריה, מפסקי זרם, כלי מדידה וכל מה שקשור לתעשייה. הוא סיפק לכוחות הביטחון, לצבא, אבל עדיין לא היתה בארץ תעשיה.

אבא היה צועק בלילות • אבא היה צועק בלילות, ואני הייתי רצה ללטף את ראשו, להרגיעו. אני לא זוכרת אבא מחבק ומנשק, אבל אני זוכרת היטב את הזעקות בלילות. • פעם חברתי הטובה, ענת זלמנוב, באה לישון בביתי, ואני שכחתי לספר לה. • בבוקר היא רצה לבית הספר וסיפרה שאבי משוגע. • בטקס יום השואה, כשהיא צחקקה סטרתי בפניה. "טיפשה!", צעקתי עליה "מה את בכלל מבינה!!!" • אחד המורים אמר לנו יום אחד כי הורינו ומשפחותיהם, שהיו בשואה, נרצחו כי "הלכו כמו צאן לטבח". כשחזרתי הביתה ציטטתי את המורה לאמי "הלכתם כצאן לטבח!" וחטפתי סטירה הגונה. סטירה ראשונה. סטירה שמצלצלת עד היום בפני .

היתה לי דודה בחדרה • דודה מיכאלה היתה דודה של אבא, וחיה בחדרה. היא היתה ערירית, ובמותה היא ציוותה את ביתה לאק"ים. • כיום מתברר שהיו לה 14 אחים ואחיות, וכולם נספו בשואה על משפחותיהם.

ואלה שמותיהם: • אוה קורנפלד • אליהו קורנפלד • גוטשה קורנפלד • אנג'ה קורנפלד • וולף נוח קורנפלד • יידל קורנפלד • מאיר קורנפלד • שרה קורנפלד • זיידה קורנפלד • רבקה קורנפלד • זישה קורנפלד • ישראל קורנפלד • אברהם ברוך (בנדט) קורנפלד • יצחק קורנפלד יהי זיכרם ברוך

בת מצוה שלי • הכי טובות שלי מהכיתה שלי, זיוה ועדנה. נשאתי דרשה, ובה הזכרתי את כל משפחתי, שנספתה בשואה, את סבי, סבתי, שתי דודותיי מצד אימי, סבי מצד אבי ודודתי ושני דודי מצד אבי, וכל יתר המשפחה שלא זכיתי להכיר, כל אלה שלא זכו לשמוח בשמחתי. ואמא ואבא עומדים ובוכים ודודה רנייה מייללת וכל הפולניות נאנחות. • המלצרים הופיעו עם המגשים וכולם אכלו, הצטלמו, והתחלנו לרקוד. קודם ריקודים "של גדולים", ואחר כך ריקודי הורה ישראלים, כמו שאהבתי. אספנו את המתנות, ירדנו במדרגות, וחזרנו הביתה. כל המתנות היו ספרים. חלק מאד אהבתי, חלק מעולם לא פתחתי. אבל העיקר היה אלבום התמונות מבת-המצווה. ואז נזכרתי במתנת ההורים, שהיתה אכזבה גדולה. שולחן המשפחה

בת מצוה – תמונות משפחה תמונות חברי גן שמואל תמונת משפחת קורנפלד שנשארה בארץ לפני השואה תמונת מי שנשאר משפחת גרינברג וחברים

בבת מצוה - אבא ושלמק אילן • כמה חודשים לפני כן, בנסיעתו לעבודה בחנות במונית, מצא אבא שעון Doxa מזהב, אותו מסר למשטרה. אחרי כמה חודשים הודיעה לו המשטרה שאיש לא פנה לקבלו, אי לכך השעון הוחזר אליו. אמא ואבא נתנו לי את השעון הזה בבת–המצוה שלי, ענדתי את השעון, עד ליום בו נשלחתי במשלחת נוער לאירופה בתיכון והגדילו לעשות. שהחליפו את שרשרת הזהב לרצועת עור. נעלבתי, אך שנים ענדתי את השעון עד ליום בו נשלחתי במשלחת נוער לאירופה לעיר התאומה של תל-אביב אז טולוז. • כל החברים מקיבוץ גן שמואל מהשומר הצעיר שהיו חבריו אני חושבת עוד בקן בוורשה באו לבת המצווה שלי שלמק אילן ואשתו שהיו בני בית אצלנו שבנם אורי אילן ז"ל היה לאגדה ועל מורשתו חונכנו שנפל בידי הסורים והשאיר פתק בין אצבעותיו מחורר בסיכה לא בגדתי. וסבא אלוני וצבי ועוד חברים

אבא צחק על מלאך המוות • בקיץ 64. בעוד אני בקייטנה לחובבי אומנויות שבבית וגן,בשנה שבה מביאים לארץ את עצמותיו של זבוטינסקי לקבורה בהר הרצל .אבא מאושפז בבית חולים מאיר בכפר סבא. אבא מקיא דם ואמא מגיעה לבד למופע הגמר שלי לא מספרת דבר. • בביקור אחרי נדנודים רבים אני פוגשת את אבא והוא משותק בכל צד ימין של גופו. הרופאים:" מהרופאה החדשה זה יעבור" אבא:" הכל עובר ,גם החיים" • זה מה שהחזיק את אבא ההומור בינתים אמא רצה לחנות למלא את מקומו עד לום שהוא חוזר הביתה .כאן מתחילים הויכוחים מאז אמא החלה לעבוד עם אבא ל מנת הוא לא יעבוד יותר מדי. מדי מדי העבודה הגיעה הביתה.ואבא לא מרגיש טוב בשבת ושניהם עייפים רגוזים ומרגיזים.. • אבא צחק על מלאך המוות בהתייעצות כל הרופאים הבכירים בנושא זה בביתנו קבל אבא את כל ההחניות מנוחה לא עבודה כמויות ענק של תרופות.אחד אחד מכל הרופאים נפטרו מהמחלה ורק אבי נותר בחיים יועצים!הוא כמובן המשיך לעבוד עד יומו האחרון בלי רווח עם הפסד גדול העיקר לעבוד!..

טיול ראשון בעולם • החלטתי שהגיעה העת שהורי אחרי 33 שנים שהם לא הוציאו את אפם ולא טיילו בעולם, יצאו יחד לטיול מאורגן לארצות הברית וקנדה, ושם יפגשו כל בנות הדודות מפולניה. • 82' - טיול הורים, רכבות רכבות • לאבי היה תנאי: הוא יצא לטיול רק אם אני אשב בחנות במשך הטיול. אמי פחדה לצאת לטיול בגלל התקפי שינויי קצב הלב של אבי. אבל הפגישה עם בנות הדודות שלא התראו שנים הכריעה את הכף. הם טיילו בארצות הברית בקניון הגדול, התעייפו ונהנו, ואחרי שסיימו את הטיול בארצות הברית הצפינו לקנדה, לטורונטו, למפגש בנות הדודות אצל סלה ולרי הוכמן, סלה שאמא הצילה במלחמה. מפגש מרגש, נשיקות וחיבוקים, ולמחרת יצאו לבלות בפארק השעשועים. אבי, שהיה שובב אך לא בריא, עלה בניגוד לבקשת אמי ודאגתה התמידית על רכבת הרים. תוך כדי הסיבובים קיבל התקף כאבים בגלל אבנים בכליות שזזו ממקומן, ואושפז בבית חולים המקומי. אימי שובתירה זאת ממני. רק אחרי צעקות שלי בטלפון: "מה אתם יושבים בבית, (אצל הבת-דודה) ולא נוסעים לראות את מפלי הניאגרה?" בת הדודה סיפרה לי שאבא מאושפז בבית חולים ועוד מעט הם חוזרים. נמל התעופה בן גוריון, אני ואחותי מחכים לבואם. אבא נראה בריא לחלוטין, אמא לבנה כסיד. אני רצה אליהם, היא כל כך חלשה. "למה לא סיפרת לי? הייתי באה". "אבא אסר עלי, לא רצה שתעזבי את החנות, והוא כל הזמן בכה שהוא הולך למות וכואב לו, והבנות לא לידו" היא אומרת, ואני עונה :"נו ,זו עוד סיבה שהיית צריכה לבקש ממני לבוא, אני דוברת אנגלית ולא היית אבודה שם." • כך נגמר הטיול היחיד שהם טיילו בעולם. כך נגמרות כל הכוונות הטובות. העיקר שבנות הדודות גרינברג נפגשו.

תמונות מהטיול שלוש בנות הדודות גרינברג (לשעבר) משפחות הוכמן, קורנפלד ופודם

יומולדת אבא גיל 90 • חגגתי לך יום הולדת 90. הזמנתי מקום בקומה שניה בבית קפה "יד חנה", משק הפועלות לשעבר. הזמנתי את כל המשפחה והחברים שנותרו להורי. אמא כבר לא הבינה דבר. אחותי הזמינה את הזמרת דורית ראובני שתשיר אחרי הארוחה שירים עבריים וקצת ביידיש. אני הכנתי סרט על תולדות חייו של אבא. למזלי הסרט נשאר אצלי. קראתי מקאמה תוך הקרנת הסרט.

קולה בן 90 • קולה קורנפלד היום בן תשעים, לעומתו כולנו מרגישים ישישים. • סלל כבישים, עבד בעמק יזרעאל, ופעמיים עלה לארץ ישראל. • עסק בטקסטיל, התרוצץ ועמל, והעיקר- הקים את "ק.קורנפלד צרכי חשמל". • קולה קורנפלד היום בן תשעים, לעומתו אנחנו פשוט קשישים. • התחתן עם לילקה, שבאה מעיר הטקסטיל, והתחיל את עגלת המשפחה להוביל. • הולידו יחד את חווי, הארכיטקטית הבלונדינית השנונה, • ואחר כך את יונית אשת האופרה העסוקה. • "בת בבית-אור בבית" אומרת האימרה, ולילקה וקולה באמת חיכו "מתי הילדה כבר תחזור בחזרה?" • קולה קורנפלד היום בן תשעים לעומתו כולנו בטלים בשישים. • יונית הביאה את דויד חתן מקווקז, וקולה בהחלט לא היה נרגז. • חוי הביאה בן זוג מאלג'יר וקולה:"מרוקו? אלג'יר? שום הבדל ביניהם אני לא מכיר" • וארשה ולודג', קווקז ואלג'יר, מיזוג גלויות כאן נולד מקיר אל לקיר. • קולה קורנפלד היום בן תשעים מולו אנחנו פשוט ישישים. • מתמצא בפוליטיקה, בקיא בעניינים • קורא בקביעות כבר את כל העיתונים. • שנים "על המשמר", אחר כך "דבר", • עכשיו "מעריב", שום מפלגה בדרך לא אכזיב. • קולה קורנפלד היום בן תשעים, כשרואים אותו – מיד מתאוששים. • אז תהיה לנו קולה בריא, עד מאה ועשרים, אתה הרי יודע מה זה טעם החיים. • אוהבים אותך מכל הלב: לילקה, חוי, אילן, יונית, דויד, שיר, גיל ואור, • וכל המשפחה והידידים היושבים מאחור. • ל ח י י ם

אבא נפטר – 24.6.2003 • אני נושאת הספד לאבי (בליווי החזן אריה בראון ז"ל) • כל כך קיוויתי שנחגוג יחד את ה-96. קולינקה יקר שלי, כך אמא קראה לך אבא יקר שלנו , אמא קראה לך ואתה לא יכולת בלעדיה והלכת לפגוש אותה. היא כל כך שמרה עליך. רק היום אנחנו יודעות שכל השבוע אתה דיברת איתה רק רצית לחבק אותה וללטף את ידה כמו שעשית במשך 16 שנה ,בכל תקופת מחלתה, זו התגלמות אהבה. אני זוכרת איך כל בוקר כתבת לה מכתב אהבה, הכנת לה את ארוחת הבוקר ותמיד המכתב הסתיים בנשיקה ועכשיו הבית ריק. אבא למי אני אצלצל, לשאול מה שלומך, איך בשנה ארורה אחת חוסלה המשפחה. אמרתי תמיד שבשנה זו מלאך המוות רץ אחרי וכשהוא לא הצליח איתי לקח את אמא ועכשיו הוא לקח אותך. • אבא, כמה סליחות אני צריכה לבקש ממך על פגיעות שפגעתי בך כל כך, בתקופה בה לא יכולתי לטפל בך. • למרות כל העינויים שעברת והצער, חוש ההומור שלך היה מופלא. אלוהים, איך בכל התקופה הזו מצליחים לשמור על הומור ואז כשהיה נדמה שהגעת למנוחה והנחלה אמא חלתה ושוב הכאב חדר ללב ומאז הפסקת לספר בדיחות והעצב מילא את חייך. אתה שהלכת לעבודה בגשם בקיץ ובמחלה. דבר כבר לא עניין אותך , אבא היית חבר מופלא לכל מכריך, אבא גם בן דודך יצחק שכל כך אהב להיפגש אתך.הולך היום בדרכך. • ביום הכיפורים, הלכת להתפלל. לשאלתי איך אתה, שהיית קומוניסט, מתפלל בבית הכנסת, ענית שאתה הולך אליו במקום "שהוא" יבוא אליך.

אמרותיו של אבא • אני נזכרת בחוש ההומור המוטרף שלך למרות כל צרותיך. היית תמיד מחפש מתנות לימי ההולדת של חבריו בני ה-80 ומעלה, קונדומים או בקבוקי חלב של תינוקות, סינרים, מוצצים וכדומה. רק לשמור על ההומור.......ולפעמים גם אם הוא שחור משחור. • יום כיפור: אבא, שהיה קומוניסט בעברו, הולך להתפלל בבית הכנסת. "אני הולך אליו במקום ש'הוא' יבוא אלי". • ההוכחה: צלב מגפרורים על משטח הפורמאיקה במטבח, ג'וק מעוך על פיסת נייר, ובכתב יפהפה כתוב "הננו להודיעכם על מותו של המרקיז ד'ג'וקונדה בקרב על מבצר הפורמאיקה בטירת קורנפלדובה. ארונו יוצב בשעה 1200. הנכם מתבקשים לעבור לפניו לחלוק כבוד אחרון."שאלתי: "אבא, השתגעת? אין לך מה לעשות בבוקר?" התשובה: "אמא אמרה שאין ג'וקים במטבח !!!". • ניסיון: אבא מחפש נערים ממגמות חשמל לחנותו לצרכי חשמל. "לך תביא מהשכן 1/2 כוס אבקת חשמל". כל מי שרץ לשכן עם כוס כמובן לא זכה בעבודה, והם היו רבים. • כל צרכן שמנדנד ורוצה לנסות נורת ליבון שרק הגיע מהמפעל מתייחס כאילו אבא מוכר מנורות שרופות. רוצה לנסות? בבקשה. מבריגים את המנורה ומתקן משפריץ מים בפניו של האיש. רק אצל אבי מים וחשמל זורמים יחד. • "יש גנב גדול (ממס הכנסה,או מהממשלה) ויש גנב קטן (קניינים שביקשו "תרשום דברים אחרים" וקנו למעשה לעצמם). • העמוד הראשון שאבא קרא בעיתון היה הדף האחרון. "אני חייב לדעת מי הפסיק לעשן" (מודעות האבל). שותף של דובק "יעני. • ההכחשה: החלשות השמיעה. אבא מסרב טוטאלית לשים מכשיר."האקוסטיקה באולם לא טובה"."אם אני אשים מכשיר עצב השמיעה כבר לא ישמע."אדם נכנס לחנות ושואל אם זה הרצל 104. אבא עונה "לא אין לנו".

אנחנו העדים של העדים