תובלון ברשת מס' 1

תובלון תובלון ברשת מס' 1 כתב עת

תוכן עניינים • תשרי – פתיח • משפחת כרם • אירוע קטן, מרגש ומשמעותי • מוזיקה גלילית • תובל בטבע • כוכבות על הדשא • החידון של סטיבי • איפה קיצי? • כלב הגיליון • Some ENGLISH

תשרי על תובל מתבוננים באין ספור עיניים, עיני ילדי הפעוטון, עיני המתבגרים, עיני התושבים , ועיני אנשי הכפרים השכנים, עיני אנשי הסדנאות, עיני התנים החוצים את הכביש, עיניה של מאיה, ועוד מאיה ועוד מאיה. ולכל אחד תובל משלו. אך על כולנו בא עכשיו הסתיו, הרוחות הקרירות, החצב, מחליפים שמיכות, מזמינים עצי הסקה, האור רך יותר, שנה חלפה.

לקראת תשס"ט, החלטנו בועדת תרבות לחדש מסורת ישנה. ה"תובלון" אותה אגדת ידיעות מקומית מחיה את עצמה בשנית ב"רשת". ה"תובלון" הוא מקום לכתוב, להתפייט, להציע , להודיע וכמובן להתענג. לעת עתה עוסקים במלאכה: גיא ונגה טנא, חנל'ה (יש רק אחת), מתי סילבר,יאהד, נעמה, איילה וסטיבי כרם. כתבות, תגובות, צילומים ורעיונות יתקבלו בחום. שתהיה לכולנו שנה טובה אבירמה תוכן עניינים

סטיבי ואפרת- מבוא לתורת המספרים (ואולי המסתרים) בבואי לראיין את סטיבי ואפרת לתובלון סטיבי ואפרת כרם לא היו 10. הם היו 9. זה לא שהם לא היו מקסימים ומעניינים כפי שרבים מאיתנו מכירים אותם אבל הם , ללא ספק , היו 9. הגעתי לראיין אותם לתובלון ב9.9 קבענו בשעה 9. ותוך כדי השיחה סיפרו לי שהיום הם חוגגים את יום נישואיהם ה-9 . זאת אומרת....הם נישאו ב.... .9.9.1999 בעיני זהו מבוא מדהים לראיון ראשון בפרוס עלינו התובלון את כנפיו בשנית. סטיבי (37), אפרת (36), איילה (7), שי (4),ויאיר (10 חודשים) מתגוררים בתובל כחודשיים.

הבית- שמאלה לשולה מתחת לאבי, 56מ"ר (המוכרים לרבים מתושבי תובל). הבית קטן ואינטימי אך הם תוהים איך יהיה בחורף או בצרוף אורחים. "איפה המקרר?"-לסוגיה זו נדרש כל מי שגר בדירות הללו. אפרת:"כשנכנסנו לבית לראשונה, עוד בזמן שחיה התגוררה בו, קבעתי": "אצלנו המקרר לא יהיה בסלון!" אז איפה המקרר? ....בסלון! חזון הבית- הגיעו לתובל כדי לגור בה , המחשבה היא לבנות . בינתיים ראו את כל הבתים שעמדו למכירה בתובל ומתחייבים לראות כל בית שיעמוד למכירה (סוג של בילוי משפחתי). פרנסה-אפרת- בקרוב חוזרת לתפקד במקצועה כפסיכולוגית קלינית בתחנת "חוף הגליל" שלוחת משגב. תעבוד עם מבוגרים וילדים. אוהבת מאוד את עבודתה למרות שיש ימים קשים, עצובים והאחריות גדולה. שלמה עם בחירת המקצוע. לתפיסתה להיות פסיכולוגית קלינית זה מקור למשמעות, הרחבת אופקים והכרות עם עצמך מעבר לפרנסה. פרנסה –סטיבי- מורה למתמטיקה ("עוד מילדות ידעתי שמתמטיקה זה הכוון") תואר ראשון עשה בטכניון כולל תעודת הוראה. אז לימד שנתיים בבית ספר תיכון והפסיק .(90% מהזמן המורה עסוק במשמעת, 10% בהוראה ומה עם חינוך, ערכים?). (סטיבי מדבר במספרים...)

חזר לאוניברסיטה-לשנה במדעי המוח וסיים עם תואר שני במתמטיקה. כשעברו לגליל חשב לחזור ללמד בתיכון אך נדהם מהמשכורת הנמוכה. וכיום מלמד במכללת גליל מערבי ובאורט בראודה. הכה את המומחה:מדוע לדעתך ההישגים במתמטיקה בארץ כה נמוכים? קשור לחינוך, בבתי הספר אך גם לחינוך מהבית. לתלמידים אין הרגלי למידה טובים. מוותרים לתלמיד בקלות, אם קשה לו מקלים עליו, מפחיתים בחומר הנלמד. מספרים לו שיש לו פוטנציאל אבל לא בונים איתו יסודות טובים. היסטוריה משפחתית:אפרת (וינר)-הוריה ילדי הארץ אמה מוצאה מפולין ואביה מגרמניה. משפחותיהם עלו לפני מלחמת העולם השנייה. אמה גדלה בבני ברק ואביה בכפר סאלד (לאפרת סבתא בת 91 החיה בכפר סאלד). הוריה הכירו בסמינר "אורנים" אביה עבד ועובד באורנים כמורה לפיסיקה ואמה למדה שם. אמה לימדה מדע וטכנולוגיה בפנימית רמת הדסה עד לפנסיה. "גדלתי בטבעון (מכירה את ליאור שורר) אני האמצעית בין 3 בנות . יונית (38) רופאה פנימאית), דפנה (34) מטפלת באמצעות בעלי חיים. את הצבא התחלתי בתפקיד פקידותי משעמם בחיל השלישות ,נקודת האור הייתה הבסיס-ביה"ס למכי"ם (ע"י ירוחם) ,שהיה חברתית מקום מאוד נחמד. לאחר שנה עברתי להדריך בחיל. סך הכול יצאתי מהצבא בתחושה של פספוס. אחרי הצבא, עבדתי, נסעתי לדרום אמריקה ו...ללימודים."

היסטוריה סטיבי- אבא- יליד ארה"ב (ניו יורק –קליפורניה) מורה למתמטיקה, מורה דרך, מורה לאנגלית,מתכנת, גנן, חקלאי. נפטר לפני 10 חודשים בגיל 70. עלה לארץ כמתנדב לבית השיטה והכיר את מטה ( (meta שהגיעה כמתנדבת מדנמרק. לאחר ההכרות בבית השיטה עברו להתגורר בארה"ב למשך 5 שנים שם נולדו להם שני בנים ואז עלו לישראל. סטיבי נולד במרכז קליטה בירושלים. עברו להתגורר בקיבוץ מגל לשנתיים ומשם לרמת השרון. כשסטיבי היה בן 5 התגרשו. סטיבי גדל ברמת השרון, תיכון למד ב"הנדסאים" ברמת אביב, בצבא נשלח להנדסה קרבית. ירידת פרופיל (עקב תאונת חד אופן בעברו) הובילה אותו לשרות משעמם כמתכנת בקריה ולהעלאת הפרופיל כדי להצטרף (והוא כבר סמל) למסלול שריון ולסיימו כמפקד טנק. אחים:דני(42),היה מתכנת, מאמן אישי, כיום מטייל בעולם. ג'וני (40) היה מתכנת, חי בניו זילנד ,נשוי +2 , מנהל אכסניה (כולם מוזמנים) ו...מגיע לביקור בקרוב. דפנה(24)-אחות מהאב המשותף, קצינת ספורט בצבא, גרה בבארותיים. שם פרטי: למה סטיבי? ההורים אהבו את השם. מסתדר טוב גם באנגלית וגם בדנית. שם המשפחה: אצלנו במשפחה נהוג לשנות שם משפחה. סבא רבה שלי, שם משפחתו היה מלמד אלא שמתוך חשש לחטיפת אחד מבניו לצבא הרוסי (בן שני חייב היה בגיוס) שינה את שמו של אחד מבניו לאיזקסון. סבא איזקסון היגר לארה"ב אבל כש"היגר" מניו יורק לקליפורניה שינה את שם משפחתו למשהו מקומי יותר והפך ל"סקסון". ואני מתמיד במסורת, אשתי לא אהבה את סקסון אז בחרנו משהו מקומי- כרם.

הפגישה: "אני אהבתי בשל תפוח" - אפרת סיימה זה עתה שנה א' ללימודים. סטיבי חזר מהטיול בחו"ל נפגשו בקטיף תפוחים באורטל. חתונה: ארבע שנים אחר כך, רפורמית ואינטימית בחצר של חברים. הילדים: איילה- אוהבת ספורט וטיפוס ואף זכתה במקום 3 בארץ בטיפוס על קיר (ולמי שזכה להכיר-איזה טיפוס!!) כמו כן אוהבת להפיק (נציין את ההפקה המוצלחת עם נעמה וסהר על הדשא בשירה וסיפורים). שי- קצת בישן,רגיש ועדין אוהב מאוד מכוניות ו..אוכל. יאיר- חמוד, קסם, רגוע מכל אחיו וכבר מתקשר עימם. למה תובל? אפרת:ההכרות הראשונה שלי עם תובל הייתה בגיל 16, בגרעין של הצופים. שבוע נפלא שנחרת בזיכרוני . עבדנו בקיווי ,עשו לנו קומזיץ בים , האווירה הייתה מאוד נעימה וטובה. זוכרת טיפוסים אנגלוסקסים חמודים, חביבות, נחמדות, רוח טובה. ואחר כך מתוך השאלה ,איפה אנחנו רוצים לגור בגליל? החלנו סדרת ביקורים בישובים אך תמיד חזרנו עם ההרגשה ש"הכי נחמד היה בתובל" אלא שאז בנחרצות אמרתי שאני רוצה ישוב "לא קטן! וקרוב למרכז הגוש!" (עיין ערך מקרר בסלון). סטיבי: בתובל יש הטרוגניות אנושית בשונה מהסטנדרט של חלק מיישובי משגב. ומוסיף לזה השילוב של קיבוץ-תושבים –הרחבה.

ומה העיניים רואות בתובל? אנשים. יש איזשהו חיבוק אנושי. הציעו לנו עזרה, עזרו המון, שכנים, מי שעבר בסביבה. חברת הילדים חמה ומקבלת ואילה מרגישה כל כך טוב בתוכה. יש חיי חברה תוססים, בעיקר פה בשכונה. אחר הצהרים תמיד מלא פעילות, יש תמיד עם מי לדבר, לשבת, לשתות קפה, להתייעץ. חם חי ותוסס. לפעמים קצת מציף....לרוב מאוד נעים. סטיבי ואפרת, מאחלים לכם המשך קליטה נעימה ושנת שגשוג ושלווה לכם ולכל בני ביתכם. תושבי תובל תוכן עניינים

ארוע קטן, מרגש ומשמעותי...מאת חנל'ה יום שישי בצהרים, 12 בספטמבר 2008, ליד המשרדים בצל העצים. לאט, לאט מתקבצים אנשים, הפעם לא רק למרכולית, לספריה, לקחת עתונים. באחור קצר ואופייני מתחילים, לא לפני שהילדים התבקשו להתאפק , להתרחק קצת משולחן הכיבוד. קהילה מחבקת את בניה לפני יציאתם לפרק המשימתי בחייהם- שנת שירות, גיוס, עתודה. שניים גדלו כאן, אחד הגיע בגיל 10 ואין הבדל- כולם היו ויהיו בנינו. מקבלים מתנה מושקעת וברכות חמות ונרגשות מהקהילה, המשפחות והחברים. באויר רוח נעימה מבשרת סתו והמון אהבה, תמיכה, פרגון. עוד אחד מאותם מפגשים שבהם אני מרגישה שאני בבית. בבית שטוב לחיות בו. חבוק לעוז, דימי ושיר, תודה ענקית לוועדת חיילים-גילה וילנה שנה טובה חנהלה רגב תוכן עניינים

מוזיקה גלילית – מהי?גיא טנא אהוד בנאי כתב לפני כמעט עשור על ג'ורג' יוסף סמעאן וסאלם דרוויש נגני העוד והדרבוקה מהכפר ראמה והפועלים מג'יש: "השירים של ג'ורג' וסאלם...מתארים את הנוף הכפרי ואת חוויות היומיומיות...שקשורים קשר הדוק לאדמה ולטבע.שירים שיש בהם את הזית,התאנה והגפן,את מולד הירח ומלואו,את הנחלים הזורמים.." אתרי התיירות באינטרנט מלאים בביטויים כגון "מוסיקה גלילית","מוסיקאים גליליים" ועוד אבל הגדרת מוסיקה גלילית היא בעייתית ואיני יודע האם הגדרה זו אפשרית כלל. האם כל מי שגדל או בחר ליצור צפונית מנצרת מאמץ לעצמו הלך רוח והשראה מיוחדת שתחבר אותו עם שכמותו בשימוש בכלים מוסיקלים דומים או באימוץ השפעות אמנותיות דומות? אני מודה שיש במקלדתי יותר שאלות מתשובות.

האומנים היוצרים בגליל הם רבים ומגוונים ולא אוכל להזכיר את כולם ולהכיר את כולם.חלקם כמו סמעאן דרוויש מגוש חלב ויצירתם השורשית מנגנים את אותה מוסיקה ערבית ששמעו מאבותיהם ששמעו מאבותיהם וכן הלאה. אריאל זילבר נרגע מקרבותיו האבודים עם מוסיקה "כנענית" , המושפעת משירי רועים ומוסיקה ערבית עם נשמה יהודית ואלמנטים מן הבלקן כבר שנים רבות. "עשב בר" עם ההשפעות הכפריות המערב אירופאיות מצטיירים כאופציה גלילית בכירה באתרי התיירות באינטרנט, האם הם המוסיקאים הגליליים האמיתיים? ומה עם מיקה קרני בפופ קאנטרי ומיקי שביב בבלוז שיוצרים ומופיעים שנים עם חומרים אישיים ובאווירה אינטימית במעונם באמירים? או גבע אלון עם שורשים במעלות והווה בלוזי בארה"ב? יאמרו רבים, כי עבורם דווקא הכלייזמרים הצפתיים שמביאים מרחוק ניחוחות מזרח אירופאים להר כנען וסביבתו הם המוסיקאים הגליליים האמיתיים..ומה בנוגע ליובל בנאי שעבר "גיור" גלילי בסג'רה או עמיר לב, עוד תל אביבי לשעבר שקם בבוקר בכליל ורואה ירוק הררי כשהוא פותח את החלון?...גם "ניגוני מירון" שמשלבים אלמנטים דרוזים וסלביים בחגיגות ל"ג בעומר במירון באים בחשבון....אולי הם הגליליים האמיתיים? מיקה קרני עמיר לב שבע סמעאן

עדה מוריאל סיימנו?, לא..רגע...לפני עשור כל מדינת ישראל ואחותה התענגו על השאנטי עתיר ההשפעות ההודיות והערביות של להקת "שבע" מהלייבל (חברת תקליטים) הגלילי "לב העולם" ופינטזו גליל....שלא לדבר על "שוטי הנבואה" הפופולרים שצמחו ב"נווה אטי"ב" ושילבו רגאיי וסקה קופצניים עם השפעות ערביות וחסידיות (טוב, יותר גולן מגליל אבל בכל זאת. ..). גם מוסיקאים אלמונים יותר כגון עדה מוריאל או דסי אלעד מכליל, איתן ורדי החלילן מיודפת, ואחרים, יוצרים מוסיקה ייחודית בגליל ,ועל "סוויטה לגליל" לחובבי המוסיקה הקלאסית של המלחין משה זורמן כבר שמעתם? ועל נערי תובל שקורעים מיתרים במקלט בימי ששי אחר הצהריים? עכשיו ודאי יאמרו רבים (צביקה לקח מן הסתם..) משהו כמו : "שכחת את "חאמד טריף" מירכא? ואת "יאשיה בן עוזיאל" מעמוקה " אבל הפרינציפ ברור-יש דרך להרגיש מהי רוח גלילית אך אין דרך ברורה לומר מהי מוסיקה גלילית- הכל נמצא באזני המאזין- אם יחפש שורשיות נטו של המקום יפנה לערביות של סמעאן ודרוויש; אם יחפש רלבנטיות לעשייה המוסיקלית הכלל ארצית יפנה לבנאי ושות'; אם יחפש זיקה למוסיקה האתנית הידועה בשם "מוסיקת עולם" ייכסף ל"החתונה השמיימית" המופלאה של "שבע" מ95' (עוד לפני שהשנטיפייה עלתה להם לראש...) דסי אלעד שוטי הנבואה

מי שמחליט לנסוע שעתיים ,כולל עצירה, באלונים ומגדיר שהוא נמצא בישות מוסיקלית אחרת- יבושם לו. הקו המחבר בין כל היוצרים הגליליים קיים אך הוא חמקמק ועדין עד מאד ואולי טוב הדבר כי כך מתאפיינת עשייה מוסיקלית בריאה- ברבגוניותה. דבר אחד כדאי לזכור בכל זאת- הגליל משתנה ואתו המוסיקה שנשמעת כאן. הרי המוסיקה היא האנשים שיוצרים אותה מחד ומאזינים לה מאידך וכך היא "הגליליות" המוסיקלית שנגללת לאטה עד המאזינים הרבים בשפלת החוף המהבילה. בגליונות הבאים נתמקד בסוג אחד של מוסיקה שנעשה בגליל- הצעות תתקבלנה בברכה. תוכן עניינים

תובל בטבעיאהד הרעוז בימים אלה רבים מרימים מבטם אל השמיים בתפילה ותחנונים לשנת בריאות ושגשוג אך אם יפקחו את עינהם יראו כי שערי השמיים כבר נפתחו! בתקופה זאת של השנה (בעיקר מהשבוע האחרון של חודש אוגוסט - ועד סוף חודש אוקטובר) עוברת באזורנו נדידת הסתיו. עד תחילת החורף צפויות לחלוף בשמי הארץ מאות מינים של ציפורים נודדות המעדיפות לעבור בדרך "הבטוחה" מעל לארצנו (כן כן, מסתבר שישראל נתפסת כבטוחה עבור חצי מיליארד ארופאים ואסייתים). האמת חייבת להאמר – תובל אינה נמצאת מתחת לנתיבי הנדידה הראשיים (הפעם אל לנו להלין בפני רון שני, הלהקות הגדולות טסות ממזרח לתחומי המועצה) ובכל זאת ניתן לראות מעלינו מינים שונים של עופות נודדים - דורסים , חסידות, שקנאים וציפורי שיר.

חלק מהעופות המגיעים מהצפון מחליטים להשאר כאן לחורף. הדיה השחורה היא הדוגמא שכל באי תובל פוגשים: כחצי קילומטר משער הכניסה, מתעקל הכביש ונפתח הנוף למערב ומעל לראשנו מעופפות עשרות דיות בגבהים שונים. הדיה היא אמנם עוף דורס אך אוכלת כמעט הכל כולל פגרים וזבל (ולכן היא כלכך נפוצה באזורנו…) סימן זיהוי מצויין הוא הזנב המפוצל אשר מתקבל כשאינו פתוח במלואו. למה דוקא שם? הדיה כשמה כן היא – עוף דואה וככזו היא זקוקה לזרמי אוויר עולים הנוצרים משני גורמים: הראשון נקרא תרמיקה שהיא התחממות מקומית של הקרקע היוצרת עמוד אוויר עולה והשני הוא רוח הנושבת אל עבר רכס בעל שיפוע מתאים וזה גם מה שקורה במיקום שלנו. שימו לב לטופוגרפיה במיקום האמור - הרוח המגיעה מהים מטפסת ומתרכזת במעלה הואדי המסתיים באוכף עליו סלול הכביש. הדיות פשוט גולשות על הזרמים ומטפסות בעזרתו מעלה תוך חסכון באנרגיה ומשם דואות הלאה בחיפוש אחר מזון עד ל"מעלית" הבאה. בעונה זו ניתן לראות מדי פעם בגובה רב יותר דורסים אחרים נודדים המשתמשים באותו עילוי.

כשם שמגיעות אלינו ציפורי החורף כך גם עוזבות אותנו ציפורי הקיץ. את אחת מהיפות שבהן ניתן עדיין לראות עומדת על החוטים שמעל גדר הישוב – שרקרק מצוי. בעומדם על החוטים הם נבדלים מצוצלות ויונים במקורם וזנבם הארוכים (מקרוב ובתאורה מתאימה ניתן כמובן לראות את הצבעים המרהיבים). הם ניזונים מחרקים מעופפים, מה שמסביר את הקפיצות שלהם מהחוטים ובחזרה. בתוך תחומי תובל התברכנו בכמה בתי גידול שונים וניתן להנות ממגוון עשיר של ציפורים כל השנה ובכל מקום – מהחלון בבית, בהליכה בשביל מסביב לישוב, בחורש הטבעי שבין הטרה רוסה לחדר אוכל, במטעי הקיווי ובדרך לפלך. שנה טובה. תוכן עניינים

כוכבות על הדשא רצינו בהתחלה לעשות כוכב נולד שכל מי שרוצה בא ושר, ואז לאיילה עלה רעיון לעשות במקום זה הופעה של שתינו. יום לפני ההופעה תלינו מודעה בדואר על ההופעה והזמנו את כולם לבא לשמוע ולתרום את חלקם להופעה. ההופעה הייתה בדשא הגדול מאחורי הבית של נעמה, חשבנו לעשות במה מכיסאות אבל זה לא עבד אז פרסנו שמיכה שתהיה הבמה, פרסנו שתי שמיכות אחת ליד השנייה וחיברנו אותן באבנים, מאחורי זה שמנו חמישה כסאות קטנים לילדים ומאחוריהם כסאות למבוגרים. להופעה באו דווידי, מרצי ותומר, הלה וים, סהר ויהל אחותה הקטנה, יערה אלה כליל וחברים שלהם, סול ואבירמה, סטיבי אפרת שי ויאיר, קיצי ואולי עוד כמה שאנחנו לא זוכרות. בהתחלה שרנו ביחד את השיר "הימים חולפים שנה עוברת" ולאחר מכן כל אחת שרה שני שירים, איילה שרה את "ירושלים של זהב" נעמה שרה את "בבוקר לח בשנת תרל"ח" איילה שרה שיר נוסף שנקרא "הדייג" ונעמה שרה לסיום שיר שלמדה מהמורה שלה לשירה שנקרא "אדמה ושמיים". אז סהר הציגה סיפור משלה. בהתחלה קצת התביישנו ואחר כך היה לנו נעים. היינו שמחות אם יהיו עוד מופעים כאלו בתובל. נעמה ואיילה תוכן עניינים

החידון של סטיבי צפרדעים בתובל 100 נורות כבויות מסודרות בשורה על השביל הראשי של תובל. ליד כל נורה יש מתג. (לחיצה על המתג משנה את מצב הנורה, מכבויה לדלוקה, או להיפך). לקראת ערב ממתינות להן 100 צפרדעים לפעילות הלילית ... הצפרדע הראשונה עוברת וקופצת על כל מתג (ובכך מדליקה את כל הנורות). הצפרדע השניה, קופצת על המתג השני, הרביעי, השישי השמיני וכו' (ובכך מכבה אותן). הצפרדע השלישית, קופצת על המתג השלישי, השישי, התשיעי וכו'. הצפרדע הרביעית, קופצת על המתג הרביעי, השמיני, ה- 12 וכו'. כך עד הצפרדע ה- 100, הקופצת ישר למתג האחרון. והשאלה - כמה נורות דולקות יש בבוקר שלמחרת? (אחרי שכל 100 הצפרדעים עברו על המתגים) * את התשובות נא להעביר לתיבת דואר מספר 38.

LALALA Find a six letter word where LA is in the middle, is in the beginning and is in the end. (Hint: Lalala is not a word) תוכן עניינים

איפה קיצ'י? קיצי והקטקטים יצאו לטייל בלול. לפתע נשמעה קריאת "קוקוריקו" וקיצי נעלמה... האם תוכלו לעזור לילדים למצוא את קיצ'י? תוכן עניינים

כלב הגיליון דינה, בת 6 שנים. איך תובל בעייניך? תלוי באיזו עיין מסתכלים... תוכן עניינים

תשרי Tuval is seen through many pairs of eyes: Those of pre-schoolers Those of teenagers Those of residents Those of village neighbors Those of seminar workshop visitors Those of Maya And another Maya And another Maya And each pair of eyes has its own Tuval

Yet the fall is coming now to all of us The chill of winds It’s time to change blankets, To find wood for the fires The light is softer Another year passes On the eve of the New Year, the culture committee decided to renew an old tradition… The legendary old “Tuvalon,” the carrier of local news, has resurrected itself on the internet. The Tuvalon is a place to write, to muse, to propose ideas, and to enjoy. Many are at work on this project: Guy and Noga Tena, Hannah (the one and only), Steve and Efrat Kerem. Articles, photos, and ideas will be warmly accepted. A good New Year to all of us. Avirama

Steve and Efrat Kerem: Introduction to the Theory of Numbers(perhaps secret ones) When we arrived to interview Steve and Efrat, we found that nine was the magic number Everything was nine. Tuvalon came for the interview on 9.9 at 9:00. During the discussion it turned out that they were celebrating their ninth anniversary, which means they were married on 9.9. 1999. Steve(y) 37, Efrat 36, Ayala 7, Shai 4 and Yair 10 months, have been on Tuval for two months.

The House: Left of Shula, below Avi, 56 meters (a size known to many Tuval residents). The house is small and intimate, but they wonder how it will stand up to the winter, or when hosting guests… “Where is the fridge” – that’s a question well known to all who live in such apartments. Efrat: “When we entered the house for the first time, when Haya was still living in it, I decided: “when we live here, the fridge won’t be in the living room!” So where is it now – in the living room! The Vision: They have come to Tuval to live here – the plan is to build. They have checked out all the homes which were up for sale on Tuval, and are determined to look at all the ones to be sold in the future (it’s kind of a family hobby). Work – Efrat: She will be returning soon to her profession as a clinical psychologist at the “Hof Galilee” Misgav branch. She will work with adults and children. She loves her work, even though it has its tough days, and involves much responsibility. As she sees it, her profession as a clinical psychologist broadens horizons, and encourages self discovery. Work – Steve: A math teacher (“since I was a kid I have known that math is my thing”). His undergraduate degree is from the Technion, and includes a teaching certificate. He taught high school for two years and then stopped (90% of a teacher’s work involves discipline; 10% is teaching – what about values?” Steve talks in numbers)

He returned to university, and ended up with a Masters in mathematics. When the family moved to the Galilee, he thought to go back to teaching in high school, but he was flabbergasted by the low salary. Currently he is teaching at the Western Galilee College and at Ort-Braude. Ask the Expert: Why do you think math achievement in Israel is so low? “The answer involves not just the schools, but also the home. Students don’t have good study habits. Teachers give in to pupils too easily – if it’s hard for them, they make it easier by reducing study loads. They tell the student that he has potential, but they don’t build it up on good foundations.” Family History (Efrat): Her parents were born in the country; the mother is of Polish descent, the father has German roots. Their families immigrated before World War II. The mother grew up in Bnei Brak, and her father in Kfar Szold (Efrat has a 91 year old grandmother who lives in Kfar Szold). Her parents met at the Oranim seminar; her father has worked at Oranim has a physics teacher, and her mother studied there. Her mother taught science and technology at the Ramat Hadassah boarding school, and has retired. “I grew up in Tivon; I’m the middle of three daughters – Yonit (38) is a physician, and Dafna is a therapist (who uses animals in her work). I began my army service …After finishing the army, I worked, traveled to South America, and began my studies.”

Steve’s Story: Father was US born (New York-California), a math and English teacher, as well as a nature guide, gardener and agriculturalist. He passed away 10 months ago at the age of 70. He immigrated as a volunteer at Beit Hashita, where he met Meta, herself a volunteer from Denmark. After their encounter at Beit Hashita, they moved to the US for five years. They had two boys in America before immigrating to Israel. Steve was born at a Jerusalem absorption center. His family lived on Kibbutz Magal for two years, and then moved to Ramat Hasharon. When he was five, his parents divorced. Steve grew up in Ramat Hasharon; he served in the army engineers corps. His brothers: Danny (42) was a computer programmer and a personal coach – he is now touring the world. Johnny (40) lives in New Zealand, is married and has two children; he runs a guest house (to which all are invited), and will come to Israel on a visit soon. There is also a half sister, Dafna (24). First Name: Why Stevie – because his parents liked it, since it sounds good in English and Danish. Surname: “In our family, it’s customary to change the family name. My great grandfather’s surname was Melamed, but they changed it due to fears that one of the son would be drafted into the Russian army; so the name of one of the sons was changed to Isaakson. The grandfather, Isaakson, immigrated to the US; somewhere between his journey from New York to California, the family name was changed to something with a more local ring – “Saxon.” And I’ve kept up the tradition – my wife didn’t like the name Saxon, so we’ve changed our name to Kerem

The Meeting: “I fell in love because of apples,” recalls Efrat. She had finished her first year of college studies; Steve returned from a trip abroad, and they met picking apples at Ortal. The Wedding: Four years later, a Reform ceremony, at a small gathering in a friends’ yard. Children: Ayalet: loves sport and climbing, and has even finished third in a wall climbing competition in Israel. Shai: Sensitive and a little shy – loves cars, and food. Yair: Cute and relaxed… Why Tuval? Efrat: My first encounter with Tuval happened when I was 16, and in a Tzofim group. It was a great week which I always remembered. We worked in the Kiwi fields; the atmosphere was pleasant and good. I remember very friendly native English speakers. It was a great experience. Later, when we asked “where do we want to live in the Galilee,” we visited a lot of communities, but we kept coming back to the feeling that “the nicest one is Tuval.” But I was very determined about not living on a “small yishuv,” and about finding a place close to the center of Gush Segev (those preferences went the same way as the refrigerator in the living room…) Steve: Tuval has a diverse group of people that is unlike the composition of other communities in Misgav. And there’s the kibbutz-neighborhood combination.

And what have you found at Tuval? People. There’s a warm community. We’ve been offered help – we keep getting these offers! Many have helped. Good neighbors. There’s a great group of children, and Ayalet feels very good with them. There’s an active community life, particularly here in this neighborhood. Afternoons are full of activity. There’s always someone to talk with, to drink coffee and chat with. Sometimes it’s a little hectic; mostly it’s very pleasant. Stevie and Efrat: We wish you continuing happiness, as you build a life on Tuval. And a wonderful year for your family, Beit Tuval

שנה טובה!

תובלון ברשת מס' 1