מאבד עצמו לדעת במקורות ההלכה Suicide – in Jewish Sources

1. מאבד עצמו לדעת במקורות ההלכה Suicide – in Jewish Sources בס"ד Teaching Medical Ethics רפואה, פסיכולוגיה מקורות של חז"ל B. Gesundheit MD PhD Department of Jewish Philosophy, Hebrew University, Jerusalem, ISRAEL www.jewishmedicalethics.org b.gesund@gmail.com

2. מאבד עצמו לדעת רקע כללי Statistics, History, Psychology, Ethics אבימלך (שופטים ט' נ"ב-נ"ד), שמשון (שופטים ט"ז ל), שאול (שמ"א ל"א, ד), אחיתפל, אליהו, זמרי (מל"א ט"ז, יח), איוב, דניאל וחביריו, יונה תנ"ך גיטין נ"ז ע"ב (400 ילדים, אשה ושבעה בניה), עבודה זרה י"ח ע"א, תענית כ"ג ע"א מצדה משנה גמרא ו ז ח ט י א ב ג ד ה "מסכתות קטנות" - מסכת שמחות טעם האיסור רמב"ם, טור, ושו"ע שו"ת בשמים רא"ש (מזוייף?) ראשונים פוסקים להלכה מתאבד מתוך מחלת נפש \ דיכאון מתאבד בגלל מחלה סופנית\ מצב סופני מתאבד בשבי? שאלות לעיון ולהעמקה Case studies 2

3. רקע כללי Historical & Philosophical Background PRO Epicurus (341-279 BC) Stoics Seneca CONTRA Socrates Plato Aristoteles • Autonomy protects human life, but does not justify self-destruction. • Absolute Autonomy משנה אבות פ"ב, מי"ד: ... ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל ונאמן, הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך: • Violation of Society, God David Émile Durkheim (Paris, 1858-1917), French sociologist 1897 Le Suicide S.T. Post (editor) Encyclopedia of Bioethics (3rd edition 2003) *Suicide 3

4. Number and percentages of violence-related deaths worldwide, according to World Health Organization’s World Report on Violence and Health, 2002 4

5. אובדנות בישראל רקע כללי שיקולים, בעיות, גישות וכו' באוכלוסיה של מדינת ישראל http://www.health.gov.il 5

6. [1500 BCE] [200 CE] [450 CE] [450- today] HALAKHAH = “it comes from Mt Sinai to us” RELEVANCE !!! מאבד עצמו לדעת - המקורות ביהדות פסיקה ההלכה אתיקה רפואית יהודית. משפט עברי תנ"ך מפרשים ופוסקים משנה ותלמוד 200- 450 -200 450 - היום ב ברכות כ"ג ע"ב קידושין מ' ע"א מקור האיסור חובת ההצלה אגדות החורבן (גיבורי מצדה) בראשית ט', ה - מדרש ומפרשים שמות כ', יב: "לֹא תִּרְצָח - לא תתרצח" בראשית ט', ה: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ ימי הביניים – מסעי הצלב שו"ת בשמים ראש והפולמוס ו ז ח ט י א ב ג ד ה מות שאול דוגמאות במקרא "מסכתות קטנות" מסכת שמחות 6

7. מאבד עצמו לדעת – הגדרה? "מאבד עצמו לדעת" (≠"התאבדות")  הכוונה מגדירה את המעשה )= "אבידה מדעת"( ”Suicide” ≠“Freitod” A. Perles, Der Selbstmord in der Halacha in Monatsschrift der Gesellschaft für Wissenschaft des Judentums (MGWJ) 1911 Jahrgang 55, Seite 287 ff. 7

8. בראשית ט', ה - פרשנות, דרש והיסטוריה בראשית ט', ה: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: ??? ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמא רבי יונתן אומר כל הנביאים נתנבאו בחייהון, שמואל נתנבא בחייו ולאחר מיתתו שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שרוי שם, ושמע שאול לעצתו ונהרג הוא ובניו עמו שיהא חלקו עם שמואל הנביא שנאמר עמי עמי במחיצתי. בראשית רבה, פרשת נח, פרשה ל"ד (ה): וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם - להביא את החונק עצמו, יכול כשאול? ת"ל אַךְ; יכול כחנניה מישאל ועזריה? תלמוד לומר אַךְ.  המדרש משווה את שאול בן קיש לחנניה מישאל ועזריה המאע"ל כופר בהשגחת ה' חזקוני בראשית ט', ה ראב"ע דברים ל"ב, לט רש"י: 'וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם' - אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו: 'לְנַפְשֹׁתֵיכֶם' - אף החונק עצמו אף על פי שלא יצא ממנו דם:  רש"י אינו כולל דין של שאול )משיקולים חינוכיים?( מקרא תורה תמימה אבן עזרא: 'וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם' פירושו התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם של נפשותיכם, שאתם אדם, לא התרתי - רק אדרשנו, כטעם 'דֹרֵשׁ דָּמִים' (תהלים ט', יג) ... והמפרש דמכם לנפשותיכם זה ההורג נפשו - הוא רחוק בעיני.  אבן עזרא – דוחה לפי פשוטו של מקרא שהפסוק מתייחס להורג נפשו. 8

9. תנ"ך מקור האיסור בראשית ט', ה-ו: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: דעת זקנים מבעלי התוספות(בראשית ט', ה): "אזהרה לחונק עצמו ואמרו בבראשית רבה 'יכול אפילו כחנניה מישאל ועזריה? ת"ל אך - פירוש יכול אפילו כמו אלו שמסרו עצמן לקדוש השם שלא יוכל לחבול בעצמו אם הוא ירא שלא יוכל בעצמו לעמוד בנסיון ת"ל אך כי בשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג עצמו. וכן בשאול בן קיש שאמר לנערו שלוף חרבך ודקרני בה וכו' ת"ל אך שאם ירא אדם שמא יעשו לו יסורין קשים שלא יוכל לסבול ולעמוד בנסיון שיכול להרוג את עצמו. ומכאן מביאין ראיה אותן ששוחטין התינוק בשעת הגזירה. ויש שאוסרין ומפרשים כן יכול כחנניה וחביריו שכבר נמסרו למיתה ת"ל אך אבל אינו יכול להרוג את עצמו יכול כשאול שמסר עצמו למיתה ת"ל אך פירוש שאינו יכול לחבול בעצמו כלל ושאול שלא ברשות חכמים עשה מהר"ש בר אברהם המכונה אוכמן. ומעשה ברב אחד ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד כי היה ירא שיעבירום על דת והיה רב אחד עמו והיה כועס עליו ביותר וקראו רוצח והוא לא היה חושש. ואמר אותו רב אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפסוהו עכו"ם והיו פושטין עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואחר כך נתבטלה הגזרה ואם לא שחט אותן התינוקות היו ניצולין. יחזקאל שרגא ליכטנשיין "יחסם של בעלי התוספות ולתמידיהם למעשי הריגה עצמית ושחיטת בני המשפחה" "מאבד עצמו לדעת", הילל בן-חיים, 2008, 192-237 9

10. תנ"ך Bible Shaul: Suicide? Mercy Killing? Sam I 15:15; 31:3-6: II 1:6-15 מות שאול שאול שמואל א' ל"א, ג-ו:  וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ: וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ: וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו: שמואל א כ"ח, יט: וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי ... "שאול לא חטא ..."  דיונים פרשניים, הלכתיים (ראו למטה "שולחן ערוך") מקרא שני תיאורים על מות שאול: שמ"א ל"א, ה  שמ"ב א', יד (  דה"א י', יג-יד) רד"ק: אפשר כי כזב העמלקי כי לא המיתו הוא אלא מצאו מת אחר שנפל על חרבו ולמצוא חן בעיני דוד לפי מחשבתו אמר כן ולא חטא שאול בהרגו עצמו ואף על פי שכתוב 'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש' כלו' מידכם אדרוש אותו אם תהרגו עצמכם וכן מיד כל חיה אדרשנו ומיד איש אחיו - אף על פי כן לא חטא לפי שהיה יודע שאול כי סופו היה למות במלחמה כי כן אמר לו שמואל ועוד כי ראה כי מצאוהו המורים אנשים בקשת ולא היה יכול להמלט מידם - טוב היה שיהרוג הוא עצמו ולא יתעללו בו הערלים וכן אמרו רז"ל אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש יכול כשאול ת"ל אך:  המשמעות הספרותית-מוסרית של עמלק יחזקאל שרגא ליכנטשיין "מאבד עצמו לדעת", הילל בן-חיים, 2008, עמוד 30-23 10

11. Bible Shaul: Suicide? Mercy Killing? Sam I 15:15; 31:3-6: II 1:6-15 Bible Shaul: Suicide? Mercy Killing? Sam I 15:15; 31:3-6: II 1:6-15 תנ"ך Bible Shaul: Suicide? Mercy Killing? Sam I 15:15; 31:3-6: II 1:6-15 מות שאול שאול שמואל א' ט"ו, טו: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לה' אֱ-לֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ שמואל ב' א', ו-טז: וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ: וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה וָאֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי: וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה: וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ ה': וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת: וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ ה':   שמואל א' ל"א, ג-ו:  וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ: וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ: וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו: מקרא י' אמית "שלש ואריאציות על מות שאול", בית מקרא ל' (תשמ"ה), 102-92 11

12. שאול – במקרא, בחז"ל ובפוסקים שמ"א ל"א, ה  שמ"ב א', יד  דה"א י', יג-יד 2 הדר ??? בראשית רבה, ל"ד (ה): וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם - להביא את החונק עצמו, יכול כשאול? ת"ל אַךְ... יבמות ע"ח ע"ב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים (שמ"ב כ"א, א) אל שאול - שלא נספד כהלכה, ואל בית הדמים - על אשר המית הגבעונים. • הרמב"ן ("תורת האדם", בפירושו את מסכת שמחות) • טור ושולחן ערוך (יורה דעה, הל' אבילות, סי' שמ"ה): "קטן אפילו מאבד עצמו לדעת - חשיב כשלא לדעת, כיון דלאו בר דעת הוא, וכן גדול המאבד עצמו לדעת והוא אנוס כשאול המלך - אין מונעים ממנו כל דבר" • (ביאור הגר"א שם: "וכן גדול כו'. ממ"ש בפ' הערל (ע"ח ב') שנענשו על שלא הספידו על שאול • כמ"ש בב"ר פ' נח יכול אפילו נרדף כשאול ת"ל אך: חז"ל מקרא ראשונים שו"ת "בשמים ראש" והפולמוס סביבו ... מחלוקת הרב שלמה גורן והרב משה צבי נריה בעניין גיבורי מצדה אחרונים Goldstein Sydney: Suicide in Rabbinic Literature, 78ff. יחזקאל שרגא ליכנטשיין "מאבד עצמו לדעת", הילל בן-חיים, 2008, עמוד 30-23 12

13. שמשון שופטים ט"ז, כח-לא: וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱ-לֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים: וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו: וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה: מקרא אבימלך שופטים ט', נב-נו: וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ: וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ: וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת: וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ: וַיָּשֶׁב אֱ-לֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו: Goldstein Sydney, Suicide in Rabbinic Literature, N.Y., Ktav Publishing House, 1989, page 78 יחזקאל שרגא ליכטנשיין "מאבד עצמו לדעת", הילל בן-חיים, 2008, עמ' 17-36 13

14. שמואל ב י"ז, כג: וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו: (משנה סנהדרין פ"י מ"ב ומפרשים) אחיתופל מלכים א ט"ז, יח: וַיְהִי כִּרְאוֹת זִמְרִי כִּי נִלְכְּדָה הָעִיר וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׂרֹף עָלָיו אֶת בֵּית מֶלֶךְ בָּאֵשׁ וַיָּמֹת: (ראה כל הפרק) זמרי מקרא מלכים א י"ט, ד: וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי: אליהו יונה ד', ח: וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱ-לֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי: יונה 14

15. מקור האיסור של "מאבד עצמו לדעת" איסור רציחה "לא תרצח" (שמות כ', יב) - לא תתרצח" (פסיקתא רבתי פרשה כ"ד) "אך את דמכם לנפשותיכם (בראשית ט', ה) - להביא את החונק עצמו" (בראשית רבה ל"ד, ה) רמב"ם הל' רוצח ושמירת הנפש פ"ב ה"ב: "אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו או שכפת חבירו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתו החיה וכן ההורג את עצמו - כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת בית דין. אין איסור רציחה – מנחת חינוך ל"ד כפירה באמונה האדם אינו בעלים על חייו אלא רק בורא העולם דברים ל"ב, לט: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: משנה אבות פ"ד, כב: "... ודע שהכל לפי החשבון ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" רמב"ם הל' רוצח ושמירת הנפש פ"א ה"ד: "ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפטרו שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקב"ה שנאמר (במדבר ל"ה, לא) ולא תקחו כופר לנפש רוצח" שטיינברג הערה 24 15 מעילה "ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה' (ויקרא ה',כא) - מע"ל מאבד עצמו לדעת" (חיד"א נחל קדומים)

16. חובת ההצלה של ה"מאבד עצמו לדעת" הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל 1917-2006 חובת ההצלה והעזרה לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ: וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם: • "... דאורייתא הוא דתניא השבת גופו מניין ת"ל והשבותו" (בבא קמא פא ע"ב) • "את גופו משמע שאם טעה חברך אתה צריך להעלותו לדרך" (רש"י) • "והשבתו לו - לרבות אבדת גופו" (סנהדרין ס"ג ע"א) • "קרא יתירא הוא למדרש השב את גופו לעצמו" (רש"י) • מדרש תנאים לדברים כ"ב, ג: "לכל אבדת אחיך - אבידת גופו שחייב לרפאותו אם חלה". רמב"ם: "...חיוב הרופא מן התורה לרפאות חולי ישראל וזה נכלל בפירוש מ"ש הפסוק והשבתו לו לרפאות את גופו שהוא כשרואה אותו מסוכן ויכול להצילו או בגופו או בממונו או בחכמתו..." (פירוש המשניות נדרים פ"ד מ"ד) המאבד עצמו לדעת איבד - בכוונה ובדעת - את דרכו הרב אליעזר יהודה וולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' מ"ה אות ח' וח"י סי' כ"ה ד"ה פ"ז) 16

17. מקור האיסור וחובת ההצלה של מאבד עצמו לדעת כפירה בהשגחת ה' מקור האיסור חובת ההצלה וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ "לא תרצח = לא תתרצח" "והשבתו לו - לרבות אבדת גופו" 17

18. מעשה הגבורה של לוחמי מצדה ב"הלכה" יוסף בן מתתיהן Flavius Josephus מנאומו של אלעזר בן יאיר: "נמות בלתי משועבדים לאויבנו ונעזוב את העולם בתור אנשים בני חורין כי ככה צוו עלינו חוקי תורתנו ... והנה הגיעה השעה המצווה עלינו להשלים בפועל כפינו את משאת נפשנו"(מלחמות ז, ח) • נגד ההלכה • שאול מדין מלכות עשה, והרי נגזר עליו למות (רד"ק שמ"א ל"א, ד) • "וחי בהם ולא שימות בהם" עדיף • רבי יוחנן בן זכאי: "תן לי את יבנה וחכמיה" למרות שדרש "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (ויקרא כ"ה, נה) - ולא עבדים לעבדים"(קידושין כ"ב ע"ב) כי המשך לימוד תורה יותר חשוב מאשר חירות. • הרב משה צבי נריה (1913-1995) • הרב לוי יצחק רבינוביץ • בהתאם להלכה • ממות שאול על פי בראשית רבה ל"ד (ראה למעלה) • בזמן השמד והגזירות – מצווה ליהרג ובל יעבור (סנהדרין ע"ד ע"א) • הרב שלמה גורן (1918-1994) חז"ל: שתיקה רועמת בתלמוד מגיבורי מצדה הרב שלמה גורן "שאלה ותשובה בנידון גבורי מצדה", אור המזרח, ז', תמוז, 22-27; הרב שלמה גורן "גבורת מצדה לאור ההלכה" מחניים פ"ז, כסלו תשכ"ד, 7-12; הרב לוי יצחק רבינוביץ "ההתאבדות של הקנאים במצדה" סיני נ"ה (תשכ"ד) שכ"ט-של"ב דוד פלוסר "הרוגי מצדה בעיניהם ובעיני בני דורם" בתוך "יהדות בית שני, חכמיה וספרותה", ירושלים, מאגנס, תשס"ב, 61-94. 18

19. מסכת שמחות פ"ב ה"א-ה"ו (א) המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר רבי ישמעאל אומר קורין עליו הוי נטלה הוי נטלה אמר לו רבי עקיבא הנח לו בסתמו אל תכבדהו ואל תקללהו. אין קורעין עליו ואין חולצין עליו ולא מספידין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד חיים. כללו של דבר כל שהוא כבוד של חיים מתעסקין בו כל שאין כבוד של חיים אין הרבים מתעסקין עמו לכל דבר. (ב) איזהו המאבד עצמו לדעת לא שעלה בראש האילן ונפל ומת, בראש הגג ונפל ומת אלא זה שאמר הריני עולה לראש הגג או לראש האילן ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו שעלה לראש האילן ונפל ומת הרי זה בחזקת המאבד את עצמו בדעת וכל המאבד את עצמו לדעת אין מתעסקין עמובכל דבר. (ג) מצאוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף הרי זה בחזקת המאבד את עצמו שלא בדעת ואין מונעין הימנו כל דבר. (ד) מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד ובאו ושאלו את רביטרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר. (ה) מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור ושאלו את רבי עקיבא ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.    (ו)מכאן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקיהומיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום. רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואישה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת . רמב"ם הל' אבל פרק א הי"א המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו, אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים, ואי זהו המאבד עצמו לדעת, לא שעלה לגג ונפל ומת אלא האומר הריני עולה לראש הגג, ראוהו שעלה מיד דרך כעס או שהיה מיצר ונפל ומת - הרי זה בחזקת שאבד עצמו לדעת, אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גב סייפו הרי זה בחזקת כל המתים ומתעסקין עמו ואין מונעין ממנו דבר. 19

20. מסכת שמחות פ"ב ה"א-ה"ו - "שמאל דוחה וימין מקרבת" המבנה (א) המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר רבי ישמעאל אומר קורין עליו הוי נטלה הוי נטלה אמר לו רבי עקיבא הנח לו בסתמו אל תכבדהו ואל תקללהו. אין קורעין עליו ואין חולצין עליו ולא מספידין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד חיים. כללו של דבר כל שהוא כבוד של חיים מתעסקין בו כל שאין כבוד של חיים אין הרבים מתעסקין עמו לכל דבר. (ב) איזהו המאבד עצמו לדעת לא שעלה בראש האילן ונפל ומת, בראש הגג ונפל ומת אלא זה שאמר הריני עולה לראש הגג או לראש האילן ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו שעלה לראש האילן ונפל ומת הרי זה בחזקת המאבד את עצמו בדעת וכל המאבד את עצמו לדעת אין מתעסקין עמובכל דבר. (ג) מצאוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף הרי זה בחזקת המאבד את עצמו שלא בדעת ואין מונעין הימנו כל דבר. (ד) מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד ובאו ושאלו את רביטרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר. (ה) מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור ושאלו את רבי עקיבא ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.    (ו)מכאן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקיהומיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום. רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואישה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת . הגישה הגדרה הגדרה ילדים מניעה 20

21. שמחות פ"ב ה"א-ה"ו הערות פרשניות-הלכתיות סתירה? הלכה כר"ע 'כבוד החיים' 'הרבים' (א) המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר רבי ישמעאל אומר קורין עליו הוי נטלה הוי נטלה אמר לו רבי עקיבא הנח לו בסתמו אל תכבדהו ואל תקללהו. אין קורעין עליו ואין חולצין עליו ולא מספידין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד חיים. כללו של דבר כל שהוא כבוד של חיים מתעסקין בו כל שאין כבוד של חיים אין הרבים מתעסקין עמו לכל דבר. (ב) איזהו המאבד עצמו לדעת לא שעלה בראש האילן ונפל ומת, בראש הגג ונפל ומת אלא זה שאמר הריני עולה לראש הגג או לראש האילן ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו שעלה לראש האילן ונפל ומת הרי זה בחזקת המאבד את עצמו בדעת וכל המאבד את עצמו לדעת אין מתעסקין עמובכל דבר. (ג) מצאוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף הרי זה בחזקת המאבד את עצמו שלא בדעת ואין מונעין הימנו כל דבר. (ד) מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד ובאו ושאלו את רביטרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר. (ה) מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור ושאלו את רבי עקיבא ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.    (ו)מכאן אמרו חכמים: אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקיהומיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום. רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואישה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. רמב"ן (שם): "שאול מלך ישראל שאבד עצמו אלא שהיה אבודו מותר לו כדאמרינן בבראשית רבה (פל"ד) רמב"ן "תורת האדם": "ונראה לי ד'אין קורעין' לכבוד קאמר, אבל קרובים הראויים להתאבל – קורעים, דקריעה חיובא הוא. אמירה ונפל ומת הרי זה בחזקת 'סייפו' (רמב"ם) בחזקת.. שלא … 'קטן אין לו דעת' למה שני מקרים: בית ספר שבת המניעה 21

22. כלל חינוכי: "שמאל דוחה וימין מקרבת" – מקבילות רבי שמעון בן אלעזר אומר: יצר תינוק ואישה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת Vatican, Bibliotheca Apostolica, Ebr 110-111. סוטה מ"ז ע"א: תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה, שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו. תלמוד (מקבילה מסכת סנהדרין ק"ז ע"ב וכתבי יד) 22

23. מתוך תשובה או בלבול ("בלי דעת") קידושין מ' ע"א רב כהנא הוה קמזבין דיקולי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה איזיל איקשיט נפשאי סליק וקנפיל מאיגרא לארעא אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי אמר ליה מי גרם לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי תרגום ופירוש של הרב עדין שטיינזלץ: "רב כהנא היה מוכר סלי נשים קלועים מנצרים של דקל, תבעה אותו גבירה אחת לזנות אמר לה אלך אקשט את עצמי לפני כן, עלה לגג ונפל מהגג לארץ, בא אליהו הנביא וקבל אותו, אמר לו אליהו לרב כהנא: הטרחת אותי 400 פרסי כדי לבוא אליך להצילך. אמר לו: מי גרם לי להגיע למעשה זה – האם לא העניות שהייתי נזקק להתעסק בעיסוק כזה עם נשים ? נתן לו אליהו סל מלא דינרים שלא יצטרך עוד לעסוק בכך". תלמוד • עזרה והצלה מיידית(Crisis intervention) • שיחה קצרה לעניין • מניעת הבעיה להבא: • לא מוזכר "מאבד עצמו לדעת" H. Omer, AC Elitzur: “What Would You Say to the Person on the Roof? A Suicide Prevention Text” Suicide and Life-Threatening Behavior 31, 129-139 (2000):129-139 and comments. 23

24. – מפני בושה בבלי ברכות כ"ג ע"ב ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו בחורין הסמוכים לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה: 'ראו מה נתן לי פלוני בשכרי!' כיון ששמע אותו תלמיד כך - עלה לראש הגג ונפל ומת. באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס. תלמוד • בא וראה כמה גדולה כוחה של בושה" (גיטין נ"ז ע"א) • שינוי של הלכה ופגיעה בקדושת תפילין למניעת מאבד עצמו לדעת לעתיד • לא מוזכר "מאבד עצמו לדעת" 24

25. פוסקים גישת הפוסקים - בדיעבד לקולא ערוך השולחן (יו"ד סי' שמ"ה סע"ה) "כללו של דבר במאבד עצמו לדעת תלינן בכל איזה תלייה כל שהוא כגון לתלות ביראה או בצער או שיצא מדעתו או שסבור היה שזו מצוה לבלי להכשל בעבירות אחירות וכיוצא באלו הדברים ... מקרי אנוס וכ"ש קטן המאבד עצמו לדעת דחשוב כשלא לדעת" גליון המהרש"א (יו"ד סי' שמ"ה) "בהפיל עצמו למים כיון שהמים מעלים ומורידין אותו טרם יפול אל התהום וימות – ודאי מתחרט טרם יפול וימות ..." 25

26. מיוחס לרבנו אשר הרא"ש, זיוף ספרותי מיוחס לרבי שאול ברלין בן הרב צבי הירש לוין (1740-1794, רב בגרמניה, משכיל בסתר) ולרב יצחק הלוי סטנוב (1732-1804, ברלין) שו"ת בשמים רא"ש סי' שמ"ה "מיוחס" לרבנו אשר הרא"ש, זיוף ספרותי מיוחס לרבנים המשכילים לרבי שאול ברלין בן הרב צבי הירש לוין (1740-1794, רב בגרמניה ולרב יצחק הלוי סטנוב (1732-1804, ברלין) פוסקים על פי ישעיהו כ', ד: "... נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם" כבר בשאלה המחבר משמיט טת המילה "לדעת" – על פי שיטתו הוכחה מובא בפירוש ריח בשמים איכה רבה (בובר) פרשה ד איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר. מעשה באדם אחד שאמר לבן ביתו לך והבא לי יין לשתות הלך ולא מצא, בא ואמר לא מצאתי א"ל לך השלך את החבית לפניך, והיה יושב בראש הגג, והשליך עצמו על החבית ונשברה, נפל מראש הגג ומת, ונתערבו עצמותיו עם החרס, לקיים מה שנאמר איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר. פסק הרמב"ם בפשטות הפוך איכה רבה א: "על אלה אני בוכיה. ...על סילוק הדעת ...צדקיהו עומד ורואה את בניו נשחטים לפניו, ורואה אחרים מנקרים עיניו, ולא היה לו להקיש ראשו בכותל ולמות ..." המחבר לומד מהמדרש על שאול הלכה למעשה ואף מרחיב את הדין של מאבד את עצמו לדעת באופן משמעותי = "וענין... " זאת ההגדרה שלו מה התפיסה הפילוסופית "אשר יחשובו להבל את הדת"? מי הם? 26

27. פוסקים שו"ת בשמים רא"ש סי' שמ"ה עירובין מ"א ע"ב: "שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים, ורוח רעה, ודקדוקי עניות"; ראה גם קידושן מ' ע"א: "מי גרם לי לאו עניותא" בהקשר של מאע"ל. 4 "כידוע שיצאו עוררין על הספר בשמים ראש, שהוא מזוייף. ואינו אלא מעשה ידי ר' שאול לוין, שהתרועע עם המשכילים הברלניים. והערעור נתאמת. ואין למדים מספר זה אלא מצד האמור, ולא מצד מי שאמרם" (הרב ש"י זווין "המועדים בהלכה", עמוד רנ"ז ביקורת חריפה נגד שו"ת בשמים רא"ש, ובראשם חתם סופר (שו"ת ח"ג אבה"ע א', ס"ט: "ובזה נזדייף ספר בשמים ראש סי' שמ"ה ומוכח דאפי' המיצר ביותר מ"מ רוצח הוא ומת ברשעו" חתם סופר  (1762-1839) משה סמט, "ר' שאול ברלין וכתביו", בתוך קרית ספר מג (תשכח) 429-441 ; משה סמט, " 'בשמים ראש' של ר' שאול ברלין - ביבליוגרפיה, היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה", בתוך קרית ספר מח (תשלג) 509-523; נריה גוטל "יחסו של הראי"ה קוק לספר "בשמים ראש", JSIJ 5, 2006. (ביבליוגרפיה נוספת). 27

28. ? ? סיכום ומסקנות ? ? א. איסור מאבד עצמו לדעת מדין רצח, "דמכם לנפשותיכם", השגחת ה' ב. לכתחילה - התנגדות ערכית, אך בדיעבד - לימוד זכות על פי הכלל "שמאל דוחה וימין מקרבת" (מסכת שמחות) ג. שאול ומצבים אחרים בהם הריגה עצמית "מוצדקת" (מחלוקות): גיבורי מצדה, חורבן בית ראשון ושני, תקופות השמד בימי הביניים (בעלי התוספות) ד. אין לגיטימציה ציבורית-חברתית לכתחילה ה. גישת רוב הפוסקים בדיעבד: "תלינן בכל איזה תלייה" ו. חובת מניעה של מאבד עצמו לדעת ז. שו"ת "בשמים ראש" והפולמוס בהקשרו התרבותי 28

29. BIBLIOGRAPHY S.T. Post (editor) Encyclopedia of Bioethics (3rd edition 2003), *Suicide אברהם שטיינברג: "אציקלופדיה הלכתית רפואית", ירושלים, *אבוד עצמו לדעת, כרך ב', 21-56. יחזקאל שרגא ליכטנשיין "מאבד עצמו לדעת", הילל בן-חיים, 2008 Goldstein, Sidney, Suicide in Rabbinic Literature, N.Y., Ktav Publishing House, 1989 בני גזונדהייט מאבד עצמו לדעת – דיון הלכתי ומוסרי של מסכת שמחות פ"ב ה"א-ה"ו, אסיא, ניסן תשס"ד, (י"ט:א-ב), 93-77 (on-line) B. Gesundheit: Suicide - A Halakhic and Moral Analysis of Masekhet Semahot, Chapter 2, Laws 1-6; Tradition, Vol 35:3 (2001), p 34-51 29

30. 1 שאלות לעיון ולהעמקה מסרים מעשיים מהמקורות הנ"ל מה לדעתך המסרים המעשיים למניעת התופעה של מאבד עצמו לדעת מהמקורות הנ"ל? ארגנו מסקנות על פי המקורות!

31. שאלות לעיון ולהעמקה 2 מסרים ממקורות המקרא למעלה הובאו סיפורים מהמקרא בעניין התאבדות. מה מאפיין את הדוגמאות המקראיים ומה ניתן ללמוד מהם? (הפנייה לספרות למעלה)

32. שאלות לעיון ולהעמקה 3 הויכוח לאורך הדורות במקורות הנ"ל לדורותיהם ניתן לזהות ויכוח רגיש בין תפישות שונות. ציינו את "המחלוקת" על פי המקורות בתקופות השונות!

33. 4 שאלות לעיון ולהעמקה רקע היסטורי ותרבותי של שו"ת "בשמים ראש" השו"ת הנ"ל שרוי במחלוקת הפוסקים והחוקרים. לפי רוב הדעות הוא זיוף של רבנים משכילים ("בסתר") בגרמניה, אשר חיברו ופרסמו את השו"ת בברלין בשנת 1793. השווה את פסיקתו בנושא מאבד עצמו לדעת לרומן המפורסם "ייסורי וורתר הצעיר" (1774) של Johann Wolfgang von Goethe (1749-1832), אשר גרם לגל גדול של התאבדויות. היצירה מייצגת את זרם "הסער והפרץ" (Sturm und Drang). בשו"ת מוזכרים הפילוסופים: השווה לתפישה הפילוסופית הרווחת בתקופתו למשל של Voltaire (1694-1778), Rousseau(1712-1778)בתקופת ההשכלה. כיצד יש לראות לפי דעתך את היחס בין פסיקת בעל "בשמים ראש" והפולמוס של הפוסקים בעניין מאבד עצמו לדעת לאור הרקעהתרבותי והפילוסופי הנ"ל? ציינו רמזים\הוכחות בנוסח השו"ת עצמו. מה בשו"ת זה גרם להתנגדות הקשה בפולמוס הרבני? כיצד התייחסו לתופעה של "זיוף שו"ת בשמים הראש"? ראו אשר פריצקר "ספר המעילה: התבוללות, המרה, ריפורמה", תל אביב, תשי"ז, עמ' 30 ואילך.

34. שאלות לעיון ולהעמקה 5 שו"ת שבות יעקב ח"ב סימן קי"א הפוסק רבי יעקב רישר (1670, פראג, גרמניה, צרפת – נפטר 1733) נשאל את השאלה הבאה: עיינו בתשובתו (לא מודפס כאן שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן קי"א: שאלה על דבר אחד שנכשל באיסור אשת איש וקבל על עצמו מכח תשובה דין ארבע מיתות בית דין להטביע עצמו בנהר שהוא חנק - אי הוי כדין מאבד עצמו לדעת או נימא כיון דעושה משו' תשובה הוה ליה כדין מת על מטתו. מה המקורות עליהם הוא מסתמך, מה השיקולים שלו? כיצד מתחברים הדברים לפוסק ולתקופתו?

35. 6 שאלות לעיון ולהעמקה שו"ת הרב עובדיה יוסף - הלכה, מוסר ופילוסופיה ציינו את השיקולים הפילוסופיים בפסקה של הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח"ב, יורה דעה, סי' כ"ד, אות יד) לאחר דיונים הלכתיים מובהקים. מה הטיעונים שלו, כיצד הם מתחברים למציאות החברתית-תרבותית וכיצד הם מתבססים במקורות? 3 הדר ??? להכין 2 שקופיות + להגדיל את הטקסט בהתאם ברם עדיין אנו צריכין למודעי, שאין להורות להתאבל עליו אלא באופן שהמאע"ל היה ירא שמיים וחרד לדבר ה', ותקראנה אותו כאלה, בזה דוקא יש מקום לדונו לזכות, שעשה כן בשגגה. וכנ"ל. משא"כ כשהיה מוחזק לקל ביראת ה', ואינו שב מידיעתו, (ומכ"ש כשהמאע"ל עשה כן מחמת תאותו הרעה אשר לא השיג אותה.) ע"ז יש להורות שלא יתאבלו עליו. ... ואין לחפש היתרים להורות שיתאבל עליו, שבזה גורם שתפשה המספחת שיקל בעיניהם לעשות כן ... אין לומר עליו צידוק הדין שאומרים בו זו היא דרך לכל העולם, שאפשר שיתאוו מרי נפש לעשות כן וכו' ... ובפרט בדור האחרון שלמדו ממעשה הגוים שבערי אירופא, שזה דרכם כסל למו שעל כל דבר קטן מאע"ל, בהיות שאין להם אמונה בהשי"ת שהוא זן ומפרנס, מוחץ ורופא.

36. וגם אינם מודים בהשארת הנפש כי נקום ינקם על אשר טרף נפשו באפו. ולא כאלה חלק יעקב כי אנו מאמינים בני מאמינים דכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ועל כל גל וגל נענעתי לו ראשי, למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואחז"ל מברכין על הרעה כשם שמברכין על הטובה, לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה. כי הרעה לעובדי ה' היא שמחתם וטובתם וכו'. כמ"ש בטוש"ע א"ח (סי' רכב). ואם גם יאבד א"ע לדעת להפטר מיסוריו, משחית נפשו הוא יעשנה. כי איפה יברח מלפני הקדוש ברוך הוא. היד ה' תקצר ליסרו שבע על חטאתיו, בהוסיפו פשע על חטא. בהיותו רוצח ושופך דם נקי. ... והנה כשיאזור הרב המורה כגבר חלציו לבל יספדו ולבל יתאבלו על המאע"ל, יתבוננו הללו אשר עמודי אמונתם ירופפו ובילדי נכרים ישפיקו ... אולי יתעשתו ויתבוננו וישיתו אל לבם הדברים האלה ויחדלו מדרך אולת וכסילות כזו. כי יחוסו על שמם וכבודם ... ואם יחתור המורה לתור אחרי הוראות להקל, לחוס על כבוד המת, יתן יד לפושעים אשר רבו בעוה"ר בדור היתום הזה... יש לעיין בכל הפסקה הנ"ל (ראו גם בשו"ת יביא אומר ח"ו, חיו"ד ל"ו; יחווה דעת ח"ו, ס' של המחבר